מאבק הכוח באיראן (י"ד): רוחאני מערער על סמכותו של ח'אמנאי; רומז לוויתורים במו"מ הגרעיני כדי לשרת את כלכלת המדינה; ח'אמנאי מורה לרוחאני לציית להוראותיו, תומכי ח'אמנאי מאיימים להדיח את רוחאני
מאת א. סביון, י. מנשרוף ואוריאל כפאש
הקדמה
בשבועות האחרונים מנהלים המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, והנשיא חסן רוחאני חילופי מהלומות ועקיצות הדדיות בתקשורת בנושאי מדיניות ואידיאולוגיה עד כדי קריאת תיגר הדדית על עצם סמכותו של כל אחד מהם לשלוט.
הנשיא רוחאני קרא בראשית ינואר 2015 לקיים משאל עם בסוגיות חברה, פוליטיקה, כלכלה ותרבות באיראן, בקריאת תיגר על לגיטימיות השלטון של ח'אמנאי.[1] המנהיג ח'אמנאי השיב לרוחאני, שלושה ימים לאחר נאום משאל העם והורה לו לציית להנחיותיו המדיניות והכלכליות – המשך העוינות וחוסר האמון כלפי ארה"ב, אי ויתורים במו"מ הגרעיני, הסתמכות על משה"מ לשיקום כלכלת המדינה – ולפעול לפיהן תוך הפגנת אחדות אחרת רוחאני יפגע באינטרס הלאומי. ח'אמנאי חזר ודרש מראשי המחנה הפרגמטי לא לפצל את העם והחברה לשני מחנות, לא לייצר בציבור אווירה החותרת תחת דרכו האידיאולוגית, לא להציג לציבור מצג שווא אוטופי כאילו הדברות עם המערב וויתורים לו יניבו שיפור כלכלי, וכן להיזהר בלשונם.
חילופי המהלומות ההדדיות נמשכו בימים הבאים כאשר הנשיא רוחאני התייחס לדרישתו של ח'אמנאי לאחדות וטען שאין להסתפק רק בהטפה לה. ח'אמנאי חזר והדגיש יומיים לאחר דברי רוחאני אלה את הצורך העליון של החברה המוסלמית באחדות כפי שהגדיר הנביא מוחמד. כעבור שלושה ימים חזר רוחאני והצהיר כי המדינה והשלטון שייכים לעם וכי אם בכיר מסוים יואשם באי מתן שירות לעם, הלגיטימיות שלו תוטל בספק.
קריאתו של רוחאני לערוך משאל עם החריפה את התנגשות החזיתית הערכית בין שני המחנות בנוגע למקור הריבונות של משטר. הצעת רוחאני, שנבחר ברוב קולות העם באיראן בבחירות לנשיאות 2013 למשאל עם, משקפת את עמדת המחנה הפרגמטי ומדגישה את עליונות עקרון ריבונות העם על פני ריבונות השליט, חכם ההלכה, שסמכותו נגזרת מהאל. מנהיגי המחנה, במיוחד האשמי רפסנג'אני ובן חסותו הנשיא רוחאני, חזרו והדגישו בחודשים האחרונים את חשיבותו עקרון ריבונות העם.
קריאת רוחאני לערוך משאל עם גררה תגובות זועמות מצד המחנה האידיאולוגי. דובריו הדגישו את הפגיעה הנגזרת מכך במעמדו של ח'אמנאי כריבון של משטר הרפובליקה האסלאמית וכסמכות הריבונית העליונה ביותר, אשר עדיפה גם על פני ריבונות העם. הם הציגו את רוחאני כשותף למזימה אמריקאית להפיל את משטר המהפכה והיו אף שאיימו כי יודח כפי שארע עם הנשיא הראשון של המהפכה, אבו אל-חסן בני צדר, שפוטר וגלה ב-1981 לאחר שחלק על דעתו של מייסד המשטר איתאללה רוחאללה ח'ומיני, הזהיר מפני דיקטטורה והסתכסך עם משה"מ.
