המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מצרים: מחלוקת ציבורית חריפה סביב חוק ההפגנות
2/2/2014


מצרים: מחלוקת ציבורית חריפה סביב חוק ההפגנות

מאת נ. שמני *

הקדמה

ב-24.11.13 אישר נשיא מצרים הזמני, עדלי מנסור, את הצעת החוק לארגון ההפגנות, אשר הגישה לו הממשלה כחודש לפני כן, חוק שנועד לקבוע כללי מותר ואסור בכל הנוגע להפגנות והתקהלויות, ואת נהלי ההתמודדות של כוחות הביטחון עם ההפגנות.

 

חוק ההפגנות שאושר מתיר לקיים הפגנות לא אלימות ומחייב את האזרחים להודיע על כל הפגנה, התכנסות או תהלוכה שלושה ימים מראש על ידי הגשת בקשה רשמית הכוללת את פרטי ההפגנה, מטרותיה ומארגניה. החוק מתיר לשר הפנים לבטל קיום הפגנה או לשנות את מסלולה, אם יתעורר חשש לביטחון ושלום הציבור, ומחייבו להקים בכל מחוז וועדה קבועה שתהא אחראית על הסדרת ואבטחת ההפגנות ועל התמודדות עם מקרים בהן ההפגנות גולשות לכדי אלימות. החוק אוסר להפגין ולהתקהל בבתי פולחן, לשאת נשק או חומרים נפיצים, וכן ללבוש מסכות או אביזרי הסוואה אחרים בעת הפגנה במטרה לבצע פשע. בנוסף החוק מגדיר "הפרעה לתנועה" כעבירה שמתירה לכוחות הביטחון להשתמש באמצעים לפיזור הפגנות, מפרט את אמצעי הפעולה של כוחות הביטחון נגד הפגנות אלימות הכוללים שימוש  בהדרגה בזרנוקי מים, גז מדמיע, אלות, פצצות עשן, ירי כדורי גומי ואף שימוש בנשק חם וכן מפרט את העונשים שיוטלו על מפרי חוק, הנעים מקנסות כספיים ועד לשבע שנות מאסר.[1]    

 

חוק ההפגנות אושר עם סיום מצב חירום בן שלושה חודשים, שהוכרז באוגוסט 2013, בעקבות העימותים האלימים בין האחים המוסלמים (להלן, האח"ס) ותומכיהם, לבין כוחות הביטחון שפרצו כתוצאה מפיזור שביתות השבת של האח"ס במסגד ראבעה אל-עדויה וכיכר אל-נהדה בהם נהרגו מאות אזרחים.[2] למעשה מצב החירום ששרר במדינה מאז פיזור שביתות השבת של האח"ס מנע מתנועת האח"ס ותומכיה כל אפשרות לקיים הפגנות המוניות נגד השלטון ולהמשיך במחאה על הדחת מורסי. יתכן כי חוק ההפגנות החדש שאושר נועד להמשיך את ההגבלות על הפגנות אלה.

 

אישור חוק ההפגנות, ב-24.11.13, לווה בביקורת חריפה בתוך מצרים, שאף התפתחה לכדי מחאות והפגנות אלימות. חשוב לציין כי ביקורת זו לא נשמעה רק מצד האח"ס ותנועות אסלאמיות אחרות הידועות בהתנגדותן לשלטון הנוכחי, כי אם גם מצד תנועות צעירים אזרחיות שתמכו בשלטון הנוכחי בעקבות מהפכת ה-30.6, דוגמת תמרוד ותנועת ה-6 באפריל. אלה טענו כי החוק פוגע בחופש הביטוי ומנוגד לערכי הדמוקרטיה.[3]

 

ביקורת על החוק נשמעה גם מחוץ למצרים:  דוברת משרד החוץ האמריקאי טענה כי החוק יפגע בתהליך הדמוקרטי במצרים;[4]  מזכ"ל האו"ם קרא להכניס תיקונים לחוק ולהעניק לאזרחים יותר חופש ביטוי;[5]  והאיחוד האירופי פרסם הודעה הקובעת כי חוק ההפגנות לא יוביל לביטחון אמיתי ומתמשך לעם המצרי.[6]

