הפולמוס בקרב ערביי ישראל בעניין החרמת הבחירות
בימים אלו מתנהל במגזר הערבי בישראל ויכוח סביב סוגיית החרמת הבחירות לכנסת. הקריאה להחרמת הבחירות המופנית מצד יחידים וקבוצות כדוגמת תנועת "בני הכפר" והנהגת "הפלג הצפוני" של התנועה האסלאמית מנומקת בתחושת אי השייכות למדינה ולמוסדותיה, במדיניותה של ישראל כלפי המגזר הערבי וכן בטיעון שחברי הכנסת הערבים במילא אינם פועלים למען הציבור הערבי אלא למען האינטרסים האישיים שלהם.
לעומת זאת, חברי הכנסת הערבים עצמם, בעלי טורים רבים ואנשי "הפלג הדרומי" של התנועה האסלאמית קוראים לציבור הערבי לצאת לקלפיות ולהשפיע על תוצאות הבחירות.[1]
יש לציין כי הרשות הפלסטינית תומכת בהשתתפותם של ערביי ישראל בבחירות כדי לסייע למצנע ול"מחנה השלום" [ראה דו"ח ממרי מה-27.11.2002]
המצדדים בהחרמת הבחירות
1. תנועת "בני הכפר"[2]
הועדה המרכזית של התנועה פרסמה גילוי דעת הקורא להחרמת הבחירות "במחאה על הפעולות הישראליות נגד בני העם הפלסטיני וכתגובה למדיניות הממשלה ומוסדותיה נגד הציבור הפלסטיני הערבי בארץ"[3]
מזכ"ל התנועה, מחמד אסעד כנעאנה, פרסם מאמר בשבועון הערבי ישראלי "כל אל-ערב" בו קבע: "חברי הכנסת הערבים בכנסת הישראלית היו נתונים להסתה, תוקפנות והשפלה ונזקקו תמיד להגנת הציבור... הערבים הבינו כי המשחק הפרלמנטארי אינו אלא בדיחה של פעם בארבע שנים שאת המחיר עליה משלמים בכל יום.
המפלגות הערביות הן אלו שאחראיות למציאות הזו מאחר והן מוכרות לציבור אשליות על שוויון, אזרחות מלאה, דמוקרטיה, השתתפות פוליטית, ושאר סיסמאות שלא התממשו מלעולם ולא יתממשו לעולם במסדרונות הפרלמנט היהודי וב'מדינת היהודים הדמוקרטית'. המפלגות וחברי הכנסת [הערבים] מסרבים לדון בחלופות [האחרות] ואפילו מתעקשים למנוע מאחרים לעשות כן, על ידי כך שהם מאשימים אותם בבגידה, במשחק לידי הימין הישראלי ובטרנספר פוליטי מרצון...
מה פשר המתקפה הזו כנגד החרמת הבחירות הנשענת על עמדה לאומית אידיאולוגית [של החרמה] המסרבת להיכנע למציאות המרה ו[במקום זאת] שואפת לשנות אותה; המסרבת לנהל את המשבר ו[במקום זאת] שואפת לפתור אותו מן היסוד; המתנגדת לויתור המשפיל שבהכרה באופייה היהודי של המדינה ובצורך להישבע לה אמונים ו[במקום זאת] דוגלת בזכות השיבה, בהגדרה עצמית ובחיי כבוד הנשענים על שוויון אמיתי. אנו מסרבים להיות פוליטיקאים מפני שהפוליטיקאי מגן רק על האינטרסים האישיים שלו ומתנכר לעקרונותיו."[4]
2. "הפלג הצפוני" של התנועה האסלאמית
מאז הבחירות ב- 1996 דוגלת הנהגת פלג זה בהחרמת הבחירות. [5] למרות עמדתה המוצהרת נגד
ההשתתפות בבחירות נמנעה התנועה מלהפנות קריאה רשמית להחרמתן והשאירה
לתומכיה חופש פעולה בסוגיה זו.
