חבר הוועדה המרכזית של הפת"ח:
ויתורים פלסטיניים אינם הדרך לפתור את בעיית הפליטים
ד"ר ג'מאל מוחייסן, חבר הוועדה המרכזית של הפת"ח, פרסם מאמר ביומון הפלסטיני אל-קודס תחת הכותרת "הפליטים הפלסטינים בהצעות קרי", שבו הוא קרא לישראל להכיר באחריותה לבעיית הפליטים, כדי לאפשר לפלסטינים לגלות גמישות וריאליזם פוליטי בדרך ליישום החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 94 לפתרון בעיית הפליטים. מוחייסן טען כי פתרון ריאלי ורציונאלי לבעיה הפליטים אינו מחייב ויתור מצד הפלסטינים וכי במסגרת יישוב הבעיה אין לדרוש מפליט לוותר על זכותו לשוב, מאחר וזו זכות קולקטיבית ואישית של כל פלסטיני. לדבריו, הוא עצמו מעוניין לבחור בזכותו לחזור לכפרו, עיראק אל-מנשיה, שהיה בשטחי 1948. להלן תרגום קטעים ממאמרו:
"במהלך העימות הפוליטי המתלהט בחוגי המו"מ ובמסגרת המפגשים והדיונים הבינלאומיים והאזוריים בנוגע ליוזמת קרי, ניצבה הצעת שר החוץ האמריקאי בנוגע לפליטים הפלסטינים בראש השיח הציבורי בכל הזירות: הפלסטינית, הערבית והבינלאומית. מתוך נקודת מוצא לאומית עמוקה והכרה בעובדות הפוליטיות ובצורך להתמודד עימן על בסיס דבקות בעקרונות הלאומיים, מחובתנו להתמודד באומץ עם ההצעות הללו. לכן [חשוב] שהעמדה הפלסטינית הרשמית תהיה ידועה לכל אזרח פלסטיני במולדת ובנכר, דבר שיחזק ויבסס את האסטרטגיה הפלסטינית שלנו הנשענת על העם הפלסטיני וזכותו להגדרה עצמית; [על זכותו] לקבוע את האופציות הפוליטיות והלאומיות שלו; [ועל] הדבקות בעקרונות ועל פיתוח הפעולה הפלסטינית. [כל זאת] במטרה לפתוח את הדרך בפני הישג מדיני אפשרי, לאור הנסיבות הבינלאומיות והאזוריות ומאזני הכוח [בעולם]...
פתח הפך להיות בעל התכנית האפשרית. הוא לא גלש אל מחוזות הדמיון בתפיסותיו האסטרטגיות [כפי שקרה] לכמה [אחרים] השואפים להנציח את הסכסוך, את הפליטות ואת הפזורה, תחת סיסמאות שאינן בנות קיימא. תפקידה ואחריותה של כל הנהגה טמונים בפיתוח כלים ותנאים הכרחיים להגשמה הלאומית והמדינית... כזה היה הפתח כאשר התחיל את המהפכה והוביל את המאבק המזוין וכך הוא היום, כאשר הוא מוביל את מערכת המו"מ.
הנהגת תנועת הפתח ובראשה האח הנשיא [אבו-מאזן] מנהלת מערכה אמיתית כדי להביא הישג מדיני והיא מגיבה על ההצעות האמריקאיות לפי מידת הקרבה שלהן למטרות ולעקרונות שלנו. טיפלנו בהצעות של קרי בנוגע לנושא הפליטים על בסיס עקרונותינו הלאומיים ודרשנו מישראל באופן עקרוני לשאת באחריותה המשפטית והבינ"ל - ע"פ הלגיטימיות הבינ"ל - לגירוש בני עמנו, ולהכיר בהחלטה 194, המבטיחה את זכות השיבה והפיצויים.
