זעם ועלבון בסעודיה בעקבות התקרבות ארה"ב לאיראן
מאת י. יהושע *
הקדמה
ביקורו של שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, בימים אלה בסעודיה, נערך בצל מתיחות חריפה בין ארה"ב והממלכה. האביב הערבי הוליד לא מעט מחלוקות בין שתי המדינות על רקע המדיניות שנוקט הממשל האמריקאי כלפי המשברים במזרח התיכון. חילוקי דעות אלו בין סעודיה וארה"ב - שצצו כבר על רקע מדיניותן ההפוכה ביחס לארועים במצרים ובבחריין - הלכו והחריפו נוכח מדיניותה של ארה"ב ביחס לפתרון המשבר בסוריה ובעקבות מדיניות הפתיחות החדשה שמוביל נשיא ארה"ב, ברק אובמה, מול איראן.
סעודיה, התומכת בהפלת משטרו של אסד ואף בפעולה צבאית לצורך כך, קיבלה בתדהמה את ההסכם שהתגבש בין שר החוץ האמריקאי גון קרי ועמיתו הרוסי, סרגיי לברוב, לפירוק סוריה מנשק כימי. לטענתה, פירוז הנשק הכימי ממנו נהרגו למעלה מאלף איש, אינו מהווה פתרון למשבר הסורי ואינו גואל את העם הסורי ממכונת המלחמה שמפעיל אסד, שקצרה עד כה למעלה ממאה אלף איש.
הממלכה ראתה בהסכם זה "כניעה" אמריקאית לרוסיה וניצחון של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד ובעלת בריתו איראן. סעודיה מחתה על כך שבעוד נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, התייעץ עם בעלי בריתו בטרם קידם את הצעת הפשרה הרוסית, ממשל אובמה הסכים להצעה זו, בלא שנועץ בממלכה או בבעלות בריתו האחרות. יתרה מכך, היו שטענו כי הסכם זה היה לא יותר מאשר הסכם עקיף בין ארה"ב ואיראן הממנף את מעמדה של האחרונה באזור. סעודיה נתנה ביטוי למחאתה על המדיניות האמריקאית גם בזירה הבינלאומית, כאשר ביטלה את נאום נציגה בעצרת הכללית של האו"ם (1.10.2013) וכאשר וויתורה על חברות לא קבועה במועצת הביטחון (18.10.2013).
כעס זה של הממלכה הסעודית על מדיניות החוץ האמריקאית וחשדנותה כלפי כנות כוונותיו של ממשל אובמה, הלכו והתגברו לנוכח מדיניות הפתיחות שנוקט הממשל האמריקאי אל מול המשטר האיראני. בתקשורת הסעודית נמתחה ביקורת חריפה כלפי מדיניות ממשל אובמה ועל גבי העיתונים הסעודים התפתח שיח חשדני ורווי חששות מפני התקרבותה של ארה"ב לאיראן. רבים טענו כי אין להאמין למתק שפתיו של רוחאני וכי לא יחול שום שינוי במשטר האיראני כל עוד איראן נשלטת על ידי כוחות קיצוניים בראשותו של עלי ח'מנאי. בעלי הטורים רבים אף התריעו כי ארה"ב עלולה לעשות ויתורים גדולים ומסוכנים שיבואו על חשבון הביטחון הלאומי של מדינות המפרץ. לנוכח שטף המאמרים ברוח זו, התפרסמו מאמרים בודדים שניסו להפיג חששות אלה וגרסו יחסי ארה"ב - איראן לא יתפתחו לכדי יחסים אסטרטגיים שעלולים לסכן את האינטרסים של מדינות המפרץ:
דוח זה יסקור את המתיחות בין שתי המדינות כפי שהיא בא לידי ביטוי בשיח התקשורתי הסעודי:
הסדר קרי לברוב: כניעה אמריקאית לציר רוסיה – איראן – סוריה
הסכם קרי- לברוב עליו חתמו ארה"ב ורוסיה ב-14.9.13 בז'נבה, הקובע כי על סוריה להעביר את הנשק הכימי שלה לפיקוח ולהשמדה בחסות בינ"ל, עורר זעם בסעודיה, הניצבת כיום בראש החזית הערבית האנטי סורית. בהובלתו של ראש המודיעין הסעודי, האמיר בנדר בן סולטאן, היא תפסה את מקומן של קטר ותורכיה כנותנת החסות המרכזית של האופוזיציה הסורית [הקואליציה הלאומית של כוחות האופוזיציה והמהפכה] תוך נקיטת קו דיפלומטי תקיף, הכולל קריאה להדחתו של נשיא סוריה בשאר אל- אסד ואף למעורבות צבאית לשם כך[1]. לדידה, הדחתו של אסד יכולה להוות מכה קשה עבור איראן ושאיפות ההגמוניה שלה באזור ועשויה להחזיר את סוריה לחיק הערבי.[2]
סעודיה קיבלה במורת רוח את מדיניות ממשל אובמה, שאינו רוצהן לחזור על תסריטי מלחמות אפגניסטן ועיראק וחותר להסדר דיפלומטי לפתרון המשבר בסוריה. את הסכם קרי-לברוב רואה סעודיה ככתב כניעה אמריקאי לרוסיה, התומכת ללא סייג במשטר אסד וכניצחון של משטר אסד ובעלי בריתו המבטיח את הישארות אסד בתפקידו[3]. נטען כי פירוז הנשק הכימי ממנו נהרגו למעלה מאלף איש אינו מהווה פתרון למשבר הסורי ואינו גואל את העם הסורי ממכונת המלחמה שמפעיל אסד ואשר קצרה עד כה למעלה ממאה אלף איש.[4]
מזה זמן רב נמתחת בתקשורת הסעודית ביקורת על "ההססנותו" של הממשל האמריקאי בטיפול במשבר הסורי, לצד הביקורת הקיימת על דרך טיפולו במשברים במצרים ובבחריין. נראה כי מאז שהסכימה ארה"ב לבחון את הצעת הפשרה הרוסית (9.9.2013) שהתגבשה מספר ימים לאחר מכן להסכם קרי-לברוב, ביקורת זו הלכה וגברה עד לכדי קמפיין תקשורתי בגנות מדיניות החוץ האמריקאית. בעיתונות הממסדים הסעודית מתפרסמים עשרות כתבות ומאמרים נגד מדיניות ממשל אובמה, בעיקר כלפי המשבר בסוריה, תחת כותרות כגון: "המפרץ עומד איתן מול אסד ואילו אובמה מבולבל"[5]; "הו הסורים: אל תחכו ל'רחמי אובמה'"[6]; "אובמה והעולם החופשי שלו עומדים מאחורי וליד אל-מועלם"[7]; "התחבולה הרוסית על חשבון גופות הסורים"[8]; "[האם] להציל את העם הסורי מהנשק הכימי של בשאר, או מההססנות של אובמה"[9]; "סעודיה וארה"ב – עידן המחלוקות."[10]
האו"ם טרוד בנשק הכימי, כשהנשק הקונבנציונלי מתפוצץ לידו [11]
