שבועון פלסטיני מאיים בפגיעה בשגרירויות אמריקאיות
"ג'ורג' בוש הרחיק לכת, באיבתו כלפי עמנו הפלסטיני והנהגתו,יותר מכל מנהיג אחר של מדינה המתיימרת להיות ניטרלית או נותנת חסות לתהליך השלום. הוא חצה את הקווים בכל הצבעים המוכרים...
אין בכך דברי שבח לנשיאי ארה"ב שקדמו לו. כל אחד מהם מילא תפקיד אשר שירת את המטרות הציוניות באזור ובעולם כולו. ואולם, חלקם... לקחו בחשבון שהמספר העצום של ערבים ומוסלמים יכול להביא לאובדן שליטה כאשר הזעם [הערבי] יחצה את הקווים האדומים, והם ימחקו כמה שגרירויות של וושינגטון עד לגובה פני הקרקע, או שפגזיהם ישרפו כמה מאוניות הקרב שלה [של וושינגטון] באוקיינוס אשר לאורך חופיו משתרעים גבולות [מדינות] ערב.
אלא שג'ורג' בוש אינו מסתפק בכך שאינו רוצה להידמות לאביו; הוא רוצה אף להשיג אותו במרוץ העוינות כלפי האומה [הערבית] הזו וכלפי בעייתה הראשונה במעלה... עיוורונו הפוליטי והמנטאלי מגיע עד כדי כך שהוא מתבלבל בין התליינים לבין הקורבנות ודורש מן [הקורבנות] שלא יסיטו את צווארם עליו מונפת סכינו של הפושע, מחשש ש[הסכין] תיפגם ושהאצבעות על ידית [הסכין] תתעייפנה.
מנהיג מדינת הטרור הגדולה ביותר אינו מסתפק בכך שהוא מקים עבור הכיבוש גשר באמצעותו הוא מספק לו את פגזיו, את טיליו ואת כלי הנשק המפותחים והקטלניים ביותר שלו כדי לשסע את גופם של בני העם הזה ואת הכבד של ילדיו וכדי להרוס את בתיהם ועציהם. אדרבה, הוא תובע מהנהגת העם הזה לשמש כשומרת על סכינו של הרוצח הנפשע; להגן עליו מנקמת ההמון ומזעמו; לוותר על תפקידה בהשבת זכויות העם הזה, הגשמת מטרותיו והבאתו לחוף מבטחים; ולהפוך לשומרת נאמנה בשירות הציונות והמתנחלים הכובשים . יתרה מכך, בוש מפליג בחלומו האבסורדי ודורש מהנהגת העם הזה לכתר את לוחמיה, לעצור אותם ואף להרוג אותם כדי שהציונים יוכלו להגשים את חלומם להשתלט על אדמה ללא עם, דבר אשר לא התאפשר להם עד עתה.. ולא יתאפשר להם [גם] מחר...
טיפשותם של אויבי העם הזה דוגמת בוש ושרון התוקפים בצורה ברברית את מטות מנגנוני הביטחון, אנשיהם ומפקדיהם מכפילה את המומנטום של הקשר בין כל חלקי הגוף האחד הזה המהווה את העם הפלסטיני ובראש ובראשונה, סמל מאבקו ומנהיג דרכו, הנשיא ערפאת.[1]
במאמר נוסף החתום על ידי 'כרים' נכתב:
"...בוש היה חדל מן העמדה העוינת הזו כלפי עמנו וכלפי הנהגתו אילו האינטרסים שלו
באזור היו תחת איום. הוא לא היה מביע את תמיכתו בשרון ובתוקפנותו לו האינטרסים האמריקאים היו נתקלים בסכנה רצינית.
איננו מוכיחים את המשטרים [הערביים]. שהרי הם אסקופה נדרסת של הבית הלבן; ואולם, אנו באים בטענות לרחוב הערבי אשר עדיין מתעטף בשתיקתו. מדוע הרחוב הזה לא מנער את אבק חוסר המעש מעל כתפיו? האם ההמונים של האומה הזו ממתינים להחלטה של המשטרים כדי לרדת לרחובות ולנפץ את האינטרסים של העריצות האמריקאית?
אנו ממתינים לשאגת הרחוב הערבי אשר תשסע את השתיקה המוחלטת אותה מנצלים בוש ושרון כדי להמשיך את תוקפנותם. הגבולות והחזיתות אינם נפתחים בעקבות החלטת השליטים, הם נפתחים בעקבות התעוררות עממית שלה אנו ממתינים כבר זמן רב. בוש שותף לתוקפנות ותומך בה אז למה האומה מחכה?[2]