המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כיהאן: משבר קרים - עדות לחשיבותו של כוח צבאי לעוצמת המדינה
16/3/2014


כיהאן: משבר קרים - עדות לחשיבות המכרעת של כוח צבאי לעוצמתה של מדינה

 

הקדמה

המשטר האיראני תומך ברוסיה במשבר אוקראינה וחצי האי קרים. שופרו של המשטר, היומון כיהאן, הדגיש במאמרו מה-5 למרץ 2014 את הלקח שעל איראן ללמוד ממשבר אוקראינה וחצי האי קרים, לפיו איראן צריכה להתבסס על יכולות צבאיות חזקות ולנצלן עם פרוץ משבר מול מדינות אחרות כדי למצות את האינטרסים הלאומיים שלה.

 

כיהאן הדגיש כי רוסיה למדה מאיראן לעמוד איתן מול אויבותיה דבר שאילצן לנקוט עמדה פסיבית ולהסתפק ברטוריקה בלבד. כיהאן התייחס גם לשותפות האינטרסים של איראן עם רוסיה בשורה של נושאים וטען כי איראן מסייעת לרוסיה בפתרון סוגיות לאומיות וביטחוניות כפי שרוסיה עומדת לצד איראן במשברים אזוריים ובנושא הגרעין.

 

בנוסף, כיהאן המשיך לבטא את המחלוקת העמוקה בצמרת ההנהגה האיראנית, בין זרם המתינות של רפסנג'אני ומקורביו, הנשיא רוחאני ואנשי משה"ח האיראני, המנסה לרכך מתחים מול המערב, לבין הזרם האידאולוגי בראשותם של המנהיג ח'אמנאי וצמרת משה"מ, הדבק בתוקף בערכי המהפכה והגישה הלוחמנית האנטי-מערבית. בשולי הדברים ניתן לראות בתגובת כיהאן גם מענה לדוקטרינת אי השימוש בכוח צבאי שמקדם הנשיא אובמה.

 

להלן תקציר מאמר המערכת של כיהאן:[1]

 

"... התמורות באוקראינה והרטוריקה שהתגבשה בימים האלה בזירה הבינ"ל משקפים שוב היטב את חשיבותם של אמצעי הביטחון והצבא. כמה תיאורטיקנים בתחום הבינ"ל ... אמרו שעם הזמן הכלכלה תתפוס את מקום ההיבטים הביטחוניים ותפחית את חשיבותם בפסיפס הכוח הלאומי והבינ"ל. פרופסורים אחרים באוניברסיטאות האלה הצביעו על ההתפתחות העצומה בתחומי התקשורת והאלקטרוניקה, והסבירו שהיכולות האלקטרוניות יאפילו על האמצעים הצבאיים, ויסירו אותם מראש סדר העדיפויות. אחרים הצביעו גם כן על כוחם של אמצעי התקשורת ושל דעת הקהל הציבורית ואמרו שהעוצמה הרכה של אמצעי התקשורת גברה על העוצמה הצבאית הקשיחה ודחקה אותה לשוליים.

 

ואולם, ההתפתחויות באוקראינה מלמדות שטענות אלה אינן תקפות... אף על פי שלהיבטים אלה... יש משקל ... לעוצמה הצבאית, לצד תבונת המנהיגים כיצד להפעילה באופן ובזמן הנכון, יש עדיין מעמד מיוחד בנוסחת הכוח.

 

בהתפתחויות באוקראינה, הועמדה תכנית המערב בסימן שאלה הודות לשימוש שעשתה רוסיה בחיל הים שלה. בתגובה, דיברו גם האמריקאים והבריטים על האופציה הצבאית, אם כי באופן זהיר. זה לכשעצמו מעיד שהעוצמה הצבאית היא מרכיב מכריע בכוחה הלאומי של כל מדינה.

