המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותב מצרי: ההשוואה בין מלחמות העולם הערבי כיום למלחמות האביב האירופי - מופרכת
3/3/2016


כותב מצרי: ההשוואה בין מלחמות העולם הערבי כיום למלחמות שהביאו את הרנסנס לאירופה - מופרכת

 

האינטלקטואל המצרי וליד מחמוד עבד אל-נאצר, פרסם מאמר ביומון הלונדוני אל-חיאת בו ביקש להפריך השקפה הרווחת בעולם הערבי, לפיה רק מלחמה נוסח מלחמת מאה השנים באירופה - שחילצה את היבשת מחשכת ימי הביניים והובילה אותה אל העידן המדעי והטכנולוגי - תציל את הערבים ממצבם הטרגי הנוכחי.

 

לאישוש טענותיו, מנה עבד אל-נאצר ארבע סיבות: אין ערובה לכך שמה שקרה באירופה בעבר יקרה גם באזור הערבי כיום, נוכח הבדלי הסביבה והשתנות הנסיבות, ובהן מהפכת טכנולוגיית המידע הקיימת היום; בעוד שמלחמות מאה השנים התנהלו בתוך אירופה בלבד ובין גורמים אירופים בלבד, במלחמות באזור הערבי מעורבים גורמים אזוריים ובינלאומיים; ניסיון העבר מלמד כי באומה הערבית גם כאשר צַפו בהכרח תוצאות חיוביות התוצאות היו שליליות; מצדדי תיאוריה זו חותרים בעצם ליישום תיאוריית 'ההרס היוצר' "אשר בוודאי אינו מבשר טובות לערבים". לפיכך, קרא עבד אל-נאצר לערבים להתעלם מתיאוריה זו ולחלץ עצמם ממצבם הנוכחי באמצעות חשיבה מעמיקה ופעילות רצינית המבוססת "על יסודות מציאותיים הנובעים מהחלום הערבי אשר עדיין לא נעלם."

 

וליד מחמוד עבד אל-נאצר [1] 


 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:[2]

 

"יש בעולם הערבי אנשים, הן צעירים נלהבים והן משכילים ופרשנים, הטוענים כעת ... כי אפשר שהדרך היחידה של הערבים להיחלץ מהמצב הקטסטרופלי הנוכחי, היא לעבור תחילה ניסיון דומה לזה של מלחמות מאה השנים שפקדו את אירופה בין השנים 1453-1337. ייתכן שהצדקה לטענה זו מצד כמה מהם ניתן למצוא בכך שהיא באה על רקע אווירה פסימית וציפייה לגרוע יותר בימים הבאים... 

 

אני מבין את ההיגיון שעומד מאחורי תיאוריה זו: תמציתה היא שמלחמות מאה השנים באירופה הניבו כמה תופעות חיוביות שהכשירו את הקרקע למפנה האיכותי בהיסטוריה של אירופה, מעידן החושך לעידן הגילויים הגדולים של העולם החדש ולצמיחת ניצנים ראשונים של מהפכת המדע והטכנולוגיה ושל תקופת הרנסנס והמהפכה התעשייתית שהובילה את [היבשת] מהשלב הפיאודלי אל שלב הקפיטליסטי. אירופה עברה גם תקופת ביניים בין סיום מלחמות מאה השנים לבין כניסתה לסף תקופה חדשה שהובילה אותה למעמד של עליונות בעולם. באותו שלב [ביניים] התחולל פיתוח איכותי חסר תקדים של נשק, והתגבשו רגשות לאומיים, דבר שהניח את היסודות האיתנים להקמת מדינת לאום באירופה... למלחמות אלו היה חלק בהנחת אבני דרך ראשוניים למה שאפשר לכנות 'מרכיבי תרבות הפוליטיקה החדשה באירופה'... שהתפתחו וצברו כוח וחוסן בהמשך. בעקבות [מלחמות] אלו נולדה ההבנה שמלחמות ממיטות תוצאות הרסניות לא רק על הצד המובס אלא גם על הצד המנצח... מה שהמריץ מגמות חברתיות חדשות באירופה המצדדות בשלום ומתנגדות למלחמות...

