כללי

שיח'ים סלפים פסקו שאין לצפות במונדיאל, הציבור הערבי התעלם וגיחך

 

הקדמה

אליפות העולם בכדורגל המתקיימת בימים אלה בברזיל מושכת את תשומת לב העולם כולו וגם את הציבור במדינות ערב והאסלאם. אלג'יריה היא המדינה הערבית היחידה שמשתתפת במשחקים ורבים בעולם הערבי גאים על עלייתה לשלב שמינית הגמר.[1]

 

אולם, השמחה וההנאה מהכדורגל לא מתקבלת בברכה בקרב חוגי האסלאם הסלפי הקיצוני. לקראת המונדיאל ובמהלכו התפרסמו פתוות ואמירות של אנשי דת סלפים בסעודיה ובמצרים המביעות סלידה מהכדורגל ורואות בצפייה במשחקי המונדיאל מנהג מגונה.

מנגד אנשי דת מאל-אזהר מיהרו להדגיש כי אין כל רע בצפייה בכדורגל וכי אין לציית לאותם קיצוניים האוסרים זאת.

 

ביקורת על עמדות הסלפיות הקיצוניות בגנות הכדורגל נשמעה גם מצד בעלי טורים שהדגישו את חשיבותו של המונדיאל כמי שמספק מעט הנאה לתושבי העולם הערבי, הסובלים ממצוקות רבות ועדים לזוועות הקורות בארצותיהם.

 

נראה כי מרבית הצופים בעולם הערבי מתעלמים מאותן פתוות, חלקם אף מנצל את שידורי הטלוויזיה הישראלית החינמיים כדי להימנע מרכישת חבילות צפייה הנמכרות ברשתות הערביות.[2] ביטוי נוסף של התעלמות ואף בוז לפתוות הללו בא לידי ביטוי בטוויטר, שם מעלים גולשים רבים ציוצים לעגניים כלפי השיח'ים הקיצוניים האוסרים לצפות במונדיאל.

 

שיח'ים סלפים: צפייה בכדורגל היא מעשה מגונה וטרגדיה עבור המוסלמים

לקראת פתיחת משחקי המונדיאל ובמהלכם שיח'ים סלפים מסעודיה וממצרים הביעו את סלידתם מהמשחקים ואת דאגתם מכך שמוסלמים רבים יעדיפו לבלות מול מסך הטלוויזיה, יזנחו את מצוות הדת ויספגו תרבות רעה. בפתוא של איש הדת הסעודי, השיח' עבד אל- רחמן אל- בראכ, שפורסמה באתר האינטרנט שלו ב-21.5.2014 נכתב:" משחק הכדורגל עפ"י חוקים [בינ"ל מקובלים] הכניס למוסלמים מנהגים של אויבי האסלאם, שהם אנשי משחק ושעשוע, ולכן [משחק זה] הוא מקור למעשי תועבה ושחיתות רבים".[3]

 

הפתוא של אל-בראכ

 

שיח' סעודי אחר, צאלח אל-פוזאן, החבר בוועדה המתמדת לפסיקת הלכה ובמועצת חכמי הדת הבכירים של סעודיה הדגיש את האיסור לצפייה במשחקי הכדורגל בחודש הרמדאן, אשר החל השנה ב-29.6. אל-פוזאן טען כי ההתעסקות בכדורגל בחודש הרמדאן מזיקה ומהווה בזבוז זמן והפסד עצום למוסלמים, ולכן אסור להם לצפות במשחקי המונדיאל, על אחת כמה וכמה כשיש חשש שהם יחמיצו חלק מן התפילות של החודש הקדוש. לדבריו, "חובה על המוסלמים לעזוב את השעשועים והמשחקים ולקבל על עצמם את עבודת האל. אל להם לבזבז את זמנם במעקב אחר משחקים ושעשועים, ובמיוחד לא בחודש הרמדאן המבורך. זה נכון לגבי המוסלמים בכלל והצעירים שבהם בפרט... במשחקים האלה אין תועלת, הם מזיקים ומשחיתים את הזמן..."[4]

 

גם האמאם של מסגד אל-עז בן עבד אל-סלאם בריאד, השיח' מוחמד אל-הבדאן, התנגד לצפיה במונדיאל. בציוץ בטויטר שלו שהפנה "אל צופי המונדיאל" הוא כתב כי אחמד אבן תימיה "היה עוצם את עיניו כשהיה רואה נוצרי" בטענה שלא יכול היה להביט במי שמעליל שקר על אללה [בטענה כי ישו הוא בנו של אללה]. 