השיח' ראיד צלאח ראש "הפלג הצפוני" אמר: "אנו לא נשתתף בשום אופן בבחירות הישראליות מפני שאיננו חושבים כי זהו אמצעי להשגת דרישותינו וזכויותינו."[6] עם זאת הדגיש צלאח כי לכל אחד מבני התנועה האסלאמית יש את החופש לפעול לפי מצפונו.[7]
במאמר שכתב צלאח בטורו הקבוע בביטאון התנועה "צות אל-חק ואל-חוריה" הסביר את עמדתו ביתר פרוט: "מן היום הראשון בו נכנס חבר כנסת ערבי לכנסת ועד עתה ניתן להסיק מסקנה בסיסית אחת והיא שהכנסת היא בימת מחאה ותו לא. אני אומר זאת ביודעי שחברי הכנסת הערבים התאמצו לבצע תפקיד מועיל יותר. אולם הקרקע עליה מושתתת הכנסת אינה מאפשרת לאף חבר כנסת ערבי למלא אחר תפקיד מועיל. לכן תפקידם היה ועודנו רק הבעת מחאה המתגלמת בהגשת מכתבי מחאה, עמידה על בימת הכנסת והתכתשות עם הממסד הישראלי באמצעות יכולתו הרטורית של חבר הכנסת או על ידי ניסיון להגיש הצעת חוק המועדת לכישלון ברוב המקרים...
הניסיון מלמד שהם נכשלו בכך מפני שהמצב בכנסת הכשיל אותם בעבר ועודנו מכשיל אותם [כיום]. מפני שזהו מוסד עליון של מדינה המגדירה עצמה כמדינת העם היהודי ולפיכך היא מוציאה מכלל חשבון את קיומנו וכמו כן, משום שהכנסת היא המוסד העליון של המפעל הציוני שאינו מכיר בנו כמיעוט לאומי ולא כאזרחים שווי זכויות. לכן הכנסת לא היתה אף פעם מוסד עליון עבורנו, המיעוט הערבי הפלסטיני שבתוך [ישראל]...
כפי שאנו לא נשתנה, לא ישתנו גם השקפותינו לגבי הכנסת. לכן אני מבקש לא להביך [אותנו] ולא להכניס את שמנו כ[שותפים] לרשימה ערבית זו או אחרת תוך הדגשה מוחלטת שאנו מכבדים את עמדותיהם של האחרים והפרשנויות שלהם גם אם איננו מסכימים להן."[8]
סגנו של צלאח, השיח' כמאל ח'טיב אמר בראיון לשבועון הערבי ישראלי "פאנורמה":
"בשלב זה אין שום ניצוץ של תקווה או קרן אור שיגרמו לנו לחשוב כי ההשתתפות בבחירת היא אינטרס של בני עמנו בכלל או של בני התנועה האסלאמית בפרט... [עם זאת], מועצת השורא [של התנועה]... תעניק לבני התנועה האסלאמית ולתומכיה הדוגלים באותן דעות חופש פעולה להצביע כרצונם ולפי תפיסתם האידיאולוגית והרגש הלאומי שלהם..."[9]
3. בעלי טורים
לצד תנועת "בני הכפר" ו"הפלג הצפוני" של התנועה האסלאמית היו גם יחידים שקראו להחרמת הבחירות. העורך הראשי של השבועון הערבי-ישראלי "כל אל-ערב", זוהיר אנדראוס, ביסס את עמדתו על יחסי ממשלות ישראל והמיעוט הערבי: "ממשלות ישראל לדורותיהן הניפו כרטיס אדום לעבר בני המיעוט הלאומי הערבי הפלסטיני -שהם חמישית מתושבי הארץ - שנגזר עליהם לחיות במדינה העברית, בעוד הם בעלי הארץ המקוריים... מדיניות הכרטיס האדום היא מדיניות עריצה, עושקת, שחצנית וחוצפנית הנובעת במקורה מהעובדה ההיסטורית שישנם מגזרים רבים בקרב היהודים הישראלים המסרבים לקלוט את העובדה שיש פלסטינים החיים במדינה העברית. לאנשים אלו ולאחרים אני אומר בגאווה רבה: 'זוהי מולדתי. זו אינה מדינתי'...