במאמר מערכת של היומון אל-יום הסעודי, למחרת החתימה על הסכם קרי-לברוב, נכתב: "ברור שהרוסים הצליחו להפיל את האמריקאים בפח ולהובילם לתוך מנהרה ארוכה של מו"מ, שיחות והאשמות, ונראה שגם האמריקאים רוצים לפול שוב בפחים של מוסקבה. ההסכם שלהם בז'נבה אינו חורג ממסורת ההססנות של וושינגטון והימנעותה מנקיטת עמדות רציניות ותקיפות כדי לעצור את תכנית ההשמדה ההמונית בסוריה, וכדי להציל את העם הסורי ממשתה המוות היומיומי.[12]" טארק אל-חומיד, לשעבר עורך היומון הסעודי "אל-שרק אל-אוסט" היוצא לאור בלונדון, כתב מספר ימים לאחר מכן ברוח דומה: "מה שעושה הממשל האמריקאי כיום הוא ביסוס תדמיתו ההססנית של אובמה במדיניות החוץ [שלו] במיוחד כלפי האזור [קרי המזרח התיכון], וכן ביסוס תדמיתה הערמומית של איראן..."[13]
לצד חששה של סעודיה כי הסכם זה יוביל להישארותו של אסד בשלטון, נתפס ההסכם כמהלך המחזק את המחנה השיעי הפרו איראני באזור ומשרת את שאיפות ההגמוניה האזוריות של איראן. לדידם, ניצחון אסד בהכרח מהווה ניצחון לבעלת בריתו האיראנית, החותרת, לטענת סעודיה, לכינון "סהר שיעי" באזור[14]. חשש זה מפני אותו "סהר שיעי" הוא שהניע את תמיכתה התקיפה של סעודיה באופוזיציה הסורית. העיתונאי הסעודי, ג'מאל ח'אשוקג'י, היטיב לתאר חשש זה במאמר ביומון הסעודי אל-חיאת ביוני 2013. חאשוקג'י תיאר במאמרו "תסריט בלהות" אם המלחמה בסוריה תוכרע לטובת בשאר אל-אסד ובעלי בריתו. על פי תסריט זה: "הסהר השיעי" יהפוך "לציר מדיני נחשק המשתרע מטהראן עד בירות, דרך בגדאד ודמשק"; "איתאללה ח'אמנאי, יגשים את חלומו לשאת דרשה מעל בימת המסגד האומיי [בדמשק]"; ייערך טקס גדול בארמון דמשקאי "לכבוד חתימת הסכם הגנה משותף בין מנהיגי איראן, עיראק וסוריה" בחסותו של ח'אמנאי; לדבריו, סעודיה תהיה מודאגת למול התגברות הפעילות האיראנית סביבה ותחשוש לגורל בחריין ותימן; "תכניות האחדות המפרציות ייעלמו וכמה ממדינות המפרץ יחלו לשקוד על ריצוי טהראן כדי לשמור על המעט שנותר מריבונותן". בסוף מאמרו כתב: "חלום בלהות, לא כן? לכן אני סבור שסעודיה, במיוחד [היא], לא תאפשר בשום אופן ניצחון של איראן בסוריה. הנוכחות האיראנית שם היא מאסיבית מאז כריתת הברית של חאפז אל-אסד [האב] עם המהפכה האסלאמית, מיד לאחר ניצחונה לפני 40 שנה. ואולם [בעוד] המשטר הסורי [בימי אסד האב] אפשר מעט איזון ועצמאות [סורית], הרי שבנו [בשאר], שחב תודה לאיראנים ולחזבאללה על כך שהוא עודו חי ושולט, גם אם על ארץ הרוסה, הפך לכפוף לטהראן ואינו עוד בעל ברית שווה ערך לה. זה הרגע שבו הפכה הנוכחות האיראנית בסוריה ובלבנון לאיום ברור על הביטחון הלאומי הסעודי וגם על התורכי."[15]
הסכם רוסיה וארה"ב מבסס את מנהיגותו של אסד [16]
ממשל אובמה ממנף את מעמדה של איראן ע"ח בעלי בריתו
הסכמתה של ארה"ב להצעת הפשרה הרוסית התקבלה בממלכה הסעודית בהפתעה גמורה ובאכזבה רבה. מאמרים בתקשורת הסעודית קבלו על כך שבעוד רוסיה התייעצה עם בעלות בריתה על מהלך זה, נמנעה ארה"ב מלעשות זאת. בעל הטור עלי סעד אל-מוסא כתב: "לא האמנתי למראה עיני אתמול בבוקר, לנוכח קומדיית התהפוכות בפוליטיקה הבינלאומית ביחס למשבר בסוריה ולמשטרה."[17] יוסף אל-כוילית, העורך הראשי של היומון הממסדי "אל-ריאד", כתב במאמרו, כי ההסכם שנחתם בין רוסיה וארה"ב נעשה "ללא ספק מאחורי גבן של רוב מדינות ערב"[18]
כותבים רבים טענו כי התעלמותו של אובמה מבעלות בריתו הערביות, משקפת את מדיניות החוץ של ממשלו, המעדיף להתמקד במזרח אסיה ולהתעלם מהמזרח התיכון. לצד הטענה כי ארה"ב לא תיאמה מהלך זה עם בעלות בריתה הערביות היו שטענו כי הוא בהכרח תואם עם יריבתה איראן, המשתמשת במשבר הסורי כקלף למינוף מעמדה באזור.[19]
סעודיה מחתה על עצם שיתוף איראן בפתרון המשבר הסורי, שכן לדידה איראן - השותפה יחד עם ארגון חזבאללה לפשעיו של אסד - היא חלק מן הבעיה בסוריה ואינה ראויה להיות חלק מפתרונה. כמה כותבים אף טענו כי הרעיון לשיתוף איראן בפתרון הבעיה הסורית התגבש עוד קודם לכן, בסוף חודש אוגוסט, בביקורו של ג'פרי פלטמן, עוזרו המדיני של מזכ"ל האו"ם ומי שהיה בעבר עוזר שר החוץ האמריקני, באיראן[20]. לדבריהם, ביקור זה של פלטמן באיראן, שעסק בעניינים אזוריים כדוגמת סוריה, מצרים ופלסטין, היה למעשה, ביקור של דיפלומט אמריקאי, יותר מאשר ביקור של שליח מזכ"ל האו"ם, והיה לו חלק בסלילת הדרך להתקרבות האמריקאית-איראנית[21].
הפרשנית הפוליטית ראר'דה דורר'אם היטיבה לתאר את העלבון הסעודי בטורה ביומון אל-חיאת: "השחקן הרוסי אוחז בהגה ומתואם לחלוטין עם בעל בריתו האיראני בסוריה. הוא דואג מאוד להוכיח את נחישותם ודבקותם של שותפיו ובעלי בריתו, כדי שהדבר יהיה מודל הפוך לשותפויות ולבריתות של האמריקאים עם מדינות ערב, שמאופיינות בכך שארה"ב נוטשת [את בעלי בריתה] ללא אזהרה מוקדמת וחומקת ממחויבויותיה. לכן נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, שומר על מעמדה של איראן בכל הסכם גדול שעתיד לבוא [קרי, פתרון כולל למשבר הסורי] ונועץ בה בעניין ה'הסכם הקטן' [קרי, ההסכם לפירוק סוריה מנשק כימי], כדי שלא יחשבו שהזניח את איראן.
