כללי

 

תגובות בעיתונות הערבית לפיגועים בקנדה: מניעי המפגעים אישיים; אין להיטפל למוסלמים; הפיגוע גומל לקנדה רעה תחת טובה

 

התגובות בעיתונות הערבית לפיגועים בקנדה- פיגוע הדריסה במונטריאול ופיגועי הירי באוטווה[1]- היו מועטות ביותר, בהשוואה לעיתונות המערבית - שהרבתה לעסוק בנושא. במאמרים שעסקו בפיגועים נטען בין היתר, כי מדובר בבעיה גלובלית ולא רק מוסלמית, משום שארגון המדינה האסלאמית [להלן: דאעש] – שלדעת רבים נתן השראה למפגעים -  הפך לאופנה בינלאומית והוא מושך אליו צעירים מכל העולם; שהמפגעים אינם ג'יהדיסטים אלא צעירים הסובלים מבעיות שביצעו את מעשיהם על רקע אישי ולא דתי; עם זאת, מאמר אחד טען כי הפיגועים גומלים לקנדה - המעניקה אכסניה למבקשי מקלט ממדינות מוכות אסון - רעה תחת טובה.

להלן קטעים משלושת המאמרים:

 

עיתונאי סעודי: מתקפת הטרור בקנדה –  עניין גובאלי ולא רק עניין מוסלמי

משארי אל-ד'אידי, עיתונאי סעודי, קשר בטורו ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט, היוצא לאור בלונדון, בין הפיגועים שביצע מייקל זאהף ביבאו לבין הנהייה של צעירים מכל העולם אחר דאעש וטען כי דאעש מייצג תופעה כלל עולמית כמו סמים, המושכת אליה צעירים ולכן אין להתייחס לעניין כקשור למוסלמים בלבד:

  

"צעיר קנדי ששמו מייקל זהאף ביביו (בן 32) ביצע מתקפת טרור והרג חייל באוטווה, ואז פרץ לבניין הפרלמנט ונהרג בעימות עם המשטרה. הצעיר הוא חצי קנדי - אמו קנדית ואביו לובי...

מדובר באדם הנתון במצוקה ובמתח שרצה להקל ממצוקתו על ידי הפיכת עצמו לאיש דאעש. כלומר הוא יִיצא את המשבר הקיומי הפרטי שלו באמצעות ביצוע  פעולה כללית שאמורה הייתה – כפי שהשלה את עצמו - לגרום לו לחוש מרוצה מעצמו, להשיב לו את ההערכה העצמית, ולגרום לאומה שלו להתגאות בו.

 

הוא בור לגמרי בדת ובשפת הדת – השפה הערבית. כמוהו כמו שתי המתבגרות האוסטריות, ואלו הסומליות הבריטיות [שעזבו את בתיהן ונסעו לסוריה]... עבור מתבגרים בורים אלה, הפך דאעש למשחק דמיוני המרווה את הצמא לריגוש ולסכנה, כמו משחקי וידאו. זה מה שדאעש מנסה להתרכז בו באמצעות המגזין שלו באנגלית, Dabiq.

 

זוהי תופעה ראויה לעיון. מה הסיבה להתמכרותם של המתבגרים והאנשים הנתונים במצוקה בעולם לחגיגה הזו של דאעש?... דאעש הוא עניין רחב יותר מכדי לצמצמו לנושא הדתי האסלאמי. זו תופעה עולמית, אופנה בינלאומית, כמו תופעת הסמים. כלומר, לו  היתה קמה [למשל] תנועה באמריקה הלטינית, בזמן זה או אחר, המבצעת טרור עולמי בתואנה [כלשהי], היינו יכולים למצוא צעירים וצעירות מהעולם כולו תומכים בה. כך שבנוסף לפרשנות הדתית הנוגעת למוסלמים, יש פרשנות נוספת שצריך להרבות לדון בה באשר לדאעש 'העולמי'. שהרי משבר דאעש הופך לנושא עולמי ובינ"ל הנוגע לכל האנשים, והוא צריך להיבחן מכל הזוויות. העניין אינו נוגע רק למוסלמים...