מסמך זה יסקור את המאבק הניטש בין שני המחנות על מקור הריבונות במשטר הרפובליקה האסלאמית, הצעת משאל עם של רוחאני ותגובות המחנה האידיאולוגי:
הנשיא רוחאני קורא תיגר על המנהיג העליון ח'אמנאי
הנשיא רוחאני: אני משתוקק לקיים משאל עם
בכנס כלכלה ב-4 בינואר 2015 קרא הנשיא רוחאני תיגר על המנהיג ח'אמנאי בשני תחומים: הכלכלי והפוליטי-ריבוני. בתחום הכלכלי, קרא רוחאני לרתום את מדיניות החוץ, שהוא מציע לעם, לטובת כלכלת המדינה ולרווחת העם – קרי להפעיל את מדיניות המתינות כלפי מדינות אחרות ובתחום הגרעין – ברמיזה ככל הנראה להסכמה לויתורים מסוימים בתמורה להקלה בסנקציות – אשר תשרת את הכלכלה הלאומית. זאת בניגוד מוחלט לעקרון שקבע ח'אמנאי בדבר הפעלת כלכלת ההתנגדות והסתמכות על כוחות פנימיים בדמות משה"מ – יריבו האידיאולוגי של המחנה הפרגמטי, כדי לשפר את מצב הכלכלה הלאומית.
בתחום הפוליטי-ריבוני קרא רוחאני לפנות אל העם כדי לקבל תשובה מוסמכת בסוגיות פוליטיות, כלכליות הרות גורל למצב המדינה.
רוחאני אמר: "באיראן, כולכם יודעים, מזה כמה עשורים שהכלכלה מסייעת למדיניות. אומרים שהסיוע לא יכול להיות קבוע ויש לנתקו יום אחד. טוב, בואו ונחליט כעת עד מתי הכלכלה שלנו צריכה לסייע למדיניות? היא מסייעת גם למדיניות חוץ וגם למדיניות פנים. למשך עשור אחד נהפוך את היוצרות ונבחן זאת, כלומר מדיניות החוץ תסייע לכלכלה ונראה מה יהיה מצב העם, החיים, המחיה, התעסוקה של הצעירים? נשאל את העם.
אחד העקרונות בחוקה שלא יושמו מאז היום הראשון [לכינון המשטר] ועד כה – ואני כאחראי על יישום החוקה – מאוד משתוקק לסלול את הדרך לכך, שלכל הפחות, נבצע את העניין הזה פעם אחת אחת ולתמיד, הוא משאל עם לגבי הסוגיות החשובות במדינה. החוקה אומרת לנו שבסוגיות כלכליות, חברתיות, פוליטיות ותרבותיות חשובות, במקום שיאושר חוק במג'לס נציב את העניין למשאל עם."[2]
המנהיג ח'אמנאי לנשיא: פילוג העם לשני מחנות – מנוגד לאינטרס הלאומי
בכנס ב-7 בינואר 2015 מתח ח'אמנאי ביקורת על ראשי המחנה הפרגמטי כשקרא להם לא לפצל את העם לשניים מכל סיבה שהיא, להתאחד סביב ערכי המהפכה האסלאמית ולא לתת אמון ב"אויב" המערבי. ח'אמנאי קרא להם לדבוק בדרכו האידיאולוגית שהוא מתווה למשטר המהפכה, שעיקרה: המשך העוינות האידיאולוגית כלפי המערב ובמיוחד ארה"ב, הסתמכות על כוחות פנימיים – משה"מ – לשיקום כלכלת איראן (ולא השקעות זרות), איסור על וויתורים במו"מ הגרעיני, ויישום כלכלת ההתנגדות. הוא חזר ודרש מראשי המחנה הפרגמטי ליישם את המתווה האידיאולוגי-מדיני-תרבותי-כלכלי שלו, גם אם לא יושג הסכם והסנקציות לא תוסרנה, ולא לחתור תחתיו:
"הסיבה לטינה, לאיבה ולעוינות הבלתי נגמרת של אמריקה כלפי האומה האיראנית והמהפכה האסלאמית היא הצלחתה של מדינה עם סגולות ומעמד אסטרטגי כאיראן לצאת מידם באמצעות ניצחון המהפכה [האסלאמית] ... העוינות מצד חזית היהירות [המערב בראשות ארה"ב] כלפי האומה האיראנית החלה לאחר ניצחון זה. אל לאיש לחשוב שהאויב יפסיק את רשעותו ואת עוינותו. אם תתרשלו מולו ותתנו בו אמון, הוא ימצא ההזדמנות לקדם את מטרותיו במדינה, אך אם תהיו חזקים, ערוכים ותבחנו את האויב, הוא ייאלץ להפסיק את הפגנת עוינותו. הלחץ הנוכחי מצד חזית התאוותנות הבינ"ל כלפי האומה האיראנית נובעים מעוינות שלא נגמרת.