הנשיא ברק אובמה לא נוהג באופן דומה עם בעלי בריתו במזרח התיכון, זולת ישראל. הוא מפתיע ולא מתייעץ, נסוג בלא התראה. הוא לא יהיה נחוש לשמור על מעמד מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ [להלן המשפ"ם] במסגרת הסכם גדול, מפני שאין לו ראיה אסטרטגית. בעבר הוא התעלם באופן בולט מבעל הברית המפרצי ומתפקידה המרכזי של סעודיה במפת האזור. הוא נחוש לעבור מן המזרח התיכון למזרח הרחוק ואינו חושב במונחים של צירים.
מנגד, ולדימיר פוטין, בונה אסטרטגיה שנועדה להשיב את השפעת ארצו בעולם, על ידי אימוץ מדיניות של צירים: ציר הבריקס, שכולל את רוסיה, סין, הודו, ברזיל, ודרום אפריקה וציר ההתנגדות שכולל את רוסיה סין איראן, ועימם משטר דמשק וחזבאללה." [22]
הפרשן הפוליטי, ח'אלד אל-דח'יל, טען במאמרו "סעודיה ואמריקה עידן המחלוקות", ביומון אל-חיאת, כי ההסכם האמריקאי רוסי בעניין סוריה היה למעשה הסכם עם איראן. לדבריו, "סעודיה אינה מתכחשת לצורך להגיע להבנה עם איראן אך לדעתה, ההבנה צריכה לבוא לאחר פתרון המשבר הסורי ולא לפניו. פתרון כזה לא ייתן לטהראן קלפים שאין לה וגם יאפשר לסוריה לחזור למעגל הערבי ולצאת מן המשבר. מדיניות ממשל אובמה אינה מפתיעה ומתאימה לעמדתו המוצהרת כלפי המזרח התיכון. [שכן,] לצד רצונו להידברות עם איראן, הממשל מתרכז בענייני מזרח אסיה." [23]
גם לאחר גיבוש הסכם קרי-לברוב, מתנגדת סעודיה לכל מהלך שישתף את איראן בפתרון המשבר בסוריה. סעודיה מתנגדת להשתתפותה של איראן בוועידת ז'נווה 2, ואף מנהלת קמפיין תקשורתי נגד השליח הבינלאומי לעניין המשבר בסוריה, לח'דר בראהימי, המקדם את רעיון שיתופה של איראן בוועידה, לצד שיתוף מדינות אחרות כדוגמת סעודיה.[24]
עבדאללה אל-מועלמי שגריר סעודיה באו"ם אמר ליומון אל-חיאת, בהתייחסו לאפשרות של שיתוף איראן בשיחות ז'נווה 2 כי "תמיכת איראן במשטר ובכוחות המזוינים שנלחמים לצידו מונעת ממנה חלק פעיל ביצירת שלום וביצירת סוריה חדשה"[25] כמו כן, קשריה הטובים של סעודיה עם האופוזיציה הסורית, הביאו גם להאשמתה כמי שעומדת מאחורי סירוב הקו-אופ להשתתף בוועידה.[26]
רוסיה, ארה"ב, איראן והמשטר הסורי יושבים בחברותה על
שולחן ועידת ז'נווה 2, המונח מעל גופותיהם של הסורים[27]
דאגה ומחאה לנוכח מדיניות הפתיחות האמריקאית מול איראן
החששות והחשדנות של סעודיה ממדיניות ארה"ב עקב הסכם קרי-לברוב, גברו עוד יותר עם הפגנת מדיניות הפתיחות מול איראן, ששיאה בביקורו של נשיא איראן, חסן רוחאני, בניו יורק, לרגל פתיחת העצרת הכללית של האו"ם (24.10.2013) ושיחת הטלפון בינו לבין הנשיא אובמה (27.10.2013). סעודיה, המעוניינת בהחלשתה של איראן באמצעות המשך הסנקציות עליה, כדי שתעצור את תוכניתה הגרעינית ושאיפות ההגמוניה שלה, חששה כי התקרבות בין ארה"ב ואיראן תחזק את האחרונה ותמנף את מעמדה. מנכ"ל ערוץ אל-ערביה, עבד אל-רחמן אל-ראשד אמר: "האבסורד הוא שהאמריקאים, שהשקיעו כל כך הרבה זמן ומאמצים לבניית ברית נרחבת שהצליחה ללחוץ על המשטר האיראני מבחינה פוליטית וכלכלית, הם שהורסים אותה היום."[28]
הבכירים הסעודים אמרו כי כוונות איראן ייבחנו לפי מעשיה ולא לפי מתק שפתיה: שר החוץ הסעודי, סעוד אל-פיצל, אמר בפגישה עם שרת החוץ של איטליה, אמה בונינו: "שמענו את הדברים האיראנים ואת הטון החדש האיראני ואת רצונם לשפר את יחסיהם עם מדינות האזור והעולם ואנו מברכים על מגמה זו... אם המילים יתורגמו למעשים, הרי שהדברים יתפתחו על הצד הטוב ביותר, ואם לא - הרי שאלו סתם דיבורי סרק שהשפעתם תעלם. המדיניות שלנו היא שהמזרח התיכון יהיה נקי מנשק להשמדה המונית. לאיראן ולכל המדינות יש זכות לפתח טכנולוגיה גרעינית אולם פיתוח נשק גרעיני הוא דבר האסור על כל המדינות החתומות על האמנה [למניעת הפצת נשק גרעיני] ובכלל זה איראן... אנו דבקים בדרישה שאיראן תהיה מחויבת לאמנה וכי מועצת הביטחון תפעל למימוש מחויבות זו."[29]
תורכי אל-פיצל, לשעבר ראש המודיעין הסעודי ושגריר סעודיה בארה"ב, אמר בנאום שנשא בוושינגטון ב-22.10.13, בכנס של "המועצה הלאומית ליחסי ערבים-ארה"ב": "כל צד שישחרר את איראן מאחיזתם של הקיצוניים בחוג של חמנאי ובמשמרות המפכה, יביא יציבות לאזורנו ... הדרך שלפנינו קשה. השאלה אם רוחני יצליח לנווט את איראן אל מדיניות חכמה יותר, כבר מעוררת ספק באיראן. כוחות האופל בקום ובטהראן מושרשים היטב. שאיפות ההתפשטות ומורשת ההתפשטות של חומייני קוראות תיגר על המילים היפות של רוחני. עלינו לחכות ולראות אם רוחני יצליח ליישם את דבריו, או שייכשל כפי ש[הנשיאים] ח'תאמי ורפסנג'אני נכשלו לפניו, ראו כיצד הרטוריקה המתוקה שלהם מתנפצת על סלעי הרטוריקה של ח'אמנאי. אנו מוכנים לשתי האפשרויות.[30]
כותבים רבים הזהירו כי אין שינוי אמיתי במדיניות המשטר האיראני וכי השליט האמיתי הוא עלי ח'מנאי, שמנהיג משטר דתי קיצוני העוין את המדינות השכנות ואת העולם כולו. לדידם, האיראנים אינם כנים בכוונותיהם ופועלים למשוך זמן עד שישלימו את תוכניתם הגרעינית.[31] בעל הטור, עבדאללה בן בג'אד אל-עותיבי, כתב: "אובמה נכנס למו"מ עם איראן כדי לתת ויתורים ללא תמורה... האיראנים ידועים ביכולתם למשוך זמן ובסבלנותם לשקוע בפרטים. הם כבר התנסו 'בנחישות' של אובמה בסוריה וכעת [הם] רגועים ויכולים להמשיך ולהאיץ את תוכניתם הגרעינית בקדנציה שנשארה לו, כדי שיוכלו לכפות את תנאיהם על הנשיא שיבוא אחריו. הם לא יתנו לו [לאומבמה] שום פתרון והוא ייתן להם זמן."[32]
