כללי

 

בתגובה לדיווחים בתקשורת על פלישה תורכית לצפון עיראק:

קריאות בעיראק נגד כל מעורבות זרה במדינה

 

הקדמה

ב-5.12.15 דווח בכלי התקשורת כי 150 חיילים תורכים נכנסו לעומק שטח עיראק בלוויית 20-25 טנקים אשר הוצבו בבסיס צבאי תורכי בקרבת העיר מוסול, אותה כבש דאעש לפני שנה וחצי. לנוכח דיווחים אלו, ממשלת עיראק הזדעקה לגנות את ההפרה של ריבונותה, ואיימה לפנות למועצת הביטחון של האו"ם כדי שזו תקבל החלטה המחייבת את תורכיה להסיג לאלתר את כל כוחותיה מעיראק.[1] מנהיגי המיליציות השיעיות העיראקיות הצטרפו לממשלת עיראק בדרישה מתורכיה להסיג את כוחותיה מעיראק ואף איימו כי אם לא תעשה כן הם לא יהססו להשתמש בכוח נגד כוחותיה.[2] במקביל, הפגינו תומכי המיליציות השיעיות בעיראק נגד כניסת הכוחות התורכיים לשטח עיראק.[3]

 

תורכיה מצידה גרסה בתגובה, כי נוכחות חייליה בעיראק איננה דבר חדש כלל אלא החלה כבר בסוף 2014 וכי הדבר תואם עם ממשלת אל-עבאדי. לטענת תורכיה, חייליה הנמצאים בעיראק, מסייעים באימון, הכשרה וייעוץ לכוחות הביטחון העיראקיים ולכוחות הפשמרגה הכורדיים במאבק נגד דאעש במסגרת הקואליציה הבינ"ל נגד הארגון אשר תורכיה חברה בה. [4]  נשיא תורכיה, ארדואן, טען בריאיון שהעניק לרשת אל-ערביה ב-27 בדצמבר 2015, כי ר"מ עיראק, חידר אל-עבאדי, עצמו ביקש סיוע צבאי מתורכיה כאשר הגיע לביקור אצלה זמן קצר לאחר כיבוש מוסול ע"י דאעש. לדברי ארדואן, הבכירים העיראקים, ובכללם שר ההגנה העיראקי אף ביקרו באחד הבסיסים התורכים, צפו בפעילות שם ובירכו על כך.[5]   לטענת תורכיה, הכניסה האחרונה של חייליה לעיראק, עליה דווח בתקשורת, היתה במסגרת חילופי משמרות של החיילים.[6]

 

בטענה זו של תורכיה תמכו גורמים בתוך עיראק, בעיקר פוליטיקאים כורדים אשר הצהירו כי נוכחותה של תורכיה, לפחות בחבל כורדיסטן האוטונומי, היא בהסכמת הכורדים. דובר ממשלת מחוז כורדיסטאן פרסם הודעה בה נאמר כי "במסגרת השת"פ עם הקואליציה הבינ"ל נגד הטרור, פתחה ממשלת תורכיה בסוף השנה שעברה [2014] שני בסיסי אימונים, אחד בארביל ושני בסולימאניה, כדי לאמן את כוחות הפשמרגה. באותו הזמן נפתח מרכז נוסף לאימון הכוחות העיראקיים בקרבת מוסול..."[7] גם מושל מחוז נינווה לשעבר, את'יל אל-נג'יפי, טען כי הנוכחות התורכית בעיראק תואמה עם ממשלת עיראק.[8]

 

ואולם, חרף טענות אלה, ר"מ עיראק חידר אל-עבאדי שב ודרש את נסיגתה המידית מעיראק, ונציג עיראק באו"ם פנה למועבי"ט בדרישה לדון בהפרת הריבונות של עיראק ע"י תורכיה. החל מה-14 בדצמבר 2015 הופיעו דיווחים בעיתונות הערבית שאושרו ע"י משרד החוץ התורכי, על יציאה חלקית של כוחות תורכיים מאזור מוסול, אך, תורכיה הבהירה כי לא מדובר בנסיגה אלא בארגון מחדש של הכוחות בשטח, בלא כוונה להוציאם מעיראק.[9] בתגובה דרשה עיראק לכנס את שרי החוץ של הליגה הערבית כדי לדון בפלישה התורכית לשטחה ולהביא ליציאתם. שר החוץ העיראקי, אבראהים אל-ג'עפרי, לא פסל אף שימוש בכוח צבאי נגד תורכיה, ובתגובה לדברים אלו הציע לו בציניות ר"מ תורכיה להפנות את הכוח הצבאי העיראקי נגד דאעש.[10]   