אף שנותרה עדיין דרך ארוכה עד למימוש מלא של ערכים כגון צדק חברתי ומוסר אסלאמי, בניגוד לדבריהם הבלתי שקולים של כמה [במדינה] על אי הצלחתה של האומה האיראנית, אומה זו קצרה הצלחות גדולות מאוד דרך התקדמות במסלול הערכים.
מדוע אתם מכחישים בטיפשות הישגים שאפילו המרכזים המדעיים הבינ"ל מודים בהם, מדוע אתם מטילים ספק בדיבורים שגויים ובלתי צודקים על דרך מלאת הגאווה שהעם צועד בה ואף האויב נאלץ לשבחה?
גם בתחילת האסלאם לא התגשמו כל הערכים, אך מה שחשוב היה שההתקדמות נמשכה במסלול מימוש המטרות והיום האומה ממשיכה את אותו המסלול בגאווה, עוצמה ועמידה איתנה. כיום, האחדות וההסכמה הלאומית הם צרכי המדינה והחברה החשובים ביותר. יצירת פילוג ופיצול לשני מחנות בקרב העם – תהא הסיבה או ההצדקה אשר תהא – מנוגדים לאינטרסים הלאומיים ולערכים.
חובה על כולם לסייע לבכירים ולממשלה, יש הכרח להתמקד ב[כוחות] הפנימיים. גם על אנשי הממשלה לדעת שיוכלו למלא את משימותיהם רק ע"י הסתמכות על העם והכוחות בתוך [איראן]. הסנקציות יצרו בעיה עבור המדינה אך אם האויב קובע סוגיה עקרונית וערכית מסוימת, כגון ויתור על האסלאם, על העצמאות ועל ההתקדמות המדעית, כתנאי להסרתן, בוודאי שאף בכיר [במשטר]לא יקבל זאת.
בינתיים האויב לא פועל באופן מובהק נגד ערכי [המשטר], אך אם תהיה נסיגה, הוא יעשה זאת. לכן חובה להיות ערניים ולהפנים את מטרת ההצעות, ההצהרות והצעדים של האויב. הדרך היחידה להגבלת כוח התמרון של האויב היא לחסן את איראן מפני הסנקציות וזו בדיוק משמעותה של כלכלת ההתנגדות. המשימה העיקרית של הבכירים במדינה היא ליישם יעד חשוב זה.
אל לבכירים במדינה ולממשלה לתלות תקוות בזרים. עליהם לדעת שנסיגה מינימלית תגרום לאויב להתקדם [בדרישותיו]. לכן יש לחשוב בצורה יסודית ובהסתמך על האומה והכוחות פנימיים לפעול כך שההתקדמות, השגשוג והרווחה של העם לא ייפגעו גם אם האויב לא יסיר את הסנקציות. עליכם להפקיע מיד האויב את נשק הסנקציות, כי אם תתלו בו תקווה, הסנקציות יישארו בעינן. שהרי האמריקאים אומרים בשיא החוצפה שגם אם איראן תתפשר בסוגיית הגרעין, הסנקציות לא יוסרו בבת אחת ובצורה כוללת. לאור כל זאת, האם ניתן לתת אמון באויב כזה?