ארה"ב מצילה את איראן מהמשבר הכלכלי, בניסיון לפתור את משבר הגרעין[33]
קמפיין תקשורתי בגנות התקרבות ארה"ב-איראן
המחלוקת בין סעודיה לארה"ב סביב מדיניות הפתיחות מול איראן חברה לשורת מחלוקות הקיימות ביניהן לגבי סוגיות אזוריות אחרות (כדוגמת המשבר בסוריה, היחס למשטר הנוכחי במצרים ולהדחת מורסי והיחס למחאות בבחריין), והגבירה את החשדנות סביב כנות כוונותיו של ממשל אובמה. בשל תחושות אלו התפתח בתקשורת הסעודית שיח חשדני, החרד מן ההתקרבות בין ארה"ב ואיראן בפרט וממדיניות ממשל אובמה, שהתבטא במאמרים: "למי הממלכה תפנה כעת, כשארה"ב הפנתה לה את הגב"[34]; "אמריקה ואיראן – מדוע עכשיו?"[35] ו"איראן- משתנה או מתמרנת? "[36]
מדיניות פתיחות זו שנקט הממשל האמריקאי כלפי איראן התפרשה, בעיתונות הערבית בכלל ובעיתוני סעודיה בפרט, כבגידה מצד ממשל אובמה בבעלת הברית הסעודית. הפרשן עבד אל-בארי עטואן, הידוע בביקורתו כלפי הממלכה הסעודית, כתב ביומון החדש שלו ראי אל-יום: "ללא כל ספק, התוכנית הסעודית קיבלה סכין מורעלת בגב מבעלת בריתה האמריקאית."[37] הפרשן הסעודי תורכי אל-חמד אמר: "העניין האיראני והעניין הסורי הם חלק מהביטחון הלאומי הסעודי, אנו עדים למו"מ אמריקאי עם איראן, שמשמעותו היא ויתור מצד אמריקה... אין מדינה שיש לה חברים לנצח. ארה"ב תקריב את יחסיה עם סעודיה במידה ותראה כי איראן היא השוטר של המזרח התיכון והיא שתפעל לפתרון המשבר בסוריה. אמריקה לא תהסס לוותר על חבריה."[38]
רבים שבו וטענו כי ארה"ב מתעלמת מבעלות בריתה במפרץ, העלולות לשלם את מחיר ההתקרבות בין שתי המדינות. כמו כן הועלה החשש כי כפי שארה"ב לא נועצה בבעלות בריתה בעת גיבוש ההסכם קרי-לברוב, היא עלולה לפעול כך גם במקרה של הבנות עם איראן לגבי תוכניתה הגרעינית. מאמר מערכת ביומון אל-מדינה הסעודי התריע: "אסור שהעסקה [בין איראן לארה"ב] תהיה על חשבון שכנותיה של איראן, או על חשבון המשך הסבל של העם הסורי."[39]
בעל הטור, עבד אל-עזיז בן עת'מאן בן סקר, כתב ביומון אל-שרק אל-אוסט: "מדינות המשפ"ם אינן מתנגדות לשום מאמץ השואף לשפר את יחסים ארה"ב- איראן. השלום והיציבות באזור הם צורך ערבי... אולם מדינות המשפ"ם מתנגדות לאפשרות שארה"ב תעשה ויתורים גדולים ומסוכנים לאיראן כדי להגיע להסכם בילטראלי ביניהן, דבר שתהיה לו השפעה עמוקה על ביטחון המפרץ הערבי. זאת במיוחד לנוכח העובדה שלמדינות המפרץ יש כמה בעיות ומאבקים עם איראן בשל דברים הקשורים לשכנות גיאוגראפית, לתחרות האסטרטגית ביניהן ולשוני עדתי ועוד. כל החלטה אמריקאית הנוגעת לחתימה על הסכם עם טהראן, אסור שתהיה על חשבון הזכויות והאינטרסים המפרציים.
מה שמגביר את הדאגה במפרץ... הוא שהמו"מ [בין ארה"ב ואיראן] הוא חשאי ונעשה מבלי ליידע את מדינות המפרץ הערביות לגבי תוכנו, מטרתו או הוויתורים שאמריקה עלולה לתת לטהראן במסגרתו. מאחר ששיחות אלו באות על רקע מצב של חוסר אמון בין וושינגטון ומדינות המפרץ – בשל המשבר בסוריה והמצב במצרים ועיראק – החששות והדאגות של הצד המפרצי נראות מוצדקות. על וושינגטון להרגיע את מדינות המפרץ ולהבטיח כי לא יוגשו ויתורים אזוריים מבלי להתייעץ עם בעלות בריתה של וושינגטון במזרח התיכון... שלב זה של יחסי שלום בין אמריקה ואיראן [מתגבש] בלב מצב מתמשך של העדר אמון של העולם הערבי כלפי ממשל הנשיא אובמה... השלכות המשבר הזה חשפו כי ממשל אובמה מוכן לשנות את עמדותיו ולחזור בו מהבטחותיו ... וכי הוא נכנע ללחצים פנימיים ובינלאומיים. דבר זה מטריד מאוד את מדינות המפרץ הערביות במיוחד כאשר מדובר בסוגיה רגישה כמו המו"מ עם טהראן."[40]
בעל הטור, בדר סולימאן אל-עאמר, כתב ביומון הסעודי אל-וטן: "מה שקורה בין וושינגטון וטהראן אינו מאבק אמיתי אידיאולוגי, זהו מאבק אסטרטגי שניתן לפתרו במו"מ ושת"פ... אין ספק, זה יהיה על חשבון מדינות המפרץ... המחשבה על הסדרת המחלוקות בין אמריקה ואיראן לא נולדה הרגע ... דיאלוג רציני בין שתי המדינות החל כבר ב-2003... מדוע עכשיו מכריזים עליו בפומבי? לדעתי אמריקה נחושה [כעת] לשנות את האסטרטגיה שלה באזור, לאחר האירועים האחרונים במצרים ואי יכולתה לתקוף צבאית את משטר אסד. הפגנת היחסים החשאיים עם איראן, תוך התייחסות אליה כבעלת ברית אסטרטגית באזור כמו ישראל, משמעותה אפשרות שאיראן תרחיב את השפעתה באזור ותפוצה על מה שאיבדה בסוריה... מגמה זו בין שתי המדינות [איראן וארה"ב] מחייבת מאיתנו להיות זהירים יותר בימים הבאים ולא להאמין לשמועות בדבר מחלוקות עמוקות בין השתיים..."[41]
המאמרים הרבים בגנות התקרבות היחסים ובגנות המשטר האיראני הובילו את הפרשן הסעודי, ג'מאל ח'אשוקג'י, למתוח ביקורת על הקמפיין התקשורתי בגנות מגמה זו בשיח הסעודי. ח'אשוקג'י כתב: "תוקפת אותנו בהלה כל פעם שיש באופק הפוליטי פיוס אמריקאי איראני... חלקנו הולך רחוק עד כדי קונספירציה והוא משוכנע שיש ברית חשאית ושת"פ בין שני הצדדים שיעלו [בקרוב] על פני השטח ... וכי אנו נשלם על כך מחיר כבד באינטרסים ובזכויות שלנו. אני חושב שכולנו זקוקים לשבת לטיפול פסיכולוגי ולקחת קורסים ב'ריאל פוליטיק' כדי שנחזיר את ביטחוננו העצמי."