הציוץ אל השיח' אל-הבדאן:[5]

 

השיח' הסלפי המצרי, אבו אל-אסחאק אל-חויני, נתן לפני כשנתיים הסבר הלכתי לאיסור לצפות במשחקי כדורגל. אל-חויני ציטט מסורת מפי הנביא מוחמד לפיה "כל משחק שמשתעשע בו האדם הרי הוא בטל, פרט לירי בחץ וקשת, שעשועים עם אשתו ואילוף סוסו". אל-חויני הוסיף כי נוכח מצבה הקשה של האומה הצפייה בכדורגל איננה רק מעשה בטל, כלומר מעשה שאין עליו שכר ולא עונש, אלא מעשה מגונה, שכן על המוסלמים להתמקד במשימות חשובות יותר במקום ישיבה מול הטלוויזיה.[6]

 

עם פתיחת המונדיאל (13.6), התעורר במצרים דיון ציבורי בשל התייחסותו של השיח' יאסר בורהאמי, מראשי זרם הדעוה הסלפיה במצרים, אל-נור, לנושא הצפייה בכדורגל. בסרטון שעלה לרשת נראה בורהאמי אומר לקהל כי הכדורגל הינו "טרגדיה שמכעיסה אותי מאד... אנו [אמנם] לא אוסרים לשחק אלא בתנאים מסוימים, [למשל,] אם הוא מסיח את הדעת ממילוי חובה, או אם הוא גורם למעשה אסור כמו קנאות וההערצה [לקבוצה או לשחקן], חשיפת מבושים, או גילויי חיבה לכופרים ולצבועים והתיידדות עמם. משחקי הכדורגל הם סוג של הסחת דעת חזקה מאוד והם מעלימים מהדעת את כל מה שצריך המוסלמי [לעשות] למען דתו, אומתו ובניית אישיותו. אני מדגיש שמי שמעסיק עצמו [בכדורגל] נכשל בכך שהוא עושה דבר אסור."[7]

 

הקיצוניות במזה"ת מוציאה כרטיס אדום למוח החושב [8]

אל-אזהר: מי שאוסר לצפות בכדורגל, לא מבין את רוח האסלאם

בתגובה לדברי בורהאמי, לפיהם אסור לצפות במשחקי כדורגל, מיהרו שיח'ים ממוסד אל-אזהר להדגיש כי אין כל פסול בצפייה במשחק כדורגל ואף גינו את דבריו. ד"ר מחמד ראפת עות'מאן, חבר במועצת חכמי הדת הבכירים באל-אזהר, אמר: "אין איסור על אדם לבלות חלק מזמנו בבידור הנפש ובצפייה במה שמשמח אותה, כל עוד אין מדובר במראות אסורים. לא ניתן לקבל בקלות את האמירה לפיה הצפייה במשחקים גורמת לאהבת הכופרים, שכן המוסלמים לא מנועים מלכבד את הלא מוסלמים כל עוד הם לא תוקפים אותם".

 

ד"ר מגדי עאשור, יועץ המופתי של מצרים גינה גם הוא את הפתוא של בורהאמי באמרו: "הצפייה במשחקים מותרת ואין בה ולא כלום עם איסורי [הדת]". ד"ר עבדאללה נג'אר החבר באקדמיה למחקרים אסלאמיים של אל-אזהר הוסיף: "מי שאומר שהספורט הוא דבר אסור אינו מבין את האסלאם ואין לו קשר לדת".[9]

 

בעלי טורים: תנו לראות כדורגל במקום להסית לקיצוניות

עלי אל-שרימי, בעל טור בעיתון אל-וטן הסעודי, הצטרף לביקורות על הפתוות האוסרות צפייה במשחקי הכדורגל. וכך כתב: "הפתוות האוסרות כדורגל אינן חדשות. כבר לפני שנתיים פסק נגד המשחק אחד מהמטיפים אצלנו [בסעודיה], בתארו את הכדורגל כ"משחק של הבונים החופשיים".[10] החיבור המפורסם ביותר, עליו נשענות פתוות איסור הכדורגל הוא חיבורו של השיח' עבדאללה נג'די שפורסם בשנת 2003 ... המתנה את משחק הכדורגל בכללים וסייגים מוזרים, ביניהם איסור להחשיב עבירות, פנדלים וקרנות; ביטול חולצות השחקנים הממוספרות וביטול הכרטיסים האדומים והצהובים ... אני שואל: האם האסלאם אוסר בידור? מדוע הפתוות של חלק מהפוסקים מצטמצמות רק למלחמה בעליצות ובהרג השמחה? מדוע להרבות בפתוות שמחמירות, אוסרות, ממאיסות [על האנשים את האסלאם] ומציקות להם? מדוע התפקיד השלילי הזה של חלק מהפתוות, ההופכות את חיי המוסלמים לחיים שנואים של מצוקה וסבל?