 

היומון הלונדוני אל-קדס אל-ערבי ציטט מקורות בעיראק שהעריכו כי המתח בין עיראק לתורכיה הוא תוצאה של המתיחות הקיימת בין רוסיה לתורכיה מאז הפילה תורכיה את מטוס הקרב הרוסי בנובמבר 2015. משבר מתיחות זו מתבטאת  גם בהגברת הטונים נגד תורכיה מצד רוסיה ושותפתה איראן ולדברי אותם מקורות היא עלולה לדרדר את יחסי עיראק עם תורכיה עד לכדי ניתוק היחסים ביניהן.[11] מנגד, היומון הלבנוני אל-אח'באר ציטט מקור שדחה את הסברי תורכיה לפלישה לעיראק וטען כי זו לא נועדה לסייע לעיראק אלא להפעיל עליה לחץ כדי שתאפשר להניח בשטחה צינור להעברת גז מקטר לתורכיה.[12]

 

בעיתונות העיראקית, בעיקר הפרו איראנית, התפרסמו מאמרים חריפים נגד תורכיה ומנהיגה ארדואן. בין היתר נטען בהם, כי תורכיה שואפת לשחזר את שליטתה על עיראק כבימי האימפריה העות'מאנית, שהיא תומכת בדאעש ומבקשת לשדוד את הנפט של עיראק. מאמר אחד אף כינה את ארדואן "שטן".[13]

 

אולם, לצד מאמרי דעה שביטאו את הזעם העיראקי על תורכיה ושיקפו את המתח בין המדינות, הפלישה התורכית גם היוותה הזדמנות לחלק מהכותבים לבטא את התנגדותם לכל מעורבות זרה בארצם. כותבים אלה הדגישו כי לאורך כל ההיסטוריה היתה עיראק לחוצה בין המעצמות האיראנית והתורכית, וקראו לדבוק בזהות עיראקית פרטיקולרית, המתנגדת לתופעת העדתיות המלווה בהיקשרות למעצמה פטרונית.

דו"ח זה יסקור מקצת המאמרים הללו הדוחים כל התערבות זרה בעיראק.

 

חברת פרלמנט עיראקית: עיראק צריכה להכות בכל כוח זר הפולש לשטחה

חברת הפרלמנט מסיעת האופוזיציה הכורדית "השינוי", סורווה עבד אל-ואחד, פרסמה ביומון אל-זמאן מאמר בו תקפה בחריפות את תורכיה על שפלשה לעיראק וטענה כי תורכיה מתייחסת לעיראק כאילו היא עודנה חלק מהאימפריה העות'מאנית. עבד אל-ואחד לא חסכה ביקורתה גם מממשלת כורדיסטאן שאישרה את הנוכחות התורכית בתחומי המחוז ללא הסכמת הפרלמנט הכורדי. לדבריה, כפי שעיראק לא צריכה להסכים לפלישה התורכית לשטחה כך גם עליה להיאבק בכל גורם זר הפולש אליה. כך כתבה:

"אי נקיטת צעדים נחושים ע"י הממשלה המרכזית וממשלת מחוז [כורדיסטן] נגד הפרת [הריבונות] של השטחים הכורדיים בכורדיסטן העיראקית, תפתח את הדלת בפני התערבויות חיצוניות נוספות אשר יפגעו בריבונות העיראקית ועמנו ישלם על כך מחיר יקר. הפלישה הזאת לשטחי עיראק היא חלק מהמזימה להפר את ריבונותה של עיראק, שעמה אנו מתמודדים, ואשר שתיקה עליה תהיה בבחינת קבלת המציאות, כפי שקורה עם הנוכחות האיראנית בעיראק. הממשלה לא יכולה להסתפק בפרסום הודעה חריפה [המגנה פלישה זו], אלא עליה לממש את האיום שלה ולהכות בכל כוח זר שנכנס לשטחה. כיבוד הרשויות בעיראק פירושו שמירה על קודשי הארץ והאדמה היא הקדושה מכל."[14] 

 

ריבונות עיראק נרמסת וממשלת עיראק טומנת ראשה בחול.[15]