ביקורת זו לא מנעה מח'אשוקג'י לתקוף את המשטר האיראני, באומרו כי פיוס עם המשטר האיראני הוא "אינטרס של האזור יותר מאשר של ארה"ב." לדבריו, "פיוס כזה אפשרי היום יותר מאי פעם, אולם הבעיה היא האיראנים, שהם היחידים שאינם רוצים להשתנות. ומעוניינים לנצל את כל התמורות הפוליטיות לטובת המדיניות שלהם. מו"מ על תוכנית הגרעין שלהם משמעותו שאנו נמשיך במו"מ והם ימשיכו בתוכנית הגרעין..."[42]
מאמרים מעטים ניסו להפיג את החששות בממלכה, וטענו כי היחסים בין איראן וארה"ב לא יהפכו לאסטרטגיים. במאמר המערכת ביומון אל-וטן נכתב: "מוגזם לתאר תסריט שבו הקלפים באזור נטרפים לטובת טהראן. ארה"ב והקהילייה הבינלאומית מבינים היטב כי המשטר האיראני אינו יכול לנרמל את היחסים עם מדינות המערב. תהא זו התאבדות פוליטית מצד חובשי המצנפות באיראן ... שהלכו להתקרבות זו רק בשל המצב הכלכלי הפנימי המחפיר... יתכן וכאשר קלף הלחץ האיראני, קרי תיק הגרעין, יישרף – ארה"ב ומדינות האזור ירוויחו יותר מאיראן "[43]
גם מאמר המערכת של היומון אל-יום ניסה להפיג את החששות: "יש פרשנויות רבות ביחס להתקרבות האיראנית אמריקאית, לחלקן מסקנות מוזרות, הקרובות יותר למשאלות לב. לא נראה כי יש בהתקרבות זו יותר מאשר נראה כיום. העוינות בין ארה"ב והמשטר טהראן אינה עניין פתאומי או טקטי, היחסים ביניהן רוויי חשדנות הדדית. לא נראה כי יחסי ארה"ב - איראן יתפתחו לכדי יחסים אסטרטגיים, זאת למרות המסרים הרבים ששולח המשטר האיראני..."[44]
איראן מחייכת לארה"ב בפרחים בעודה יושבת על חבית של חומר גרעיני[45]
מתקפה דיפלומטית סעודית נגד מדיניות ארה"ב כלפי האזור
המחלוקות הקשות בין שתי המדינות בנוגע לטיפול במשברים באזור העיבו על היחסים ביניהן עד כי לאחרונה הזדעק ג'ון קרי לבקשתו של הנשיא אובמה לקיים פגישה עם עמיתו הסעודי, סעוד אל-פיצל בצרפת [21.10.2013] כדי להפיג את חששות הממלכה.[46]. יחסי שתי המדינות אף נידונו במהלך ביקורו של קרי בסעודיה ב-4-5 בנובמבר 2013.
ביקורת פומבית חריפה מצד הנהגת הממלכה השמיע לאחרונה האמיר תורכי אל-פיסל, לשעבר ראש המודיעין הסעודי ושגריר סעודיה בארה"ב. בנאום בוושינגטון (22.10.13), הוא אמר כי התנהגותו של הנשיא ברק אובמה בקשר לסוריה "מעוררת צער" וכי הסכם פירוק הנשק הכימי היווה מוצא עבורו לחזור בו מחובתו להתערב צבאית בסוריה. כמו כן, אל-פיצל מתח ביקורת על "הזרועות הפתוחות" לאיראן וסבר כי מי שחושב שריאד תקבל את השתלטותה של איראן על בחריין "משלה את עצמו". לטענתו, "הדרך היחידה שבה אפשר לסיים את הטבח בסוריה באמצעות פתרון פוליטי." היא למנוע אסד להשתמש במכונת הרצח שלו ובכלל זה התקפה על חיל האוויר הסורי ועל מוקדי השלטון הצבאי" לדבריו, "הדרך המבישה שבה העולם מסכים להעניק חסינות לרב הטבחים היא אות קלון על מצחו..."
