בעל טור ערבי: מדוע אנשי הדת המוסלמים לא קוראים לג'יהאד נגד דאעש?
אנס מחמוד אל-שיח' מזהר, כותב כורדי עיראקי בעל טור ביומון הערבי האלקטרוני www.raialyoum.com פרסם ב-9 ביולי 2015 מאמר שכותרתו "מדוע אין מכריזים ג'יהאד נגד דאעש? החילונים והכופרים קנאים לאסלאם יותר מהשיח'ים." במאמרו תקף מזהר בחריפות את אנשי הדת המוסלמים על אדישותם ושתיקתם נוכח מעשי דאעש, ותהה האם נוכח סכנותיו של ארגון זה לא היה ראוי שהם יכריזו ג'יהאד נגדו וייאבקו בו. לדבריו, אנשי הדת המוסלמים צריכים להתבייש על התנהלותם זו, במיוחד לאור העובדה שפוליטיקאים וצבאות זרים, נזעקים להגן על האסלאם מפני דאעש.
אנס מחמוד אל-שיח' מזהר[1]
להלן תרגום קטעים מן המאמר: [2]
שתיקת אנשי הדת המוסלמים מול מעשי דאעש אינה מובנת
"בעבר התרגלנו לראות את אנשי הדת עולים לבמות המסגדים ופותחים את דרשותיהם הנשגבות בהתקפה על המדיניות והפעולות השגויות של הפוליטיקאים בארצותיהם... די בכך שהדרשן היה מגביר את קולו וצועק כדי שקהל המתפללים והמאזינים היה מיילל וקורא בקול רם 'אללה הו אכבר' עם כל מילה שהייתה בוקעת מגרונו של הדרשן. כך, אמת המידה לאיכותו של הדרשן הייתה מידת יכולתו לתקוף מדיניות של ממשלות. הדרשנים היו מתחרים ביניהם במרץ והמסגדים המובילים היו אלה שבהם הרבו לעסוק בפוליטיקה ולתקוף [את המדינאים].
'האופנה' הזאת נמשכה עד שהופיע דאעש בזירה והשתלט על חלקים נרחבים באזור [המזה"ת]. אז, כגזרת גורל, השתתקו קולות אלה, עיסוקם בפוליטיקה הצטמצם, וענייני ההלכה תפסו מקום נרחב יותר בדרשותיהם ולא רק במסגדים. גם אנשי הדת והמטיפים שמילאו את ערוצי הטלוויזיה עסקו בעיקר בתולדות חיי הנביא ובענייני הלכה ודת וכן בשאלות הנוגעות לעולם הבא ולמוראותיו עד שהצופים בתכניות דימו לעצמם שהם חיים בעולם אחר לגמרי.
לנוכח הנסיבות הפוקדות את האזור ולנוכח המזימה נגד האסלאם שמבצעים ארגונים קיצוניים שסילפו את הדת הסובלנית הזאת והחליפוה בדת שכולה רצח, שחיטה, מלקות וגדיעת יד, אנו רואים את השיח'ים של האסלאם ואנשי הדת חיים ברוגע ובשביעות רצון מעוררי קנאה בלי לשים לב למוסלמים הנבוכים שכבר מבולבלים לגבי הדת שלהם ואינם יודעים כבר מה נכון ומה לא נכון.
כיצד אנשי הדת הרואים את עצמם קנאים לדתם יכולים לשמור על דממת מוות מול ההתרחשויות באזור והמעשים שהארגונים עושים לאסלאם. האם ייתכן שאנו טועים והאסלאם הנכון הוא זה שדאעש מטיף לו? אם זה האסלאם, מדוע להתבייש להודות בכך[?] ואם לא, מדוע הם נמנעים מלומר את האמת?