בעל טור: התערבות זרה - של כל מדינה - תפגע בעיראק; עלינו להסתמך על עצמנו בלבד

מוחמד ג'ראד בעל טור ביומון אל-צבאח, קרא לעיראקים לחדול מלהחזיק בנאמנויות לעדה הסונית ולשיעית ולאחד כוחות נגד דאעש במקום להישען על כוח חיצוני: "עלינו להיות גלויים ולומר שהצדדים העיראקים חלוקים בינם לבין עצמם בנוגע לסוגיית כניסת כוחות זרים כפי שהם חלוקים בסוגיית התמיכה בקואליציה הבינ״ל [נגד דאעש] אשר כוחות אלה קשורים בה. יש הסבורים כי הקואליציה הרוסית-איראנית היא הרצינית ביותר בלחימה נגד דאעש וארגוני הטרור, בעוד היתר משליכים יהבם על הקואליציה האמריקאית המערבית הנתמכת על ידי מדינות מפרץ ערביות. חלק [מהעיראקים] מונעים מתפיסת עולם עדתית נתעבת הגורמת להם להעדיף את האינטרסים הצרים שלהם על פני האינטרס של עיראק, ריבונותה הלאומית ואחדות אדמותיה.

 

מחובתנו להתייחס לאמת חשובה והיא שכניסת כוחות קרקעיים זרים של כל מדינה תגרום לכך שהם יכפו [עלינו] תסריט בינ״ל ואזורי שמשרת את האינטרסים שלהם מבלי להתחשב באינטרסים של עיראק ובאחדותה. על כולם לדעת שעיראק יכולה לנצח [את דאעש] בתנאי שכל בניה ישתפו פעולה ויסכלו אפשרות של התערבויות חיצוניות. לשם כך נדרשים תושבי האזורים הכבושים בידי דאעש לסמוך על כוחות הביטחון, על גיבורי המיליציות השיעיות ועל בני השבטים הסונים העיראקים שישחררו את עריהם. תושבי האזורים הללו צריכים למלא תפקיד פעיל באחזקת האזורים המשוחררים ובפיקוח על הגבולות ובתקיפת חממות הגידול של דאעש ולא לסמוך על הערבויות האמריקאיות והערביות בשחרור עריהם."[16] 

 

בעל טור: עיראק לכודה כבר מאות שנים בין איראן לתורכיה ומשלמת על כך מחיר

ד"ר סעד אל-עביידי, הכותב גם הוא ביומון אל-צבאח, הדגיש כי לאורך ההיסטוריה עיראק תמיד היתה לחוצה בין הפטיש האיראני לסדן התורכי. שתי המעצמות נלחמו ביניהן על השגת השפעה בעיראק בעוד העיראקים לכודים ביניהן. לדבריו, "לפני שעיראק נוסדה כמדינה בשנת 1921 היא הייתה זירת עימות בין האימפריות הפרסית והעות'מאנית, כאשר כל אחת מהן החילה את השפעתה עליה ובני עיראק היו הקורבנות האמתיים כתוצאה [מעימות זה], ו[שימשו] גם כחומרי הדלק [שלו] שכן הצד בעל ההשפעה [הפרסי או העות'מאני] נוטה להישען על חלקם, ורואה בהם כפופים לו. הוא משכנע אותם שהוא סומך עליהם במילוי משרות [ציבוריות], בגביית כספים, וכאמצעים לשליטה ונקמה בחלק האחר של בני הארץ. כך איבד העם העיראקי כולו את בטחונו, את יציבותו, ואת צמיחתו לאורך כל תקופת המאבק בין שתי אימפריות אלה.

 

מאבק זה נותר על כנו גם לאחר ייסוד [המדינה העיראקית] ועיראק החדשה עודנה זירה ששני הצדדים, איראן ותורכיה, מגלים בה עניין... החדירה הצבאית התורכית לצפון מוסול הוכיחה את קיומה של המציאות הזו ותגובת העם השנויה במחלוקת ל[חדירה התורכית] ובנוגע לנוכחות האיראנית הוכיחו אף הם את אמיתות [קיומה]. הדבר מעיד שהמאמצים להסלים ולדרדר [את המצב בעיראק] משרתים את האינטרס של שתי המדינות הנ"ל ואת מאמציהן להרחיב את השפעתן על אדמת עיראק, באופן שאינו משרת כלל את טובת בני עיראק הצפויים להילחם זה בזה כנציגיהן [בשירותן]..."[17]