 

כדי להוכיח תיאוריה זאת, בנוסף להצהרות האחרונות של בכירים רוסיים ואמריקאים, אפשר להראות על דרך השלילה כי מדינה כמו יפן, שלה עוצמה כלכלית ראויה יחסית, איננה יכולה למצות את תפקידה הלאומי בתמורות הבינ"ל והאזוריות בשל העדר יכולות צבאיות . לכן היא מוכרת תמיד כ[מי שחוסה] בצלה של מדיניות המעצמות האחרות. או למשל מדינה כמו קטר, שעד לא מכבר החזיקה ברשת טלוויזיה רבת עוצמה [אל-ג'זירה] –  לא הצליחה לקצור הצלחה בשל העדר יכולות צבאיות-ביטחוניות, עד כדי כך ששה"ח הקטרי, ח'אלד מוחמד אל-עטיה, אמר בראיון -23 בינואר [2014]: 'הדבר היחיד שאנו מנסים תמיד לעודד את בעלי בריתנו לעשותו, הוא לשתף אותנו בכל נושא באזור, או לכל הפחות לקחת גם אותנו בחשבון.'

 

לכוחות הצבא יש יכולת להכריע ברגע רגיש את גורלו של סכסוך מסוים לטובת מדינתם וארצם, בתנאי שהם יהיו תחת הנהגה חכמה. זה מה שקרה בפרשת אוקראינה. בפרשה זו, צבא רוסיה השתלט על העניינים מבלי שיירה לכיוונו של איש, ומנע התגבשותה של מזימה ביטחונית גדולה נגד רוסיה. אנו למדים [מכך] שהדרך לגבור על מדינה מסוימת ולהשבית את יתר אמצעי הכוח שלה, היא החלשת מעמדה הצבאי.

 

שימו לב לשתי דוגמאות. בשלב מסוים, כלכלת יפן והתל"ג שלה עקפו אפילו את [כלכלת] ארה"ב, והסחורות היפניות כבשו גם שווקים בינ"ל. אולם לאחר זמן קצר, האמריקאים, הזהירו פעם או פעמיים והעלו את תעריף המכס על הסחורות היפניות, ובכך החלישו את יפן. 

 

המקרה השני הוא התמודדות המערב מול איראן. ההיסטוריה של 35 השנים האחרונות שלנו, מלמדת שהחלשת העוצמה הצבאית של איראן עמדה תמיד על סדר היום של המערב. גם כעת, כשמתנהל המו"מ הגרעיני בין איראן למערב, בכירים אמריקאים ובריטים מתמקדים כל העת – [כולל] בזמן המו"מ, לפניו ולאחריו – בעוצמתה הצבאית של איראן, ורואים בהחלשתה דרך לפתור את תיק הגרעין. לבסוף, כשהם רוצים לציין את הסיבות למו"מ הגרעיני, הם מצביעים על הבטחת ריסון כוחה הצבאי של איראן.

 

המקרים האלה מוכיחים שכל מדינה צריכה תמיד לחזק את מעמדה הצבאי כדי לשמר את כוחה הלאומי...

 

בדיוק לפני שבועיים אמצעי התקשורת האמריקאים חשפו שהצבא האמריקאי, במהלך שלוש השנים האחרונות, חידש ועדכן את פצצות הגרעין שלו.

 

נקודה נוספת בהתפתחויות באוקראינה, היתה שהעמדה הנחרצת של הרוסים וזריזותו של הנשיא פוטין ב[מתן] תגובה הובילה לפאסיביות של המערב. זה שמדינות המערב מדברות על סנקציות כלכליות וזה שנאט"ו לא פעל בתגובה למהלך הצבאי של צבא רוסיה ותמרונה האחרון אלא הסתפק בהצהרות – מראה שהמערב נמצא במצב פאסיבי.

 

כעת דמיינו שבמקום להגיב באופן כן ומהיר רוסיה היתה מסתפקת בפרסום גילוי דעת והצהרות תקשורתיות כהתנגדות לאירועי ה-22 בפברואר באוקראינה, ואנשי הצבא של נאט"ו היו היום מתמקמים בים השחור ובים אזוב. [במצב זה] גבולות רוסיה היו מאוימים ביטחונית, ויוקרתה היתה נחלשת.

