המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
צאלחי בפרטים חדשים על המו"מ החשאי ארה"ב-איראן
17/8/2015

 

ראש ארגון לאנרגיה האטומית של איראן צאלחי: המתווך, שליט עומאן, העביר לנשיא דאז אחמדי נז'אד, מסר מארה"ב על הכרתה בזכות ההעשרה של איראן

 

בראיון ליומון איראן ב-4 באוגוסט 2015 תחת הכותרת "הקופסא השחורה של המו"מ החשאי בין איראן לאמריקה", חשף סגן הנשיא וראש הארגון האיראני לאנרגיה אטומית, עלי אכבר צאלחי, בכיר בצוות המו"מ הגרעיני של איראן ולשעבר שה"ח בממשלת מחמוד אחמדי-נז'אד, פרטים חדשים על המו"מ הבילטרלי והחשאי שניהלו טהראן ווושינגטון כבר בתקופת נשיאותו השנייה של אחמדי-נז'אד.

 

עפ"י צאלחי, שר האנרגיה האמריקאי ארנסט מוניץ מונה לחבר צוות המו"מ האמריקאי לבקשתו של צאלחי, בשל היכרותם המוקדמת מתקופת לימודיו ב-MIT. לדבריו ההיענות לבקשה האיראנית נעשתה בתוך שעות.

 

צאלחי הוסיף שח'אמנאי התנה את פתיחת הערוץ הישיר האמריקאי-איראני החשאי בכך שיהיו לו תוצאות מידיות מראשיתו ושלא יעסוק בשום עניין אחר, ובפרט לא בנושא היחסים בין איראן ארה"ב. בעקבות זאת, תבע צאלחי באמצעות המתווך העומאני, הסולטאן קאבוס, הכרה בזכות ההעשרה של איראן וזה מסר לו מכתב לפיו ארה"ב מכירה בזכות זאת. המכתב נשלח לנשיא אחמדי-נז'אד.

 

שליט עומאן הסולטן קאבוס ושר החוץ האמריקאי קרי


 

להלן עיקרי הראיון עם צאלחי:[1]

 

"שאלה: בכירים דיפלומטים רמי דרג מאיראן ומאמריקה נפגשו בצורה בילטראלית במסגרת המו"מ הגרעיני בעת שהזיק הראשוני של השיחות הבילטראליות שהיו חשאיות הוצת כבר בשלהי תקופת ממשלת אחמדי-נז'אד. באותה עת אתה מילאת תפקיד במשרד החוץ [שה"ח] וקודם לכן דווח שהמו"מ עם אמריקה החל בשנת 1390 [2011-2012], הבהר בקצרה את השאלה מדוע וכיצד שתי מדינות שהיה ביניהן נתק דיפלומטי במשך 33 שנה נטו לקיים מו"מ?

תשובה: מאז שנוצר תיק הגרעין המלאכותי [נגד איראן] הייתי מצוי בכל הפרטים של האתגר הזה וכמי שבעבר שרת בנציגות איראן בסבא"א, התמקדתי בנושא הגרעין. כך למשל התראיינתי פעמים רבות לתקשורת בינ"ל בנושא הזה וכתבתי מאמרים. לאחר מכן הגעתי לארגון [האיראני] לאנרגיה אטומית ולאחר מכן למשרד החוץ. לאור הניסיון שצברתי, הבחנתי שהמדינות החברות בקב' ה-5+1 ככל הנראה לא רוצות להגיע לתוצאה. הן הציבו לאיראן מכשולים חדשים בכל [סבב] מו"מ שהתקיים... הצד שמנגד האשים את איראן בחוסר רצינות במו"מ והאשים את [ראש צוות המו"מ דאז סעיד] ג'לילי שבמקום לקיים מו"מ הוא מעלה בישיבות סוגיות בלתי קשורות ו[מפריח] סיסמאות. [אך] אני שהייתי מצוי בעניינים, [ידעתי] שאיראן רצינית. ג'לילי לא פעל לבדו, היו וועדות רבות במועצה העליונה לביטחון לאומי בהן היו חברים נציגים ממוסדות וארגונים שונים ובהם הארגון [האיראני] לאנרגיה אטומית ומשה"ח, ובחנו שם את הסוגיות. ג'לילי פעל במסגרת הזאת.

 

ש: אתה סבור שלצוות האיראני היה הרצון הדרוש לקיים מו"מ ולקדמו?

ת: כן, איראן שאפה להגיע לתוצאה אבל באותו שלב הסקתי שמו"מ סימולטני עם קב' ה-5+1 הוא בעייתי כיוון שקבוצה זו לא מקיימת מו"מ תחת ראשות מדינה אחת. אשטון השתתפה במו"מ כנציגת האיחוד האירופי, אבל שלוש מדינות המו"מ האירופאיות - בריטניה, צרפת וגרמניה - ראו עצמן קבוצה נפרדת מאמריקה, סין ורוסיה.

 

ש: לפי תיאורך, נראה שהמו"מ עם קב' ה-5+1 היה קשה יותר מן המו"מ עם ה- 3EU?

ת: כן. המו"מ הגרעיני החל לראשונה עם שלוש המדינות האירופאיות בריטניה, צרפת וגרמניה  כש[חסן] רוחאני היה מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי. לאחר מכן הצטרפו אליהן שלוש המדינות הנוספות -  אמריקה, סין ורוסיה. כלומר, המו"מ התנהל בצורה של 3E אמריקה, סין ורוסיה + 3EU כאשר שום מדינה לא הנהיגה אותן ולא היה ברור מי צריך לנהל את המו"מ מטעמן. לפיכך, הוחלט שאשטון ולפניה סולאנה ינהלו את המו"מ מצדם אך בפועל ראינו שאותן בעיות קודמות המשיכו. כך למשל, כשאשטון התכוונה להתגמש ולהתקפל בנושא מסוים בתהליך המו"מ, די היה שמדינה אחת תתנגד [כדי שהמהלך ייעצר].

במצב כזה העניין היה מסובך. למעשה, בכל פעם התווספו מחסומים אחרים בהתאם לרצונן ולכוונות המדינות מדי ישיבה וישיבה במקום שיופחתו... באותו זמן עלה בראשי הרעיון שעלינו לקדם סגנון [שיחות] אחר. באותה עת (בין 2010-2012) כשהייתי במשה"ח, קשקאווי שהיה סגן שה"ח נסע לעומאן כדי לטפל בנושא האיראנים הכלואים בחו"ל, כיוון רצינו שעומאן תסייע בנושא שחרור האיראנים הכלואים בבריטניה ובאמריקה.[2]

 

ש: מדוע נבחרה עומאן כמתווכת?