 

מנגד, יש שיקולים חשובים המפריכים את התיאוריה הזו שאת חלקם אנסה להציג להלן:

 

א.      אם מעגל התופת הסגור הזה של מאבקים ומלחמות [בעולם הערבי]... יימשך ואף יחריף, אין שום ערובה לכך שמה שהתממש באירופה בעקבות מלחמת מאה השנים יתממש באופן אוטומטי במולדת הערבית. יש להתייחס בזהירות לאמירה לפיה "ההיסטוריה חוזרת על עצמה" משתי סיבות: ראשית, משום שהתיאוריות הרציניות בפרשנות ההיסטוריה, הטוענות שההיסטוריה חוזרת על עצמה אינן מדברות על חזרה זהה אלא על חזרה ברמה הרבה יותר מורכבת ובשלבים מתקדמים יותר. שנית, כאשר משווים בין שני אזורים גיאוגרפיים שונים ובין שתי תקופות היסטוריות שונות... יש לקחת בחשבון את ההבדלים בין הסביבה [של כל אחד מהאזורים הללו] ובין המשתנים המשפיעים, כמו למשל... המהפכה המואצת וחסרת התקדים בתחום טכנולוגית המידע והתקשורת בעולמנו  המודרני לעומת אירופה של ימי הביניים...

 

ב.      מלחמות מאה השנים התרחשו בתוך היבשת האירופית והתנהלו בין כוחות אירופיים ובעיקר בין בריטניה לצרפת בשעתו, ללא התערבות או השתלבות של כוחות מחוץ לאירופה, בעוד שבמציאות שלנו המלחמות והסכסוכים המתנהלים כעת בעולם הערבי... אינם מתנהלים רק בין צדדים ערבים שכן גורמים אזוריים רבים מתערבים בהם, לעתים ישירות ולעיתים בעקיפין. כמו כן, גורמים בין לאומיים רבים מתערבים בעניין הערבי ובמאבקים המתנהלים היום בו באופן ישיר או עקיף...לא מאהבת הערבים אלא כדי לממש את האינטרסים הלאומיים שלהם. הגורמים הערבים נעזרים לעיתים בגורמים אזוריים או בינלאומיים שאינם ערבים כדי להתעמת עם גורמים ערביים אחרים במלחמות ובסכסוכים המתנהלים על אדמות ערביות.

 

ג.       אשר להסתמכות על כך שממהלך האירועים הנוכחי באזור הערבי יצמח 'בהכרח' משהו טוב יותר לערבים, כפי שקרה בעקבות מלחמות מאה השנים באירופה...  הרי שבהתאם לניסיוננו הרב באומה הערבית עם [מצבים שהיו אמורים להוביל] 'בהכרח' לתוצאות חיוביות במהלך עשרות השנים האחרונות... רוב הניסיונות הללו הובילו [בסופו של דבר] לתוצאות שליליות, ולעתים אף קטסטרופליות, עבור הערבים, אם במישור הפנימי ואם במישור הבינלאומי...

 

ד.       מי שטוענים כי הערבים חייבים לעבור התנסות דומה למלחמות מאה השנים כדי להגיע למצב טוב יותר... אינם מכשירים בכך את הקרקע לשיפור מצבם של הערבים כי אם  מובילים ליישום בפועל של תאוריית 'ההרס היוצר'... אשר בוודאי אינו מבשר טובות לערבים, ו[בפרט לא]  כיום, כשאנו מצויים במצב בו כל מה שאנחנו מייחלים לו הוא שמדינות הלאום ימשיכו להתקיים ונמנעים אפילו מלבטא כמיהה לחלום מימוש האחדות הערבית אשר הלהיבה את דמיונם של מיליוני ערבים במרוצת הדורות... 

 

אפשר שארבע הטיעונים הנ"ל אינם ממצים עד תום את כל הסיבות להתנגדות לרעיון ההשוואה בין מה שעוברת האומה הערבית כעת לבין מלחמות מאה השנים באירופה... אך הם מהווים אינדיקציות חשובות שמשמעותן מפריכה את יסודותיה העיקריים של תיאוריה זו ומחייבת חשיבה מעמיקה ופעילות רצינית כדי להיחלץ מהמצב הערבי הטרגי הנוכחי למצב טוב יותר, המבוסס על יסודות מציאותיים הנובעים מהחלום הערבי אשר עדיין לא נעלם."

 



[2] אל-חיאת (לונדון), 15.1.2016