המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ויכוח חריף במצרים על הנורמליזציה עם ישראל
8/3/2016


מצרים: ויכוח חריף על הנורמליזציה עם ישראל, בעקבות פגישה של חבר פרלמנט עם השגריר הישראלי

 

בימים האחרונים מתחוללת סערה במערכת הפוליטית במצרים בעקבות פגישה בין חבר הפרלמנט ואיש התקשורת תופיק עכאשה לבין שגריר ישראל בקהיר חיים קורן ובעקבות דיווחים על קשרי ספורט בין  המדינות. במרכז הסערה ניצבת שאלת המחויבות לנורמליזציה עם ישראל.

 

עכאשה, הבעלים של ערוץ הלוויין "אל-פראעין", ידוע כדמות ססגונית בציבוריות המצרית, ומתמחה ביצירת סנסציות תקשורתיות. לאחר היבחרו לפרלמנט בסוף שנת 2015, הוא טען כי בכוונתו להתפטר מהפרלמנט ולצאת ממצרים משום שהפך ליעד למעצר או לחיסול של כוחות הביטחון.[1] אחרי שחזר בו מכוונתו, הוא הציג מועמדות (חסרת סיכוי) לתפקיד יו"ר הפרלמנט.[2]  גם לאחר כינוס הפרלמנט החדש הוא המשיך לצוד כותרות – לדוגמה, כשהדביק על פיו נייר דבק במחאה על השתקתו לכאורה בישיבת המליאה.[3]

 

לעכאשה  אוריינטציה פוליטית פחות או יותר קבועה, אף כי גם זו לא חפה מאמירות תמוהות. הוא מתנגד חריף של מהפכת ה-25 בינואר במצרים ושל מהפכות האביב הערבי בכלל ומציגן, בספרו העומד לצאת לאור, כתוצר של תכנית משותפת לציונים, הבונים החופשיים, והימין הנוצרי (בארה"ב) להרוס את מדינות ערב.[4] נוכח עמדה זאת, הזמנתו את שגריר ישראל לארוחת ערב, רק הגבירה את התמיהות לגבי המעשה.

 

עכאשה הסביר כי רצה לברר כמה נקודות בקשר לספרו, לאחר ששמע כי השגריר קורן מלמד באקדמיה. למוחים נגד הפגישה, אמר שאם הם מתנגדים כל כך, עליהם לבטל את הסכמי קמפ דייויד.[5] לאחר קיום המפגש עכאשה סיפר על מה דנו השניים. כאשר השגריר קורן הביע רצון בחימום יחסי המדינות, הציג בפניו עכאשה כמה דרישות: שישראל תפתור את סוגיית הסכר החדש שבונה אתיופיה (שמצרים חוששת שהוא יפחית ממכסת מימי הנילוס שלה); שישראל תוותר על פיצויים שנפסקו לה בבוררות בינלאומית בעקבות ביטול חוזה גז ע"י מצרים בשנת 2012; ושישראל תשלם פיצויים על הפצצת בית ספר מצרי בשנת 1970.[6]

 

תופיק עכאשה (מימין) עם השגריר חיים קורן

 

פגישתו של עכאשה עם השגריר הישראלי עוררה את מחתם של המתנגדים הקבועים לנורמליזציה עם ישראל.  לקראת ישיבת הפרלמנט ביום ראשון ה-28.2.16 עלו קולות בקרב עמיתיו לנקוט צעדים נגדו. מחשבה לקיים דיון בפרלמנט בנושא הורד תחילה מהפרק, כדי לא להביך את המדינה, המקיימת יחסים דיפלומטיים עם ישראל,[7] אך לבסוף הדיון נערך ועכאשה, ביודעו כי תמתח עליו ביקורת, קרא לתומכיו להפגין בעדו מול הבניין.[8] בפרלמנט עצמו הדיון הידרדר עדי כדי כך שחה"פ כמאל אחמד, נציג מהזרם הנאצריסטי, היכה את עכאשה בנעלו. כמה חברי פרלמנט דרשו לפטר את עכשאה מהפרלמנט ולבסוף הוחלט שוועדה מיוחדת תחקור אותו על פגישתו.[9]