הממשלה המצרית הודיעה כי היא נחושה ליישם את החוק וגיבתה את כוחות הביטחון בציינה שהיא מכבדת את חופש הביטוי ואת הזכות להפגין במסגרת החוק אשר אמור למנוע את הפיכתה של החירות לאנרכיה.[7]

 

לאחרונה פסק ביהמ"ש במצרים עונש של שלוש שנות מאסר על שלושה פעילים פוליטיים, בהם שניים מבכירי תנועת ה-6 באפריל,  מה שעורר ביקורת נוספת מתוך מצרים ומחוצה לה. כמו כן חוק זה הביא לכך שתנועת ה-6 באפריל הפכה מתומכת בשלטון ובמפת הדרכים שלו למתנגדת לו.

 

דו"ח זה יסקור את הוויכוח במצרים סביב חוק ההפגנות, כפי שהשתקף גם בעיתונות המצרית:

 

מחאות נגד ההפגנות; הממשלה: המתנגדים לחוק -טרוריסטים

ב-26.11.13, יומיים בלבד לאחר פרסום חוק ההפגנות, דווח כי הרשויות החלו ליישמו, ונעצרו עשרות מפגינים מתנועות צעירים אזרחיות אשר הפגינו ללא רישיון מול בניין מועצת השורא במרכז קהיר במחאה על חוק ההפגנות.[8] בין העצורים היו גם מייסד תנועת ה-6 באפריל, אחמד מאהר.[9] עוד דווח כי כמה נערות שנעצרו בהפגנות אלה, הושלכו ע"י המשטרה בכביש מדברי בשעת לילה מאוחרת, באופן שסיכן את חייהן.[10] בנוסף נעצר הפעיל הפוליטי, עלאא עבד אל-פתאח, באשמת הסתה להפגנות ללא אישור ולתקיפת כוחות הביטחון.[11]

 

בתגובה ליד הקשה שהפעילו כוחות הביטחון, תבעה תנועת תמרוד את פיטורי שר הפנים[12] ו–15 חברים בוועדה לתיקון החוקה, הקפיאו את חברותם בה.[13] ביקורת קשה על הפעלת כוח מופרז על ידי כוחות הביטחון, היתה גם בעקבות שורת הפגנות של סטודנטים תומכי האח"ס, שפרסום חוק ההפגנות לא הרתיעם מלהמשיך במחאתם. האח"ס פרסמו הודעת גינוי לחוק ההפגנות וקראו לפעיליהם באוניברסיטאות להפגין נגדו.[14]

בתגובה לביקורת, הבהיר שר הפנים המצרי, מוחמד אבראהים, כי החוק לא ימנע את זכותם של אזרחים להפגין בדרכי שלום ולהביע את דעתם,[15] לצד זאת, טען השר כי גורמים טרוריסטים אשר מנצלים את האנרכיה למטרותיהם הם אלה שמתנגדים לחוק.[16]  הממשלה הודיעה כי היא מכבדת את חופש הביטוי והזכות להפגין ויחד עם זאת, היא נחושה ליישם את החוק, תוך מתן גיבוי מלא לכוחות הביטחון.[17] 

 

תנועת ה-6 באפריל מסירה תמיכתה בשלטון וקוראת להפגנות

כאמור, בעקבות חוק ההפגנות תנועת ה-6 באפריל שתמכה בשלטון הנוכחי מאז הדחת מורסי, הפכה לאופוזיציה לשלטון. לאחרונה היא אף הודיעה על התנגדותה להצעת החוקה החדשה שצפויה להגיע למשאל עם ב-14-15.1.14, משום שהיא מאפשרת העמדת אזרחים למשפט צבאי. התנועה גם גינתה בחריפות את ההחלטה של ממשלת מצרים להכריז על האח"ס ארגון טרור.[18]

.

ב-22.12.13 נידונו שני בכירי תנועת ה-6 באפריל, אחמד מאהר, ומוחמד עאדל ויחד איתם גם הפעיל הפוליטי אחמד דומה לשלוש שנות מאסר ולקנס של 50 אלף לירות מצריות באשמת תקיפת שוטרים וארגון הפגנה ללא אישור מול בניין מועצת השורא.[19]  התנועה ארגנה הפגנות במחאה על גזר הדין.