בפנייתו לממשל האמריקאי אמר: "לפנטגון אין שום תוכניות לחמש את האופוזיציה הסורית וזאת לאחר ששר החוץ [ג'ון] קרי הבטיח בפומבי לעשות זאת. ואחרי שמר אובמה הצהיר שאסד חייב ללכת. למה להצהיר הצהרה כזו כאשר היא בסה"כ רק נחמה לפושע וגורמת צער וייאוש לקורבן?". לדבריו, "פארסת הפיקוח הבינלאומי על הנשק הכימי של בשאר הייתה יכולה להיות מצחיקה אלמלא היתה כל כך נכלוליות ונועדה לא רק לתת למר אובמה הזדמנות לחזור בו אלא גם נועדה לסייע לאסד לטבוח בבני עמו."[47]
על פי דיווחים בכלי תקשורת מערביים, ראש המודיעין הסעודי, בנדר בן סולטאן, אמר לדיפלומטים אירופאים שהוא מתכוון לצמצם את השותפות עם ארה"ב בעניין סוריה ולפעול עם בני ברית אחרים בנושא הזה כולל ירדן וצרפת, זאת במחאה על מדיניות וושינגטון באזור. קרי, יוזמת התקרבותה לאיראן, אי חתירתה לפתרון המשבר בסוריה והסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואי תמיכה בדיכוי המחאה בבחריין. מקור המקורב למקבלי החלטות בסעודיה אמר שההתרחקות המתוכננת מארה"ב היא צעד "משמעותי" אשר יהיו לו השלכות רחבות כולל בנושא קניית נשק ומכירת נפט.[48]
הפרשן חאלד אל-דח'יל התייחס למחלוקות בין שתי המדינות, בראיון ליומון עוכאט' אל-יום: "יש מחלוקות בין סעודיה ובין ארה"ב בנושא האביב הערבי במיוחד בנוגע למצרים וסוריה. יתכן והדבר קורה לראשונה בהיקף כזה ביניהן... מה שמשקף את קיומן של מחלוקות אלו הוא העובדה שסעודיה כמעט מצמצמת את קשריה בנושא סוריה לכמה מדינות באיחוד האירופי ובפרט מתייעצת עם לצרפת ובריטניה יותר מאשר עם אמריקה... ברור שיש מחלוקת חדשה בנוגע לעניין האיראני על רקע הפתיחות הראשונית שיש בין וושינגטון ואיראן... סעודיה כעת עומדת מול אפשרות בו ההנחה בדבר הבנה הדדית בין איראן ואמריקה הופכת למציאות קיימת. זו התפתחות גדולה שיהיו לה השלכות באזור..."[49]
מחאתה של סעודיה בנוגע לטיפול האמריקאי במשברים באזור באה לידי ביטוי גם במסרים שלה בזירה הדיפלומטית הבינלאומית, כאשר קראה תיגר נגד האו"ם באמצעות ביטול נאום נציגה בעצרת הכללית של האו"ם (1.10.2013) ובוויתורה על חברות לא קבועה במועצת הביטחון (18.10.2013). מהלכים אלו נעשו במחאה על "המוסר הכפול" של הארגון שבא לידי ביטוי בטיפול במשבר הסורי והבעיה הפלסטינית[50] . הוול סטריט ג'ורנאל דיווח כי האמיר בנדר אמר לדיפלומטים אירופאים כי הויתור על החברות הלא קבועה במועצת הביטחון "היה מסר לארה"ב ולא לאו"ם."[51]
האו"ם מתנועע על כסא גלגלים, מול הבעיות במזה"ת[52]
גם עיתוני סעודיה פירשו צעדים אלה בעיקר כמחאה על מדיניות ארה"ב: בעל הטור בדר אל-בלוי כתב ביומון אל-שרק: "בסירובה לקבל מושב במועצת הביטחון, הממלכה הפנתה גבה לממשל אובמה"[53] הפרשן ח'אלד אל-דח'יל הסביר במאמר ביומון אל-חיאת כי "סעודיה חשה מבוכה לנוכח תחושתה כי הממשל של אובמה הוא הממשל האמריקאי שהכי חסר רגישות כלפי האינטרסים של בעלי בריתו." לדבריו, הוויתור על חברות לא קבועה במועצת הביטחון היה בבחינת "זעקת מחאה מהדהדת לנוכח השינויים המצטברים לאחרונה במדיניות ארה"ב באזור" עוד כתב: "היה ניתן לחיות בדו קיום עם קשיחות העורף הרוסית במועצת הביטחון כלפי המשבר הסורי, אך הבנה אמריקאית-רוסית בנושא זה; הצלחתה של רוסיה לצמצם את המשבר לנושא הנשק הכימי בלבד והסכמתה של וושינגטון על כך; ואח"כ הפתיחות הגדולה המפתיעה בין וושינגטון וטהראן גרמה לסעודיה לחשוב כי אין עוד ערך לכניסתה למועצת הביטחון עתה. שכן, לאור ההתפתחויות האחרונות יהיו [בוודאי] הבנות מוקדמות בין החברות הקבועות במועצת הביטחון בכל הנוגע למשבר הסורי והבעיה הפלסטינית והבנות אלו יהפכו באופן חסר תקדים את תפקידן של החברות הלא קבועות לשולי." [54]
ביקורת נוקבת על מדיניות ארה"ב הופיעה במאמר מערכת של היומון הסעודי עוכאט', שכותרתו: "כיצד ארה"ב חושבת על עתיד האזור?". המאמר, שדן בטיעוניו של אובמה, בנאומו בעצרת הכללית של האו"ם ב-24 באוקטובר 2013, קבע בין היתר: "[הנאום] מעיד על קיומו של שינוי חשוב במדיניות ארה"ב כלפי האזור ומצבו, בראייתה את העתיד... שינוי [זה] נשען על הנחה לפיה המצב באזור עדין מאוד ויש לו פוטנציאל לזעזועים וטלטלות וכי מה שמניע את המצב הוא הצעדים שעושה איראן בשטח והחלטותיה. ולכן הכלה של כוח זה והסתייעות בו לקידום שורה של שינויים תחת המטריה [האמריקאית] ובשליטתה אולי תספק את הביטחון הנדרש לאינטרסים [האמריקאים]. זאת במקום שהם יהיו תלויים בגורמים שלא יהיו בעתיד בשליטה אמריקאית ואז הרוסים יהיו המרוויחים הראשונים מכל זה.
ניתוח מוטעה זה של האירועים הוא שמכוון את המצפן האמריקאי לעבר שיקולים שאני חושש שיעלו ביוקר לכל הצדדים ובכלל זה לצד האמריקאי. [התפיסה האמריקאית] גורסת שהבטחת האינטרסים שלה, בצורה טובה ביותר, ועם מינימום אבדות יכולה להתגשם [רק] באמצעות פניה לברית עם רוסיה ואיראן מבלי לערוב להשלכותיה. זאת במטרה להבטיח רגיעה לא רק לאזור הערבי וכדי להבטיח את בטחון ישראל. שאם לא כן – מדוע ארה"ב נוהגת ב"עדינות" כזו מול רוסיה? ורוצה באמת להשיג את חיבתה של איראן?!
מאמר המערכת קבל על כך ש"ארה"ב מקבלת את המדיניות האיראנית המתערבת בעניינים הפנימיים של מדינות האזור ומברכת על התמיכה הרוסית האין סופית באסד איראן וחזבאללה." לטענתו "הדבר יכול לסבך עוד יותר את העניינים ולגרום להמשך העדר היציבות באזור ואפילו להחמרתו..."
עוד נכתב בנושא: "בין אם המטרה היא שמירה על האינטרסים האמריקאים, שמירה על [מעמד] ארה"ב כמדינה מובילה או הבטחת בטחונה של ישראל והפיכתה לשחקן הראשי היחיד באזור בסופו של דבר, לאחר חיסול החשבונות עם בעלי הברית הזמניים הרוסים והאיראנים - הרי שלא נראה כי ניתן להגשים מטרות אלו לאור המדיניות [שארה"ב נוקטת] מול גורמים המסוכנים כמו כספית ללא ערבויות אמיתיות, מוחשיות,ברורות וסופיות...
