המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עורכת יומון ירדני: הכפייה על נשים לעטות חיג'אב פוגעת בחירותן
4/9/2015

עורכת יומון ירדני: הכפייה על נשים לעטות חיג'אב פוגעת בחירותן

 

ג'ומאנה ר'ונימאת, עורכת היומון הירדני אל-ר'ד, פרסמה ב-11 ליולי 2015 מאמר היוצא נגד הנוהג הקיים בכמה מוסדות ועסקים פרטיים בירדן לכפות על נשים, מוסלמיות ולא מוסלמיות, לעטות חיג'אב. ר'ונימאת טענה כי כפיית החיג'אב על נשים היא דבר פסול השקול לאיסור על עטיית החיג'אב בכמה ממדינות המערב. לדבריה, את ההחלטה אם לעטות חיג'אב או לא הנשים עצמן צריכות לקבל מתוך אמונתן הפנימית, ואין כל טעם לכפות זאת עליהן. ר'ונימאת אף הדגישה כי היא עצמה היתה מסרבת לעטות חיג'אב מתוך כפייה, מכיוון שחירויות אינן ניתנות למיקוח.

 

ג'ומאנה ר'ונימאת[1]


 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:[2]  

 

"באחת מהאוניברסיטאות הפרטיות [בירדן] נאסר על הנשים להיכנס ללא חיג'אב. הסטודנטיות שאינן עוטות חיג'אב [בשגרה] נאלצות להשתמש בכיסוי ראש בקמפוס האוניברסיטה, ככניעה לתנאי זה, ומתוך רצון לסיים את לימודיהן. בשיחה ארוכה [שניהלתי] עם סטודנטית שאינה עוטה חיג'אב בחיי השגרה שלה 'מחוץ לאוניברסיטה הזו' היא הבהירה כי היא נאלצה להיכנע  לדרישות האוניברסיטה, אחרת לא תוכל להשלים את לימודיה.

 

דוגמא אחרת באה לידי ביטוי בניסיונותיו של אחד הבנקים הפועלים בשוק המקומי [הירדני] לכפות תלבושת מסוימת, [הכוללת] חיג'אב, על הפקידות שעובדות בו, כולל אלה שאינן מוסלמיות! מדובר בהתנהגות  המבטלת את האחר ואשר יש לה השלכות ומשמעויות חמורות מאוד.

 

השאלה החשובה שיש לשאול היא כיצד אנו, כמוסלמים, יכולים למתוח ביקורת על העולם המערבי על כך שהוא אוסר עטית חיג'אב  בבתי הספר, באוניברסיטאות  ולעיתים גם במקומות העבודה... בעוד אנו נוהגים באופן דומה רק מהכיוון ההפוך? שני המקרים אינם שונים זה מזה: במקרה הראשון האישה נדרשת לוותר על החיג'אב מתוקף החלטה, ובמקרה השני, נכפה עליה לעטות חיג'אב גם כן מתוקף החלטה! איני יודעת כיצד אנו יכולים להאשים את העולם בהפרת החירות של המוסלמיות ובתקיפת פרטיותן, בעוד אנו מרשים לעצמנו לנהוג באותה הדרך בדיוק!

 

הייתי יכולה להבין  שהנהלת האוניברסיטה היתה מקבלת החלטה כזו לו היא היתה כפופה למוסד לימוד דתי כמו אל-אזהר. אך, במקרה זה מדובר באוניברסיטה פרטית הגובה אלפי דינרים תמורת הענקת תארים אקדמאים. אשר לבנק, זהו סיפור אחר.

 

לו מקום מושבה של האוניברסיטה היה בית תפילה, אז היה הגיון בהחלטה זו, אך למה שמתרחש יש משמעות אחת בלבד: ראייה צרה ביחס למטרות האסלאם ולנשים. מה הטעם שסטודנטיות תעטינה כיסוי ראש, אם הן מסירות אותו מיד עם עזיבתן את הקמפוס? מה התועלת בכפיית כיסוי הראש עליהן אם הוא אינו חלק מאישיותן ומאמונתן?!

 

בנוסף, יש נקודה נוספת הקשורה אולי לסטודנטיות שאינן מוסלמיות הרוצות לדעת יותר על הדת שלנו: האם יש לנו זכות לכפות עליהן את אמונתנו רק כי הן החליטו ללמוד באוניברסיטה מסוימת?

 

איני רוצה שיובן ממאמר זה שאני מתנגדת לחיג'אב. אני סבורה כי הנושא קשור לחירויות ולאמונות ולא לכפייה, בין אם מדובר בעטיית החיג'אב או בהסרתו...

 

[ההחלטה אם לעטות] חיג'אב  היא החלטה אישית [הנובעת] מאמונה פנימית עמוקה, ואיש אינו רשאי  לכפות אותה על אישה...

 

עם התפשטות האידיאולוגיה הקיצונית המקלה, בעיקר, ברצח נשים, וגרוע מכך במכירתן בשוק העבדים, אנו נדרשים לפעול בתבונה ובשיקול דעת בטיפולינו ב[סוגיות הקשורות] לאישה על מנת שלא נהיה דומים ל[קיצונים] אף מבלי שנשים לב לכך.

 

בכנות, לו הייתי במקומן של הנשים האלה, שהועמדו במבחן, לא הייתי מסכימה [לעטות חיג'אב]. שכן, החירויות אינן ניתנות לחלוקה או למיקוח. גם לא למען קבלת תואר אקדמי או משרה."     

 

 



[2]  אל-ר'ד (ירדן), 11.7.2015