אם ישראל תכיר באחריותה לבעיית הפליטים, נוכל להתמודד באומץ רב ובאחריות רבה עם ההצעות לביצוע החלטה 194 ודרכי ביצועה בהתאם לכל יוזמה המשתלבת עם זכויותינו האיתנות. אם ההצעות של קרי בנושא זה נותנות לפלסטיני לבחור בין ארבע [אופציות]: לחזור אל המדינה הפלסטינית; או להישאר באשר הוא ולקבל פיצוי; או [לעבור] למדינה מוגדרת אחרת, פלוס פיצוי; או שיבה מוגבלת של חלק מבני עמנו לישראל - דבר שממשלת ישראל עדיין מתנגדת לו - הרי אנו קוראים לקרי, למען הצלחת יוזמתו, למקד את המאמצים שלו ואת לחציו על הצד המעכב את היוזמה. כל ההצעות שמגיש מר קרי בנושא זה עדיין אינן מקובלות על ממשלת ישראל...
נושא השיבה בהתאם ללגיטימיות הבינ"ל נותר זכות לאומית, קולקטיבית ואישית. איש אינו יכול לכפות על הפלסטינים [הסכמה ל]אי שיבה , שכן הדבר כפוף לרצונו החופשי של כל פלסטיני בפזורה וכן של כל פליט במולדת. אני אישית, למשל, מעוניין לבחור בזכותי לשוב אל הכפר שלי עיראק אל-מנשיה, אדמת אבותי ואבות אבותי. זהו הרצון החופשי של כל פלסטיני וההצעה האמריקאית צריכה לנהוג בהתאם לכך [ולהציע] לכל אחד לחזור או לבחור לקבל פיצויים ולהישאר במקום מושבו. הפלסטינים בלבנון, למשל, אינם יכולים להתאזרח שם משום שהתאזרחות אינה מקובלת עליהם וגם לא על המדינה הלבנונית.
הצלחת היוזמה האמריקאית תלויה ב[מידת] ההיענות שלה לזכות של הפלסטיני ולרצונו בחופש לבחור כיצד לבצע את החלטה 194. בכל אופן, העמדה הישראלית עדיין מתנכרת ללגיטימיות הבינ"ל ולזכות הפלסטינית ושמה מקלות בגלגלי יוזמת קרי, דבר המחייב את הממשל האמריקאי להפעיל את יכולתו ללחוץ על ממשלת ישראל. לממשל האמריקאי - אם יחפוץ בכך – יש את הכלים לחייב את ישראל, כפי שקרה [כאשר הושגו] ההבנות הקשורות לנושא האיראני, בין הממשל האמריקאי לבין איראן, למרות התנגדותה של ישראל.
פתרון בעיית הפליטים הפלסטינים נחשב לאחר מיסודות היציבות הבינלאומית והוא משרת את הביטחון והשלום בעולם. הוא אינו מנותק מהאינטרסים הבינלאומיים של הממשל האמריקאי והאינטרסים האזוריים, כיוון שעניין הפליטים נחשב ללב הבעיה הפלסטינית ולאחת מהסוגיות הנפיצות בסכסוך באזור. על הממשל האמריקאי להחליט האם הוא מתווה את מדיניותו על בסיס האינטרסים שלו או שהוא מכפיף את מדיניותו לאינטרסים של ישראל, גם אם הם מנוגדים לאינטרסים האמריקאים, ואף מסכנים אותם.
הדרך הריאלית והרציונאלית להתמודד עם נושא הפליטים אין פירושה עשיית ויתור מצד הפלסטינים, אלא פירושה [גילוי] אחריות בינלאומית ואזורית להתמודד עם נושא הפליטים באומץ, ונשיאה של הקהילה הבינלאומית ושל מדינת הכיבוש באחריות [לנושא זה]. או-אז, ללא ספק הפלסטינים יגלו גמישות וריאליזם פוליטי, [כמו אלו] שבאו לידי ביטוי ביוזמה הערבית אשר עליה הסכימו הפלסטינים ו-57 מדינות ערביות ואסלאמיות."[1]