איני מתנגד למו"מ, אך אני מאמין שיש לתלות תקווה בנקודות אופטימיות אמתיות ולא דמיוניות. על אנשי הממשלה להיזהר לא לייצר סביבה [מתסיסה], להימנע מאמירות בלתי רצויות, לא לייצר פיצול לשני מחנות. עליהם לנסות להסתייע בצורה הנכונה באחדות, באמונה ובאמביציה של העם. עתידה של איראן היקרה זוהר לגמרי, ובסיוע האל, הדרך מלאת הגאווה של ערכי [המהפכה] תימשך וצעירי המדינה יראו את היום בו האויבים עורפי הצוואר [המיליציות הסוניות] והעושקים [המערב] ייאלצו להיכנע להם [לצעירי איראן]."[3]
ח'אמנאי: על הממשלה לפעול מעשית נגד השחיתות ולא להסתפק בכנסים עליה
עוד קודם לנאום משאל העם של רוחאני, הטיל ח'אמנאי באיגרת שבחר לשגר לוועידה שכינסה ממשלת רוחאני בנושא המאבק בשחיתות הכלכלית ב-8 בדצמבר 2014, ספק ביעילותה וקרא לפקידי המשטר לפעול ולא להסתפק בכנסים: "אני משבח את רוח הלחימה של האדונים בנושא המאבק בשחיתות, אך איזה נס עתיד לחולל הסמינר הזה או הדומים לו? האם המצב לא ברור לכם, ראשי שלוש הרשויות? בשים לב למצב ההולם והאופטימי הקיים מבחינת תמימות הדעים והתיאום בקרב הבכירים הרלוונטיים, מדוע לא מתבצע שום צעד יסודי ונחרץ כך שכולם ירגישו את התוצאות בצורה מוחשית? אני מצפה מהאדונים הנכבדים לקבל החלטות יסודיות ומעשיות ללא הסתייגות ולבצען, בין אם [תתקבלנה] בזכות הסמינר או בלעדיו. בהצלחה."[4]
רוחאני: לא ניתן ליצור אחדות רק באמצעות דיבורים
בכנס בינ"ל בנושא האחדות האסלאמית בטהראן, ב-7 בינואר 2015, עקץ רוחאני את המנהיג ח'אמנאי הקורא תדיר לאחדות בעולם המוסלמי ובאיראן והשיב לו: "אחדות בעולם האסלאם לא תקום אם נשנן את המילה הזאת. הוועידות בנושא האחדות האסלאמית יכולות להיות אך ורק התחלה לצעידה במסלול הקשה של האחדות והלכידות. הוועידות האלה לבדן אינן יכולות לבדן להפוך את הפילוגים בעולם האסלאם לאחדות..."[5]
ח'אמנאי משיב לרוחאני: אחדות היא הצורך העליון של החברה
בנאום ב-9 בינואר 2015 בפני בכירי המשטר, שגרירים זרים ומשתתפי הכנס הבינ"ל ה-28 לאחדות אסלאמית עמד ח'אמנאי על הצורך באחדות באיראן: "האחדות היא הלקח הגדול של הנביא האחרון [מוחמד]. זהו הצורך הבולט של אומת האסלאם. השבחים לנביא לא צריכים להיות מוגבלים רק להצהרות ודיבורים אלא יש לעשות מאמץ ליישם את מסרי האחדות שלו. זה צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות של מדינות ואומות האסלאם."[6]
הנשיא רוחאני משיב : המדינה והשלטון שייכים לעם וכל הבכירים הם משרתיו
בנאומו מה-12 בינואר 2015 שב וקבע רוחאני כי מקור הריבונות של השלטון הוא העם והזהיר כי מי שאינו פועל למען העם הלגיטימיות שלו תוטל בספק:
"נקודה יסודית שהעם מאמין בה ובעזרת האל כל הבכירים גם יאמינו בה היא שהמדינה והשלטון שייכים לעם וכל הבכירים ללא יוצא מהכלל הם משרתי העם ומקבלים את הלגיטימיות שלהם מהשרות לעם. אם חלילה בכיר מסוים יואשם באי מתן שרות לעם, הלגיטימיות שלו תוטל בספק."[7]
המחנה הפרגמטי תומך בקריאה למשאל עם
רפסנג'אני: חוקת המשטר ניתנת לשינוי