 

התנועה גם פרסמה הודעה תחת הכותרת "מות מפת הדרכים" שבה נטען כי השלטון פועל בניגוד למפת הדרכים שקבע בעקבות הדחת מורסי וחוזר לדרכם של האח"ס ושל מובארכ וכי בכוונתה להפגין ב-25 בינואר 2014, יום השנה השלישי למהפכת ה-25 בינואר. בהודעה נכתב: "זהו גזר דין לא צודק הנובע ממניעים פוליטיים ומסתמך על חוק דיקטטורי המגביל את זכות ההפגנות, אשר על גבן הגיע המשטר הנוכחי לשלטון... זוהי חזרה למנהגי הדיכוי של מדינת מובארכ תחת חסות צבאית ואנו נתנגד לכך באמצעות התנגדות לחוקה והתאספות להפגנות ב-25 לינואר, במטרה לאלץ את המשטר לחזור [לפעול] כמדינת חוק או להסתלק".[20]


ה-6 באפריל מוחה על גזר הדין נגד בכירי התנועה [21]   הודעת ה-6 באפריל על  "מות מפת הדרכים"[22]

     

 

לצד הקריאה להפגין נגד המשטר ביום השנה השלישי למהפכת ה-25 בינואר, התנועה גם קראה להצביע במשאל העם נגד החוקה. בדף הפייסבוק שלה, פתחה תנועת ה-6 באפריל אירוע הקורא להפגנות ב-25 לינואר 2014 ברחבי מצרים "למען חירות, פרנסה וצדק חברתי". [23]  בדף הפייסבוק שלה, מתחה התנועה גם ביקורת על הנשיאות, הממשלה, הצבא וכוחות הביטחון והאשימה אותם בדיכוי. בפוסטים שונים הופיעה הסיסמה "ייפול, ייפול שלטון הצבא!". חברי התנועה קראו לארגן תהלוכות במחאה על גזר הדין נגד שלושת הפעילים שהורשעו ונדונו לשנת מאסר. כמו כן דווח כי השלושה, פתחו בשביתת רעב במחאה על היחס הרע שהם מקבלים בכלא, לדבריהם.[24]

 

הפייסבוק של ה-6 באפריל: קריאה להפגנות מחאה ב-25.1.14 [25]


 

גזר הדין נגד מאהר, עאדל  ודומה עורר ביקורת גם מחוץ למצרים. כך, קתרין אשטון, הממונה על יחסי החוץ באיחוד האירופי, הביעה דאגה לנוכח גזר הדין וציינה כי חוק ההפגנות נראה כמגביל את חופש הביטוי וההתכנסות ואמרה כי היא מקווה שפסקי הדין יבוטלו בעת הערעור עליהם.[26] גם מחלקת המדינה האמריקאית גינתה את גזר הדין. בהודעתה נאמר כי ארה"ב מודאגת מההרעה במצב חופש הביטוי וההתכנסות במצרים ומכך שיישום חוק ההפגנות המגביל הביא לעלייה במספר המעצרים והמשפטים נגד אנשי אופוזיציה, פעילי זכויות אדם ומפגינים בדרכי שלום. עוד נאמר בהודעה כי, פסקי הדין שיצאו ב-22.12.13 אינם תורמים לסביבת בחירות פתוחה או לתהליך המעבר, ולכן יש לשקלם מחדש. מחלקת המדינה האמריקאית קראה לממשלת מצרים למלא את מחויבותה למעבר דמוקרטי כולל.[27]

 

מערכת אל-אהראם תומכת בחוק: חוק ההפגנות בארה"ב או צרפת חריף יותר

הויכוח סביב חוק ההפגנות בא לידי ביטוי גם בעיתונות המצרית. מי שבלט בהגנתו על החוק, הוא היומון אל-אהראם, שהיה העיתון הממסדי המרכזי במצרים עד לנפילתו של מובארכ במהפכת ה-25 לינואר. לאחר הפלת שלטון מורסי ב-3.7.13, התייצב יומון זה לצד השלטון החדש והממסד הצבאי והביע בכמה מאמרי מערכת את תמיכתו בחוק ההפגנות, עוד טרם אישורו, תוך שהוא יוצא נגד מבקריו.[28]  