 

נושאים אלה מלמדים היטב שבעת התמודדות מול תופעה המסכנת את ביטחונה ואת האינטרסים הלאומיים של מדינה מסוימת, על מנגנוני מקבלי ההחלטות שלה לפעול בנחרצות ולהימנע מהצהרות דו-משמעיות. העמדה הגרועה ביותר שמדינה מסוימת יכולה לנקוט באירועים כאלה היא שימוש במילים מעורפלות כמו 'אנו מודאגים מהתמורות באוקראינה' [נוסח התגובה האיראנית למשבר]. זאת כיוון שעמדה מעורפלת מציבה כל מדינה שהיא בעמדת הפסד מובהקת. עמדה מעורפלת מזיקה לעיתים יותר מעמידה לצדו של המפסיד. לכן כדאי שנבחן את תגובת איראן ביחס לאוקראינה.

 

... כיוון שהמשטר הפוליטי באיראן יונק [את הגותו] מאסכולה עולמית, ושואב [את דרכו] ממהפכה גדולה בעלת שאיפות בינ"ל ומקיפות, הוא אינו יכול לנקוט מדיניות של מבט פנימה ולשתוק, כפי שעשו מדינות רבות אחרות, כלפי תמורות בסדר גודל של אוקראינה. ההשפעה ארוכת הטווח שלהן ושל פרוץ הסכסוך בין המערב לבין רוסיה מקיפה כל כך, שהיא תקרין גם על האינטרסים הלאומיים שלנו. בנוסף לכך, אנו מדברים על משבר שאחד מצדדיו העיקריים הוא [מדינה] 'שכנה' שלנו, שכנה, שבכמה מקרים חולקת איתנו אינטרסים משותפים ולכן גם דעה משותפת.

 

מבחינה לאומית, רוסיה פותרת את מרבית דאגותיה הביטחוניות והפוליטיות בסיוע איראן, ובתגובה, גם איראן נעזרת בתמיכת רוסיה בתיקי סוריה, לבנון, עיראק, אפגניסטן, הגרעין ועוד. בנוסף לכך, רוסיה בפרשה הזאת ניצבת בעימות נגד אויבנו, קרי המערב. זה כשלעצמו מאלץ אותנו להיות שבעי רצון מתבוסת אויבינו, גם אם יש לנו ביקורת על הצד הרוסי.

 

המסקנה מן ההתפתחויות באוקראינה והשפעותיהן על האינטרסים הלאומיים של איראן אינה מסובכת. למרות זאת, שר החוץ הנכבד [זריף] בתגובה לתמורות באוקראינה, הסתפק במשפט אחד קצר: 'אנו מודאגים ממה שקורה באוקראינה.' מהצהרתו של ד"ר זריף לא ברור מדוע אנו מודאגים? ממה אנו מודאגים? מה אנו רואים חוקי ומה איננו רואים חוקי? ולבסוף, מה דעתנו לגבי הסכסוך העוצמתי הזה.  

 

בפרשה זאת יש שלוש הנחות רציניות:

1.      יאנוקוביץ' או אחד מאנשי החזית אליה הוא שייך, ישובו לשלטון

2.      טימושנקו או אחד מאנשי החזית אליה היא שייכת, ישתלטו על העניינים

3.      שני הצדדים יגיעו לפשרה ותוקם ממשלת קואליציה

 

באיזו אחת מן האפשרויות איראן יכולה לומר 'אני עשיתי משהו כדי לפתור את המשבר ולכן יש לי ציפייה ממנו.' יאנוקוביץ' וטימושנקו ללא ספק צריכים לומר לזריף 'לא הבנו באיזה צד של הסיפור הזה אתה נמצא.'. אם תושג פשרה, איראן לא תוכל לקבל תפקיד כלשהו בשל עמדתה הזאת ...

 

לא מעט פרשנים אומרים שההתנגדות הרצינית בת 35 השנים של איראן היא שלימדה את הרוסים שאפשר לעמוד איתן מול המערב באמצעות כוח ולאלצו לסגת [מעמדותיו] ולהיות פאסיבי. בתיאור הזה, אנו צריכים לתפוש את התמורות באוקראינה כהזדמנות חשובה ולהשתמש בהן כדי להרחיב את כוחנו ואת השפעתנו..."

 



[1]  כיהאן (איראן), 5.3.2014.