ת: יש לנו קשרים טובים מאד עם עומאן. כש[המנהיג העליון] ח'אמנאי התייחס לאחרונה לאחד הראשים הנכבדים באזור הוא התכוון כמובן לשליט עומאן. עומאן זוכה לכבוד גם מצד המערב וכבר תווכה במקרים שונים בין אמריקה לאיראן בעבר, כמו בפרשת מטפסי ההרים האמריקאים שנעצרו באיראן... כש[סגן שה"ח] קשקאווי היה שם, אחד הבכירים העומאנים העביר אליו מכתב שבו הוא הודיע שהאמריקאים מוכנים לקיים מו"מ עם איראן ושהם מעוניינים מאוד לפתור את האתגר בין טהראן לוושינגטון. אנחנו גם היינו מוכנים לסייע כדי להקל על התהליך, ונראה שנוצרה הזדמנות טובה. באותו זמן הבחירות באמריקה עדיין לא החלו אך אובמה החל את קמפיין הבחירות שלו כדי להיבחר לכהונה שנייה. עניין המסר של עומאן קשור לזמן שבו החלה היריבות בבחירות באמריקה [בין אובמה ורומני] אבל נותר עוד זמן עד למועד עריכת הבחירות. באותו שלב אני לא לקחתי ברצינות את המכתב.

 

ש: מדוע לא לקחת אותו ברצינות? האם זה היה בגלל שהמכתב שוגר ע"י בכיר עומאני [מדרג] בינים?[3]

ת: כן. הנקודה הזו העסיקה אותנו כיוון שהמכתב ששוגר היה בכתב יד ובאותו זמן לא הכרתי את אותו בכיר. לאחר זמן מה, מר [מוחמד] סורי שהיה מנהל [חברת] ספנות איראנית, ביקר בעומאן כדי לקדם סוגיות הקשורות לתחום הספנות ולשוחח שם עם בכירים עומאנים.

 

ש: כמה זמן לאחר המכתב הראשון ששוגר [הגיע מר סורי לטהראן]?

ת: הוא הגיע אליי, זה היה לאחר כחודש-חודשיים לאחר שיגור המכתב הראשון, ואמר: 'מר צאלחי, הלכתי לעומאן לקדם ענייני ספנות, ואחד הבכירים העומאנים מסר לי שהאמריקאים מוכנים להיכנס למו"מ בילטרלי וחשאי בנוגע לתיק הגרעין.' היה ברור שהם מעוניינים לפתוח במו"מ.

 

ש: מה היה בדיוק תפקידו של הבכיר העומאני שמר סורי ציטט אותו?

ת: זה היה אדם בשם [סאלם בן נאסר] אסמאעילי, שבאותו זמן מונה ליועץ של שליט עומאן[4] וגם כעת הוא בעל תפקיד במשה"ח העומאני. היו לו קשרים טובים עם האמריקאים והוא זכה לאמון הבכירים העומאנים. אמרתי לסורי: 'אני כלל לא בטוח עד כמה האמריקאים רציניים אבל אתן לך פתק. לך ותגיד שאלה הדרישות שלנו. תמסור אותו [את הפתק] בביקורך הבא בעומאן.' כתבתי על דף ארבעה נושאים ברורים, אחד מהם היה הכרה רשמית בזכות ההעשרה. חשבתי שאם האמריקאים כנים בהצעתם, עליהם להסכים לארבע הדרישות האלה שלנו. מר סורי העביר למתווך את המכתב הקצר הזה והדגיש שזו טבלת הדרישות של איראן. אם האמריקאים שואפים לפתור את הסוגיה – בבקשה, אחרת הטיפול בהצעות של הבית הלבן לאיראן יהיה חסר תועלת ובלתי מוצדק...

כל הדרישות שהוצגו במכתב היו קשורות לאתגר הגרעין. סוגיות שתמיד נתקלנו בהן כגון סגירת תיק הגרעין [במועבי"ט], הכרה רשמית בהעשרה, פתרון נושא הפעילות שבצעה איראן בעבר תחת הכותרת  [ממדים צבאיים אפשריים של תכנית הגרעין האיראנית] PMD. לאחר שקבלו את המכתב, אמרו האמריקאים 'אנו בהחלט מוכנים בכל הרצינות ויכולים לפתור בקלות את הסוגיות שאיראן ציינה.'

 

ש: עם מי היה הצד האמריקאי בקשר?

ת: הם היו בקשר עם בכירים עומאניים ובכללם האישיות הרלוונטית במערך השלטון בעומאן. הוא היה חבר של שר החוץ האמריקאי. קרי באותו זמן עדיין לא היה שר החוץ, הוא פעל בתור ראש הוועדה לקשרי חוץ של הסנאט. על כל פנים לאחר שקבלתי מהאמריקאים מסר ותשובה חיובית הסקתי שנסללה הקרקע לצעדים נוספים בתחום הזה. לכן בקשתי מהעומאנים שישגרו לאיראן מכתב רשמי כדי שאגיש אותו לבכירים באיראן. הערכתי שיש הזדמנות טובה ושנוכל להפיק ממנה תועלת.

 

ש: עד לשלב הזה לא התייעצת עם אף אחד? השתמשת רק בסמכויותיך?

ת: כן. שלחתי מסר לבכירים העומאנים לפיו 'כתבו את המכתב שלכם בצורה רשמית כדי שהבכירים שלנו יידעו שהנושא רציני'. זאת כיוון שעד אז כל הדיונים נעשו בע"פ. הדגשתי בפני החברים העומאנים: 'העלו את הדרישה הזו בצורה רשמית'. הם גם פעלו ואני הבאתי את המכתב הרשמי שהתקבל לבכירי המשטר והלכתי אל המנהיג [ח'אמנאי] כדי לפרט בפניו את התהליך שבוצע.

 

ש: האם מסרת את המכתב שהתקבל גם לנשיא [אחמדי-נז'אד]?

ת: יידעתי את בכירי המשטר בדבר קבלת מכתב כזה. בעקבות [קבלת] המכתב הגעתי אל המנהיג והצבעתי בפניו על הנקודה לפיה 'לא נראה שהמו"מ בין איראן לקב' ה-5+1 יגיע לתוצאות הרצויות לנו, אם תרשה, אקדם דרך שנייה.' [הכוונה לערוץ בילטראלי חשאי עם ארה"ב] הודעתי לו אח"כ על המוכנות הרשמית של עומאן לתווך.