 

במאמר שפרסם ב-28.11.13, כמה ימים לאחר אישור החוק, טען עבד אל-נאסר סלאמה, עורך אל-אהראם, כי חוקי ההפגנות במדינות אחרות חמורים יותר מהחוק במצרים, וכך כתב: "יש לציין שחוק ההפגנות, בצורתו הנוכחית, כבר נוטרל מכל מרכיב בעל חשיבות במהלך השבועות בהן עוכב אישורו ולמרות זאת, הוא נתקל בהתנגדות אלימה ובלתי מוצדקת, לא רק במצרים אלא גם בארה"ב, שהרשתה לעצמה להתערב בענייניהן של מדינות המתפוררות מבפנים. כדי להיפטר מההגזמות [של מבקרי החוק מחוץ למצרים] והתערבותם, הייתי שמח להעביר את חוק ההפגנות האמריקני כלשונו אצלנו. או-אז נראה מה תהיה התגובה כאן ושם, שהרי זהו  חוק האוסר לחלוטין להפגין בקרבת מבני ממשלה, דורש ממארגני ההפגנה לקבוע מספר מקסימאלי צפוי של מפגינים ואינו מתיר ללון במקום ההפגנה מכל סיבה שהיא. כמו כן, פיזור ההפגנה צריך להיעשות עד השעה שש בערב.. בנוסף, החוק שם מגדיר כעבירה פלילית כניסה של מפגינים לאזורים שקבעה המשטרה כאסורים, או התנהגות לא מרוסנת, המעכבת או משביתה את פעילות משרדי הממשלה או כל פעילות רשמית שהיא.

 

בצרפת החוק אף מתיר להפעיל כוח נגד מתפרעים, באמצעות נשק המוגדר בחוק העונשין ושימוש בנשק חם, בכפוף לפקודה מפורשת מטעם הסמכות הרלוונטית הנמצאת במקום [המהומה] עצמו... באופן כללי, כל חוקי ההפגנות בעולם נותנים את הזכות למדינה להתנגד לקיום הפגנה או לאשרה, מבלי לאפשר למארגניה לערער בפני מערכת המשפט, בשעה שאצלנו החוק כן העניק את הזכות הזאת למארגנים. כמו כן, כל החוקים בעולם אוסרים לחלוטין קיום שביתת שבת או לינה באזור ההפגנה, [בעוד] שבחוק שאושר אצלנו לאחרונה, הושמט הנוסח הזה. בכל המדינות בעולם קיים איסור מוחלט לכסות את הפנים במהלך ההפגנה, אבל אצלנו נוסף [לסעיף הזה] נוסח מוזר שאומר: [אסור עטיית מסיכה] אם עטיית המסכה היא לצורך ביצוע פשע. [נראה שנוסח זה] נועד לאפשר למבצע העבירה לחמוק מעונש...

 

עלינו להבין שהמחאה נגד חוק ההפגנות הייתה רק החזרה למחאות המתוכננות נגד כל דבר בעתיד: מחאה נגד החוקה כאשר תסתיים העבודה עליה, מחאה נגד תוצאות משאל העם, מחאה נגד שיטת הבחירות לפרלמנט, מחאה נגד התוצאות של הבחירות תהיינה אשר תהיינה, ומחאה נגד הבחירות לתפקיד הנשיא ונגד המתמודדים בהן. זהו עניין שחובה להתעמת איתו בשיא התקיפות... היציאה נגד החוק כשלעצמה והזלזול בכבוד המדינה הם האיום החמור ביותר על עתיד המולדת והאזרחים...  בצל הימשכות מצב זה, אנו עומדים לייצר דורות חדשים של אנשים סוררים שלא מייחסים כל חשיבות לערכי המדינה ולכבוד הלאומי... הדיבורים כעת על ביטול חוק ההפגנות הם סוג של אבסורד. הקריאות להפגין נגדו נהיו למרד שמצריך מהלכים מקדימים כוללים, שירתיעו מפני פעולות [שכאלה], עכשיו ובעתיד. אלה שאישרו את החוק חייבים לשאת באחריות כדי להגן עליו, ולהתעמת עם כל הניסיונות לפגוע בו. שכן, נראה בבירור כי הם מתביישים ואולי אף מתרשלים מלהתמודד עם המצב, מה שמעודד את האחרים להמשיך בהסגת הגבול, בהפצת שמועות ובהפצת כאוס..."[29]      