 

בתום עבודתה, קבעה הוועדה שבפגישתו עם שגריר זר ודיון עמו בנושא הסכר האתיופי מבלי שהוסמך לכך  ע"י הרשות המבצעת, עבר עכאשה על החוק ופגע בביטחון הלאומי המצרי ובעיקרון הפרדת הרשויות. הוועדה המליצה להרחיקו מדיוני הפרלמנט עד סוף המושב הנוכחי (כתשעה חודשים). ואולם הפרלמנט דחה את המלצת הוועדה והחליט בתום  דיון סוער ב-2.3.2016, להדיח את עכאשה  כליל מהפרלמנט. הרוב הנדרש לכך, שני שליש מכלל החברים,, הושג בקלות:  בהדחתו של עכאשה תמכו 465 מסך 490 חברי הפרלמנט. 16 התנגדו ותשעה נמנעו מהצבעה.[10]   

 

סוגית הנורמליזציה עם ישראל נדונה עתה במצרים לא רק בשל פגישת עכאשה עם שגריר ישראל, אלא גם בשל דבריו של עזמי מגאהד, מגיש טלוויזיה האחראי על התקשורת של התאחדות הכדורגל המצרית, שאמר בתכניתו בערוץ "אל-עאצמה", כי אין מניעה שקבוצות מצריות ישחקו בישראל וכי קטר היא אויבת גדולה יותר של מצרים מאשר ישראל..[11]

 

ולא רק זאת: ביום 26.2.16 פרסם היומון "אל-וטן" מסמכים, המוכיחים, לטענתו, כי קבוצת הכדורגל אל-זמאלק רכשה שחקן מזמביה, עמנואל מאיוקה, בתיווך סוכן השחקנים הישראלי ניר קרין, שקיבל 300 אלף דולר בעסקה. היומון הציג חוזה עם חתימתו של קרי בעברית, לצד חתימת מנכ"ל הקבוצה מרתדא מנצור[12] – שהוא גם חבר בפרלמנט המצרי. מנצור טען כי חתימתו זויפה, אך העיתון התעקש כי זהו החוזה שהוגש לפיפ"א.[13]

 

לצד המחאות הפרלמנטריות על פגישת תופיק עכאשה עם שגריר ישראל והצעדים אשר ננקטו נגדו, הדיון על נורמלזיציה עם ישראל בא לידי ביטוי גם באמירות של אנשי ציבור ובמאמרים רבים בעיתונות המצרית. מרבית המאמרים דיברו בגנות הנורמליזציה והציגו אותה כפגם מוסרי. הם העלו את הזיכרון של הנופלים במלחמות עם ישראל, טענו שישראל שואפת להרע למדינות ערב, והדגישו כי הסכמי השלום מחייבים את המדינה בלבד ולא את העם. מנגד כתבו אחרים בזכות הנורמליזציה, הגדירו אותה כשת"פ טבעי ומועיל למען קידום אינטרסים משותפים, והצטערו שמצרים עדיין חוששת משלום.


להלן קטעים מתורגמים מהעיתונות המצרית המתייחסים לסוגיית הנורמליזציה עם ישראל:     

 

מרצה לתלמוד באוניברסיטת עין שמס: המאבק בינינו לבין ישראל הוא מאבק קיומי

בראיון עם היומון אל-וטן אמרה לילא אבו אל-מגד, מרצה ללימודים תלמודיים ולספרות עברית באוניברסיטת עין שמס: "מרוב שימוש במילה נורמליזציה, היא הפכה למילה אלסטית, שלא ניתן להגדירה, וכעת איבד מושג זה את משמעותו. ברור לכל כי במהלך הסכם השלום בין מצרים לבין ישראל, נכפתה הנורמליזציה על המדינה המצרית במסגרתו.  לו הייתה אדמתנו בידינו [ולא בידי ישראל], כי אז לא היינו חותמים על הסכם זה. אלא שהנורמליזציה נכפתה על המדינה,  היא לא נכפתה על העם, וזה יכול להסכים או להתנגד להסכמים שעליהם חותם נשיא המדינה...

