כללי

הצגה בירדן בשירות המאבק נגד הצטרפות צעירים לארגוני טרור

 

במסגרת המאמצים בירדן להיאבק בתופעה של הצטרפות צעירים לארגוני טרור[1], העלה צמד אמנים ירדני בשיתוף צוות שחקנים, הצגה בשם "טרור מידפק על הדלת" ומציג אותה בימים אלה בפני צעירים וסטודנטים באוניברסיטאות השונות ברחבי ירדן. ההצגה עוסקת בנושא אלימות במשפחה ודחיקתם של צעירים לשולי החברה, תופעות שדוחפות אותם לאמץ אידיאולוגיות קיצוניות ולהצטרף לארגוני טרור, דוגמת דאעש.[2]  בסיום כל ההצגה מנהל צוות השחקנים דיון עם קהל הצופים בנושא הסיבות שדוחקות צעירים להצטרף לארגוני הטרור, במהלכו מוזמנים הצופים להציע פתרונות לשיפור מציאות זו.[3]

 

הסופר והעיתונאי הירדני, חוסיין אל-עמוש, כתב ב-22.12.15 מאמר ביומון אל-דוסתור, בו שיבח את ההצגה ואת האופן בו היא מעבירה מסר חברתי לדור הצעיר.

 

להלן תרגום קטעים מהמאמר:[4]

 

"טרור מידפק על הדלת" [5]

 

"הזדמן לי לצפות בהצגה 'טרור מידפק על הדלת' של היוצרים חסן סבאילה וראניא אסמאעיל באוניברסיטה ללימודים אסלאמיים, המוצגת כעת באוניברסיטאות בירדן. ההצגה חושפת את הטרור ואת דרכי הגיוס של צעירים ירדנים לארגוני הטרור תוך ניצול חולשת המבנה הנפשי של הסטודנט, נוגעת בנקודות הרגישות ומאבחנת את המצב ואת המציאות הכלכלית הקשה של הירדנים, שגורמים להם ליפול כטרף קל בפני הפיתוי הכספי של ארגוני הטרור.

 

ההצגה, שנכתבה והומחזה בקפידה רבה, שיקפה את המציאות האנושית, הכלכלית והסטודנטיאלית שלנו, הציגה אותה בפנינו על הבמה והצביעה על  דבר שאיננו מדברים עליו: שאחת מהבעיות הגדולות שלנו היא היעדר תקשורת בין אבות עם בניהם, עד כדי כך שהאב מופתע שבנו הפך להיות חבר בתא או בארגון טרור, דבר שהולם בנו וגורם לנו להתחיל לחפש פתרונות, למרות שהפתרון נמצא בין ידינו.

 

[הקטע] החשוב ביותר בהצגה הוא סצנת הסיום, שבה הבן חושף חגורת נפץ שחגר על בטנו לפני פיצוץ. ההצגה מסתיימת בשאלה גדולה המוצגת לסטודנטים [הצופים בהצגה] בהתאם לשיטת התיאטרון האינטראקטיבי: ואתם, מה דעתכם? שמעתי [מהסטודנטים שצפו בהצגה] דעות מגוונות, הגיוניות, ברורות ואמיצות [על שאלה זו], מה שמוכיח כי ההצגה הצליחה להעביר את המסר שלה במהירות ובקלות. פירוש הדבר הוא שיש בידינו אמצעים טובים להעברת כל מסר חברתי לבנינו הסטודנטים, שהם קהל היעד כאן.

 

פעם אחר פעם אנו יכולים לומר כי האמנות מייצרת את הפוליטיקה... וכי הצגות אפקטיביות מעין אלה יכולות להעביר את המסר באופן מצחיק [מצד אחד], הגם שהוא מעציב מצד שני. יש לנו יוצרים כמו חסן, ראניא וצוות ההצגה, אך היצירה הזו זקוקה לבתי גידול, לכלים ולמשאבים... כלומר ל[חסות וסיוע] של מדינה ושל הממשלה... "

 

סצנת הסיום של ההצגה כאשר הבן חושף את חגורת הנפץ שלו[6]

 

במקביל הועלו לרשת שני סרטוני אנימציה של צמד האמנים ברוח ההצגה, גם הם תחת השם "טרור מידפק על הדלת", בהם נראה צעיר שאינו מוצא אוזן קשבת אצל הוריו ואף חש חוסר הערכה והשפלה מצידם ובעקבות זאת פונה לאתרים של ארגון דאעש המבטיחים להפוך אותו למפקד מזהיר.[7]