 

כיצד ניתן להבין צעיר או צעירה - שאינם יודעים ערבית ואין להם שום ידיעה רצינית של האסלאם וההיסטוריה האסלאמית, לא כל שכן של ההלכה והח'ליפות – אשר חוצים את הים ואת האוויר כדי להצטרף לדאעש?! שאלת חיסולו של דאעש מותנית בהבנת ההסתערות העולמית הזו על הפיתוי הדאעשי. זוהי שאלה הנוגעת לעולם כולו... ולא עוד רק למוסלמים!"[2]

 

כותב כוויתי: התקשורת מיהרה לציין כי מבצעי הפיגועים היו מוסלמים קיצונים

העיתונאי והסופר הכוויתי, נאצר אל-ט'פירי, מתח במאמרו ביומון הכוויתי אל-ג'רידה, ביקורת על התקשורת המערבית, אשר מיהרה לפרסם כי המפגעים הקנדים היו מוסלמים קיצונים. לדבריו, טון הדיווחים התרכך רק כאשר פורסם עברו הפלילי של אחד מהם, אך היה זה לאחר שהרושם הציבורי נגד המוסלמים כבר נחרט:

 

"...לפני כמה ימים דרס קנדי ממוצא צרפתי שני חיילים לובשי מדים, ואחד מהם מת [מפצעיו]. המשטרה הענישה את הפושע וירתה בו למוות, כך שנסיבות המקרה מתו יחד עמו. ואולם, הדיווח שהפיצו סוכנויות הידיעות וערוצי החדשות הצביע על כך שאותו אדם הפך לרדיקלי, בלא שהצביעו ישירות על רדיקליות אסלאמית. האיש נשא שם צרפתי שלא משולב בו שום מרכיב ערבי או אסלאמי, הוא היה מבוקש והוטל עליו איסור יציאה [מקנדה] משום שהיה מסוכן...  ועם זאת, [הדיווח אודותיו] הכשיר את מוחו של השומע להטמיע את עניין 'המפנה הרדיקלי' [שעבר האיש].

 

האירוע של יום רביעי שעבר [22.10], שהתרחש זמן קצר לאחר מכן, מצא את מוחו [של הציבור] בשל לקבלת עניין הרדיקליות, כאשר גבר קנדי ממוצא צרפתי - איני יודע האם זה מקרי - תקף והרג חייל טירון לא חמוש, שניצב מול המוזיאון הצבאי. לאחר מכן נכנס התוקף לפרלמנט באמצע ישיבה והחל לירות ברובה ציד, עד אשר מאבטח ירה עליו והרגו, וכך גם במקרה זה מתו יחד אתו הסיבות לביצוע המעשה.

 

עוד לפני שהחלה החקירה לגבי זהותו של האיש, דיווחו ערוצי הטלוויזיה כי מדובר בג'יהאדיסט שפרץ לישיבה, וכי רה"מ נמצא במקום בטוח ולא נגרם נזק לאיש בפרלמנט. המוסלמים בקנדה החלו לחוש דאגה וחששו מפני תגובות נזעמות מצד האחר - הלבן. החלו להישמע פרשנויות שתמכו ב[החלטת] ראש הממשלה להצטרף למלחמה שם [בעיראק, נגד דאעש]...

 

[הטון] של הפרסום הראשוני בנושא זה התרכך בהדרגה. [לאחר מכן נאמר] כי הנאשם הוא: צרפתי ששמו מייקל זחאף ביבאו- בן לאם צרפתייה ולאב לובי; בטוויטר התפרסמו תמונות שלו חובש כאפייה ונושא נשק אוטומטי ולא רובה ציד... הוא נוצרי שהתאסלם לאחרונה כי אביו גירש את אמו בהיותו בן שמונה והוא חונך כנוצרי. בפעם השלישית התרכך [הטון] של הידיעה עוד יותר, ונאמר בו כי הנאשם הוא: בעל עבר [פלילי]; שמו הוא מייקל ביבאו הַאל ואין לו שם ערבי... יש בעברו שוד מזוין ו[שימוש] בסמים; הוא היה מבוקש [ע"י המשטרה] והגיע לבירה על מנת להשיג דרכון אך בקשתו נדחתה..; הוא סבל מהפרעה עצבית. בסוף הדיווח צוין כי הוא התאסלם לפני שישה חודשים והתכוון לנסוע לסוריה. זה מה שנותר מהפרסום הראשוני. מוסלמי מזה שישה חודשים. הוא צם רק רמדאן אחד בחייו ולא יודע מספיק ערבית כדי להבין ולו פסוק אחד[בקוראן] [אך] חולם להיות שהיד בסוריה.