 

בין אלה המקיימים קשר עם הישראלים יש אנשי עסקים שטוענים [להצדקתם], שהמדינה עצמה מקיימת עמם קשרים ולמה שהם לא יעשו זאת. הללו פועלים מתוך עקרון אינטרסנטי פרגמטי...  אני מתנגדת לכינון כל קשר עם הישראלים;  קשר כלכלי [עמם], למשל, מהווה תמיכה בכלכלה הישראלית ומאריך את חייה של מדינה זו, דבר שמזיק למדינתי. יש משום אנוכיות בהתנהגותם של  אנשי עסקים המקיימים קשרים עם הישות הציונית, בחפשם את האינטרס האישי שלהם בלבד. אינני מסכימה לשום קשר עם הישראלים, מכמה סיבות...

 

המאבק בינינו לבין ישראל הוא מאבק קיומי... אנחנו והם לעולם לא נחיה זה עם זה כשני עמים, שכן מטרת ישראל היא להרוס את המולדת הערבית. הם התחילו [בכך] בחלוקת עיראק והדבר היה ברור בתנ"ך, בשל רצונם להפיץ חורבן וכאוס, בהתאם לאמונתם בתפיסת ה'תוהו ובוהו' שפירושה 'כאוס ושממה', כמובהר גם בחזון יוחנן וכן בתלמוד. שם מתייחס המושג לַ'חורבן שקדם לבריאה', שאליו הם חותרים באמצעות 'הכאוס היוצר' באזור שאחריו יבוא חורבן, כדי לחסל את הגזעים האחרים, להשליט את הגזע החזק יותר - הגזע שלהם - ולהגיע לבסוף אל התוהו ובוהו. זה מה שכוללת מזימתם, אותה הם משלימים [כעת],  אלא שהשלמה זו תלויה בנו. אם נתעורר ונגן על [עצמנו], נסכל את המזימה הזו, ואם לא, הם ימשיכו בכך."[14] 

 

הכותב מוחמד אל-לית'י: הצעירים לא מכירים את ההיסטוריה המדממת של מדינת הכיבוש

באותו יום כתב באותו יומון מוחמד אל-לית'י, מראיינה של לילא אבו אל-מגד, את הדברים הבאים: "המונח 'נורמליזציה עם ישראל' איבד את משמעותו לאחרונה, עם הופעת דור שחלקו ובעיקר הצעירים, אינם מבינים כנראה את ההיסטוריה העקובה מדם של מדינת הכיבוש. זאת לצד כמה דוגמאות [של אנשים] שעוררו ויכוח בשל הסכמתם לקיים קשרים עם הישות הציונית, האחרון שבהם היה חבר הפרלמנט תופיק עכאשה, שאירח בביתו את שגריר ישראל במצרים, חיים קורן. דוגמא נוספת היא הקשר שקיים מועדון אל-זמאלכ  עם מתווך ישראלי לצורך רכישת השחקן הזמבי עמנואל מאיוקה. שני האירועים הללו גררו ביקורת רבה נגד חבר הפרלמנט [עכאשה] ונגד המועדון הלבן [כינוי של זמאלכ].

 

מנגד, משיבים כמה מתומכי [הקשר עם ישראל] כי 'המדינה חתמה הסכם שלום [עם ישראל], אז למה שלא נקיים קשר [עמה]?'. כך ש'נורמליזציה' הפכה למונח חיוור שגבולותיו אינם ידועים. ההתפתחות הטכנולוגית סייעה אף היא להפיכת הריגול לקל יותר, נוכח הופעת אתרי הרשתות החברתיות, שהיוו כר פורה עבור מנגנוני המודיעין השונים להשגת מידע רב, כמו גם לגיוס מרגלים."[15]  

 

