כללי

 

פעילת נשים סעודית: האביב הערבי - הזדמנות לשחרור האישה מהחיג'אב

 

לוחמת זכויות הנשים הסעודית נאדין אל-בודיר החיה בדוביי פרסמה ב-4 באוגוסט 2013 מאמר ביומון המצרי אל-מצרי אל-יום, שבו  טענה כי לחובת ההתכסות בחיג'אב ובגלימות בשעת התפילה אין סימוכין בקוראן. אל-בודיר קראה לנפץ את כל המוסכמות והאקסיומות החברתיות הכובלות, לדבריה, את האישה המוסלמית ולנצל את המהפכות בעולם הערבי למען שחרורה.

 

יומיים לפני פרסום מאמרה העלתה אל-בודיר בחשבון הטוויטר שלה את השאלה "מדוע עלי להתכסות בחג'אב בעת התפילה" ועוררה דיון בנושא זה.

 

אל-בודיר בטוויטר שלה:

"שאלה: מדוע עליי לעטות חיג'אב בעת התפילה? הלוואי [שאקבל] תשובה שתשכנע אותי"[1]

 

להלן תרגום קטעים ממאמרה:[2]

 

לא מצאתי פסוק קוראני ברור המכריח אותי לעטות חיג'אב

"השפילו את המבט [שלכם, כי] אני אתפלל אליו [לאללה] בדרך שלי, התרחקו והניחו לי [לעשות זאת] ללא אמצעים מתווכים. תשכחו את הכיבושים המחשבתיים העקרים שלכם, תשכחו את ההתרברבות שלכם נגד גופי, אל תתערבו ואל תטרידו את רגעי הרוחניות שלי בשטחיות הרגילה שלכם.

 

קרעו כל כיסוי והפסיקו למכור את גלימות התפילה. אני מכריזה שבשום אופן לא אבקש רשות בטרם אתפלל ובשום אופן לא אכרע על ברכי כדי לקבל את הסכמתכם לתלבושת ההולמת אותי.

 

הכל אינו הגיוני. מי אכל לנו את השכל ועצר בעדנו לשאול...

 

מה אם לא אתכסה בחיג'אב במהלך התפילה? ללא גלימת התפילה? מה אם לא אסתתר מאחורי יריעת בד כאשר אני מתפללת?

 

את השאלה הזו העליתי בטוויטר. ה"תכפיריון" [הכוונה לאסלמיסטים][3], שהתנגדו לה בטענה שזו התנשאות, אינם מעניינים אותי. משכה את תשומת לבי [דווקא] היכולת של אנשים רבים לנפץ מוסכמות יומיומיות שהתרגלנו אליהן עד שהפכו לאקסיומות שאסור לגעת בהן ולהרהר אחריהן. בתחילה הרוב ענה: שאלתך הדהימה אותנו. לאחר מכן החלו להרהר. במשך שעות וימים אני מקבלת תגובות שונות ותשובות לא משכנעות, המנסות להוכיח שחובה לכסות את השיער במהלך התפילה, ובמקביל, [קיבלתי גם] תגובות אחרות מנשים שלא עוטות חיג'אב בזמן התפילה, ואינן משוכנעות שיש להתכסות בו כלל.

 

ניפוץ המוסכמות. תארו לעצמכם את המרחב התרבותי שנוכל להגיע אליו כאשר ננפץ את המוסכמות היומיומיות. [יש אנשים] הטוענים כי דברים אלה הם שטחיים וההרהור בהם עקר. [אולם] לדעתי, [דווקא] הדברים שההרהור בהם נראה עניין שטחי הם הדברים שהובילו אותנו לרמה זו של שיגעון מחשבתי ועדתי ולכל  שיגעון הנחשלות...

 

אם היינו בודקים את הרחוב הערבי בשנות השישים, לא היינו מוצאים אפילו אישה אחת עם חיג'אב. האם הן היו כופרות שגורלן לגיהינום והן עתידות להיתלות משיער ראשן ביום הדין ולהתייסר בייסורים גדולים!?

 

מדוע שאתכסה בחיג'אב בעת התפילה? לא מצאתי פסוק קוראני ברור המכריח אותי לעטות חיג'אב בעת התפילה ואף שלא בעת התפילה.

 

מדוע שאתכסה בחיג'אב בעת התפילה? אם החג'אב נודע למנוע פיתוי, כפי שטוענים, אזי את מי אני מפתה כאשר אני מתפללת ביחידות?

 

מתי האישה תמרוד נגד כל ההבלים שהחברה כבלה אותה באמצעותם?

הצבת שאלות [בנושאים] אקסיומטיים אינה אסורה. כל דבר ביקום התחיל בשאלה, ועידן זה מהווה הזדמנות היסטורית להצגת כל השאלות ולחיפוש אחר תשובות.

 

כמובן, יתכן שחלק מהגברים אינם [מסוגלים] לקלוט את שאלותיי בשל חוסר רגישותם לנושא, שכן, מכוח הגבריות יש להם פטור חברתי מהחבל העוטף אותי [מטאפורה שכוונתה לחיג'אב]. אך, יהיה זה עוול להשאיר את השאלות הנוגעות לאישה עמוק בבטן לאחר המהפכות [שהתחוללו בעולם הערבי]. האם המהפכה נועדה להציל רק את הגברים? מתי תמרוד האישה ותכריז על מרי נגד כל ההבלים ו[בכלל זאת] אפילו המנהגים היומיומיים הפשוטים ביותר שהחברה כבלה אותה באמצעותם למטרה אחת [בלבד] – למנוע ממנה להשתתף [בחיי החברה].

 

ניפוץ המוסכמות הנהוגות והדברים הנחשבים אצלנו לאקסיומות, שחרור האישה והתחייבות כלפיה לרמות נעלות של צדק ושוויון הם הגורמים הראשיים [שמביאים בסופו של דבר] לסתימת הגולל על כל עריצות פוליטית וניוון מחשבתי. כיצד יכולה [חברה שבה] האישה מדוכאת, אינה טועמת את טעם האושר ושלא נעשה עמה צדק להוליד שליט הגון[?].

 

למה שאתכסה בחיג'אב? למה שאסתיר את גופי בפני מי שייצר וברא אותי?

 

שאלות אלה מביכות אותי ומזכירות לי שלאחר כל מאמר או ויכוח חופשי, עם חזרתי לארצי, אצטרך להוציא את הגלימה השחורה החונקת ולכרוך אותה סביבי. היא [הגלימה מהווה] כרטיס היציאה שלי מהמטוס [וכניסתי] לאדמת המולדת [סעודיה]".