המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותב מצרי: על מדינות ערב להפוך למדינות סף גרעין
29/5/2015


כותב מצרי: על מדינות ערב להפוך למדינות סף גרעין כדי שיוכלו להוות גורם השפעה בעולם

 

ועידת הסקר הרביעית של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני נערכה בניו יורק מה-22.4.15 ועד ל- 22.5.15[1]. בתום הכינוס טרפדה ארה"ב הצעה בהובלת מצרים לכנס עד מרץ 2016 ועידה לפירוז המזה"ת מנשק גרעיני, מבלי להתחשב בהסכמת ישראל.  

 

עוד במהלך ועידת הסקר בניו יורק, פרסם ד"ר מוחמד אל-סעיד אדריס, בעל טור ביומון המצרי אל-אהראם, מאמר בו טען כי השתתפותן של מדינות ערב בוועידה זו מיותרת וכי עליהן לפעול בדרכים אחרות כדי להשפיע בתחום זה.

 

לדבריו, מדינות ערב אינן יכולות להוות גורם השפעה בוועידה, משום שברור להן שישראל, בגיבוי ארה"ב, לא תחתום על האמנה ותתנגד לקיום ועידה בינ"ל לפירוז המזה"ת מנשק גרעיני. לפיכך, הדגיש אדריס כי כדי להשפיע בתחום הגרעין, על מדינות ערב לפרוש מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, להקפיא את השתתפותן בפעילות הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית (סבא"א), לחתור להשגת תכנית גרעין ממשית ולהפוך למדינות סף גרעיניות בעלות השפעה בזירה הבינלאומית. 

 

יצוין כי ד"ר מוחמד אל-סעיד אדריס פרסם בשנה האחרונה כמה מאמרים בהם קרא למצרים לקדם את  תכנית הגרעין שלה כך שתכלול גם העשרת אורניום[2]. זאת בעקבות הצהרתו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, במהלך ביקורו במצרים ב- 10-9 בפברואר 2015, על שת"פ בין שתי המדינות בתחום הגרעיני," ובעקבות חתימתן של השתיים על מזכר הבנות להקמת תחנת כוח גרעינית בעיר אל-דבעה, שבצפון מצרים.

 

כך, במאמר ב-17.2.15, קרא אדריס למצרים לחדש את "חלום הגרעין שלה" ולנהל "כלכלה גרעינית", כלומר – "תכנית גרעינית מלאה, כולל העשרת אורניום וייצור דלק גרעיני מקומי, ולא רק קניית כור גרעיני לייצור חשמל"[3]. כמו כן, ב-24.2.15 פרסם אדריס מאמר בו כתב: "כל העולם פונה לאנרגיה גרעינית למטרות שלום ויש מי שבידיו נשק גרעיני, כיצד זה מצרים נותרה עד כה מחוץ למגרש המשחקים לגמרי, דבר שהופך אותה למדינה שקל להובילה ולהכפיפה לשליטה."[4]

 

ד"ר מוחמד אדריס



יצוין כי גם נציג מצרים לשעבר בסוכנות הגרעינית לאנרגיה אטומית בווינה, ד"ר מוצטפא אל-פקי, קרא לאחרונה, במאמר שפרסם, למדינות ערב להקים תכנית גרעין ערבית, כדי להשיב את האיזון האסטרטגי לאזור.[5]

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר של אדריס:[6]

 

"מצרים ויתר מדינות ערב המשתתפות בסבב הנוכחי של ועידת הסקר של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני – אשר החלה את פעילותה בניו יורק ב- 27.4.15 ותימשך עד ה-22.5.15 – מבינות את המשבר סביב שני הנושאים העיקריים המעניינים את כל מדינות ערב. הנושא הראשון הוא סירוב ישראל, בגיבוי ארה"ב, לדרישה ממנה לחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני אשר מספר המדינות החתומות עליה מגיע כעת ל- 190, ו[סירובה] להתחייב לכל הכללים והעקרונות של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה גרעינית, ובראשם פתיחת כל המתקנים הגרעיניים הישראלים בפני פקחי סבא"א. הנושא השני הוא סירובה של ישראל, גם כן בגיבוי ארה"ב, לקיום ועידה בינלאומית לפירוז המזה"ת מכל נשק השמדה המונית.