 

אין ספק שבימים הקרובים יפריכו פרשנים את הכותרות החדשותיות האלה ויטילו ספק באמינותן. ואולם, הרושם שהותיר הפרסום [הראשוני] על הציבור לא ישתנה בשום אופן ותדמיתו של המוסלמי הג''יהאדיסט מייקל ביבאו תישאר חרוטה  על תווי פניהם של כל המוסלמים בפזורה המוסלמית בקנדה. יש לנו מספיק משוגעים [מוסלמים] משלנו, אז אל תאסלמו את המשוגעים שלכם."[3]    

 

עיתונאי לבנוני: הפיגועים בקנדה - מעשה נבלה למדינה חלומית

סמיר עטאללה, בעל טור לבנוני ביומון אל-שרק אל-אוסט הביע זעזוע מהפיגועים בקנדה ותיארם כמעשי נבלה שבוצעו נגד "מדינה חלומית", המגלה סובלנות כלפי המיעוטים שבה ואף מעודדת מבקשי מקלט להשתקע בה:  

"בסדרת המאמרים שלי בנושא 'ערי הקיט' כתבתי על הקשר החם ביני לבין קנדה. קשר טהור כמו השלג בקנדה ופשוט כמו תושביה...אוטווה היתה כפר גדול השוכן בין דשאים ועצים, אך היא גם הבירה של המדינה השנייה בגודלה בעולם. מ'הכפר' הזה מתנהלים [גם] ענייני הטריטוריות, הכוללים גם את  כפרי האסקימוסים.

אחד מתושביה של מדינה זו...מונה לחבר סנאט, מתוך הוקרה לו. לאחר מכן, ניצח [בבחירות] לפרלמנט  מוחמד [מאק] חרב הלבנוני, שהפך בהמשך לחבר הסנאט...

 

[מכל זאת] ניתן להבין עד כמה מדינה גדולה זו רחבת לב. במהלך מלחמת לבנון ניצבו פקידי הגירה ב[פתחי] המטוסים בשדות התעופה וקראו בקול רם: 'האם יש מבקשי מקלט?' לאחר מכן, כאשר סומליה התפוררה, אותם פקידים שאלו בקול רם [בשדות התעופה]: 'האם יש סומליים המבקשים מקלט?' 

 

 בקנדה אין [אפליה על רקע]  דת, גזע או צבע. זוהי מדינה חלומית... את משרת המושל הכללי מאיישת אישה יפה ממוצא סיני אשר התגאתה בפני כתב ה-BBC  המפורסם, אנטוני סמפסון שהשמלה שהיא לובשת – ניתנה לה במתנה על ידי בעלה לפני שלושים שנה. אותה אישה רמת מעלה נהגה לאכול צהריים במסעדתו של אחי מוניר כמעט מידי יום. לשווא ניסה לשכנעה [לאכול] על חשבונו פעם אחת. היא נהגה להשיב לו בצחוק: 'אתם הלבנונים, מנסים לשחד את התובעת הכללית!' מחירה של ארוחת צהריים נע בדרך כלל סביב חמישה דולרים. מי שמונתה לתפקיד התובעת הכללית [לאחר האישה ממוצא סיני] היתה אישה מהאיטי.

 

מוסדות המדינה שוכנים בחלקת אדמה קטנה על גבעה, אותה מקשט מבנה הפרלמנט בעל גגות בצבע פיסטוק. אין חודש שבו הפרלנט לא מאשר חוק לשיפור מצבם [הכלכלי] של האנשים הפשוטים. הפרלמנט הקנדי אישר כל כך הרבה חוקים, עד אשר אין עוד דרישות שמישהו יכול להעלות על הדעת- אפילו בשוודיה - שקנדה חיקתה את המשטר שלה.

 

חברי הפרלמנט [בקנדה] מדברים בשקט והשרים משיבים בצורה שקטה עוד יותר, כמו השקט של אוטווה. אוטווה נבעתה לראשונה בהיסטוריה שלה שלשום [22.10], כאשר הסיוט המפחיד התדפק על דלתות המבצר החלומי. הרוצחים הביאו למשכן הפרלמנט ניוול שלא עלה על דעתו של איש: גזענות, מוות והרג. כך גמלו למדינה שנציגי ההגירה שלה הגיעו לשדה התעופה כדי לשאול : 'האם יש מבקשי מקלט?' "[4]