מאמר ב"אל-יום אל-סאבע": למרבה הצער, חלק גדול מהעם  שבוי בדמיונו של עכאשה

לעומת דעות אלו, אשר התייחסו לפרשת עכאשה כעוד פרק במאבק בסוגיית הנורמליזציה, בעל טור ביומון אל-יום אל-סאבע, ואאל אל-סמרי, הבליט את הייחודיות של המקרה: "תופיק עכאשה... אוחז בתאוריה שהציונות-האמריקאית, הקשורה למסדר הבונים החופשיים... היא זו שגרמה להתפרצות מהפכת ינואר [2011, במצרים] והיא זו שהניעה מאות צעירים לצאת לכיכרות אל-תחריר. היות ו[לתפיסתו] מדובר במהפכה 'בשירות אינטרסים זרים', המקיימת קשר הדוק עם המודיעין הישראלי, נהרגו בה מאות 'סוכנים', 'סוכנים' אחרים נכלאו והמאבק המקודש נגד יתר 'הסוכנים' עדיין נמשך במלוא המרץ, במטרה לטהר את מצרים מכנופיית 'סוכנים' זו.

 

למרבה הצער, חלק גדול מהעם המצרי האמין לדברים הדמיוניים הללו שהלכו והתעצמו עד כי הובילו את אומריהם אל המעגל החשוב ביותר של מקבלי ההחלטות במצרים, קרי הפרלמנט, אשר מלא כיום עד אפס מקום בתומכי משטר מובארכ, התוקפים את מהפכת ינואר ומאשימים את צעירי מצרים בבגידה...

 

כמה מהצעירים אף נמצאים בכלא והחברה המצרית מרוצה, נינוחה ומקדמת [זאת] בברכה, שכן ההולכים עפ"י אסכולת עכאשה, שכנעו את המצרים שהם 'בוגדים, סוכנים ושכירים [של גורמים זרים]' ושהם מקבלים הוראות מהשגרירות האמריקאית ומקיימים את ישיבותיהם בשגרירות הישראלית. אני משתוקק מאוד לשמוע את דעתם של אותם אנשים בנוגע למה שעשה הבכיר שבהם [עכאשה] אשר נפל לפני כמה ימים בחיקו של השגריר הישראלי ושוחח עמו בביתו במשך שעות כשהם 'אוכלים, שותים וצוחקים'. אם נאמין לטענה שצעירי [מהפכת] ינואר הכלואים כעת בבתי הכלא החשוכים הם אכן סוכנים, ושהם נמצאים בקשר עם ישראל, כדברי עכאשה, אז מהו התיאור המדויק של מעשהו?"[16]    

 

הבעלים של היומון "אל-מצרי אל-יום": מדוע אנו עדיין חוששים מהשלום עם ישראל?

מנגד, היו גם משכילים שמתחו ביקורת על התוקפים את עכאשה, בעוד המשטר בו הם תומכים מקיים מגעים עם ישראל. צלאח דיאב, הבעלים של היומון אל-מצרי אל-יום, הכותב תחת שם העט "ניוטון", כינה את ההאשמות נגד עכאשה 'אוויליות' ותהה מדוע עדיין חוששים במצרים מהסכם השלום עם ישראל. הוא כתב: "פגישת תופיק עכאשה עם השגריר הישראלי היא כאבן שהושלכה לבריכה עכורהבריכת היחסים בין מצרים לישראל. עשורים רבים לאחר [החתימה על] הסכם השלום עודנו נמנעים מהעניין או חוששים ממנו... האשמת תופיק עכאשה בנורמליזציה היא האשמה מוכנה מראש ואווילית, כמו האשמות רבות [אחרות] כמו: שריד [של משטר מובארכ], ביטחוניסט, קפיטליסט, אמריקאי. אבל האשמה הקדומה ביותר היא 'תומך בנורמליזציה'. זו האשמה שלא איבדה הרבה מזוהרה, למרות השימוש הרב בה במשך כ-40 שנה. כאילו איבדנו את הביטחון בעצמנו כממשלה וכעם...