 

מדינות ערב ובראשן מצרים מבינות זאת ואף יודעות בוודאות שישראל מחזיקה נשק גרעיני מאז סוף שנות השישים, ושלא רק שהיא לא תוותר לחלוטין על נשק זה, אלא היא אף תמנע מכל מדינה ערבית להחזיק טכנולוגיה גרעינית מתקדמת... אם כך, השאלה המתבקשת היא: מדוע [בכלל] באו מצרים ומדינות ערב להשתתף בפעילותה של ועידת הסקר של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני? האם יש להן תכנית משותפת מחושבת המוסכמת על כולן, שיש בה כדי להניב הישגים בסבב זה [של הוועידה] ולאלץ את ישראל לחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ולציית לכל הביטחונות והסידורים שאוכפת סבא"א... [או תכנית שתביא] לקיום הוועידה הבינלאומית שהייתה אמורה להיערך בהלסינקי ואשר נועדה לפרז את המזה"ת  מנשק השמדה המונית, שישראל התנגדה לה וארה"ב הכשילה אותה בשנת 2012[?].

 

עד כה, למרות שחלפו למעלה משבועיים מאז תחילת כינוס הסבב הנוכחי של ועידת הסקר, לא ננקטו שום עמדה או מהלך ערבי משותף או מתואם עם גוש מדינות הבלתי מזדהות בנוגע לקו פעולה או תכנית כלשהי שבאמצעותם מקווים להפיק תועלת מסבב זה של הוועידה. מה שקרה בפועל עד כה הוא הצגת עמדות ביקורתיות [ותו לא, מצד מדינות ערב] בנוגע למשבר סביב עתיד האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. הביקורות והעמדות הללו, חרף חשיבותן, אינן מהוות בשום אופן אמצעי לחץ על הועידה, [בייחוד] נוכח ביטחונה של ישראל כי הוועידה הזו לא תשיג דבר וכי היא מוגנת לחלוטין מפני כל לחץ... ביטחונם זה של הישראלים אינו נובע רק מהתמיכה האמריקאית המוחלטת בעמדתם  או מהשמועה אודות 'עסקה אמריקאית-ישראלית-איראנית' שעניינה סחר חליפין 'בין ההסכם הגרעיני עם איראן לבין יכולות הגרעין הצבאיות של ישראל', כלומר שישראל תעלים עין מהסכם הגרעין עם איראן תמורת אי פתיחת נושא חימושה הגרעיני. [הוא נובע גם] מההבנה הישראלית שבמציאות העגומה של הערבים כעת הם לא מהווים גורם שיש בכוחו לאלץ את ישראל לציית לדרישות הערביות הנוגעות ליכולותיה הגרעיניות הצבאיות.

 

בראש המציאות העגומה הזו [בעולם הערבי] עומדים הטרור האסלאמי התכפירי, הסדק המעמיק והמתרחב בין מה שהתקשורת הישראלית והאמריקאית מכנים 'הערבים הסונים' ו'הערבים השיעים' והופעת איראן כמעצמה אזורית שהפכה למקור איום כלפי מדינות ערביות סוניות רבות, עד כדי כך שישראל משוכנעת בשלב זה שכמה מדינות ערביות מודאגות כעת משאיפות ההתפשטות האיראנית יותר מכפי שהן מודאגות וחוששות מהמונופול הישראלי על הנשק הגרעיני [באזור]... הציפיות של מזכ"ל האו"ם מוועידת הסקר בניו יורק לא פחות מעציבות, שכן ... הוא לא התלהב לנאום בעצמו במושב הפתיחה של הוועידה והותיר זאת לאחד מעוזריו, למרות שהמושב התקיים במטה האו"ם. מה שחשוב יותר הוא שהוא העדיף לדבר באופן כללי ולהימנע ממורכבות הנושא במזה"ת, ולא התייחס ולו במילה אחת לאופן שבו יש לפרז את המזה"ת מנשק השמדה המונית. קדמה ל[עמדה זו של] המזכ"ל, עמדתם של חברי סבא"א אשר התנגדו להצעת ההחלטה שהגישה הקבוצה הערבית בספטמבר 2014, הקוראת לישראל להצטרף לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.