מדיניות ממשלת ישראל הופכת לאידיאולוגיה את האפליה כנגד הערבים הפלסטינים בארץ הזו ואת דחיקתם במכוון לשוליים. לפיכך חייבת תגובתנו להיות מעשית ולא אמוציונאלית. עלינו להגיב כקולקטיב פלסטיני. התגובה אינה צריכה להיות הוספת ציר ערבי [נוסף] לפרלמנט הציוני - פעולה מסוכנת מאוד המעניקה תעודת יושר למדיניות האפליה הגזענית - שכן ישראל מציגה את הצירים הערבים בפרלמנט שלה כעלה תאנה המסתיר את מבושיה המתגלמים בנקיטת מדיניות של אפליה גזענית כנגד מי שהצביע למפלגות הערביות. הדבר המסוכן ביותר, אם כן, הוא שמכונת התעמולה [הישראלית] הגסה מנצלת את חברי הכנסת הערבים כדי להוכיח לעולם שהפלסטינים של 48 עברו תהליך של 'ישראליזציה' ושהם משתתפים במשחק הדמוקרטי הישראלי המזויף.
הפתרון היחיד שעשוי לזעזע את המדינה העברית, את מנהיגיה ומוסדותיה לסוגיהם השונים ואשר יוכיח לעולם הנאור כי מדיניות ישראל גזענית, טמון בהחרמת הבחירות לכנסת באופן גורף. יש לזנוח את הרעיון של ערביי 48 [לשים בקלפי] פתק לבן ולהחרים את הבחירות באופן מוחלט. מיותר לומר שהשפעתם של חברי הכנסת הערבים בכנסת ה-15 במיוחד שואפת בקושי רב לאפס וכי הערבים בפרלמנט הציוני הם בבחינת נוכחים נפקדים...
מדוע איננו חושבים להקים פרלמנט ערבי בתוך המדינה העברית שייצג את שאיפותינו ורצונותינו ויביע את כאבינו ותקוותינו? מדוע איננו חושבים להסלים את המחאה נגד המדינה העברית ולהעביר אותה בכוחות עצמנו אל הזירה הבינלאומית? אנו, בעלי האדמה המקוריים, צריכים להקים תנועת מחאה עממית בשטחי 48 שתקרא בפומבי להחרמת הבחירות הקרובות בפרלמנט הישראלי מבלי ללכת סחור סחור..."[10]
עמדה דומה הביע עלי זבידאת, חבר "בתנועה העממית להחרמת הבחירות לכנסת", במאמר שכותרתו "הבחירות לכנסת? לא תודה": "הכנסת, כפי שידוע לכל היא המוסד הבסיסי של המדינה הגזענית הזו. היא לא רק אחראית לחקיקת כל החוקים המקפחים את הציבור שלנו אלא היא גם זו הנותנת לגיטימיות לכל הממשלות המיישמות את החוקים אלה בשטח...
זכויותינו [המקופחות] ומצבנו המשפיל ידועים לכל... אנו נרד לשפל המדרגה אם נחשוב כי הכנסת היא הבימה המתאימה לדרוש את הזכויות האלה ולדון במצבנו. עד מתי נתלונן על העושק וננשק את היד הסוטרת לנו? הפגנה אחת ברחובות ירושלים, נצרת או תל אביב עדיפה על מאה נאומים מעל בימת הכנסת. שביתה כללית שתשתק את כל ענפי הכלכלה עדיפה על אלף נאומים והתעוררות ציבורית כמו זו שארעה ב- 30.3.1967 או באוקטובר שנת 2000 לא תסולא בפז...