 

ש: מי מבין הבכירים העומאניים חתם על המכתב שהתקבל?

ת: שליט עומאן חתם. אמרתי למנהיג 'לאור שתה"פ המוצלח שיש לנו עם עומאן, שתמיד ניסתה ככל יכולתה לקיים עמנו שת"פ טוב ופתרה עבורנו כמה מקרים עד כה – למשל שחרור האיראנים העצורים בחו"ל – אם תתיר אני אקדם גם את הנושא הזה עם הידידים העומאנים'. דיברנו רבות בנושא.  המנהיג הציג כמה נקודות ובין היתר אמר 'איננו יכולים לסמוך על האמריקאים, יש לנו ניסיון רע איתם בעקבות הפרת ההבטחות מצדם. הם אף פעם לא נצמדו להתחייבויות ולבריתות.'

אמרתי לו בהמשך 'אם תרשה, אפעל בנושא הזה כדי להציג [להם] אולטימטום. לא נאבד שום דבר בכל מקרה או שנגיע לתוצאה או שלא. המו"מ הזה גם יהיה חשאי, ננסה להביא לכך שהם לא ינצלו זאת לרעה. לבסוף הוא אמר 'זו פעולה נכונה להציב להם אולטימטום, איני מתנגד לפעילות הזו אך יש לי כמה תנאים. ראשית, שהמו"מ יעסוק רק בנושא הגרעין, כלומר שלא תעלה סוגית היחסים הבילטרליים. שנית, תהיה ערני, כדי שהשיחות לא יהפכו למשחק של מו"מ לשם מו"מ כמו שקורה בשיחות עם קב' ה-5+1, וכבר בישיבה הראשונה או השנייה תוכל להגיע למסקנה [אם זה כך].' בכך מקרה, המנהיג הסכים באופן כללי לנושא המו"מ ואמר 'לך, קדם את הסוגיה.'

באותו זמן היו באיראן חילוקי דעות, כל אחד מהחברים החזיק בדעתו הספציפית. חילוקי הדעות האלה הציבו אותנו בפני בעיה. למעשה המנהיג היה התומך היחיד שלי אך לא רציתי להטריחו בפרטי הפרטים של הסוגיה. קבלתי ממנו אישור למו"מ והודעתי לצד העומאני שאנו מוכנים למו"מ. גם האמריקאים התעקשו שהמו"מ יהיה חשאי. אח"כ התחלתי לנסות להשיג תיאום בין המוסדות הפנימיים הרלוונטיים אך בגלל חילוקי הדעות, נתקלתי בבעיה לקדם את הנושא.

 

ש: האם המועצה העליונה לביטחון לאומי מילאה תפקיד במו"מ [החשאי] הזה?

ת: לא. קיבלתי אישור לקדם את המו"מ אבל היה עלי לתאם עם יתר המוסדות וזה בדיוק מה שיצר בעיות. לבסוף, לאחר קבלת האישור מן המנהיג, שמונה חודשים לאחר שהושג התיאום הדרוש עם מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי [סעיד ג'לילי], נערכה הישיבה הראשונה עם האמריקאים. מצדנו שוגרו למו"מ בעומאן סגן שר החוץ לענייני אירופה ואמריקה, מר ח’אג’, בלוויית כמה מנכ"לים. האמריקאים התפלאו בישיבה הראשונה ואמרו 'איננו מאמינים שזה קורה. חשבנו שעומאן התבדחה. איננו ערוכים כלל לשיחה עמכם.'

 

ש: באיזה דרג שוגר הצוות האמריקאי?

ת: סגן שר החוץ, ויליאם ברנס הגיע. הם אמרו 'אנו רק באנו כדי לראות האם איראן אכן מוכנה למו"מ.' הנציג שלנו מסר להם את התשובה הדרושה ולבסוף נוהלו שיחות סביב הנושא. התוצאה הראשונה הושגה והקרקע לתיאומים נוספים הוכשרה.

 

ש: כיצד שוכנעו האמריקאים שהדיפלומטים האיראנים ששוגרו מחזיקים בסמכות דרושה ומספקת?

ת: באותו שלב איראן ואמריקה לא הורשו לשבת זו מול זו סביב שולחן מו"מ. עצם זה שאיראן שיגרה דיפלומט בדרג סגן שה"ח למו"מ העיד על רצינותה. גם האמריקאים הבחינו ברצינות [של יחסנו] לסוגיה. באותה ישיבה ח'אג'י לחץ על האמריקאים לקבוע מפת דרכים להמשך המו"מ ולבסוף נדחתה השיחה על מפת הדרכים למו"מ לישיבה השנייה. בישיבה השנייה ח'אג'י הזהיר את האמריקאים 'אנו לא הגענו בשביל מו"מ ממושך. אם אתם רציניים, עליכם להכיר רשמית בהעשרה, אחרת לא נוכל להיכנס למו"מ בילטרלי. אך אם תכירו רשמית בהעשרה, אנו גם רציניים ומוכנים לפתור את דאגותיכם בנושא הגרעין במסגרת התקנות הבינ"ל.

 

ש: איזה מוסד [באיראן] גיבה את הדרישה הזאת?

ת: משה"ח, כיוון שהמנהיג הציג לי [כשה"ח] הנחיות והדגיש בהן ש'יש לקדם תחילה דרישות חשובות כמו הכרה רשמית בזכות ההעשרה.' קבענו את הסוגיה הזאת כקריטריון. אמרנו לעצמנו שאם הם ידחו את ההכרה בהעשרה לסוף, יתברר שהם לא רציניים והמו"מ לא יוביל לשום מקום.

 

ש: כשהצגת את תוצאות הישיבה הראשונה לבכירים האיראנים, מה אמרו הבכירים המתנגדים למו"מ?

ת: הם אמרו שהמו"מ חסר תועלת ושהאמריקאים לא רציניים בקידום תהליך ההכרה הרשמית בזכותה של איראן.


ש: ציינת שהמו"מ הותנע בסוף הכהונה הראשונה של נשיאות אובמה. לא התייחסת לאפשרות שיריבו של אובמה ייבחר לנשיא וידחה את העיון המחודש מצד אובמה כלפי איראן והבית הלבן ימשיך באותה עוינות בלתי גמישה מצדו?