בראיון ב-8 בינואר 2015 למגזין "שהר-י קאנון", קרא יו"ר המועצה לאבטחת האינטרס של המשטר, האשמי רפסנג'אני, לערוך שינויים בחוקת המשטר ולעדכן את המצב המשפטי, למען העם, בהתאם לרוח הזמן. רפסנג'אני לא איזכר בדבריו את מוסד הואלי-י פקיה ואת עקרון חכם ההלכה כריבון אלא את העם והציב כדוגמא את הקוראן ואת הנביא מוחמד עצמו שהתנגד לחוקים הראשוניים של האסלאם כמופת לשינויים משפטיים בתולדות החברה האסלאמית: רפסנג'אני אמר כי "אם יום אחד יוחלט – וכולם יסכימו – שיש לתקן את המבנה המשפטי של המדינה, אזי יש במדינה הרבה משפטנים ובעלי ידע בנוגע לרזי הסוגיות המשפטיות והם יוכלו לתקן סוגיות רבות." רפסנג'אני נשאל האם הוא מתכוון גם לחוקה וענה: "כן, כיוון שכל חוק נכתב עבור העם על בסיס צווי האסלאם. האם הנביא [מוחמד] לא יצא נגד החוקים הראשוניים של האסלאם? הרי כבר כעת בקוראן יש פסוקי 'נאסח ומנסוח' [עקרון לפיו המאוחר מבטל את המוקדם] שהושלמו לאור המצב. בראשית המהפכה [האסלאמית] חוברה חוקה על בסיס [העקרונות] ההכרחיים שהאמאם [ח'ומיני] ובכירי המהפכה מצאו לנכון והיא אושרה ע"י מרבית העם. אותה חוקה תוקנה כעבור עשר שנים ע"י ח'ומיני ובאישור העם. [כלומר] גם החוקה ניתנת לשינוי לפי החוק, יש לכך דרך ברורה שמופיעה בחוקה עצמה."[8]
תומכי רפסנג'אני: לקיים משאל עם על מהומות 2009
חוגי רפסנג'אני ותומכיו הביעו תמיכה בקריאת רוחאני לקיים משאל עם. יועצו של רפסנג'אני, קדרתאללה עליח'אני אמר ב-4 בינואר 2015: "בכל העולם נהוג לקיים משאל עם בסוגיות פוליטיות, ולכן ניתן לעשות זאת גם באיראן. איננו רוצים לקיים משאל עם בנוגע לעקרונות המשטר, שהם המהפכה האסלאמית והרפובליקה האסלאמית. בנוגע למשאל עם אודות המו"מ הגרעיני התנאי [לכך] הוא דעתו של המנהיג [ח'אמנאי]."[9]
בנוסף, קראו תומכי רפסנג'אני מקרב הרפורמיסטים להרחיב את היריעה והציעו לקיים משאל עם על מהומות 2009, שנבעו מהטענות לזיוף הבחירות לנשיאות. במאמר באעתמאד ב-5 בינואר 2015, הציע בכיר במפלגה הרפורמיסטית מושרכאת, חמיד-רזא ג'לאיי-פור, "לקיים משאל עם על אירועי 2009" בהסבירו ש"[גם] 5 שנים מאז קרתה, הסוגיה הזאת לא נפתרה והיא עדיין הזירה הראשית לשסע ולסכסוך בתוך המדינה."[10]
חוגי ח'אמנאי באזהרה לרוחאני: הקריאה למשאל תוביל להדחתתך
דוברי המחנה האידיאולוגי הגיבו גם הם להצעת משאל העם של רוחאני ואיימו עליו בהדחה כפי, שארע ב-1981 לנשיא הראשון של איראן לאחר המהפכה, אבו אל-חסן בני צדר:
מהדי טאא'ב, ראש צוות החשיבה עמאר המייעץ לח'אמנאי, הזהיר בנאום בטהראן ב-19 בינואר 2015 את רוחאני שקריאתו למשאל עם עלולה להביא להדחתו: "[רוחאני] הולך כעת בדרכו של בני צדר, כיוון שבני צדר היה הראשון שהעלה את ]רעיון] משאל העם. הוא אמר שהגיע למבוי סתום וכדי לצאת ממנו יש לבצע משאל עם. מה היה המבוי הסתום של בני צדר? הוא רצה לעשות כל שברצונו... בני צדר הציג את כל חבורתו למג'לס אך המג'לס לא אישר אותם. בסופו של דבר הוא אמר כך 'זה לא ייתכן, הרי זה מבוי סתום. מה אפשר לעשות? יש לבצע משאל עם כדי להחליף עקרון [מסוים בחוקה].' האמאם [ח'ומיני] אמר [לו]: אתה עצמך תתחלף. המהפכה [האסלאמית] תמשיך בדרכה. גם כעת כשהנשיא [רוחאני] הגיע, והוא רואה שאינו יכול לפעול במסגרת החוקים הקיימים, הדבר הראשון שעולה בראשו הוא ביצוע משאל עם. זה לא הפתרון."[11]