קיצוני הימין ואפילו קיצוני השמאל בממסד הציוני מסכימים על הצורך בפרלמנטרים ערבים בכנסת, שהרי בלעדיהם כיצד יהיה ניתן לשווק לעולם את ישראל כ'מדינה הדמוקרטית היחידה בתוך המדבר הערבי העריץ'. הם מוכנים לקלוט [אפילו] 20 חברי כנסת במקום [רק] עשרה כדי שיוכלו לומר לעזמי בשארה, אחמד טיבי ואחרים: 'לו הייתם מדברים כך בסוריה או בכל מדינה ערבית אחרת [כבר] היו מציבים את עמודי התלייה בכיכרות לאור היום'...
בחירות לכנסת? לא תודה. הכנסת אינה שלנו והיא לעולם לא תהיה שלנו. להיפך, הכנסת היא היריב המושבע ביותר של הציבור שלנו. לפיכך יש להחרים את הבחירות האלו. החרמת הבחירות אינה התבדלות, חוסר תשומת לב וזלזול כפי שחלק חושבים, אלא היא נשק אפקטיבי בידי ציבור חלש וחסר מגן. היא האמצעי היעיל ביותר לשמירה על זהותנו הקרועה והנרמסת. זכרו כיצד החרמת הבחירות הפילה את ראש הממשלה [אהוד ברק] לפני שנתיים – עלה התאנה האחרון שכיסה את מבושיו של המוסד השלטוני. אם יהיה ניתן להחרים [את הבחירות האלו] באותו היקף [כמו אז] יערער הדבר את הישות הציונית מן היסוד. מפני שהפעם [החרמת הבחירות] לא תהיה כנגד מועמד מסוים אלא כנגד מוסד הגזענות ככלל. בואו נצעק פה אחד: 'הכנסת אינה הפרלמנט שלנו' בואו נחרים את הבחירות הבאות."[11]
ד"ר אסעד ע'אנם, מרצה באוניברסיטת חיפה, הביע גם הוא תמיכה בהחרמת הבחירות במאמרו "עמידה בכבוד או הליכה כצאן לטבח": "האם אנו צריכים להצביע לרשימות בהן המקומות נקבעים על פי אינטרסים אישיים... האם אנו צריכים להישאר בני ערובה של רושם פיקטיבי הגורם לאנשים להאמין כי הם מצביעים כדי להשפיע בעוד המציאות מורה על ההיפך הגמור? או שיש לנו זכות כמו לעמים אחרים לשאוף לשנות את חוקי המשחק...
הגיע הזמן לומר כי לא נהיה שותפים לשמירה על כיסאות ועל מקורות מימון [של חברי כנסת] וכי איננו מוכנים להיות בני ערובה של מפלגת העבודה שהמנהיג שלה לא התחייב עד היום מעל גבי העיתונים שלנו ובפני מנהיגינו שהוא ישנה את דרך ההתייחסות כלפינו על בסיס שוויוני. אלו הקוראים לצאת ולהצביע צריכים להעניק לנו סיבות טובות שיגרמו לנו לחשוב שחוקי המשחק הפוליטי לגבינו וכלפינו באמת השתנו. האם זוהי דרישה מוגזמת או שאנו חייבים ללכת כצאן לטבח?"[12]
התומכים בהשתתפות בבחירות
1. חברי כנסת ערבים
חברי הכנסת הערבים עומדים בראש התומכים בהשתתפות בבחירות. כך למשל ח"כ האשם מחאמיד שאמר במהלך כינוס בטמרה: "ההשתתפות בבחירות הבאות לכנסת היא חובה לאומית ממדרגה ראשונה. על כולנו לפעול למען הגדלת הייצוג הערבי בכנסת... "[13]
ח"כ טלב אל-צאנע אמר: "מי שמחרים את הבחירות מעניש למעשה את עצמו. ההצבעה היא ביטוי לרצון [חופשי]; מי שרוצה לוותר בקלות על זכותו לאזרחות, לתקציבים, לחינוך והזכות להביע את דעותיו ועמדותיו מעניק [למעשה] לגיטימציה מסוימת לאלו המעוניינים בטרנספר של הציבור הערבי. החרמת הבחירות היא טרנספר פוליטי עצמי - דבר שאינו מתקבל על הדעת ומהווה דקירת סכין בגבו של מחנה השלום. אני מזהיר מפני הנקיטה בדרך לא אחראית זו."[14]