ת: לא, להיפך. באותו זמן היריבות בין אובמה לרומני היתה צמודה מאוד. לעיתים בסקרים רומני אפילו השיג את אובמה. האמריקאים התכוונו לקדם בהקדם האפשרי תנאים טובים במו"מ. למעשה נוצר מרחב טוב למו"מ. זה היה בשעה שאני התמודדתי בתוך איראן [עם הסוגיה של] שיגור נציגינו לעומאן כיוון שלא רציתי לבצע צעד כלשהו מבלי לערוך כמה תיאומים בקרב המוסדות השונים [של המשטר]. לבסוף קמו שוב באיראן כ"כ הרבה מכשולים [מצד המתנגדים למו"מ] והגיע יום הבחירות לנשיאות באמריקה והצוות האמריקאי ששוגר לשיחות אמר 'אנו דוחים את המשך השיחות בשל הבחירות באמריקה כדי שנראה מה תהיה תוצאת הבחירות.' כך, אנו גם אבדנו את ההזדמנות.

 

כמובן שבזמן הזה החלפנו מידע מגוון עם האמריקאים באמצעות התיווך [העומאני], התיעוד לכך נמצא במשה"ח. לא עשינו זאת בצורה של כתיבת מכתבים רשמיים, חילופי המידע נעשו בצורה בלתי רשמית, כלומר non-paper. המתווך העומאני הגיע אח"כ לאיראן, קיים עמנו שיחות ואח"כ שוחח עם האמריקאים והעביר אליהם את עמדתנו, כך שהקשר לא נותק אבל לא היתה אפשרות למו"מ ישיר.

 

כך הוחמצה הזדמנות ממשית משום שהאמריקאים באותו שלב באמת היו מוכנים להעניק לאיראן ויתורים טובים. אולי רצון האל הביא לכך שהתהליך התקדם כך, ומה שקרה היה לטובתנו. בכל מקרה, חלפו כמה חודשים ובבחירות באמריקה [נוב' 2012] אובמה ניצח שוב. חשבתי שבניגוד לפעם הראשונה, אסור לנו לאבד זמן כדי לבצע את התיאומים [בתוך מוסדות המשטר]. לכן, בגיבוי המנהיג ולפי החלטתי האישית, שגרתי את נציגינו למו"מ עם האמריקאים בעומאן.

 

ש: לא היתה לך פגישה נוספת עם המנהיג לגבי תהליך המו"מ ותכניו?

ת: לא. כמובן שבתוך כך כתבתי למנהיג מכתב ופרטתי בפניו את הבעיות. הוא אמר 'תנסה לפתור אותן'. הוא תמיד הגיש תמיכה אך אמר 'פעל במסגרת שתכלול את התיאומים הדרושים [בתוך המשטר]. במצב כזה, שגרתי את [סגן שה"ח] ח'אג'י לישיבה השנייה בעומאן, (לקראת מרץ 2013) והישיבה היתה טובה מאוד. שני הצדדים נותרו יומיים שלושה בעומאן והתוצאה היתה ששליט עומאן כתב מכתב לאחמדי-נז'אד ומסר שהנציג האמריקאי הודיע על הכרה רשמית בהעשרה של איראן. סולטאן קאבוס שלח את הנוסח של אותו מכתב גם לנשיא האמריקאי. כשאחמדי-נז'אד קיבל את המכתב, כמה חברים אמרו שהצעדים האלה לא יישאו פרי, ושהאמריקאים לא דבקים בהתחייבויות[הם]. התקדמנו עד השלב הזה.

 

קבלנו מכתב מסולטן קאבוס שבו האמריקאים מתחייבים שהם מכירים בזכות ההעשרה של איראן. הכנו את עצמנו להגיע לישיבה השלישית עם האמריקאים כדי לבצע את מפת הדרכים ולקבוע את הפרטים להתחייבויות ההדדיות. כל זה קרה בזמן שבו איראן היתה על סף בחירות לנשיאות [יוני 2013]. באותו רגע, לשכת המנהיג מסרה לי שעליי להפסיק את המו"מ. הנח לממשלה הבאה לטפל במו"מ לאחר שיתבררו תוצאות הבחירות.


ש: כיצד הגיבו האמריקאים לדחייה הזאת?

ת: האמריקאים קבלו זאת. גם אנו דחינו את המו"מ בגלל עריכת הבחירות באמריקה. לבסוף, רוחאני ניצח בבחירות. היה פער בזמנים שבין היבחרו [יוני 2013] לבין השבעתו [אוגוסט 2013]. רוחאני הקים ועדות פוליטיות, חברתיות ואחרות. זריף וזמאני-ניא השתתפו בהן. באותה העת, עראקצ'י השתתף במו"מ עם קב' ה-5+1 כסגן שה"ח לצד [סעיד] ג'לילי. מיניתי את עראקצ'י למקשר ולנציג משה"ח עם הוועדות שהוקמו ע"י רוחאני, כדי שנעדכן את הידידים בממשלת רוחאני אודות מהלך המו"מ הגרעיני בין איראן לקב' ה-5+1. בנוסף מיניתי  את ח'אג'י לאחראי על דיווחים – תוך כדי הצגת מסמכים ותעודות – בנוגע למו"מ החשאי בין איראן לאמריקה. כתבתי בעצמי מכתב לרוחאני והלכתי אליו. אמרתי לו 'קיימנו מו"מ כזה עם אמריקה וכעת עצרנו אותו לפי המלצת המנהיג כדי שאתה תמשיך את המסלול הזה.'

 

כשרוחאני התעדכן לגבי המו"מ הזה הנושא היה בלתי ייאמן עבורו. אמרתי לו 'עליך לזרז את הנושא הזה לאחר שתושבע [באוג' 2013]. אל תרפה מזה, חלילה, כדי שלא נאבד שוב שמונה חודשים בין הישיבות [עם האמריקאים], כבעבר. לאחר הבחירות המצב באיראן השתנה. הנשיא [רוחאני], שה"ח [זריף] והמועצה העליונה לביטחון לאומי היו מתואמים כולם ותמימי דעים. לכן, תהליך המו"מ הואץ והחל פרק חדש לפתרון תיק הגרעין.

 

ש: מדוע הבכירים האמריקאים לא שלחו את המסר שלהם לנשיא איראן [הכוונה לאחמדי-נז'אד]? מבחינה פוליטית הוא במעמד גבוה יותר ויכול היה למלא תפקיד משפיע יותר.

ת: הם העדיפו להיכנס למו"מ עם איראן דרך ערוץ החוץ. באותו זמן היה קשר טוב בין שרי החוץ של איראן ועומאן, וזה הביא לכך שעומאן העבירה את המסר של האמריקאים להתחיל מו"מ עם איראן.

 

ש: האם רק ההשקפה החיובית של עומאן כלפי משה"ח [האיראני] היא שהביאה לפתיחת הערוץ?

ת: משה"ח היה הערוץ האיראני הנגיש ביותר עבור הבכירים העומאנים.