 

התגובה של חברי פרלמנט ועיתונאים רבים היא אותה [תגובה] שהיתה באירועים דומים. תסריט החוזר על עצמו, משומר ומשעמם במידה רבה. אני תוהה פעמים רבות: מדוע אנחנו מבזבזים כך את זמננו? על מה כל המהומה הזו? האם כדי להסיח דעתנו מהבעיות החשובות יותר? האם כדי להסיח את דעת הקהל? אנו באמת עד כדי כך כועסים על פגישת עכאשה עם השגריר הישראלי שלפני כן הנשיא אל-סיסי קיבל את כתב אמנתו. האם אנו רוצים שישראל תמשיך להיות הקולב עליו אנו תולים את כישלוננו אחרי כל השנים האלו, וכל הניסיון הזה ממלחמה לשלום?... אם אנו חוששים כ"כ מהשלום, אז זה אסון. ואם אנו משתמשים בעכאשה ובפגישתו [עם השגריר הישראלי] כדי להתחמק מלדון בנושאים חשובים יותר, אזי זהו אסון גדול יותר."[17]    

 

מרצה באונ' האמריקאית בקהיר על מבקרי עכאשה: "מדובר בשיא הזנות הפוליטית"

אשרף אל-שריף, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, טען בחשבון הפייסבוק שלו, כי אין לתקוף את עכאשה כל עוד המשטר עצמו מקיים קשרים עם ישראל. כך כתב : "אחת ההצגות הנחותות ביותר במצרים היא המהומה המלאכותית שיצרו כמה גורמים ב-establishment במצרים בשל קשר שמקיים  אחד מאנשי הציבור עם ישראל. מדובר בהצגה זולה וקומית בנוסח הוודוויל הקומי ולא במלודרמה. זאת מאחר שמה שעכאשה או אחרים עשו איננה בגידה אלא שת"פ טבעי עם מדינה בעלת ברית של מצרים [שחתמה על הסכם] קמפ דיוויד במסגרת הבנות, אינטרסים וקשרים ביטחוניים, אסטרטגיים, וכלכליים במישור האזורי והבינ"ל עם מדינה זו. זהו שת"פ שכולם במצרים מקיימים אותו, החל מנשיא המדינה, הכוחות החמושים, מנגנוני הביטחון והמודיעין, הממשלה והבירוקרטיה שלה, עבור במגזר הכלכלי הממשלתי והפרטי וכלה באליטות התרבותיות הליברליות והשמרניות, עם שוליים צרים של שיח של קלישאות נגדי של מוסדות מעמד הביניים והאגודות [המקצועיות].

 

אם יש מישהו טיפש ושחקן גרוע במחזה הזה הרי שהם קבוצות המשכילים והפוליטיקאים הנאצריסטים והלאומנים שיורקים על סופר מסכן וחסר כוח כמו עלי סאלם [סופר ומחזאי מצרי שתמך בהסכם השלום עם ישראל] או ליצן בתיאטרון בובות ועבד של מנגנוני הביטחון כמו תופיק עכאשה. זאת בעוד שלא רק שהם מפויסים לחלוטין עם ראשי מדינת קמפ דיוויד, מוסדותיה ומדיניותה, אלא הם [אף] מצדיקים אותם ועושים להם תעמולה בהתלהבות רבה ותוך שימוש בהנחות יסוד לאומניות ונאצריסטיות.  מדובר בשיא הזנות הפוליטית..."[18] 

 

 

 



[1]ו rassd.com, 26.12.15

[2] אל-אהראם (מצרים), 10.1.16

[3] אל-אהראם (מצרים), 13.1.16

[4] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 19.1.16

[5] אל-וטן (מצרים), 24.2.16.

[6]ו rassd.com, 25.2.16

[7] אל-וטן (מצרים), 27.2.16.

[8] אל-וטן (מצרים), 28.2.16.

[9] אל-אהראם (מצרים), 29.2.16.

[10] אל-אהראם (מצרים), 3.3.16.

[11] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 17.2.16.

[12] אל-וטן (מצרים), 26.2.16.

[13] אל-וטן (מצרים), 29.2.16.

[14] אל-וטן (מצרים), 27.2.2016

[15] אל-וטן (מצרים), 27.2.2016

[16] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 27.2.2016.

[17] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 27.2.2016

תגיות