המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עיתונאי סעודי: רעיון הג'יהאד בסוריה נכון, אך סולף ע"י אל-קאעדה
1/1/2014

 

עיתונאי סעודי: רעיון הג'יהאד בסוריה נכון, אך סולף ע"י אל-קאעדה

 

העיתונאי הסעודי, ג'מאל ח'אשוקג'י, מנהל ערוץ הטלוויזיה אל-ערב, והעורך לשעבר של היומון הסעודי הממסדי אל-וטן, הקדיש את טורו ביומון הלונדוני אל-חיאת, (23.11.13) לנושא הצעירים המתפתים לנסוע לג'יהאד בסוריה. במאמר, שכבר בכותרתו קרא ח'אשוקג'י לתת כתובת [אידיאולוגית] לחפצים בג'יהאד בסוריה, הוא תיאר את הדרך שעובר הצעיר הסעודי החל מהגלישה באינטרנט בבית במהלכה הוא נחשף לשיח'ים המתירים את הג'יהאד בסוריה, ועד להגעתו לסוריה. במאמר טען ח'אשוקג'י כי הג'יהאד, ובכלל זה הג'יהאד בסוריה נגד אסד, הוא רעיון לגיטימי ונכון ביסודו, אולם יש להכווינו, מאחר שהוא סטה מדרכו הנכונה ועוות על ידי הסלפיה-ג'יהאדיה שאליה משתייך ארגון אל-קאעדה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בזירה הסורית כיום. במאמרו אף הציע ח'אשוקג'י שלוחמי ג'יהאד שהשתתפו בלחימה באפגניסטן בשנות השמונים וחזרו לארצם תוך שנשארו מתונים ושקולים בדעתם,יקיימו דיאלוג עם לוחמי הג'יהאד המתונים יותר מארגון אל-קאעדה, כדוגמת ג'בהת אל-נוסרה, כדי להחזירם למוטב ולהביא לפירוק התשתית האידיאולוגית של הארגון.[1] 


יצוין כי בעבר הביע ח'אשוקג'י תמיכה בג'יהאד באפגניסטן, כשנכח שם במסגרת עבודתו כעיתונאי, כפי שהודה בראיון שהעניק לערוץ הערבי 'רוטאנא' ביולי 2012.[2]  

 

ג'מאל ח'אשוקג'י  [3]                                       ח'אשוקג'י כלוחם ג'יהאד באפגניסטן ב-1989  [4]

                  

              

   להלן תרגום המאמר של ח'אשוקג'י:

 

"כל עוד בשאר אל-אסד נמצא וממשיך בפשעיו, סוריה תהיה 'מגנט' לדור חדש של ג'יהאדיסטים ערביים. כמובן שאיש הביטחון הערבי אינו רוצה בכך, אך עליו להודות שאין בכוחו לעצור את זרם המבקשים להצטרף לשיירת הג'יהאד בסוריה. אם כך, מה יש לעשות? טרם התשובה על כך, עלינו להתוודע לג'יהאדיסטים החדשים האלה. הם צעירים בתחילת שנות העשרים לחייהם ואף פחות מכך, עדיין יושבים על ספסל הלימודים, חיים בין הורים ואחים מכל הרבדים החברתיים, הם נורמטיביים ולא בהכרח אדוקים מבחינה דתית והתנהגותם לא מעידה על כוונותיהם. יתרה מזאת, הם [עצמם] לא צפו את מה שעשו [כלומר הג'יהאד בסוריה].

 

הם נתונים תחת מבחן קשה מזה שנתיים וחצי: שכן הם צופים בערוצי החדשות, שומעים במפגשים למיניהם ועוקבים ברשת החברתית אחר הזוועות הנעשות בסוריה נגד צעירים כמותם, נגד צעירות כמו אחיותיהם ונגד נשים וגברים מכובדים כמו הוריהם. הם עוקבים גם אחר הצהרות הבכירים הערביים והזרים המגנות פשעים אלה אך אינן עוצרות אותם. הם עוקבים אחר הוועידות שנערכות, אחר שליח האו"ם, לחדר ברהימי, שמשמיע הצהרות פה ושם, ואחר נשיא ארה"ב, אובמה, שוויתר ברגע האחרון על הענשת בשאר אל-אסד, לאחר שזה חצה את הקו האדום שאובמה עצמו קבע, והוא השימוש בנשק כימי. בשאר עשה זאת והרג כאלפיים סורים, רבים מהם ילדים בגיל אחיהם הקטנים [של הג'יהאדיסטים החדשים]. הם שמעו את סבותיהם מקללות את בשאר ואמרו לעצמם: 'עלינו לעשות דבר נוסף לצד הקללה'.