 

ש: ציינת את הלחצים הרבים שהופעלו עליך באותה תקופה. בשים לב לאותה אווירה ולהתנגדות עליהן ספרת, מה היה המניע העיקרי שלך לטפל בנושא ברצינות?

ת: זה גם מה ששואלים כל החברים. אני השתתפתי בתיק הגרעין מראשיתו, לפני כ-12 שנה. ידעתי כיצד התחיל האתגר הזה ואילו בעיות וסוגיות הוא יצר. מילאתי תפקידים במוסדות שונים ובהם הארגון [האיראני] לאנרגיה אטומית, משה"ח, משרד המדע, המחקר והטכנולוגיה וכן תפקידים מחוץ לאיראן. ראיתי את מצבו של העם שהושם ללא סיבה במצוק ובלחצים הבלתי הכרחיים. חשבתי, מהי המשימה של שר חוץ במצב כזה? משימתו היא להרחיק את אויבי איראן, להרבות לה ידידים, להפוך אויבים לידידים כדי שיהיה אפשר לנסות להכשיר תנאים בינ"ל עבור ארצו כך שלעם תהיה נגישות טובה יותר לחברות ולקשרים בינ"ל. אני גם רציתי לסלק את הרוע כדי שאוכל לפתור את התיק הזה בכל אמצעי אפשרי.

 

ש: למעשה שילבת בין תחושת האחריות הלאומית והמיניסטריאלית שלך לבין שיקול הדעת האישי שלך?

ת: כן. אחרת איש לא היה מוכן להמשיך את העניין תחת הלחצים כאלה. נושא המו"מ עם אמריקה היה עניין רגיש מאוד. בעקבות חילוקי הדעות האלה המלאכה הפכה קשה הרבה יותר אך לא עזבתי את העניין עד הרגע האחרון. השבח לאל, אני שמח שאפשר לומר שהחלק העיקרי של הדרך בוצע והגענו אל המטרה. העם שמח, ורגוע, ייקח שנה-שנתיים עד שסימני הסכם ייראו בחיי העם, אך עצם זה שהעם חש שמחה שתיק גדול נפתר ושורר שקט – זה בעל ערך רב עבורנו. כלומר, הוסר מכשול פסיכולוגי, הסרתו היתה חשובה מאוד.

 

ש: אלו סוגיות עלו בפגישתך הראשונה עם רוחאני לאחר מינויו לנשיא?

ת: הצגתי לרוחאני דו"ח כתוב ובע"פ אודות המו"מ וכמה מסמכים כתובים שבחרתי. הסברתי לו את האופן שבו בוצע המו"מ ואמרתי שהמנהיג אמר שמעתה ואילך כבודו [כלומר רוחאני] ימלא את האחריות הזו ובזמן שייבחר שר חוץ חדש העניין יקודם כפי שאתה תמצא לנכון. בהתחלה [רוחאני] מאוד התפלא. זה היה בלתי ייאמן עבורו. המלצתי לו שייקח את השיחות האלה ברצינות ויזרזן, כפי שבאמת עשה.

 

ש: נראה שהשקפתך לגבי המו"מ היתה זהה להשקפת רוחאני בנוגע לאופן קידומו. באותה ישיבה [הראשונה בין צאלחי לרוחאני לאחר הבחירות], הנשיא נתן לך המלצות חדשות בנוגע לשת"פ עם הממשלה החדשה?

ת: לא באותה פגישה. אבל בפגישה הבאה הוא הציע לי שלושה תפקידים ונתן לי סדרי עדיפויות, וקבלתי זאת. לא היה לי עניין לקבל תפקיד. עליי לומר שמעולם לא שאפתי ל[קבל] תפקיד. היה זה בחסד האל שביקשו ממני למלא תפקיד. בין בתקופת [ממשלות] אחמדי-נז'אד [2013-2005] בין בתקופת [ממשלות מוחמד] ח'אתמי [2005-1997], בין בתקופת [ממשלות האשמי] רפסנג'אני [1997-1989], ובין בתקופת נשיאות המנהיג [1989-1982]. כלומר מאז ראשית המהפכה [האסלאמית] עד היום מילאתי תפקידים ומעולם לא הייתי בלי תפקיד. מעולם גם לא שאפתי להציע עצמי לתפקיד כלשהו.

 

ש: מה היו שלוש ההצעות שרוחאני הציע לך?

ת: בממשלה התשיעית [הכוונה לממשלת אחמדי-נז'אד הראשונה, 2009-2005] הוכשרה הדרך לכך שאגיע לקטר כמזכ"ל פורום המדינות המייצאות גז [GECF], תפקיד אותו ממלא כעת ד"ר [מוחמד חוסין] עאדלי. הצעה אחת היתה ממדינה ערבית מאזור המפרץ הפרסי, שאשמש יועץ לנשיא של אותה מדינה, ואהיה אחראי על הקמת קומפלקס מדעי באותו מדינה.

 

ש: מדובר ב[מדינת] האמירויות?

ת: לא אפרט כעת את שמה. בכירי אותה מדינה אמרו 'אנו רוצים להקים קומפלקס מדעי, בוא אתה ותהיה אחראי לכך.' בקשתי מרוחאני רשות לא להעביר תפקיד כלשהו מממשלתו אליי. התעייפתי. הצעותיו של רוחאני היו קשורות לארגון [האיראני] לאנרגיה אטומית ולמשרד המדע. הצעה שלישית היתה להמשיך לשרת בתפקיד אחר.

 

ש: מה היה סדר העדיפויות? תוכל לומר באיזו עדיפות עמדה ראשות הארגון [האיראני] לאנרגיה אטומית?

ת: ראשות הארגון לאנרגיה אטומית היתה בעדיפות שלישית, משרד המדע בעדיפות שניה ותפקיד אחר בעדיפות ראשונה. [כזכור צאלחי מונה לראש הארגון האנרגיה האטומית]

 

ש: מה היתה רמת ההכרות הקודמת שלך עם רוחאני וזריף?

ת: בעבר, כאשר ב-2002 החלה פרשת תיק הגרעין של איראן, רוחאני היה אחראי על המו"מ הגרעיני כמזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי. אני הייתי נציג איראן בסבא"א והשתתפתי ב[צוות] המו"מ. גם אח"כ, כששלוש האירופאיות – צרפת, בריטניה וגרמניה – הגיעו לאיראן לצורך המו"מ, זריף השתתף גם הוא בשיחות האלה [זריף שימש שגריר איראן באו"ם בין השנים 2002-2007]. לכן מאותה העת היינו בקשר רציף האחד עם השני.