יתכן שיהיה מי שיאמר שרוב אנשי הדת המוסלמים הביעו את עמדתם המתנגדת לדאעש. זה נכון, אך האם בבעיה חמורה כזאת ניתן להסתפק בהתנגדות מילולית [רפה], מבלי שתהיה עמדה רצינית ונחושה שתשקף את ההתנגדות הזאת? כבר ראינו בעבר את אנשי הדת עושים קמפיינים עממיים ענקיים נגד עניינים טפלים בלשון המעטה ומייחדים להם את כל זמנם ומשאביהם, ואילו כאשר הם עוסקים בבעיה של סילוף הדת הם מסתפקים בהתנגדות מילולית ועושים זאת רק כאשר הם נשאלים על כך.
מוזר שחלק מ'השיח'ים של האסלאם' עודדו את ההתלהבות של העמים הערביים לעשות הפיכה נגד שליטיהם במהלך האביב הערבי והוציאו פסקי הלכה שקראו לעשות ג'יהאד נגדם, אף שפשעי שליטי ערב לא הגיעו לרמת התיעוב של פשעי דאעש. במשך עשרות שנים המשטרים הערביים הדיקטטוריים לא סילפו את דת האסלאם כפי שסילף אותה ארגון דאעש במשך שלוש שנים. מוזר גם שמקצת השיח'ים יצאו מדעתם כאשר שלטון האחים המוסלמים במצרים סולק, והרי הם במקרה הטוב בסך הכול קבוצה או פלג פוליטי. שייחי'ם אלה תיארו את מחוללי השינוי הזה [שהדיחו את שלטון האח"ס] ככופרים שפרשו מן האסלאם ואף הסיתו את העם המצרי נגד ממשלתו החדשה והכריזו נגדה ג'יהאד, אך הם שותקים לנוכח מעשי ארגוני הטרור הללו המנסים למוטט את האסלאם כולו כדת ולא רק מפלגה או קבוצה. האם הסכנה שמהווה דאעש לא מחייבת אותם להכריז ג'יהאד נגדו?
התביישו לכם שאתם שותקים נוכח סכנת דאעש בעוד ה"כופרים" מגנים עלינו
יש שלושה הסברים אפשריים לשתיקתם מול תופעת דאעש והתנהגותו: האחד - השיח'ים של דת האסלאם ומטיפיה הם מוגי לב ואינם מעזים לומר אמת מחשש שהארגונים הקיצוניים יהרגו אותם. בכך הם מתנהגים בניגוד להטפותיהם לומר את האמת אפילו במחיר הקרבת החיים. ההסבר השני - הם יודעים בתוך תוכם שזוהי דת האסלאם, מרוצים ממעשי הארגונים הקיצוניים ומאמינים בהם. לכן, המשטרים ומנגנוני הביטחון שלהם צריכים לנהוג בשייחי'ם אלה כמו בכל טרוריסט אחר וליישם את חוקי הטרור עליהם. ההסבר השלישי - משטריהם מעורבים במעשי דאעש והם אינם יכולים לחרוג מהוראות מנהיגיהם, ובכך הם נוהים אחרי המנהיגים על חשבון האמת, בלי שהם חשים באחריות המוטלת על כתפיהם בהיותם אנשי דת. מצב זה הופך אותם לצבועים.
אם נחשוב טובות על אנשי הדת ונבחר באפשרות הראשונה שהפחד הוא המניע לשתיקתם, אף שזו אפשרות מבישה, נגיד להם: מביש שאתם עומדים בצד, מעמידים פנים כמי שאינו רואה, אינו שומע, אינו מדבר ואינו מבין. כל זאת בשעה שצבאות, אומות ועמים, שהכרזתם עליהם ככופרים, נזעקים להגן עלינו ועל דתנו, אפילו אם בכך הם מגנים גם על עצמם.
מביש שפוליטיקאים אירופים [שלדבריכם הם] 'כופרים' יוצאים לטהר את זירת האסלאם מהאידיאולוגיה הקיצונית הזאת, ושאמנים ערביים חילוניים [שלדבריכם הם] 'מרתדון' [חזרו בהם מהאסלאם] מותחים ביקורת על מעשי דאעש הסוטים מדרך הישר, ואילו אתם מסתתרים מאחורי בימות המסגדים ואינכם מוציאים מפיכם הגה כאילו הדבר אינו נוגע אליכם...
אוי לכם... האינכם מתביישים?"