 

כל המשלחות הערביות המשתתפות כעת בוועידת הסקר של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני בניו יורק יודעות וזוכרות את כל הדברים הללו בע"פ, אך איש אינו משיב לנו על השאלה מדוע [בכלל] הן באו להשתתף בוועידה, ביודען מראש שמאמציהן נועדו לכישלון כפי שנכשלו בסבבים הקודמים? ואם מישהו תוהה האם הייתה לנו אופציה חלופית? התשובה היא: כן, יש לנו אופציות חלופיות, אך חשוב יותר שיהיה לנו הרצון הפוליטי הדרוש למימושן. מדינות ערב יכולות לפרוש קולקטיבית מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, שכן זכות זו מוקנית להן בסעיפי האמנה. כמו כן, הן יכולות להקפיא את השתתפותן בפעילותן של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה גרעינית ושל ועידות הסקר, במחאה על מדיניות המוסר הכפול שהפכה לאחד המאפיינים החשובים ביותר של הסדר העולמי הבלתי צודק.

 

אם מישהו סבור שהאופציות הללו פסיביות [מידי], הרי שיש לנו [גם] אופציות אקטיביות, ובראשן האופציה להפוך את נושא פירוק הנשק הגרעיני במזה"ת לעניינם של דעת הקהל ושל ארגוני החברה האזרחית, כדי להמיט קלון על העמדה הישראלית ובמיוחד על העמדה האמריקאית. אולם מה שחשוב יותר הוא שנחתור להשיג תכנית גרעין ממשית, לרבות מה שמכונה 'מעגל דלק גרעיני' מבלי לחתור להשיג נשק גרעיני, כלומר ש[מדינות ערב] תהפוכנה למדינות סף גרעיניות, כמו לפחות 50 מדינות בעולם. או אז ישמע העולם את קולנו משום שנהיה מדינות בעלות יכולות ומשאבים, ולא רק מדינות המשמיעות קולות התנגדות מבלי שאיש ישעה להתנגדותן."

 

 


[1] ועידת סקר של האמנה למניעת הפצת הנשק גרעיני (NPT REVIEW CONFERENCE) מתכנסת מאז 1995 אחת ל-5 שנים, בניסיון לגבש אמנה שתחליף את הקיימת, שנחתמה ואושררה ב- 1970.

[2] תכנית הגרעין המצרית החלה בשנות ה-50 של המאה ה-20, בכוונה להקים תחנות גרעין באתר שיועד לכך בעיר אל-דבעה שבמחוז מטרוח, בצפון מערב מצרים, על שפת הים התיכון, תכנית שהוקפאה ב-1986 עקב אסון צ'רנוביל. היא שבה לסדר היום מראשית שנות האלפיים תחת שלטונו של מובארכ, אך  לאחר נפילתו בפברואר 2011, הופסק הפרויקט לחלוטין. נשיא מצרים המודח, מוחמד מורסי, דן בחידוש פרויקט הגרעין בתקופת כהונתו הקצרה, אך מבלי שהיתה התפתחות רצינית במהלך כהונתו. באוקטובר 2013 הכריז נשיא מצרים, עדלי מנסור, רשמית על חידוש המיזם הגרעיני באל-דבעה ועל צעדים להקמת תחנות גרעיניות לייצור אנרגיה למטרות שלום.

על מיזם הגרעין המצרי ראו דוחות ממרי: חידוש תכנית הגרעין המצרית ו- תכנית הגרעין המצרית – חשיבה מחדש  

[3] אל-אהראם (מצרים), 17.2.2015 

[4] אל-אהראם (מצרים), 24.4.2015

[6] אל-אהראם (מצרים), 12.5.2015