 

הם נזכרים במה שהם שמעו ממוריהם על מעלות הג'יהאד וחוזרים על החדית': 'מי שמת מבלי לצאת לג'יהאד ואף לא חשב על כך בלבו, מת בעודו שקוע בסוג של צביעות' [כלומר, אמונתו כוזבת]. אחד מהם מושיט את ידו למכשיר האייפד שאמו נתנה לו לפני שבועות וכותב בדף גוגל: 'אני רוצה להצטרף לג'יהאד בסוריה'. העמוד הבא מתמלא בתגובות, והוא מבלה שעה בקריאתן. אחדים מייעצים לו לתרום להם [כספים], שכן הם אינם זקוקים לאנשים. מישהו אחר אומר לו: סע לתורכיה והגע לאחת הערים הדרומיות, חפש שם סורים ותמצא מי שינחה אותך.

 

מ- 'Google Answers' הוא עובר לאתרים ספציפיים יותר, כמו 'מנבר אל-תוחיד ואל-ג'יהאד'[5] ['במת המונותיאיזם והג'יהאד'] ומוצא בהם דיונים הלכתיים מעמיקים יותר ותשובות לשאלות מטרידות המעסיקות אותו, שהחשובה שבהן היא האם הוא חייב אישור מהוריו [כדי לנסוע לג'יהאד בסוריה]. שיח' שהוא לא מכיר, ושמו אבו אל-מונד'ר אל-שנקיטי[6], עונה לו כי הוא אינו חייב [אישור מהוריו] אם מדובר ב'ג'יהאד של חובה אישית'. אולם מהו 'ג'יהאד של חובה אישית'? שואל הצעיר את עצמו בעוד כולם סביבו בבית כבר ישנים ורק הוא ער וחוקר את ההלכה לגבי הג'יהאד בעזרת גוגל. הוא מוצא תשובה כי מה שקורה בסוריה הוא 'גיהאד הגנתי [של הדיפת הכובש, ולכן הוא] חובה על כל מוסלמי המסוגל לבצע אותו'.

 

חברנו ממשיך להפליג בתוך פתוות הג'יהאד, ונתקל במונח החדש הזה 'ג'יהאד של הגנה', שדרכו הוא מתוודע לסוגי הג'יהאד ותנאיו, ושוקע בדיון לגבי [הצורך] באישור האפוטרופוס ולגבי דגל הקנאות השבטית.[7] הוא מתוודע לשי'חים שהוא לא שמע עליהם קודם לכן, כמו למשל אל-טרטוסי, אל-נקיב ואל-חויני[8], ומוצא פתוות של חכמי דת בכירים סעודיים, כמו השיח' סאלח אל-פוזאן, המדרבנות לג'יהאד וחפצות בו, אך מתנות אותו באישור האפוטרופוס, באישור שני ההורים ובהוראת השליט. אולם, הוא מוצא גם מי שמתנגד לכך ושאינו מכיר בלגיטימיות של אף אחד מהאפוטרופוסים.                    

 

הקריאה לתפילת הבוקר מצילה אותו מהמחשבות ומהפתוות הסותרות האלה. הוא מכבה את מחשבו ועוצם את עיניו, והקריאה לתפילה עדיין אופפת אותו וקוראת לו, וכך גם מראות ההרג אופפים אותו. לפתע הוא רואה את מנהיג חזבאללה, חסן נאסרללה, נואם בפני תומכיו כי כוחותיו ואנשיו נשארים בסוריה. היה זה הדבר האחרון שהוא ראה במהדורת החדשות עם אביו אמש. הוא חש כעס, אולם הוא אוסף את מחשבתו המפוזרת, עוזב את מיטתו והולך להיטהר כדי ללכת למסגד לתפילת שחרית. הפעם האחרונה שהוא עשה זאת הייתה ברמדאן שעבר. במסגד פוגש אותו דודו, שהוא שכנו, מחייך אליו ומברכו לשלום. בצהרי היום מתקשר הדוד לאביו [של אחיינו] ואומר לו: 'בלי עין הרע, הוא בא להתפלל עמנו הבוקר, שלא כהרגלו, תשים לב אליו!'.

 

חברנו ימצא את דרכו לג'יהאד, ואולי הוא ימצא את החוט הראשון [שיוביל אותו לג'יהאד] בעיר שלו. [מנגד] יתכן שהוא ייצא להרפתקה וינסה לחפש [את החוט] בתורכיה או בירדן, אך בסופו של דבר הוא ימצא אותו, שכן יש רשת פעילה מתחת לאדמה, [אשר פועלת] באמצעות האינטרנט וקשר ישיר, אך היא מובילה לכתובת אחת והיא 'אל-קאעדה'.