 

ש: האם באותה תקופה שרוחאני וזריף נדחקו לשוליים הקשר ביניכם נמשך?

ת: כן, כשהייתי במשה"ח בקשתי מזריף לשוב אך הוא פרש לגמלאות ולימד באוניברסיטה של משרד החוץ בקדחתנות. בתשובה לבקשתי שישוב [לפעילות בשרות המדינה] הוא אמר לי 'אני פרשתי לגמלאות.' בהיותי במשה"ח, נהגתי להיפגש עם רוחאני במועצה העליונה לביטחון לאומי והיינו בקשר.

 

ש: מה היתה העמדה של האמריקאים בישיבות הראשונות בין איראן לקב' ה-5+1 שנערכו ב[תקופת] ממשלת רוחאני?

ת: לאחר שממשלת רוחאני החלה לפעול – היה זה במקביל לכהונה השנייה של נשיאות אובמה – הותנע מו"מ חדש בין איראן לקב' ה-5+1. הפעם, קרי כבר לא היה סנאטור באמריקה אלא מונה לשר החוץ. קרי מונה כסנאטור ע"י אובמה לאחראי על הטיפול בתיק הגרעין ואח"כ מונה לשר החוץ [בדצמ' 2012].

 

לפני כן, המתווך העומאני, שניהל יחסים הדוקים עם קרי אמר לנו שקרי ימונה בקרוב לשר החוץ [האמריקאי]. בתקופה שבה התנהל המו"מ החשאי עם האמריקאים בעומאן, התקיים מצב נוח יותר לקבלת ויתורים מהאמריקאים. לאחר עליית ממשלת רוחאני והממשל האמריקאי [הכהונה השניה של אובמה] וקרי הפך לשה"ח, האמריקאים דיברו מעמדה תקיפה יותר. הם כבר לא הפגינו אותה מידה של השתוקקות לקדם את המו"מ. עמדתם הפכה קשה יותר וסף הדרישות שלהם עלה. ואולם גם בצד של איראן השתנה המצב וצוות מו"מ מקצועי ביותר קיבל את האחריות למו"מ עם קב' ה-5+1.

 

נקודה חיובית נוספת היתה ש[הנשיא] רוחאני פיקח על התיק, ידע מהם גבולותיו של התיק וכתוצאה מכך הצליח לתכנן אסטרטגיה טובה לקדם את תיק הגרעין. במקביל רוחאני קיבל אחריות לכל העניינים. אפשר שרבים יסתייגו ויאמרו מדוע אנו חושפים עצמנו לסכנה אך נכונותו של רוחאני לקחת אחריות היתה גבוהה מאוד. אולם יש האומרים מתוך עמדה פוליטית שהוא היה מוכן להסתכן מאוד והוא נטל על עצמו סיכון רב כיוון שאם [המו"מ] לא היה מגיע לתוצאה בצורה המסוימת ואם התוצאה הטובה ביותר לא היתה מושגת הוא היה נתון לגלים של ביקורת. על כל פנים, הוא הסכים לקחת אחריות זו והשבח לאל, גם האל סייע לו והוא יצא [מהמו"מ] גאה."

 

צאלחי נשאל האם רוחאני אמר דבר מה שחיזק את צאלחי מול מבקרי רוחאני וענה כי המבקרים נחלקים לשניים – ביקורת כנה והוגנת שנועדה לשפר את התנהלות איראן במו"מ לעומת אחרים שמטיחים ביקורת מוטה פוליטית ומונעת משאיפות אישיות, המעוררים דאגה בציבור כאילו שצוות המו"מ ביצע טעות במו"מ הגרעיני וזאת בשעה שרוחאני הפגין רגישות מרובה לציות לקווים האדומים במהלך המו"מ הגרעיני.

 

צאלחי הוסיף: "יש כאלה שחושבים שצוות המו"מ החליט בעצמו בסוגיות הגרעין בזמן שאין זה כך כלל. [צוות המו"מ] התייעץ בנושא עם המוסדות השונים והרלוונטיים. ח'אמנאי היה מצוי בעניינים הן ברמה הכללית והן בפרטי הפרטים. רוחאני דן בפרטי הפרטים וכך התבהרו הגבולות והסמכויות של צוות  המו"מ, ובשלב הבא צוות המו"מ ניסה לפעול בצורה כזו שתגרוף מקסימום ויתורים במסגרת שנקבעה. הם קבעו את מרחב [התמרון]. אין משמעות הדבר הסתפקות במינימום. לפעמים במהלך המו"מ עולים נושאים לא צפויים וכאן אפשר לראות את הניסיון של זריף כדיפלומט מנוסה בעל רקורד דיפלומטי רב. הוא פיקח היטב על הסוגיות הבינ"ל והיה מצוי בפרטי הפרטים בתיק הגרעין מראשיתו ועד היום. לכן כשבמהלך המו"מ היתה התמודדות מול הצעות בלתי צפויות, הוא פיקח מקרוב ככל יכולתו כדי להשיג את התוצאות הדרושות עבור איראן.

 

ש: טוב, אם עלה נושא מסוים שצוות המו"מ לא יכול היה להחליט לבדו, כיצד התבצע תהליך קבלת ההחלטות?

ת: היו מקרים שיצרנו קשר עם איראן. זה היה אחד התפקידים של חוסין פרידון [אחי הנשיא]. נהגתי לומר לו 'שאל את רוחאני האם עלינו לבצע את הפעולה הזאת או לא.' זכור לי למשל לגבי פורדו עלתה סוגית מספר הצנטריפוגות שם. אמרתי לפרידון שישאל את טהראן כמה הם רוצים. התייעצנו לגבי סוגיות כאלה. הכרתי את הסוגיות הטכניות מקרוב כיוון שהשתתפתי בתיק הגרעין מראשיתו. הכרתי גם את הממדים הפוליטיים שלו לכן יכולתי לקבל החלטות. מומחה לא יכול לקבל החלטות, מומחים נמצאים באתגר מתמיד האחד עם השני ולעולם לא יצליחו לקבל החלטה סופית, וזה טבעי.

 

ש: קיימות שתי השקפות לגבי נוכחותך במו"מ הגרעיני: השקפה אחת מאמינה שהמו"מ היה פתור מבחינה פוליטית ונוכחותך נועדה לפתור את הסוגיות הטכניות שנשארו. לפי ההשקפה השניה השיחות הגיעו למבוי סתום בסוגיות הטכניות והיה הכרח שתשתתף בהן. מה קרה שהצטרפת למו"מ?