ח"כ עבד אל-מאלכ דהאמשה אמר : "אנו עומדים על כך שיש לצאת לקלפיות. זוהי זכותנו וזוהי תשובתנו לימין... אני יודע שישנה מתקפה ימנית קיצונית המנסה לשכנע את הציבור שלנו במגזר הערבי שאנו מתעניינים רק בבעיה הפלסטינית ולא בבעיות של עמנו ושאנו לא משרתים את העם אשר שלח אותנו לפרלמנט... אנו אומנם סייענו לבעיה הפלסטינית. זוהי זכות וגם חובה... אבל בה בעת אנו גם סייענו לבעיותינו במגזר הערבי."[15]
ח"כ מחמד ברכה קרא "לפרסם קריאה משותפת מטעם כל הגופים הפוליטיים הערביים המשתתפים בבחירות אל הציבור הערבי לצאת לקלפיות ולהשפיע. אנו לבדנו איננו יכולים לבצע את השינוי הדרוש במדינה אבל השינוי הדרוש אינו יכול להתבצע בלעדינו."[16]
2. "ועדת המעקב העליונה"
ראש ועדת המעקב העליונה, שוקי חט'יב, קרא באיגרת לציבור הערבי להצביע: "אנו חייבים להשמיע באופן ברור את קולנו בבחירות האלו בעניין כל הסוגיות הגורליות העומדות על הפרק ובמיוחד אלו הנוגעות לעתידנו ולעתיד שני העמים. [הדבר צריך להיעשות] על ידי השתתפות פעילה בבחירות הבאות במטרה להביא מספר גדול ביותר של חברי כנסת אשר יפעלו בגלוי ובאופן שיטתי לטובת הבעיות הלאומיות והאזרחיות שלנו וכן במטרה לבלום את ההצבעה למפלגות הציוניות המתנכרות לזכויותינו הלאומיות והאזרחיות ומתנגדות לשלום צודק על בסיס הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. כך נוכל להגדיל את משקלנו והשפעתנו הפוליטית והחברתית.
מתוקף אחריות זו ומתוך בטחון באחריותה של הנהגת המפלגות הערביות הפעילות [לציבור שלהן], אני קורא לכוחות, למפלגות ולתנועות הפוליטיות לפעול למניעת 'איבוד הקול הערבי'. "[17]
3. "הפלג הדרומי" של התנועה האיסלאמית
ראש הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, השיח' אבראהים צרצור הסביר בראיון לשבועון הערבי ישראלי "פאנורמה" כי בעבר דנה התנועה האסלאמית בעניין החרמת הבחירות הן מבחינה הלכתית והן מבחינת תועלתן לציבור הערבי וכי ראיד צלאח וכמאל ח'טיב התנגדו להשתתפות בבחירות אך למרות התנגדותם העניין הוכרע [בשעתו] על ידי המוסדות הרשמיים של התנועה ולכן הפך למחייב. לאחר הפיצול [לשני הפלגים בתנועה- הצפוני והדרומי] הפלג הצפוני החליט להחרים את הבחירות.
"אני בטוח כי ההשתתפות בבחירות היא חובה לצורך השתתפות ערבית פעילה בזירה הישראלית וכגורם מרתיע לימין הישראלי הקיצוני... אילו לא היה הקול הערבי משפיע כפי שטוענים אלו הקוראים להחרים את הבחירות, אזי הוא לא היה מפריע עד כדי כך לזרמים הקיצוניים בימין הישראלי. אלה הקוראים להחרים את הבחירות [בתור] עמדת מחאה - הדיון עמם הוא לגיטימי וצריך להימשך. אבל [לדעתנו] ההשתתפות בבחירות תתרום באופן מכריע לקביעת אופי היחסים בין המדינה לבין אזרחיה.
