כללי

 

 

בעל טור ירדני: מדינות ערב נטשו את ירדן וגרמו לה למצוא מפלט בישראל

 

בטורו ביומון הירדני אל-דוסתור ב- 12.4.15, האשים העיתונאי מאהר אבו טיר את מדינות ערב בהפניית גבן לירדן ובנטישתה מבחינה מדינית וכלכלית, דבר שדחף אותה, לדבריו, לחיקה של ישראל, עד כדי הישענות  מוחלטת עליה מבחינה כלכלית ומדינית. אבו טיר הצביע על הפכפכותה של מדיניות החוץ הירדנית, הנובעת, לדבריו, מחוסר יציבותם של יחסי ירדן עם שכנותיה וקרא לחפש פתרון חלופי להישענות על ישראל.

 

להלן תרגום עיקרי מאמרו[1]:

 

"מצער מאוד שירדן הפכה חלשה עד כדי כך שהיא השליכה עצמה אל חיקה של ישראל באופן מוחלט, בניגוד לרחשי הציבור ולכבודה של ירדן... זוהי המציאות, למרבה הצער, ומי שעוקב אחר תמונת המצב מבחין בדהירה הירדנית המהירה לעבר ישראל ובחפיפת האינטרסים המדיניים והכלכליים [ביניהן], כאילו ירדן מכריזה בכך על אחת מן השתיים: או שכל שערי הערבים סגורים בפניה, או שישראל היא בעלת הברית הבטוחה ביותר והמפלט היחיד באזור. לחלופין, יתכן שהאפשרות הראשונה דחפה את ירדן לעבר האפשרות השנייה.

 

ירדן נחלשה עד שהגענו לדרגה זו של הסתמכות טוטאלית על ישראל, במסגרתה תמכור לנו ישראל את הגז הפלסטיני שנגזל [על ידה] כתחליף לגז המצרי אותו מונעים [מאתנו] המוג'אהידין של מדבר [סיני]. [במסגרת הסתמכות זו חתמה ירדן עם ישראל על] פרויקט תעלת הימים העצום, [ובמסגרתה נתנה את הסכמתה בפרשת] שדה"ת בעקבה [הכוונה להסכמתה של ירדן לשדה"ת רמון שישראל בונה בקרבת אילת], ואשר היא איימה בעבר להתנגד לו, אך חזרה בה והסכימה לכך בתנאי שיהיה תיאום לגבי זמני ההמראות והנחיתות [בין שדה"ת רמון בנגב לשדה"ת עקבה הירדני]...

 

במלוא הכנות, ברור שלירדן אין כבר בעלות ברית ערביות, ושבעלת הברית היחידה שלה מול כל המזרח הערבי כיום הוא ישראל. אחרת, אילו היו הערבים רוצים שירדן תהיה חזקה ולא תשליך עצמה אל חיקה של ישראל, הם לא היו נוטשים אותה מבחינה כלכלית וצרים עליה מבחינה מדינית, במידה שגרמה למדיניות החוץ [הירדנית] להיות בלתי החלטית: אנחנו הולכים לישון כשאנו תומכים בטהראן וקמים כשאנו נגד טהראן בתימן.[2]  בהזדמנות אחרת אנחנו נגד איסטנבול ולצד טהראן. אנחנו הולכים לישון עם [הרש"פ ב]רמאללה, אך מתעוררים לצד חמאס...

 

יחסינו עם שכנינו הערבים והאסלאמיים הפכו מושתתים על [גורמים] משתנים, ואילו עם ישראל [יחסינו] איתנים. היחסים עם ישראל ותיקים, והם לובשים היום צורה חדשה, ידידותית יותר, בכלכלה, בחקלאות ובתיאום בכל הרמות. ירדן כאילו אומרת שהיא יודעת אצל מי נמצא המפתח הסודי לשערי האזור, והיא הולכת ישירות אל מי שבידיו המפתחות להבטחת קיומה, כלומר ישראל.

 

הקבלה זו בין [יחסינו עם] ישראל לבין עצם קיומה של ירדן היא הקבלה מסוכנת, לא בטוחה ואפופה הפתעות. אי אפשר להסתמך עליה, גם אם יש [גורמים] בעמאן הסבורים שהיחסים עם ישראל יספקו הגנה מפני הבגידה של וושינגטון, ומפני הבגידה של הערבים.

 

היום, יותר מאי פעם בהיסטוריה של ירדן, היחסים עם ישראל הפכו לגלויים, בכל הרמות. הנימוקים הם רבים, אולם עלינו לנסח משוואה אחרת שתגן על קיומנו. גם אם כל המשוואות סביבנו בלתי יציבות ומסוכנות, וגם אם האינסטינקט של עמאן הרשמית אומר לה שאין לה מפלט זולת ישראל, עלינו לחפש פתרון אחר, שיבטיח את המשך קיומנו ולא יגרום לנו להסכים לשלם לישראל את המחיר...

 

צר לנו כשאנו רואים שהמפלט של ירדן הוא כיום בכיוון מערב בלבד [כלומר, ישראל]. איננו יודעים את מי להאשים. האם להאשים את עצמנו משום שאנו רוצים בכך, חרף התנגדותנו המוצהרת? או משום שהערבים לא הותירו לנו דרך אחרת? או משום שכל התקופה ההיסטורית [הנוכחית] אפופה בסכנות ובשינויים, ועלינו להגן על עצמנו גם במחיר כריתת ברית עם השטן?! השאלה פתוחה לדיון."