 

בעל טור התומך בחוק: כך תהא מצרים למדינת חוק

עאדל סנהורי, בעל טור ביומון אל-יום אל-סאבע, הביע תמיכה בחוק, בציינו כי "זו התחלה אמיתית של בניית מדינת חוק, החל מן הרחוב ועד למוסדות המדינה. לכל המדינות שאנחנו שיבחנו והתגאינו בדמוקרטיה שלהן, בזכויות אדם ובחירויות המושרשות אצלן יש חוק לארגון הפגנות, אספות, תהלוכות וחגיגות בדרכי שלום. בחלקן מיושם חוק שהוא נוקשה יותר בכמה מסעיפיו מחוק ההפגנות שנולד [זה עתה] במצרים... חוקים רבים במדינות העולם לא מתירים הפגנות אלא אחרי הסכמה עליהן וקבלת רישיון לארגנן, אז מדוע יש כזאת המולה סביב התניית הפגנה או התאספות בהסכמת משרד הפנים? החוק הזה איננו חידוש מצרי. זהו [מהלך] תרבותי שאותו מאמצות מדינות החותרות להשלמת בניית מוסדותיהן ולאכיפת שלטונן באמצעות החוק ולא באמצעות דיכוי. מטרת חוק ההפגנות היא להחזיר את מדינת החוק ומצרים זקוקה לו בתנאים הקשים שהיא עוברת...

החוק איננו אידיאלי, אך הוא חיובי במרבית סעיפיו. משרד הפנים והמדינה בוודאי לא שואפים להתגרות ברצון המצרים להפגין בדרכי שלום. תנאי ההסכמה [לקיום הפגנה] לא יהיה חרב התלויה מעל ראשי מארגניה, משום [שארגון הפגנות] הוא אחד מההישגים החשובים עד כה של שתי המהפכות של העם ב-25 לינואר וב-30 יוני. החוק לארגון הפגנות מעמיד את המדינה ואת הממשלה במבחן האמיתי הראשון למורא של המדינה [ויכולתה] לחסל את תופעות הכאוס... פרסום החוק איננו נגד חופש הדעה והביטוי בפומבי ולא נגד הפגנות או התקהלויות בדרכי שלום. ביסודו, הוא מכוון [אל] קבוצות הטרור, הכאוס וההרג ותנועות שעוברות על החוק".[30]

 

בעלי טורים המתנגדים לחוק: המשטר נוטל לעצמו סמכויות יתר

אחמד עטיה, בעל טור באתר של מפלגת האח"ס, טען בביקורתו נגד החוק, כי הוא מעניק סמכות רבה מדי לשלטון ואוסר כל אפשרות להפגין: "היה ראוי יותר שמי שהכין וניסח את חוק ההפגנות שפורסם, יקרא לו חוק אי ההפגנות או [חוק] איסור ומניעת ההפגנות, משום שהחוק מונע אותן ולא מסדירן. זו לא מניעה שנעשית בטעם או בעדינות, אלא באמצעות כל כלי נשק שיש בידי שלטונות הדיכוי ובאמצעות ענישה של כל מי שחושב להפגין או לדרוש זכות מסוימת. לאיש אין זכויות, [מנהיגי] ההפיכה רוצים לדבר אל המצרים באותה שפה שבה דיבר אליהם פרעה לפני אלפי שנים... על העובדה הזאת מצביעים סעיפי החוק האומלל הזה. כך, למשל, סעיף ה-11 קובע: מותר לשר הפנים או לקצין האחראי בשטח למנוע [קיום] הפגנה במקרה שגורמי הביטחון ישיגו, טרם תחילתה, מידע על כוונת מארגניה או משתתפיה לבצע עבירה או פשע. כלומר, החוק דן [אנשים] על כוונות... ומתיר לרשות שבידה ההחלטה אם להתיר או למנוע [הפגנה], גם להגדיר את מספר משתתפיה...

