תגובות בעיתונות הירדנית להוצאתו להורג של הטייס הירדני החטוף:
"כעת כל הירדנים חשים צורך לנקום"
הידיעה על מותו של הטייס הירדני, מועאז אל-כסאסבה, שנפל בשבי ארגון דאעש ב-24.12.2014, הכתה את הציבור הירדני בהלם ובכאב. בהודעה רשמית שפרסם המלך עבדאללה, שקטע את ביקורו בארה"ב בעקבות הדיווח על ההוצאה להורג, נכתב: "קיבלנו את הידיעה על מות הקדושים של הטייס הקדוש והגיבור מועאז אל-כסאסבה המנוח, מידי ארגון הטרור הפחדן דאעש, בצער ובעצב ...זהו אסונם של כל הירדנים והירדניות."[1]
מסרי האבל והכאב לא פסחו על העיתונות הממסדית הירדנית, ואפיינו רבים מטורי הדעה שהתפרסמו למחרת הידיעה. רבים מהם קראו לנהל מלחמת חורמה נגד דאעש ולנקום את נקמתו של הטייס ההרוג, בין היתר באמצעות הוצאתם להורג של פעילי טרור האסורים בירדן.
להלן קטעים נבחרים ממאמרים אלו:
היומון הממסדי אל-ראי: לא נשקוט ולא ננוח עד שננקום
מאמר המערכת של היומון הירדני הממסדי אל-ראי שפורסם ב-3 בפברואר 2015, שיגר איומים חריפים לעבר ארגון דאעש, והזהיר כי פעילי הארגון עתידים לשלם מחיר כבד, שאינו מוגבל למקום כזה או אחר, תוך שהבהיר כי הירדנים כיום מאוחדים סביב השלטון.
"הו אתם הרוצחים, מעתה ואילך אין שום שביתת נשק, סובלנות או סלחנות. בחרתם להיות בשפל המדרגה האנושית, המוסרית והדתית... רציתם לקרוא תיגר על העולם כולו, לפגוע ברגשות הירדנים ולזכות בקללת הבורא. עליכם עכשיו לשלם את המחיר, והוא יהיה כבד. כל צידוקיכם, הזיותיכם ואשליותיכם לא יועילו לכם...
המחיר שתשלמו יהיה בלתי רגיל. התגובה תבוא ממקום שלא תחשבו עליו ולא תהיו מודעים לו. דמו וחייו של הטייס הגיבור שלנו, מועאז אל-כסאסבה, לא הלכו לשווא, והעושקים עוד יידעו מה יעלה בגורלם...
חשבוננו אתכם לעולם לא ייסגר והעימות שלנו אתכם לא יהיה מוגבל לזירה, למקום או לסביבה אחת. כל ההגבלות הוסרו אחרי שחרגתם מכל מה שהדעת והדמיון יכולים לתאר, ולכן עליכם להיות מודעים לתוצאות מעשכם הנתעב...
לא נשקוט ולא ננוח עד שננקום באותם ברברים רשעים וננקום את דמם של כל אלו שנפלו כשהידים בידי אותם כופרים. דעו לכם שהחשבון אתכם פתוח עד יום הדין לאחר ש[רוצחי אל-כסאסבה] עברו את הגבול באכזריות, בברבריות, בזדון ובכפירה שלהם."[2]
שר ירדני לשעבר: יש להוציא להורג את כל פעילי דאעש שנדונו למוות
סמיח אל-מעאיטה, לשעבר השר הירדני לענייני תקשורת ויו"ר מועצת המנהלים של היומון הממסדי אל-ראי, הדגיש במאמרו ביומון (4.2.15) כי הירדנים זכאים לתבוע את דמם של פעילי דאעש, כנקמה על רצח הטייס, וקרא להוציא להורג את פעילי הטרור שנדונו למוות בירדן, על מנת שפעילי דאעש יטעמו מהכאב שהוא מנת חלקם של הירדנים:
"גינוי והבעת התנגדות אינם השפה שבה יש להתמודד עם הכנופיה הנפשעת הזו. נדרש מהמדינה לתת מזור לליבם של הירדנים ושל כל האנשים השפויים בעולם באמצעות ביצוע גזר דין המוות ומימוש החוק כלפי כל מי ששייך לאידיאולוגיה ולזרם הסוטה הזה.
