עיתונאי כוויתי: "ישראל אינה האויבת שלנו”
במאמר ביומון הכוויתי אל-אנבאא' שכותרתו "ישראל אינה האויבת שלנו" קרא העיתונאי הכוויתי צאלח אל-שאיג'י למדינות ערב לנטוש את "אשליית האומה האחת" ולפעול כל מדינה על פי האינטרסים שלה. לדבריו, כחלק מניפוץ אשליה זו, על הערבים להפסיק לראות בישראל את אויבתם, מאחר שכיום היא האויבת של הפלסטינים בלבד. אל-שאיג'י תוהה מדוע עיראק, שפלשה לכווית וכבשה אותה היא כיום מדינה ידידה ואילו ישראל, שלא הרגה אף כוויתי, נחשבת לאויבת.
צאלח אל-שאיג'י[1]
להלן תרגום קטעים נבחרים ממאמרו[2]:
"אני אנסה בדברים שאכתוב פה להיות מציאותי, שכלתני וענייני מאחר שאני יודע ומבין שמה שאני אכתוב מתנגש עם המוסכמות ונושאי הטאבו שאסור להתקרב אליהם.
האם ישראל היא אויב? האם האיבה היא הרגשה קבועה או משתנה? הרגשה בה שולטים בשרירות כמה מצבים, נסיבות, עמדות ואינטרסים? האיבה הערבית כלפי ישראל החלה עוד טרם הקמתה, כשמדינות ערב בעלות היכולת, אז, נלחמו בכנופיות יהודיות על אדמת פלסטין. כנופיות אלה הצליחו להביס צבאות של שבע מדינות ערב שהיו ברשותם כל אמצעי הלחימה. לאחר מכן היתה התערבות בינ"ל כדי לפתור את בעיית המאבק על אדמת פלסטין בין הערבים ליהודים, אבל הערבים 'העצומים' דחו את הצעת החלוקה וזה היה ניצחון שני של היהודים.
בעקבות כך... הוכרז על [הקמת] 'מדינת ישראל' בה הכיר [כל] העולם זולת מדינות ערב וכמה מדינות אחרות שבהמשך לא היה להן מנוס אלא להכיר בה.
ישראל היא אויבת של מי? האם היא אויבת של כל מדינות ערב?
זכותם של הפלסטינים להיות עוינים כלפי ישראל מאחר שהיא, עפ"י תפיסתם, כבשה חלק מאדמותיהם. הם צודקים, בתפיסתם, לגבי העוינות הזו ואנו תומכים בהם ומסייעים להם כפי יכולתנו. [אך] זה כל מה שנדרש ממדינות ערב ולא מעבר לכך...
מיהו האויב האמיתי שלנו? האם לכל מדינות ערב יש אויב אחד או לכל מדינה או קבוצת מדינות יש אויב שבפועל הוא ידיד של מדינות אחרות ואולי אפילו אהוב על ידן?
הצעד הראשון בדרך לרפורמה במדינות ערב היא להעלים את רעיון האומה [הערבית האחת] או הפאן-ערביות שהמציאות מפריכה את טענת קיומו, ואשר ההוכחות לאי קיומו רבות מהאשליות שהוא אכן קיים.
למשל בנוגע לכווית, האם ישראל היא אויבתה? האם פלשה אליה או נלחמה בה? האם הרגה את תושביה? התשובה לכל השאלות האלה היא שלילית. אם כן, מדוע כווית מתייחסת לישראל כאל אויבת ואילו אל עיראק שפלשה אליה וכבשה אותה היא מתייחסת כאל ידידה, אהובה, שכנה ואחות!! ואינני מתכוון שכווית הייתה צריכה להמשיך את יחסי האיבה שלה בינה לבין עיראק, אדרבא, היא קיבלה החלטה נכונה וטובה.
האיבה היא דינמית ואיננה קבועה בייחוד בעולם הפוליטי. האויב של אתמול הוא הידיד היום, והידיד היום עשוי להיות אויב מחר. זו המציאות וזה לא דבר שאני מדמיין.
לסיכום, ישראל אינה אויבת של הערבים, ואלה צריכים להיפטר מתסביך האומה [הערבית האחת], וכל מדינות ערב צריכות להשתחרר מתסביך זה ולנקוט צעדים ולקבל החלטות בדרך עצמאית הרחק מאשליית האומה האחת!!"