ב-8 לינואר 2015 העיר חבר מועצת המומחים, איתאללה עלם אל-הודא, המקורב למנהיג ח'אמנאי, לנשיא רוחאני, בהתייחסו לחוגים שהוגדרו ע"י ח'אמנאי כ"בלתי נבונים" בנאומו מה-7 בינואר: "אין להם הכוח לזהות את המציאות [בה מתנהלת] המדינה כיוון שהם מזוהים עם המערב, ותקוותיהם ומחשבותיהם מחוברות לשם, ולכן המנהיג כינה אותם בלתי נבונים... למרבה הצער, נושא משאל העם הועלה פעם אחת [בעבר] ע"י בני צדר. על הנשיא [רוחאני] להימנע מלומר דברים שלעם אין זכרונות טובים מהם."[12]
ב-6 בינואר 2015 צייץ העיתונאי ג'ואד אגאהי, מהיומון וטנ-י אמרוז, המזוהה עם תומכי איתאללה מוחמד תקי מצבאח יזדי, אזהרה לנשיא רוחאני בחשבון הטוויטר שלו לפיה יודח כמו בני צדר אם יקדם את משאל העם. אגאהי צרף לציוץ תמונה מהעיתון 'אנקלאב-י אסלאמי' שדיווח על הפרשה עם תמונת הנשיא המודח בני צדר
בציוץ נכתב: "תזכורת לרוחאני שמנסה לפרוץ דרך כדי
לחמוק ממתן תשובה לעם ע"י [הצעתו] למשאל עם"[13]
כיהאן: מזהיר את רוחאני לא לשת"פ עם חוגים בוגדים בתוך המשטר
ב-5 בינואר 2015 תקף היומון כיהאן את רוחאני, הזהירו מפני שת"פ עם המערב ועם חוגים בוגדים בתוך איראן שחותרים להפלת המשטר וקרא לו להודות כי טעה במדיניות החוץ והכלכלה שלו שדווקא הרעו את מצבה של איראן. היומון ציין כי רוחאני נותן בדרכו האידיאולוגית דווקא נשק בידי המערב נגד איראן והמהפכה: "האישים הפוליטיים והפרסומים שהיו מציתי מהומות [הסטודנטים] ב- 1999 ו-2009 [במחאה על זיוף הבחירות לנשיאות] העיקריים ... מתלהבים כעת מההצהרות של רוחאני ומקבלים את דבריו בברכה בכותרות כמו 'משאל עם' 'צנטריפוגות אינן קשורות לערכינו' ו'מדיניות החוץ נקבעת לפי אינטרסים ולא על סמך עקרונות וערכים'... האם הם באמת מכבדים את רוחאני? אילו ציפיות יש להם ממנו?...
המערב הסיק שכדי לפגוע באופן יעיל במהפכה ובשלטון האסלאמי החזק [באיראן] , עליו לצרף אליו [חוגים] מתוך המשטר או להפוך חלק מפוטנציאל זה לבני ערובה שלו כדי לדרוש ויתורים או לפגוע [במשטר]. הרעיון והשיטה האלה נולדו ב'תקופת השיקום' [כינוי לממשלת רפסנג'אני, 1997-1989] והם מומשו בצורה ספציפית בתקופת הרפורמות [כינוי לממשלת מוחמד ח'אתמי, 1997-2005].
פרויקטים כמו משאל עם, יציאה מהמשטר, התבצרות [בעמדה] והתפטרות, כתיבת מכתבים פתוחים, סירוב פקודה אזרחי, ובהמשך ביטויים כגון אי אמון, זיוף ויצירת אווירה מעומעמת כדי ליצור מתיחות ומהומות הם תוצר של אותו תהליך. הפרויקט הגדול שהוכן במשך 20 שנה ספג מכה מוחצת מן העם ב-2009 וכעת הוא מקווה לצרף לשורותיו או להחזיק כבני ערובה חלק מממשלת [רוחאני] הנוכחית כדי להמשיך בחייו הטפיליים..
