המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותב כוויתי: היהודים שחיו בכווית - חלק חשוב מההיסטוריה שלה
28/10/2014

 

כותב כוויתי: היהודים שחיו בכווית הם חלק חשוב מההיסטוריה המודרנית שלה

 

בעל הטור הכוויתי נאצר בדר אל-עידאן, פרסם ביומון הכוויתי אל-ראי מאמר תחת הכותרת "היהודים בכווית", שבו טען כי היהודים שהגיעו לכווית החל מסוף המאה ה-18 תרמו רבות לכלכלה שלה ולתרבותה, ואף נהנו מקשרים הדוקים עם חלק מהשליטים הכוויתים. הוא קרא לתעד את ההיסטוריה היהודית בכווית שהיא, לדבריו, חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של המדינה, ושיבח את הסובלנות לדתות אחרות שאפיינה את הכוויתים בעבר, ואיננה קיימת כיום, אפילו לא בין המוסלמים לבין עצמם. 

 

להלן קטעים מתרגום המאמר[1]: 

 

"משטרת הדת הראשונה במפרץ הוקמה בכווית בתקופתו של השיח' סאלם אל-מובארכ המנוח[2] כדי [להיאבק] בתופעת שתיית היין והפריצוּת בפומבי שרווחו בעת ההיא. היהודים הכוויתים הצטיינו בייצור יין באותה תקופה. ההיסטוריה של היהודים בכווית היא חשובה, אך מרבית בני דורנו לא יודעים עליה [דבר] וספרי הלימוד שלנו מתעלמים ממנה. [ההיסטוריה שלהם במדינה] היא חלק מההיסטוריה המודרנית של כווית, אם נרצה בכך אם לאו, בשל תרומתם למסחר ולאומנות, והיושר המדעי  מחייב אותנו  לתעדה. 


נוכחותם של היהודים בכווית ראשיתה בסוף המאה ה-18. מרביתם עברו אליה מעיראק בגלל השלטון העות'מאני, אשר הטיל עליהם [מס] גולגולת [ג'זיה] והתנכל לפעילותם המסחרית. כווית לא נהגה כמו השלטון העות'מאני ו[היהודים] ראו בה מדינה בטוחה שבה יכלו להשתקע. מספרם נע בין 50 ל-800 וההיסטוריונים חלוקים לגביו. היו להם קשרים טובים עם השיח' מובארכ הגדול' המנוח[3], אשר ראה בקרבה ליהודים גורם מניע לשגשוג המסחר. אולם, יחסים אלה התקררו בתקופת [שלטונו] של סאלם אל-מובארכ, שהיה ידוע באדיקותו, ובגלל שהיהודים ייצרו יין.

 

במחקר שהסתמכתי עליו, ערך החוקר הכוויתי יוסוף אל-מטירי (מאוניברסיטת כווית), ראיון עם מר אנור כהן, אחרון המהגרים היהודים מכווית. כהן סיפר שיהודים רבים עזבו את כווית לעיראק ולמדינות אחרות מכמה סיבות, המרכזית שבהן היא [האווירה בכווית לנוכח] הקמת מדינת ישראל. הסיבה להגירתו של כהן [עצמו] מכווית ב-1953 נעוצה במאמר שכתב ד"ר אחמד אל-ח'טיב, אשר טען כי נוכחותו של כהן בכווית סותרת את הכבוד והסולידאריות הפאן ערבית עם פלסטין שנכבשה על ידי ישראל.[4]

 

איננו שוכחים שכמה מהיהודים הכוויתים היו סוחרים שקיימו שותפויות עם סוחרים כוויתים [מוסלמים], דוגמת הסוחר צאלח מחלב אשר היה חברם של השיח' מובארכ [כנראה הכוונה לשליט מובראכ בן צבאח אל-צבאח] ושל משפחת יחזקאל אשר השיגה זיכיון לאספקת החשמל לכווית במשך 35 שנה בתקופתו של השיח' אחמד אל-ג'אבר המנוח.[5] היהודים תרמ [לכווית] גם [בתחום] האומנות. כך המוזיקאי הכוויתי [לשעבר], צאלח אל-כוויתי ואחיו דאוד שעל שמם יש רחוב בתל אביב כהערכה לפועלם.[6]

זו היתה סקירה קצרה על ההיסטוריה של היהודים בכווית ועל הפתיחות שהפגין העם הכוויתי שקיבלם באותה תקופה. הכוויתים הוותיקים היוו מופת חשוב לדו קיום ולסובלנות בין הדתות. כיום אין לנו את אותה סובלנות  [גם לא] בין בני אותה הדת, אותה המולדת ואותו הגורל."

 



[1] אל-ראי (כווית), 10.9.2014

[2] סאלם אל-מובארכ אל-צבאח, היה השליט התשיעי של כווית. שלט בין השנים 1917-1921.

[3] מובראכ בן צבאח אל-צבאח. כונה "מובארכ הגדול". היה השליט השביעי של כווית, נחשב למייסדה בפועל של כווית. שלט מ-1896-1915.

[4]ככל הנראה הכוונה לד"ר אחמד אל-ח'טיב, פוליטיקאי כוויתי, יליד 1927. היה שותף להקמת  תנועת הלאומיים הפאן ערבים בשנות הארבעים של המאה הקודמת.

[5] אחמד אל-ג'אבר אל-מובארכ אל-צבאח. השליט העשירי של כווית. שלט בה מ-1921- 1950.

[6] זמרים ומוזיקאים יהודים. משפחתם עברה לכווית מעיראק. על שמם קרוי רחוב האחים אל-כוויתי.