כותב סעודי: כדי לבצר עצמן מפני איראן על מדינות ערב לבצע רפורמות פנימיות מקיפות
במאמר ביומון הסעודי הממסדי אל-וטן הזהיר העיתונאי הסעודי, סעוד אל-בלוי, כי בעקבות הסכם הגרעין שהושג לאחרונה עם איראן ארה"ב צפויה להפוך לבעלת בריתה של איראן ואף למסור לידיה את ניהול האזור ולתת לה חופש פעולה בו. לדברי אל-בלוי, הוכח כבר שמדינות ערב אינן יכולות להסתמך על הברית ההיסטורית שלהן עם ארה"ב, ולכן הדבר היחיד שיכול להגן עליהן ולערוב ליציבותן הוא העמים שלהם. משום כך, קרא אל-בלוי למדינות ערב לחזק את עצמן מבפנים על ידי ביצוע רפורמות בתחומים רבים ובהם חינוך, תרבות וחירויות.
להלן תרגום קטעים מן המאמר:[1]
"לאחר מו"מ ארוך הגיעו מדינות המערב ואיראן להסכם בנושא תכנית הגרעין של איראן שעיקרו: בדיקת מתקני הגרעין האיראניים ופיקוח עליהם וכן צמצום הסרכזות להעשרת אורניום תמורת שחרור כספי איראן המוקפאים והסרת העיצומים הכלכליים שהוטלו עליה. כל זאת בלוח זמנים הדרגתי שיימשך עשר שנים. בתוקף הסכם זה תשוב איראן להפיק נפט בתפוקה מרבית, יופשרו כספיה המוקפאים, ייפתחו אפשרויות ההשקעה שלה בעולם, והיא תוכל לשוב אל הקהילה הבין-לאומית.
ניתן לומר שההסכם הזה הוא ההישג היחיד באמתחתו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, והוא חתר להשיגו בכל כוחו, אף שההסכם מכיר במשתמע באיראן כמעצמה גרעינית ומדיר שינה מעיני בעלות הברית ההיסטוריות של ארה"ב, ובראשן סעודיה. לאיראן יש תפקיד, שאיפות, תכניות ומהלכים במזרח התיכון בהתאם לעקרון ייצוא 'המהפכה', ודבר זה עולה בקנה אחד עם רצונה של ארה"ב לנטוש בהדרגה בעתיד את המזרח התיכון תוך התחייבות להגן על בטחון ישראל. דבר זה עלול לאפשר לאיראן להפוך למעצמה אזורית בעלת חופש פעולה...
ברור מן ההסכם הזה שהסתיים שלב של עוינות [בין ארה"ב לאיראן] והחל שלב חדש של התקרבות ביניהן והתמקדות בבניית האינטרסים המשותפים בעשר השנים הבאות לפחות. צפוי שאיראן וארה"ב יהפכו לבעלות ברית כבעבר בימי השאה, וכתוצאה מכך ישתנו מאזני הכוחות והבריתות בעולם בהתאם לחילופי תפקידים [בין המדינות] , זאת לקראת שינויים גדולים הצפויים בעשור הבא שבו אזור המזרח התיכון יעמוד למבחן של קיום. שכן, ארה"ב הייתה מוכנה כבר מראשית האלף השלישי, לאחר אסון ה-11 בספטמבר, למסור את האזור כולו לידי איראן כך שתשוב להיות השוטר של המפרץ כפי שהייתה. זאת לנוכח המפות החדשות והמבנים [הפוליטיים והגיאוגרפיים] החדשים שהחלו להיווצר עקב מה שכונה 'ההרס היוצר'.
מכאן עלו הקריאות [למדינות ערב] - בייחוד לאלה שקשריהן עם ארה"ב הם היסטוריים - לחפש בריתות חדשות לפי אינטרסים חדשים, שהרי אין זה סוד שארה"ב נוטשת את בעלות בריתה בנקל לפי מדיניות 'הלימון הסחוט' שהיא בעצם עקרון פרגמטי צרוף הקשור לאינטרס בלבד. כבר קרה שארה"ב נטשה את בעל הברית החשוב ביותר שלה באזור הלא הוא השאה מוחמד רזא פהלוי לאחר שהיה על כיסא השלטון במשך חצי מאה... לעומת זאת, אין הוכחה שרוסיה נטשה את בעלות בריתה, אדרבא, היא ניצבת לימינם בכל כוחה והדוגמאות לכך: עבד אל-נאצר במצרים ואסד בסוריה...
ייתכן שבעבר לא עמד לרשות מדינות ערב מספיק זמן כדי להקדיש תשומת לב לעמים שלהן, אך כיום העמים הם הערובה היחידה למדינות אלו, ולכן נדרשות רפורמות מקיפות ומהירות בכמה תחומים ובראשם החינוך והתרבות, החירויות הציבוריות, מוסדות החברה האזרחית, התשתיות, השירותים לציבור והמאבק בשחיתות. [הרפורמות צריכות לכלול גם] חקיקת חוקים ויישומם מול כל ניסיון של פרט או קבוצה להפר אותם, וכן לצמצם את ההתפשטות הדתית הקיצונית בייחוד שמדינות ערב מנהלים קרבות בכמה חזיתות ובראשן המלחמה בטרור המאיים להרוס את כולם..."