ת: עד ינואר 2015 לא השתתפתי במו"מ. יום אחד באחת הישיבות של מועצת הגרעין [כך במקור] ש[שה"ח] זריף נכח בה לאחר ששב מוועידת מינכן, הוא הודיע שאיראן וקב' ה-5+1 הגיעו למבוי סתום בסוגיות הטכניות. כל עוד הן לא ייפתרו, סוגיות משפטיות ופוליטיות גם לא ייפתרו.

 

ש: המכשול העיקרי היה טכני?

ת: כן. היה עלינו לפתור סוגיות טכניות כדי שנראה אלו דרכי פעולה ניתן למצוא לסוגיות הפוליטיות

 

ש: אם המכשולים העיקריים היו במו"מ הטכני מדוע הצטרפת לשיחות באיחור?

ת: הצטרפתי למו"מ לאחר שהסוגיות [הטכניות] האלה הגיעו לשיא. בסוף ינואר [2015] הזמינו אותי לישיבה. זריף הציג בה דו"ח ואמר שהעניין לא מתקדם. [יו"ר המג'לס, עלי] לאריג'אני אמר 'צאלחי אתה צריך ללכת [למו"מ].' כיוון שלא השבתי בחיוב, לאריג'אני וחברים רבים אחרים התעקשו והפצירו בי ללכת. חשבתי שאם אמשיך לסרב הם יחשבו שזה נובע מאנוכיות ומאי רצון לשתף פעולה. אמרתי 'תנו לי לחשוב.' נותרו 48 שעות עד הישיבה הבאה ולא היתה לי הזדמנות מרובה לחשוב. התייעצתי עם חבריי בארגון [האיראני לאנרגיה אטומית]. המכשול שגרר את המו"מ למבוי סתום היה קשור לנטנז, שח'אמנאי התנגד [לעמדה של קב' ה-5+1]. היה עליי לשים בצד את ההצעה שהונחה על השולחן וגררה את המו"מ למבוי סתום ולהציג תכנית חדשה אך לטענת אנשים שאינם קשורים לנושא היתה זו משימה בלתי אפשרית. אמרתי 'אני מוכן ללכת בשלושה תנאים – אחד מהם – שעמיתי האמריקאי יצטרף גם הוא למו"מ.'

 

ש: אז הצטרפות [שר האנרגיה האמריקאי ארנסט] מוניץ היא למעשה הצעה שלך?

ת: כן, תנאי נוסף היה שאם הדרישה הראשונה שלי לא תתגשם, אתפטר מהארגון לאנרגיה אטומית ואשתתף במו"מ כיועץ מדעי של זריף. תנאי שלישי היה שמומחים אמריקאים יגיעו לאיראן וישוחחו איתי. אמרתי שכסגן הנשיא לא אכנס לדיון עם המומחים שלהם כיוון שמבחינת הפרוטוקול נוצר מצב רע והם יגידו שאיראן נכנעת בכל מצב. זה לא היה לטובת איראן אבל הייתי מוכן להתפטר ולהגיע לשיחות לא כסגן הנשיא אלא כיועץ מדעי של שר החוץ. לאריג'אני אמר 'הוא צודק.' למחרת פרידון ביקש ממני להגיע למשרדו ושאל אותי מיהו העמית [האמריקאי] שלך? אמרתי Department of Energy. פרידון צלצל אל עראקצ'י ואמר 'תגיד לגברת שרמן שצאלחי מצטרף למו"מ בתנאי שגם שר האנרגיה האמריקאי יצטרף גם הוא לנושאים ולנותנים.' עראקצ'י ושרמן היו אנשי הקשר בין איראן לאמריקה. עראקצ'י אמר בשיחה הזאת לפרידון שבהזדמנות הקצרה הזאת בלתי סביר שהם [כלומר האמריקאים] ישגרו את שר האנרגיה שלהם. אני שמעתי את השיחה [של פרידון עם עראקצ'י]. בקיצור, פרידון ביקש ועראקצ'י יצר קשר עם שרמן ולאחר כמה שעות הגיע דיווח שהם מקבלים בברכה את הצעה של איראן.

 

ש: תוך כמה שעות הם [האמריקאים] השיבו בחיוב?

ת: כן, זה לא לקח הרבה זמן. היה ערב כשאני הלכתי לפרידון ולמחרת הם ענו. בגלל הבדלי הזמן [בין טהראן לוושינגטון].

 

ש: התפישה הכללית היתה שכיוון שמוניץ הצטרף לנושאים ולנותנים אתה גם צורפת לצוות האיראני?

ת: אני גרמתי להגעתו של מוניץ. על כל פנים, בפברואר [2015] הצטרפתי [למו"מ] והשבח לאל העניין התקדם עם מוניץ.

 

ש: למדת עם מוניץ באותה הכיתה?

ת: מוניץ הכיר אותי יותר מאשר אני אותו. ראיתי אותו מרחוק בוועידה השנתית של סבא"א. כשהייתי סטודנט דוקטורנט ב-MIT  הוא התקבל לא מזמן כחבר הסגל המדעי. הוא מבוגר ממני ב-5 שנים.

 

ש: למדת אצלו קורס?

ת: לא. הוא הכיר אותי כיוון שהמנחה שלי בלימודי הדוקטורט היה חברו הקרוב והיה יד ימינו בתחומים מדעיים. גם כעת הוא מדריך תכניות מדעיות רבות של מוניץ. רבים מבני כיתתי הם כעת מומחים של מוניץ. אחד מהם היה מג'יר כאזמי שהוא ממוצא פלסטיני. הוא נפטר לאחרונה. הוא היה מבוגר ממני בשנתיים אבל היינו ידידים באוניברסיטה. לאחר שסיים את הלימודים, הוא הפך לראש הפקולטה הגרעיניתMIT  - והיה לאדם בולט וביצע תכניות רבות עם מוניץ.

 

ש: כיצד מוניץ התנהג כלפיך לראשונה?

ת: לאור ההיכרות המוקדמת הוא התרגש. שנים אנו מכירים והוא התנהג [כלפיי] בצורה טובה מאוד. המפגש הראשון היה בציבור.

 

ש: כיצד חשת כששמעת שמוניץ מגיע [למו"מ]?

ת: שמחתי מאוד. דעתי היתה נוחה. אמרתי שהיוקרה של הרפובליקה האסלאמית נשארת במקומה [כי] בכיר איראני לא ידבר עם מומחה אמריקאי אלא יקיים מו"מ עם בכיר אמריקאי רם דרג. זה היה חשוב מאוד. שנית, כפי  שאמרתי קודם, הוא מסוגל לקבל החלטה, [ואילו] מומחה לא יכול. היתה לנו ישיבה קולקטיבית מעניינת מאוד. המומחים האמריקאים היו כאלה שטפלו בנושא פירוז הנשק מול ברה"מ.