גם אם אין תועלת בבחירות הרי עצם העובדה שהן יעמדו כמכשול בפני אלו הקוראים להחזרת השלטון הצבאי למגזר הערבי מספיקה מבחינתנו כנימוק לתמוך בבחירות."[18]
עמדה דומה הביע מייסד התנועה האסלאמית בישראל, השיח' עבד אללה נמר דרויש, המזוהה
עם "הפלג הדרומי" של התנועה: "אני נגד 'איבוד' או 'שריפה' של הקולות הערביים בשלב מכריע
זה... אסור לעשות גזרה שווה בין התקופה בה הענישו את ברק לבין ימינו, מפני שאם יחרימו את
הבחירות בשלב הנוכחי, יענישו את חברי הכנסת הערבים ואת הייצוג הערבי בכנסת - דבר שלמרבה הצער יספק את רצונות הימין הקיצוני. אני יודע היטב כי כוונותיהם של האחים הקוראים להחרים את הבחירות טובות ומכובדות אבל כוונה טובה אינה יכולה להוות הצדקה לפעולה שגויה [שתפגע] בציבור הערבי."[19]
4. בעלי טורים
עורך המשנה של השבועון הערבי-ישראלי "כל אל-ערב", המשורר סמיח אל-קאסם, קרא בטורו השבועי לערביי ישראל לצאת בהמוניהם ולהצביע בבחירות: "אנו מחויבים, באופן עקרוני, לקרוא לציבור עמנו להיזהר מהקריאות לאדישות, פאסיביות, והתבדלות למרות האכזבות המובנות והמוצדקות מכל הממשלות שעלו לשלטון בזו אחר זו ואשר גרמו עוול [לבוחריהן הערבים] ופגעו בזכויותינו הלאומיות והאזרחיות.
חובתו וגם זכותו של הציבור הערבי לפעול באופן שיבטיח שכמה שיותר פרלמנטארים יגיעו לבימה הפוליטית הזו- הכנסת. [אותה בימה] שהקיצונים בימין מקווים שאנו ניעדר ממנה לחלוטין מפני שהם רואים בהיעדרות כזו סוג של טרנספר פוליטי כהכנה לטרנספר פיסי, חומרי ודמוגראפי.
מבלי להתייחס לביקורת הרבה שניתן [אכן] למתוח על תפקודם של חברי הכנסת הערבים בקדנציות הקודמות, אין מנוס מלהדגיש את ההתפתחות החיובית הגדולה שחלה בתפקוד זה המשתקפת בקפיצת המדרגה של הבוחרים הערבים שתמכו בעבר בהנהגות המסורתיות רפות האידיאולוגיה ועברו לתמוך בהנהגות הצעירות האינטלקטואליות והנאורות היכולות לקרוא תיגר באמצעים ובמובנים מודרניים."[20]
בעל הטור עמר מצאלחה כתב בעיתון "אל-אהאלי": "מה החוכמה ומה התועלת בהחרמת הבחירות? האם זהו ביטוי של ההתנגדות ללגיטימיות למוסד הזה? אם כך, מה ההבדל בין החרמת מוסד זה לבין השימוש במוסדות מדינה אחרים כמו קרנות הפנסיה, בתי חולים, בנקים, ומוסדות לימוד שונים...
מה מוסרי והגיוני בהחרמת הבחירות לכנסת בעוד אנו כן בוחרים לרשות המקומית בכפרינו ובערינו הערביות שהיא שיא התגשמותה של הרשות המבצעת של המדינה... האם החרמת הבחירות היא [באמת] ביטוי של כעס ומירמור כנגד [אי] השוויון בין המיעוט הערבי לבין שאר אזרחי המדינה או שהיא [למעשה] התנגדות פוליטית למדיניות שמבצעת ישראל נגד עמנו הפלסטיני?...
