עיתון סעודי: טעות המערב מול צפון קוריאה חוזרת על עצמה מול איראן
על רקע הדיווחים כי צפון קוריאה ביצעה ניסוי גרעיני בפצצת מימן, פרסם היומון הסעודי הממסדי אל-ריאד מאמר מערכת תחת הכותרת "איראן הולכת בדרכה של צפון קוריאה", המותח ביקורת חריפה על אוזלת היד של המעצמות לנוכח מדיניותה הגרעינית של צפון קוריאה ודן בהשלכות מדיניות זו על תיק הגרעין האיראני. היומון העלה את החשש כי מדיניות כושלת זו מול צפון קוריאה תישנה גם עם איראן וכי מדינות המפרץ יאלצו להתמודד עם גורל דומה לזה של דרום קוריאה.
להלן תרגום קטעים מן המאמר:[1]
"באמצע חודש יוני בשנה שעברה, חודש לפני [ההודעה על] הסכם הגרעין בין איראן למעצמות [קרי, ה-JCPOA] – נשיא איראן, חסן רוחאני, נפגש עם שר החוץ של צפון קוריאה, רי סו יאנג. השניים הסכימו על המשך שיתוף הפעולה ביניהם. כמשטרים הדומים זה לזה, טהראן ופיונג יאנג מצאו נקודות רבות המשותפות לשתיהן: שתיהן עוינות את המערב, מעוררות מחלוקת גדולה באזור [הגיאוגרפי] שלהן ופוגעות בהתמדה בשכנותיהן.
לשתי המדינות היסטוריה ארוכה של שיתוף פעולה מעורר דאגה בתחומי הגרעין והטילים. על פי הדיווחים, נערכו ביקורים סדירים של טכנאי גרעין צפון-קוריאנים [באיראן] כדי לתת לעמיתיהם האיראנים את הייעוץ והאספקה הטכנית הדרושים. ראוי לציין שאיראן כבר אישרה רשמית שהיא הפיקה גרם ומיקרוגרם של פלוטוניום [כך במקור], שמשמש לייצור פצצה גרעינית באמצעות כורי המים הכבדים שלה באראכ. [כמו כן], ידוע כי לצפון-קוריאה יש טכנולוגיות מתקדמות, שבאמצעותן ניתן להשתמש בכמויות מועטות של פלוטוניום של עד 5 קילוגרם כמטען לראש נפץ בטיל, שהרי החומר הזה מתאים מאוד לשימוש בטילים.
רקע זה הכרחי להבנת הרעיון שברצוני להציג במאמר. צפון קוריאה ערכה שלשום ניסוי ראשון בפצצת מימן. לאמיתו של דבר, מדובר בהתפתחות חמורה מבחינת הביטחון הבינלאומי והאזורי, ואכן, המעצמות לא הסתירו את מורת רוחן מניסוי זה המהווה דוגמא ברורה להשלכות של הליכת השבי [של המעצמות] אחר הבטחות של משטרים המפגינים עוינות וסכנה לביטחון האזורי והעולמי. אחת ההשלכות לכך היא שמשטר כזה מפר את כללי הסדר העולמי ומערער את מאזן הכוחות האזורי, השלכות המתעצמות כאשר מדובר במשטר נחשל ודיקטטורי עד לכדי שגעון.
[הסיכוי] להישנות המודל הזה במרחב המזרח תיכוני שלנו הוא גדול, שכן איראן אינה שונה בהרבה מצפון קוריאה, והמעצמות חוזרות על אותה הטעות ונוהגות על פי אותה שיטה בפתרון תיק הגרעין [האיראני]. ארה"ב חתמה על הסכם מסגרת עם משטר פיונג יאנג ב-1994, וזו האחרונה הפרה את ההסכם הזה כמה שנים לאחר מכן והמשיכה בתכניתה [הגרעינית] עד אשר פוצצה את פצצת הגרעין שלה. היום, המעצמות ובראשן ארה"ב, לא יכולות לעשות דבר נגד מדינה גרעינית. יתרה מכך, באופן פרדוקסלי הן מעוניינות מאד להגן על משטר העריצות של קים יונג און באופן עקיף, שהרי היווצרות אנרכיה או זעזוע במדינה הגרעינית הזו עשוי להסב נזק אמיתי לביטחון הבינ"ל. דבר זה עלול לחזור על עצמו במקרה של טהראן, הנמצאת בטווח של שלושה חודשים מחציית השלב המכונה "סף גרעיני", שפירושו הזמן הדרוש [לה] להפקת אורניום המשמש לייצור נשק בכמות המספיקה ל[פצצה] גרעינית אחת.
צפון קוריאה שיקרה כאשר חתמה על הסכם המסגרת עם ארה"ב, שכן היא העשירה אורניום בחשאי. לאחר שהדבר נחשף היא גירשה את פקחי [האו"ם] ופוצצה את פצצת הגרעין שלה. הישנות התסריט הזה עם המשטר בטהראן, אשר לא ניתן לתת בו אמון ולסמוך עליו הזה, היא אפשרית, במיוחד משום שהוא ממשיך במעשים התוקפניים נגד שכניו. מדינות המערב ובראשן ארה"ב ימצאו את עצמן מגנות על משטר תיאוקרטי המשמיע קריאות בעד נפילתן ומייחל להן מוות, ואילו מדינות המפרץ יתמודדו עם גורל הדומה לזה של דרום קוריאה ויהפכו לבנות ערובה של ההגנה האמריקאית. האם מישהו ילמד את הלקח?"