 

אמרתי [למוניץ] 'איני מקבל את ההצעה שנתת, מסיבות שונות.' אחד המומחים האמריקאים אמר 'איננו מקבלים את ההנחה המוקדמת של החישובים שלכם.' אמרתי 'תגידו לנו מהי ההנחה המוקדמת של החישוב [שלכם] כדי שאנו נערוך חישוב לפיה.' הוא אמר 'איננו יכולים.' אמרתי להם 'אתם לא מקבלים את ההנחה המוקדמת שלנו, אז תבהירו את ההנחה המוקדמת [שלכם], אתם אומרים איננו יכולים כי זה מביא ל[חשיפת] התהליך. אם נציג את החישוב [שלנו] אתם תתוודעו לסודות עבודתנו.' אמרתי 'טוב, מה נעשה כעת?' הפגישה נקלעה לרפיון מה.

 

אח"כ חשבתי... ואמרתי 'מר מוניץ, אני מגיע עם סמכות מלאה מצד ארצי. כל חתימה שאבצע תהיה מקובלת על מדינתי. האם גם אתה הגעת עם סמכות מלאה או שכל תוצאה שנשיג אתה צריך לשאול ולברר אודותיה עם בכירים ממדינות אחרות?' הוא אמר 'לא, יש בידי סמכות מלאה.'


ש: היתה לך סמכות מלאה?

ת: כן. בדיונים המדעיים, ידעתי מהי רמת הדרישות [של איראן]. אמרתי 'מר מוניץ, אתה הצעת לאיראן הצעה ואיראן דוחה אותה. אני רוצה לשאול אותך שאלה. אם תוכל להשיב לי עליה [אז] לא תהיה לי שום בעיה עם הצעתך.' אח"כ המשכתי ואמרתי: 'הראה לי מקום אחד בעולם שבו מעשירים בשיטה שאתם דורשים מאתנו להעשיר. אם תצליח לתת לי אפילו דוגמא אחת אני אחתום לך בו במקום ואנו נהיה המדינה השנייה שמעשירה בשיטה זו.' הוא הביט והודיע על סיום הישיבה, ושוחחנו. אח"כ ערכנו ישיבה ראשונה אחד על אחד שנמשכה שעתיים-שלוש. הוא אמר 'מר צאלחי, כשקראו לי לצאת [מחדר המו"מ היה זה בגלל ש]אובמה רצה אותי ושוחח עמי. כעת אני פנוי [להמשיך]. מה שאמרת מקובל עליי [אך] יש בעיות ביצועיות ומבצעיות עם סגנון ההצעה שלך. אמרתי 'אתה מסכים? אז אני מוותר על ההצעה הזאת.' לבסוף הגענו להבנה הדדית בנושא זה. אמרתי 'נתחיל את הדיון מהתחלה.' צריך לפרסם את האתגר הדיפלומטי הזה בספר זיכרונות כדי שכולם יבינו כיצד הגענו ל-6,000 צנטריפוגות. זה סיפור יפה מאוד...

 

ש: האם ניתן להסיק שבנוסף לשינוי הממשלה, שינוי טקטיקת המו"מ היתה אחד המפתחות לפתיחת המנעולים בשיחות וההגעה להסכם סופי?

ת: ללא ספק, בדיוק כך. אם 'המסלול השני' [הכוונה למו"מ החשאי בין טהראן לוושינגטון] לא היה מבוצע, לא ברור כיצד זריף היה יכול לקיים מו"מ עם קב' ה-5+1? האם זה היה אפשרי? כל אחד משרי החוץ [של קב' ה-5+1] נקט עמדה משלו במו"מ בהתאם לטעמו והעניין היה סתום. 'המסלול הראשון' [המו"מ עם קב' ה-5+1] נותר תקוע במקומו. רוחאני האמין במסלול השני ואף הוכח שלולא המסלול שני, היינו נשארים שנים עם יתר המו"מ ולא מתקדמים...

 

ש: יש לך זיכרון מעמיתך האמריקאי במו"מ? שמעתי שמוניץ העניק לך מתנה לרגל הולדת נכדתך

ת: אם נדייק, קודם אני הענקתי לו מתנה. בפעם הראשונה הענקתי למוניץ מעט דבש טוב עם אגוזים. נכדתי נולדה ב-3 במרץ [2015] כשהשתתפתי במו"מ. בבוקר הלכתי כדי להמשיך את המו"מ, לא ידעתי מי יידע את האמריקאים [על הולדתה]. הם ברכו [אותי] ושאלו מה שם התינוקת? אמרתי שרה. אחד מחברי הצוות האמריקאי אמר 'גם השם של בתי הוא שרה.'

 

בישיבה הבאה מוניץ העניק לי בגדי תינוקות ובובה ועליה סימן של אוניברסיטתMIT  ואמר 'תגדל אותה שתיכנס לאוניברסיטת MIT.' אמרתי 'בעזרת האל.' אתה יודע היטב ש-MIT  היא אחת האוניברסיטאות הטובות באמריקה, כלומר אחת האוניברסיטאות המובילות באמריקה. וכניסה אליה היא בעייתית מאוד ולזרים זה למעשה מאוד קשה. במיוחד אם אתה רוצה לקבל מלגה זה מאוד מוזר ומפליא כיוון שזה כרוך במחיר רב. באותו זמן, לפני 43 שנה כשאני הייתי דוקטורנט באוניברסיטה הזאת (1972) שכר הלימוד היה 5000 דולר (כעת שכר הלימוד השנתי הוא 60-70 אלף דולר) ואז זה היה הרבה כסף. כמובן שאני קבלתי מלגה מאוניברסיטתMIT  במסגרת תכנית ERDA  באמריקה."

 


[1] איראן (איראן), 4.8.2015 לאחרונה מרבים בכירים איראנים בראיונות על המו"מ החשאי עם ארה"ב במה שנראה כתחרות על ההישג האיראני וחושפים פרטים לגביו. ראו דוח ממרי בנושא

[2] יצוין כי פקידי ממשל אובמה הכחישו ששחרור האיראנים היה קשור למו"מ. ראו דיווח הוול-סטריט ז'ורנל מה-29.12.2013

[3] בפרסית גם מתווך.

[4] אימות לטענה ראה דיווח הוול סטריט זו'רנל מה-29.12.2013