נראה כי ארה"ב ורוסיה מסכימות להפסיק את האותות המבשרים על חידוש המלחמה הקרה הבאה ביניהן... ולפעול יחד כדי לבנות אסטרטגיה בה כל צד מקבל את חלקו במפת הדרכים החדשה, שהוכנה [מבעוד מועד]. כמו כן, נראה כי הבנות אלו בהכרח מעניקות תפקיד כלשהו לאיראן. השאלות כעת הן: מה [תוכן] ההבנות הללו? עד כמה מדינות האזור יודעות את פרטיהן? עד כמה הן מסכנות אותן ומהוות איום ממשי להן ולעמיהן בטווח הקצר והארוך? ומה הקשר של כל זה למה שקרה וקורה בסוריה היום, מחר ומחרתיים?... המצב כולו מוכיח כי התקופה הקרובה תהיה עדה "לכיפופי ידיים" בין המדינות. אנו מקווים כי יהיו הבנות טובות יותר בין המדינות שלנו ועמינו לבין האמריקאים ולא להפך."[55]
* י. יהושע היא סגנית נשיא למחקר ומנהלת ממרי ישראל
[1] בכינוס שרי החוץ של הליע"ר, אמר שר החוץ הסעודי סעוד אל-פיצל: "כל התנגדות למהלך בינלאומי נגד אסד רק מעודדת את המשטר הסורי". הוא הדגיש כי אסור לחכות עד שאסד ישמיד עוד מבני עמו וכי פעולה להצלת העם הסורי "אינה נחשבת מעורבות זרה" עוד אמר: "העם הסורי הוא זה שיודע הכי טוב מה האינטרס שלו. הוא זקוק לפעולה צבאית כדי להגן על עצמו. אנו מסכימים לכל מה שהעם הסורי מסכים לו. ומתנגדים למה שהוא מתנגד." ראו: אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 2.9.2013.
[2] ראו למשל כתבה של העורך הראשי של היומון עוכאט' תחת הכותרת "האזור לאן לאחר התקיפה?" 3.9.2013.
[4] ראו מאמרו של מוחמד אל-רומיחי, אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 28.9.2013. וכן נאום האמיר תורכי אל-פיצל בוועידה בוושינגטון מטעם "המועצה הלאומית ליחסי ערבים-ארה"ב" במהלכה גם מחה על כך שמערב לא חימש את האופוזיציה. https://ncusar.org/ 28.10.2013. ראו דוח ממרי
[5] ראו כתבתו של מוחמד אל-זאיד באל-וטן (סעודיה), 11.9.2013.
[6] ראו מאמרו של תורכי אל-סוהיל באל-וטן (סעודיה), 11.9.2013.
[7] ראו מאמרו של עלי סעד אל-מוסא באל-וטן (סעודיה), 11.9.2013.
[8] ראו מאמרו של עבד אל-עזיז בן עת'מאן בן סקר באל-שרק אל-אוסט (לונדון), 11.9.2013
[9] ראו מאמרו של מוטלק סעוד אל-מוטירי באל-ריאד (סעודיה), 11.9.2013
[11] אל-חיאת (סעודיה), 9.10.2013
[12] אל-יום (סעודיה), 15.9.2013
[13] בהמשך כתב: "לו איראן היתה רצינית כלפי האזור והמערב, היא לא היתה מסתפקת רק בהסכמה על התוכנית הרוסית שנועדה להציל את אסד, אלא היתה מפסיקה את תמיכתה במכונת ההרג של אסד ושואפת לפתרון דיפלומטי. לו אובמה באמת היה רציני כלפי איראן, הוא לא היה מחמיץ את ההזדמנות להפנות מכה אסטרטגית לאיראן באמצעות הפלת אסד." אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 19.9.2013.
[14] מלך ירדן, עבדאללה השני הוא זה שטבע את המונח "הסהר השיעי" בדצמבר 2004 בראיון שהעניק ל"וושינגטון פוסט". בראיון הזהיר המלך מפני ניסיון איראני להקים "חצי סהר שיעי" שיתפרש מאיראן, דרך עיראק וסוריה ועד לבנון, ויפר את מאזן הכוחות המסורתי בין הסונים והשיעים.
[15] אל-חיאת (לונדון), 15.6.2013 ראו דוח ממרי
[16]אל-וטן (סעודיה), 9.10.2013
[17] אל-וטן (סעודיה), 11.9.2013.
[18]אל-ריאד (סעודיה), 3.10.2013.
[19] ראו מאמרו של ח'אלד אל-דח'יל: אל-חיאת (לונדון), 15.9.2015.
[20] בראיון לכתבת CNN כריסטיאן אמנפור אמר ג'פרי פלטמן: "אנו כאו"ם מדברים עם איראן... לא נוכל לפתור את הדברים דרך שיחות עם הסורים לכן אנו מדברים עם אחרים ואיראן היא חשובה." בהזמנות אחרת בראיון פלטמן הזכיר גם את סעודיה כמדינה שיש להתייעץ עמה לצורך הסדר בסוריה לצפייה בראיון.
יצוין כי העמדות שהביע פלטמן משקפות את עמדת האו"ם. גם קופי אנאן, עת היה השליח המיוחד של האו"ם לסוריה, הציע לשתף את איראן בדיונים לפתרון המשבר בסוריה. על שליחות אנאן ראו דוח ממרי:. שליח האו"ם הנוכחי, לח'דר בראהימי, גורס גם הוא כי הכרחי לשתף את איראן ומדינות אחרות באזור במאמץ לפתרון המשבר בסוריה במסגרת ז'נווה 2. ביולי 2013 הוא אמר, כי על כל המדינות שיש להן השפעה או אינטרסים בסוריה, ובכלל זה איראן, להגיע לוועידת ז'נווה 2 וכי הצד האמריקאי בוחן זאת. ראו: אל-חיאת (לונדון) 23.7.2013. על פי דיווחים, בשיחת טלפון עם שר החוץ האיראני מוחמד ג'ואד זריף אמר בראהימי כי לאיראן תפקיד "בונה בעל חשיבות עצומה", בפתרון סוגיות אזוריות. ראו: סאנא (סוריה), 21.8.2013.
[21] בעל הטור זין אל-עאבדין רוכאבי, כתב ביומון אל-שרק אל-אוסט: "נושא היחסים בין ארה"ב ואיראן היה נוכח בביקור שערכו לאחרונה בטהראן שליט עומאן וג'פרי פלטמן. נכון, פלטמן ביקר מטען האו"ם, שכן, הוא כעת עוזרו המדיני של מזכ"ל האו"ם. אך תוארו הקבוע והתמידי הוא דיפלומט אמריקאי מכובד, הבקיא בפרטי ענייני המזה"ת..." ראו: אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 21.9.2013; הכותב סאלח אל-זהראני רמז כי לביקור של פלטמן - "סנדק ההתפשטות השיעית הקיצונית בעיראק", כדבריו – בטהראן, יש תרומה למדיניות ארה"ב ביחס לסוריה ולאיראן ראו: אל-רסאלה (סעודיה), 20.9.2013; רמיזות בדבר תפקיד אפשרי של פלטמן בהתקרבות בין ארה"ב ואיראן נשמעו גם במאמרו של ח'אלד אל-דח'יל באל-חיאת (סעודיה), 15.9.2013
[22] אל-חיאת (לונדון) 20.9.2013
[23] אל-חיאת (סעודיה), 15.9.2013
[24] בעיתונות הסעודית התפרסמו מאמרי ביקורת נגד בראהימי: ראו למשל מאמר המערכת של אל-מדינה (סעודיה), 28.10.2013 ומאמרו של ג'אסר אל-ג'אסר באל-ג'זירה (סעודיה), 28.10.2013
[25] אל-חיאת (סעודיה), 16.10.2013.