 

חלק מהפתוות ...שוללות מן האדם את חופש הבחירה והרצון ... הן רודפות אותו בכל עניין קטן כגדול, ובכל תנועה או העדר תנועה שלו. הפתוות המחמירות שאוסרות חלק גדול מההנאות ודרכי הבידור שהתיר אללה לעבדיו [המוסלמים] מצד אחד, והפתוות המסיתות שדחפו את הצעירים לאבדון מצד שני, המפיצות את תרבות 'פוצץ את עצמך', תוך העלאת ערך המוות והוזלת ערך החיים, אלה גם אלה הן פתוות שגזלו את בנינו מחיק משפחותיהם, מבתי הספר שלהם ומהנאות החיים שלהם ודחפו אותם אל זירות המוות".[11]

 

כן למונדיאל, לא לחדשות המזה"ת המדמם [12]       הפליט הסורי מתנחם במונדיאל [13]

   

 

עטאללה מהאג'ראני, עיתונאי איראני הכותב בעיתון אל-שרק אל-אוסט, ושימש בעבר כשר התרבות וההכוונה האסלאמית בתקופתו של הנשיא מוחמד ח'תאמי, הצדיק גם הוא את הצפייה במשחקי המונדיאל, כאמצעי לנוח מעט מהמאורעות הפוליטיים הכואבים בעולם הערבי, הוא כתב: "נראה שהדור הצעיר בכל רחבי העולם שכח מכל מה שקשור בפוליטיקה והוא מתמקד בכדורגל בימים האלה, ומאות מיליוני עיניים נשואות למסכי הטלוויזיה". הוא מתמקד לאחר מכן, בהשוואה בין הפוליטיקה לכדורגל וטוען כי הכדורגל מייצג ערכים נשגבים שהפוליטיקה זנחה מאחור, כמו שקיפות שבאה לידי ביטוי בריבוי המצלמות וביכולת לראות כל דבר הנעשה על המגרש; שוויון במספר השחקנים בכל קבוצה ובתקפות חוקי המשחק על כולם; וכבוד לפסיקות השופטים בעוד במציאות הפוליטית ההיסטוריה היא השופטת ואין שופט חי, אולי אנשי התקשורת יכולים להיות שופטים אך אם הם חוצים גבולות מסוימים הם עלולים להיאסר, מה שלא קורה בכדורגל. לסיכום, מהאג'ראני ממליץ לנוח מעט מהאקטואליה, לנצל את ההזדמנות הנוכחית ו"במקום לראות את הצעירים בעיראק הורגים זה את זה למען מטרות מופרכות, ובמקום לצפות בהרס סוריה, לעתים מוטב לצפות בכדורגל כדי לנשום לרווחה.."[14]

 

ציוצים בטוויטר מעמידים באור נלעג את הפתוות המחמירות עם משחק הכדורגל

קבוצת גולשים באינטרנט לא הסתפקה בהתעלמות מהפתוות המחמירות אלא תייגה תחת האשטאג בטוויטר הנקרא "כדורגל אסלאמי" (#كرة_قدم_اسلامية)[15] ציוצים הלועגים לאסלאמיסטים ולסלידתם מכדורגל, תוך שהם ממציאים חוקי משחק התואמים תפיסות אסלאמיסטיות קיצוניות, כגון:

 

"יש להחליף את הכדור בראש של עלוים, שיעים או נוצרים, אך אין לעשות זאת עם יהודים"[16]

 

"יש להקצות חלק מהיציעים באצטדיון לאוהדות מגדודי הנשים שמבצעות ג'האד מיני ומוסרות עצמן לקבוצה המנצחת לאחר סיום המשחק"[17]  

 

"יש להחליף את דגלי הקרן בדגל הזה [של דאעש]"[18]

 

"מי שחוזר לאחור במהלך התקפה ייענש כמי שחוזר בו מדת האסלאם וראשו ייערף"[19]