על כל מי שנידון למוות, על משפחתו ועל הזרם עמו הוא נמנה, לטעום את טעמו המר של המוות, כפי שטעמו אותו בני משפחתו של מועאז וכל ירדני, שכן דמם אינו יקר מדמו של הירדני מועאז. מוות הוא העונש הראוי לכל מי שנושא את האידיאולוגיה הזו ולכל חברי הזרם הזה, יהיו אשר יהיו כינוייהם המחתרתיים.
זכותם של הירדנים להכפיף את האנשים המטיפים לאידיאולוגיה הזו ולארגון הזה לשלטון החוק. יש לנקוט בקשיחות מקסימלית בהענשתו של זרם זה וברדיפתו, שכן יש לכולנו חשבון של נקמת דם עמו...
הם [קרי, דאעש] המפסידים, ומכאן שאין כל מקום לאהדה [כלפיהם], גם לא אהדה סמויה. מי שיביע, אפילו בלחישה אהדה [לדאעש], הוא אויב של כולנו ועליו לשלם על כך מחיר. נקמת הירדנים תימשך עד להפלת הארגון והאידיאולוגיה האלה. זוהי המלחמה שלנו ושל האסלאם האמיתי..."[3]
העורכת הראשית של היומון אל-ר'ד: מותו של מועאז רק יחשל את החזית הירדנית
ג'ומאנה ר'נימאת, העורכת הראשית של היומון הירדני אל-ר'ד, קראה אף היא להוציא להורג את פעילי הטרור האסורים בירדן, והדגישה במאמרה כי מות הטייס מאחד את הציבור הירדני ומקים לכלל הירדנים זכות לנקמה:
"מועאז אשר איחד אותנו מיום תפיסתו כבן ערובה מאחד אותנו גם לאחר מותו. האופן שבו ביצעו הרוצחים את הפשע מעיד על אובדן כל צלם אנוש. כעת כל הירדנים חשים צורך לנקום... האבדה המכאיבה רק תחשל את החזית הירדנית ותגביר את נחישותה לא רק להמשיך להילחם בדאעש ובארגוני הטרור והפשע הדומים לו, אלא גם להבטיח את הניצחון עליהם ולעקרם לנצח.
מועאז הפך את המלחמה הזאת למלחמה של כל הירדנים ברוצחים שאנו עדים בכל יום לפשעיהם הרבים מני ספור. הפשע הנתעב ואופן הצגתו מוכיחים שהארגון [דאעש] תכנן לשים לו למטרה את ירדן ואת עמה מתוך שנאה ואיבה כלפי כל הירדנים, לכן זכותם של כל הירדנים לדרוש את נקמת מותו של מועאז ולהשיג את הטרוריסטים המאיימים על ההווה שלנו ועל עתיד ילדינו.
יש בידינו קלפים די הצורך להכניע את הטרוריסטים האלה ולהכאיב להם כפי שהכאיבו [לנו] במותו של מועאז. הקלף הראשון הוא הוצאה להורג של טרוריסטים הנמצאים אצלנו בהקדם האפשרי. התגובה לפשע הנתעב היא מעט שבמעט ממה שראויים לו הטרוריסטים האלה. מותו של מועאז איננו הכאב הראשון שהם גרמו לנו, שהרי כולנו עדיין זוכרים וכואבים את הפיגועים בירדן שגבו עשרות קרבנות של חפים מפשע.
פשעי דאעש עולים על כל דמיון ואפילו על פשעי הנאצים. העובדה שאלה פשעים שנעשים בשם האסלאם החף מהם, אינה ממעיטה את הכאב. דבר זה מחייב את כל המוסלמים לעמוד בלי צל של היסוס נגד הטרור הזה הפוגע בדתם, בזהותם ובדמותם בעולם.
מועאז הבן, האח, הלוחם והטייס – מאחד אותנו בכל מתוך כאב ומתוך הדרישה לנקמה. צריך לתת לטרוריסטים האלה לטעום מן הכאב שפגע בנו באובדנו של אחד מבחירי בנינו שלא ביצע כל פשע."[4]