הסיסמה לשוויון בין הערבים הפלסטינים לבין שאר אזרחי ישראל היהודים ו[הקריאה] לשלום צודק בין ישראל לפלסטינים היתה אבן הפינה לכל הצעה פוליטית [שהועלתה] במהלך חמישים השנים האחרונות. כל דרישה [אחרת] שינדוף ממנה ריח של הגזמה לא תועיל לנו, ערביי ישראל, וגם לא לאחינו הפלסטינים..."[21]
מחמד עלי טה, ראש איגוד הסופרים הפלסטינים בישראל כתב במאמר שכותרתו "אני הולך לקלפי": מזה שנתיים שהתקשורת הישראלית פועלת לעוות את תדמיתם של חברי הכנסת הערבים ולטעון כי הם אינם פועלים לטובת הציבור הערבי בארץ... אם חברי הכנסת הערבים באמת אינם מתעסקים בבעיותינו, מדוע הם נתונים למתקפה כה חריפה? מדוע המשטרה פתחה תיקים כמה חברי כנסת? מה פשר הכעס של הליכוד, המפד"ל, ש"ס, ישראל ביתנו והעבודה כנגד חברי הכנסת הערבים?... האם אין זה מפני שהם מעוררים את בעיותינו החברתיות ובעיות המלחמה והשלום באומץ?"
עוד אמר: "הכנסת היא הבימה החשובה ביותר להצגת בעיותינו והשמעת קולנו ודעתנו בסוגיות
ונושאים כמו מלחמה, שלום, כלכלה, חברה, חקלאות, חינוך, תרבות, ספורט ועוד. החרמת
הכנסת היא פעולה של טרנספר פוליטי מרצון של חמישית מתושבי המדינה."[22]
[1] בסקר שפרסם השבועון "כל אל-ערב" ב- 15.11.2002 הצהירו 54.6% מהנשאלים כי הם יצביעו בבחירות, 30% טענו כי יחרימו את הבחירות ואילו 15.4% טרם החליטו. ראה: כל אל-ערב, (ישראל), 15.11.2002.
בסקר אחר שפרסם ביטאון התנועה האיסלאמית "צות אל-חק ואל-חריה" ציינו 64.6% כי ישתתפו בבחירות, 21.4% כי יחרימו את הבחירות ואילו 14% טרם החליטו. ראה: צות אל-חק ואל-חריה, (ישראל), 24.1.2003.
[2] תנועת "בני הכפר" הוקמה ב- 1970 על ידי סטודנטים ערבים באוניברסיטאות ישראליות. היא הוקמה כתנועה מרקסיסטית ודרשה להקים מדינה פלסטינית חילונית-דמוקרטית על כל אדמת פלסטין ההיסטורית.
[3] פאנורמה, (ישראל), 24.1.2003.
[4] כל אל-ערב, (ישראל), 3.1.2003.
[5] ב-1994 התפצלה התנועה האסלאמית לשני פלגים- הצפוני והדרומי על רקע מחלוקות אידיאולוגיות ובכלל זה סוגיית ההשתתפות בבחירות לכנסת.
[6] אל-קדס, (רש"פ), 17.11.2002
[7] פאנורמה, (ישראל), 8.11.2002.
[8] צות אל-חק ואל-חריה, (ישראל), 29.11.2002.
[9] פאנורמה, (ישראל), 20.12.2002.
[10] אל-קדס אל-ערבי, (לונדון), 22.11.2002.
[11] אל-אהאלי, (ישראל), 14.10.2002.
[13] פאנורמה, (ישראל), 20.12.2002.
[14] כל אל- ערב, (ישראל), 24.1.2003.
[15] כל אל-ערב, (ישראל), 10.1.2003
[16] כל אל-ערב, (ישראל), 10.1.2003.
[17] אל-אהאלי, (ישראל), 28.11.2002.
[18] פאנורמה, (ישראל), 27.12.2002.
[19] פאנורמה, (ישראל), 13.12.2002.
[20] כל אל-ערב, (ישראל), 8.11.2002.
[21] אל-אהאלי, (ישראל), 17.11.2002
[22] כל אל-ערב, (ישראל), 3.1.2003