[26] אל-וטן (סוריה), 28.10.2013. ראו גם דברי לברוב שרמז לסעודיה, כי חלק מהמדינות המממנות את האופוזיציה פועלות להכשלת המאמצים לעריכת ז'נבה 2. סאנא (סוריה), 29.10.2013.
[27] אל-וטן (סעודיה), 31.10.2013.
[28] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 4.10.2013.
[29] אל-ריאד (סעודיה), 4.10.2013.
[30] וhttps://ncusar.org/ 28.10.2013. ראו דוח ממרי
[31] ראו למשל: מאמרו של עבד אל-רחמן אל-ראשד באל-שרק אל-אוסט (לונדון) 28.9.2013; מאמרו של הכותב המצרי סולימאן ג'ודה באל-שרק אל-אוסט (לונדון), 30.9.2013; ומאמרו של ג'מאל חאשוקג'י באל-חיאת (לונדון), 28.9.2013.
[32] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 29.9.2013.
[33] אל-וטן (סעודיה), 1.10.13
[34] ראו מאמרו של בדר אל-בלוי באל-שרק (סעודיה), 23.10.2013.
[35] ראו מאמרו של מאת בדר סולימאן אל-עאמר באל-וטן (סעודיה), 30.9.2013
[36] ראו מאמרו של מוחמד אל-רומיחי באל-שרק אל-אוסט (לונדון), 28.9.2013
[37] ראי אל-יום (לונדון), 30.9.2013.
[38]ו www.alarabiya.net 16.10.2013
[39] אל-מדינה (סעודיה), 1.10.2013. טענות דומות נשמעו גם בעיתונות בבחריין, בעלת בריתה של סעודיה, המדכאת את המחאה בשטחה הזוכה לעידוד מצד איראן. למשל, בעל הטור אל-סיד זהרה כתב, ביומון אח'באר אל-ח'ליג מאמר שכותרתו "שיחת הטלפון מבשרת הרעות", שבו טען כי ישנה "קנוניה אמריקאית- איראנית בנוגע לעניינים הערבים" וכי "שיחת הטלפון בין נשיאיהן, היא בבחינת אות אזהרה למדינות ערב ולמדינות המשפ"ם בפרט" ראו: אח'באר אל-ח'ליג' (בחריין), 30.9.2013.
[40] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 29.9.2013.
[41] אל- וטן (סעודיה), 30.9.2013.
[42] אל-חיאת (לונדון), 28.9.2013.
[43] אל-וטן (סעודיה), 30.9.2013.
[44] אל-יום (סעודיה), 2.10.2013.
[45] אל-חיאת (לונדון), 19.10.2013
[46] שה"ח האמריקאי ג'ון קרי אמר לעיתונאים בלונדון "אנו יודעים כי אנו חייבים לעבוד ביחד בצמוד, כפי שאני עושה. הנשיא ביקשני לבוא ולנהל את השיחות שאנו מנהלים" הוא גם אמר כי יש לו אמון רב שארה"ב וסעודיה ימשיכו להיות בעלות ברית קרובות וחשובות כפי שהיה בעבר." הגרדיאן (בריטניה), 22.10.2013; אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 22.10.2013.
[47]ופיסל הסביר בנאומו כי 'סעודיה רוצה שני דברים לגבי איראן: שהיא לא תשיג נשק גרעיני ולכן היא קוראת להפוך את אזור המזה"ת ריק מנשק גרעיני, כלומר, איראן וישראל צריכות לוותר עליו.' הוא הזהיר כי הסנקציות לבדן 'לא ירתיעו את הנהגת איראן מניסיון להחזיק בנשק גרעיני... הדבר השני: מאמצי איראן להתערב במדינות בעלות רוב שיעי, כגון בחריין ועיראק, וכן במדינות שבהן יש מיעוט שיעי, כמו כווית, לבנון ותימן. ארצו תעמוד מול כל התערבות איראנית בענייניהן הפנימיים של ארצות אלה.' הוא ציין שסעודיה לא תקבל תפיסה השלטון בבחריין ע"י איראן. https://ncusar.org/., 28.10.2013; ראו גם דוח ממרי
[48] וול סטריט ג'ורנל (ארה"ב), 21.10.2013; רויטרס 22.10.2013.
[49]ו okazalyoum.com 29.9.2013
[50] אל-חיאת (סעודיה), 1.10.2013. www.spa.gov.sa 18.10.2013.
[51] וול סריט ג'ורנאל (ארה"ב), 21.10.2013.
[52] אל-חיאת (סעודיה), 7.10.2013
[53] אל-שרק (סעודיה), 23.10.2013.
[54] אל-חיאת (לונדון), 15.10.2013. מאמר מערכת של היומון אל-וטן, פירט את המניעים לוויתורה הסעודי על מושב במועצת הביטחון, בציינו כי מדובר ב"אזהרה לעולם מכך שהדברים נעים לעבר הגרוע מכל" עוד נכתב, כי "הוויתור גם מחזיר לקדמת הבמה את הרעיון בדבר הרפורמה במועבי"ט. יש לבטל את 'הווטו', שמדינה כלשהי [הכוונה לרוסיה] מפעילה כדי לעודד את העריץ להרוג את העמים... בנוסף, אין מנוס מלהזכיר במפורש את חוסר האיזון בחלוקת המושבים הקבועים במועבי"ט, שכן אין זה צודק שמה שקבעו המנצחים בסוף מלחמת העולם השנייה יימשך,.. בהותירם את יתר העולם נתון לחסדי החלטותיהן. אין זה מקובל עוד, שאירופה שומרת לעצמה שלושה מושבים, בהשאירה לשאר היבשות שני מושבים. בקיצור, אם לא תקרה רפורמה במועבי"ט, השלום העולמי יישאר תחת איום. הסכנה הגדולה ביותר [היא] כאשר חלק מהמדינות כפופות לחוק הג'ונגל תחת חסותה של מדינה בעלת מושב קבע במועבי"ט, כמו שקורה בסוריה..." ראו: אל-וטן (סעודיה), 20.10.2013.
[55] המאמר גם מתח ביקורת גם על מדיניותה של ארה"ב ביחס למצרים, אם כי ציין כי לאחרונה חל שינוי בעמדה זו הודות ללחצים סעודים על הממשל האמריקאי: לדבריו, יותר מפעם אחת נקטה ארה"ב במדיניות מוטעית "שכופה תרבות אחרת על מדינות ועמי האזור וכי הדבר הוביל למצב של אי יציבות לא מוצדקת. האירועים וההתפתחויות האחרונים היו ההוכחה הגדולה ביותר לעולם כי כפיית כל שינוי בכוח אינה משרתת שום צד ורק גורמת לאנרכיה לא מחושבת" עוד אמר כי "המדינות והעמים הם אלו שעושים את הבחירות שלהם אף אחד אינו יכול להכתיב זאת עליהם מבלי שירצו בכך. ישנם אינטרסים משותפים ועמוקים והם אלו שצריכים לכפות את עצמם על כולם. כמו כן יש הזדמנות גדולה להבנה בין אמריקה ומדינות העולם האחרות ובראשן המדינות הידידות..." ראו: עוכאט' (סעודיה), 28.9.2013.