הם [החוגים המשת"פים עם המערב בתוך איראן] ביקשו מהמערב להפוך את טקטיקת התמיכה הישירה בהם לעקיפה ולכן הם סיפקו [למערב] את כתובת 'הסנקציות' כדי שסבלנות העם והבסיג' תפקע [ותצא] כנגד עקרונות האסלאם, המהפכה והמשטר. זאת כדי שלאחר מכן הם יציגו עצמם כ'מושיע כלכלי' וכ'מתווך במו"מ עם המערב למען הסרת הסנקציות והלחצים הכלכליים' [כפי שממשלת רוחאני ודוברי המחנה הפרגמטי מציגים עצמם].
במצב כזה של מלחמה גדולה שבה האויב מדבר מפורשות על לחץ כלכלי משתק והפלה שקטה [של המשטר], באופן טבעי הממשלה והנשיא אינם יכולים להישאר ניטרליים. או שיתייצבו בחזית הקדמית של ההגנה על המשטר ועל העם או שחלילה יהפכו להיות כלים לביצוע התוכניות ההדרגתיות [שרוקמת] חזית הפיתנה ביחד עם חדר הפיקוד של המערב.
במחנאות הזאת, רוחאני חשב כי ניתן להשתיק את עניין הפתנה ואת אנשי הפתנה ולכן ישב עם הצ'יף [כינוי שזריף העניק לארה"ב] כדי להסיר את האתגר הכלכלי [הסנקציות]. אך יסודות החשיבה הזאת לא יכלו לשרוד מעל שנה אחת. מצד אחד גורמי הפתנה מסתכלים על רוחאני כאמצעי ומצד שני 'השטן הגדול' [ארה"ב] הפגין את עוינותו, יהירותו ואי עמידתו בהבטחותיו.
בנוגע לממשלת רוחאני, זה לא מדויק לומר שהכלכלה תמיד סייעה ביד מדיניות חוץ וכעת על מדיניות החוץ לסייע ל[שיפור] הכלכלה, לכל הפחות לגבי ממשלת רוחאני. דווקא רוחאני השקיע הון גדול ואסטרטגי במו"מ עם אמריקה, דבר שבפועל גרר נזק כלכלי. מחיר הדולר עלה מ-3275 תומאן ל-3600 תומאן ומעשה השטן האמריקאי-הסעודי [הכוונה להורדת מחירי הנפט] בתקופה זו של 'לכאורה בניית אמון' דרדר את מחירו ל-57 דולר. לכן, יש רק שתי דרכים [לפעולה]: להמשיך בדרך הנוכחית [של המחנה הפרגמטי, קרי הדברות עם ארה"ב] במחיר רב ואשר נתקלה במבוי סתום ולעזוב את כלכלת ההתנגדות, או לגלות אומץ ולהודות בטעות שבוצעה כאן בחישובים ובניתוחים ולחזור מן הדרך השגויה שבה איראן היא בעלת חוב לזוללי הריבית המקצועיים במערב.
הסרת אחריות, יצירת אווירה [מתסיסה], מבצעים פסיכולוגיים והצתת סכסוך - בדומה למה שהתרחש בכנס הכלכלה [בו נאם רוחאני וקרא למשאל עם] הם התרחשות מדאיגה כיוון שהיא פוטרת את אמריקה ממתן תשובות ... ומחזירה את הכדור למגרשה של איראן ששילמה כבר במשך שנה שלמה את מחיר בניית האמון החד צדדי עם אמריקה.