 

ייתכן כי הפתרון טמון ביצירת כתובת אחרת, שכן הג'יהאד והעזרה לעם הסורי אינם רעיון מוטעה מלכתחילה. אולם, נוכחות אל-קאעדה [בסוריה] היא שגרמה לממשלות המזדהות עם העם הסורי להימנע לא רק מלהתיר לאזרחיהן להצטרף לפעילות הצבאית [נגד כוחות אסד], אלא אף לפעילות ההתנדבותית ול[פעילות] ההצלה שיכלה לקלוט צעירים נלהבים רבים. הניסיון באפגניסטן בשנות השמונים היה מוצלח חרף כל הניסיונות לעוותו כיום מצד אחדים. אני אומר זאת מתוך ניסיון וידע, שכן [ניסוי זה] לא סטה ממסלולו אלא לאחר הופעתם של הזרמים התכפיריים והג'יהאדיסטים שעשו עוול לסלפיה בכך ששייכו עצמם אליה.

 

מרבית אלה שלקחו חלק בשלב זה חזרו למולדתם רגועים ומתונים וזכו למוניטין טוב. הללו הם [אכן] לוחמי ג'יהאד, אך - כפי שראוי שלוחמי ג'יהאד יהיו, - בלי הפרזה והגזמה, הם כיבדו את ממשלותיהם ואת הסדר הציבורי שלהן. הם הפכו לאנשים בגיל העמידה הנוהגים במתינות וכובד ראש, ויכול להיות להם תפקיד בפרויקט כזה אם הם יצליחו להכיל את הצעירים האלה ולהגן עליהם מפני סטייה ונפילה בפח של אל-קאעדה. יתרה מכך, אולי הם אפילו יצליחו בעזרת תמיכה של חכמי הדת לפתוח בדיאלוג עם הכוחות המתונים באל-קאעדה כמו [ארגון] ג'בהת אל-נוצרה - שאפילו לה התגלתה הקיצוניות המופרזת [המתבטאת] במעשיו של [ארגון] דאעש[9] - ולהחזירם לדרך האמצע אשר יכולה להכיל את כולנו. זה יהיה [בבחינת] סבב נוסף של המלחמה בטרור באמצעות מאבק אידיאולוגי שיעזור לפרק את התשתית האידיאולוגית של אל-קאעדה.

 

אין צורך להכריז על תכנית שכזו והיא אינה זקוקה למימון, שכן היא יכולה לממן את עצמה. מספיק לפקח עליה מרחוק ולהסיט את תשומת הלב ממנה, ולאחר מכן לפקח עליה כפי שעשינו באפגניסטן. איש לא יגיד לנו שזו 'אפגאניזציה' של סוריה, שכן האפגאניזציה כבר קרתה בסוריה [ממילא]. נכון שזהו רעיון מטורף, אך האם לא כל מה שקורה בסוריה מטורף?".

 

 



[1] אל-חיאת (לונדון), 23.11.2013

[2] סבק (סעודיה), 23.7.2012

[3]ו www.esharh.net, 20.6.2009ו

[4] סבק (סעודיה), 23.7.2012

[5] 'מנבר אל-תוחיד ואל-ג'יהאד' הוא אתר סלפי-ג'יהאדיסטי. ועדת השריעה של האתר, בראשות השיח' אבו מוחמד אל-מקדסי, מהווה מקור סמכות עיקרי לסלפים קיצוניים מרחבי העולם.

[6] אבו מונד'ר אל-שנקיטי הוא חבר בוועדת השריעה של האתר 'מנבר אל-תוחיד ואל-ג'יהאד', והוא פרסם מטעמה  עשרות פתוות בנושאים שונים, מהן רבות העוסקות בקריאה לג'יהאד ובעידוד פיגועים, כולל פיגועי התאבדות.

[7] הכוונה לחדית' הקובע שמי שנהרג במלחמה למען דגל הקנאות השבטית מת ככופר.

[8] אבו בסיר אל-טרטוסי הוא שיח' סלפי סורי גולה המתגורר בבריטניה; אחמד אל-נקיב הוא שיח' סלפי מצרי;

אבו אסחאק אל-חויני הוא אחד השיח'ים הסלפים.

[9] דאעש הוא הכינוי לארגון המדינה האסלאמית בעיראק וסוריה שהוקם באפריל 2013, כאשר מנהיג ארגון המדינה האסלאמית בעיראק, אבו בכר אל-בגדאדי, הודיע על הרחבת הפעילות של ארגונו לסוריה. הארגון הדוגל בהשקפה סלפית קיצונית ובג'יהאד עולמי, ביסס עצמו כאחד הכוחות החזקים והמשפיעים בסוריה, בין היתר הודות לצירוף אלפי לוחמים זרים לשורותיו. הארגון רואה בעצמו גרעין של הח'ליפות העתידית ועומד על-כך שכל הלוחמים והארגונים בסוריה יוכפפו להנהגתו של אל-בגדאדי, שבו הם רואים מנהיג הלגיטימי של האומה המוסלמית כולה.