 

מה שבלתי מתקבל על הדעת הוא הסעיף ה-22 אשר מורה על עונש מאסר וקנס... לכל מי שהציע או קיבל סכומי כסף או רווח כלשהו עבור ארגון אסיפות ציבוריות או הפגנות או עבור תיווך לכך. מאין יידעו [השלטונות] שהמפגינים השיגו את הרווח הזה? האם מישהו בוטח במשרד כמו משרד הפנים שיהיה אמין בדבריו ושלא יטפול האשמות ללא כל הוכחה כפי שהוא עושה עכשיו וכפי שעשה בימי [הנשיא] המודח [מובארכ]? יתרה מכך, מה שעוד יותר מוזר הוא שסעיף זה גם קובע ש'כל מי שהסית לפשע יקבל אותו עונש, גם אם [הפשע] לא התרחש. איך אפשר להוכיח שהוא הסית אם לא התרחש פשע? המשמעות היא שהמחוקק רצה להפוך את ההאשמה בהסתה ללא ביצוע המעשה לכלי בידי בריוני משרד הפנים שיאפשר להם להאשים את מי שירצו."[31]

 

מחמוד ח'ליל, בעל טור היומון אל-וטן, טען כי החוק פוגע בכל העם ולא רק בתנועת האח"ס ומבטא את חוסר האמון של השלטון באזרחים: "להערכתי, הסיבה לאישור חוק ההפגנות לא קשורה להפגנות של האח"ס... זהו בפשטות חוק שמופנה לעם המצרי שבאמצעותו המחוקק מנסה להכין את הכלה 'מצרים' ללילה הגדול שלה עם 'החתן' המיוחל, ואני מתכוון כמובן לנשיא הבא...

 

פרסום חוק ההפגנות בנוסח שקראתיו, משמעותו בפשטות היא שהשלטון הזמני החליט לראות במצרים עם  טרוריסט שאין לבטוח בכל תנועה שלו. אפילו אם [המצרים] משתתפים בתהלוכת נישואין, החוק מחייב להודיע על כך לתחנת המשטרה הסמוכה ולקבל את הסכמתה לכך. ההחלטה לאשר את חוק ההפגנות [הזה] היא טיפשית – וזה המעט שאני יכול להגיד עליה – אשר מבטאת רדידות מחשבתית אשר תירשם בהיסטוריה."[32]

 

חוק ההפגנות סותם פיות [33]





* נ. שמני חוקרת את זירת מצרים במכון ממרי



[1] אל-אהראם (מצרים), 25.11.2013; לקריאת נוסח החוק הקישו כאן

[2] ראו דוח ממרי: פיזור שביתת השבת של תומכי מורסי: תומך האחים המוסלמים: שלטון ההפיכה נוהג כמו היטלר; מתנגד לאחים המוסלמים: הם רוצים להשליט את הטרור.

[3] אל-אהראם (מצרים), 26.11.2013

[4] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 26.11.2013

[5] אל-דוסתור אל-אסלי (מצרים), 28.11.2013

[6] אל-דוסתור אל-אסלי (מצרים), 1.12.2013

[7] אל-אהראם (מצרים), 28.11.2013

[8] אל-אהראם (מצרים), 27.11.2013

[9] אל-ופד (מצרים), 1.12.2013

[10] אל-וטן (מצרים), 27.11.2013

[11] אל-וטן (מצרים), 29.11.2013

[12] אל-וטן (מצרים), 27.11.2013

[13]ו www.alarabiya.net, 27.11.2013

[15] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 26.11.2013

[16] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 29.11.2013

[17] אל-אהראם (מצרים), 28.11.2013

[18] אל-וטן (מצרים), 22.12.2013; אל-מצרי אל-יום (מצרים), 27.12.2013

[19] אל-שורוק (מצרים), 22.12.2013

[24] אל-שורוק (מצרים),26.12.2013

[26]ו http://maspiro.net, 23.12.2013

[27] ו www.state.gov, 23.12.2013

[28] אל-אהראם (מצרים), 27.10.2013, 29.11.2013

[29] אל-אהראם (מצרים), 28.11.2013

[30] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 26.11.2013

[31] ו  fj-p.com, 27.11.2013

[32] אל-וטן (מצרים), 26.11.2013

[33] אל-אהראם (מצרים), 26.10.13