המתקפה על המג'לס, רשות השידור, משה"מ, מטיחי הביקורת באוניברסיטאות ובסמינרים הדתיים [נועדה] ליצור פאסיביות ולתת לדעת הקהל כתובת שגויה. אם הר של סיסמאות וכנסים כלכליים כאלה אמור [להוליד] עכבר בדמות משאל עם או רושם של מאבק בין העקרונות [של המהפכה] לבין האינטרסים הלאומיים וההזדמנות לשרת [את העם] תבוזבז בהכנת תסריטי מלחמת פרוקסי כדי [שהמערב] יכבוש מעוז אחר מעוז [במשטר] אזי יש לומר שאנו מסייעים רבות לאמריקה ולמערב על חשבון האינטרסים הלאומיים, כדי לקדם את מתקפת הפתע שלהם. דבר זה שקול לטעינת כדורים ומחסניות הנשק של האויב."[14]
מפקד הבסיג' לרוחאני: מי שלא מאמין בערך השמדת הבית הלבן והציונים אינו מהפכן
ב-5 בינואר 2015 תקף מפקד הבסיג', מוחמד רזא נקדי, את רוחאני ובמיוחד את האשמי רפסנג'אני מראשי המחנה הפרגמטי, אותו כינה ברמיזה מהפכן מזויף שבחר להפסיק את המאבק:
"המהפכנים המזויפים שנדחפו היום למהפכה [האסלאמית] כדי להשיג משרות ראשיות ועושר, מדברים לעת זקנתם [הכוונה להאשמי רפסמג'אני] על פיוס בשם ההיגיון והתבונה ומאמינים שיש להפסיק את המאבק. הם מצפים גם שניתן בידם את רסן העניינים שלנו... הערכים שלנו אינם צנטריפוגות [כפי שאמר רוחאני], הערכים שלנו הם השמדת הארמון של העושקים [המערב] והבית הלבן האמריקאי. הערכים שלנו הם השמדת הציונים. כל מי שלא מאמין בערך הזה ומנסה למחוק אותו בשם התבונה עליו לומר בכנות שהוא אינו מהפכן..."[15]
היומון
ג'ואן: לנשיא אין סמכות להחליט על משאל עם, אלא רק לחתום על תוצאותיו
ב-5
בינואר 2015 כתב היומון ג'ואן המקורב למשה"מ כי החוקה מסמיכה את המג'לס או את
המנהיג, ולא את הנשיא, לבצע משאל עם וקובעת שסמכות הנשיא מצומצמת רק לחתימה על
תוצאתו ולהצגה ברבים. ג'ואן אזכר כי הרפורמיסטים ניצלו את קריאת רוחאני לערוך משאל
עם בנוגע להסרת מעצר הבית שהוטל על מנהיגי התנועה הירוקה, כרובי ומוסוי ותהה "האם
ניתן לצפות מרוחאני, המכהן גם כראש המועצה העליונה לביטחון לאומי [שהחליטה על מעצר
הבית לכרובי ולמוסוי], לקבוע באמצעות משאל עם [גם] עבור המועצה הזו העוסקת בסוגיות
המסווגות ביותר הקשורות למשטר?
משטר הרפובליקה האסלאמית של איראן הוא משטר הדמוקרטי האמיתי היחיד באזור ומדי שנה נערכות בו בחירות עממיות כשהאחרונה שבהן היו הבחירות לנשיאות ב-2013... לכן דברי רוחאני לפיהם עקרון משאל העם לא זכה להתייחסות מזה 36 שנה אינם קרובים כ"כ למציאות... עליית רוחאני [בבחירות] היא סוג של משאל עם לגבי המדיניות והגישה של המועמדים השונים. העם אמר את שלו בבחירות וכעת נראה שהגיע הזמן [שרוחאני] יבצע את מה שהובטח [בבחירות]. הציפיה העיקרית של העם מן הממשלה ומן הנשיא אישית היא שיפתרו את סוגיית יוקר המחייה."[16]
[2] אתר מוסד הנשיאות (איראן), 4.1.2015
[3] אתר לשכת ח'אמנאי (איראן), 7.1.2015
[4] אתר המנהיג (איראן), 8.12.2014
[5] איסנא (איראן), 7.1.2015
[6] אתר המנהיג (איראן), 9.1.2015.
[7] אתר מוסד הנשיאות (איראן), 12.1.2015
[8] האתר של רפסנג'אני (איראן), 8.1.2015
[9]ו www.aryanews.com, 4.1.2015
[10] אעתמאד (איראן), 5.1.2015
[11] אנתח'אב (איראן), 20.1.2015
[12]ו www.iscanews.ir, 8.1.2015
[14] כיהאן (איראן), 5.1.2015
[15] תסנים (איראן), 5.1.2015
[16] ג'ואן (איראן), 5.1.2015