המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
נשיא לבנון, מישל סולימאן, שב ותוקף את נשק חזבאללה
23/8/2013

 

נשיא לבנון, מישל סולימאן, שב ותוקף את נשק חזבאללה

 

מאת א.ב. פיקאלי וח. וורולקר *

 

הקדמה

ב-1 באוגוסט 2013, בנאום לרגל יום השנה ה-68 של צבא לבנון, שהוקדש למעמדו ולתפקידו של הצבא כמגינה של המדינה, שב ותקף נשיא לבנון, מישל סולימאן, את נשקו של חזבאללה, ואף התייחס אליו כאל  "נשק בלתי חוקי". סולימאן טען כי נשק זה מקשה על צבא לבנון למלא את תפקידו כזרוע הצבאית הלגיטימית היחידה של המדינה, ואף הופך זאת לבלתי אפשרי. סולימאן חזר על ההצעה שהגיש בספטמבר 2012 לגוף ההדברות הלאומי[1] הדן למעשה במציאת פתרון לויכוח על נשק חזבאללה -  ולפיה יש להעביר את נשק ההתנגדות, קרי את נשקו של חזבאללה, לאחריות המדינה, שהיא הגורם היחיד ששמורה לו הזכות להגן על לבנון, אדמתה ואוצרות הטבע שלה באמצעות הצבא הלבנוני. הוא אף הדגיש כי הצבא הלבנוני הוא היחיד שרשאי להחזיק ביכולות ההגנה על לבנון.

 

אולם נאומו של סולימאן היה רווי ביקורת נוספת; סולימאן תקף בנאומו את הגורמים השונים בלבנון המעורבים בלחימה בסוריה, כשכוונתו היא הן לחזבאללה הנלחם לצד צבא אסד, והן לזרם אל-מסתקבל וכוחות סלפים הנלחמים בסוריה לצד המורדים.[2] לדבריו, הקרבת נפש אמתית נעשית רק למען לבנון על אדמתה ולא למען מדינה אחרת. ביקורת קשה הפנה סולימאן כלפי זרם אל-מסתקבל וגורמים סלפים במדינה בשל המתקפה הקשה שניהלו נגד הצבא הלבנוני בחודשים האחרונים בעקבות פעילותו נגד גורמים סלפים לבנונים הידועים בתמיכתם במורדים בסוריה, ובראשם השי'ח אחמד אל-אסיר.[3]

 

ראוי לציין כי אין זו הפעם הראשונה שבה סולימאן מותח ביקורת על נשקו של חזבאללה וקורא להכפיפו למוסדות המדינה, אולם ניכר כי נאום זה היה החריף והבוטה ביותר, דבר שבא לידי ביטוי גם בתגובות שהוא עורר. שעות ספורות לאחר הנאום נפלו שני טילי קטיושה סמוך לארמון הנשיאות בבעבדא, אירוע שהתפרש בלבנון כתגובה ישירה לנאומו של סולימאן. כמו כן היומון הלבנוני אל-אח'באר המזוהה עם חזבאללה קרא לסולימאן להסתלק.


דו"ח זה יסקור את עיקרי נאומו של סולימאן, תגובתו של היומון הלבנוני אל-אח'באר לנאום וכן התבטאויות קודמות של סלימאן נגד נשק חזבאללה המצביעות על מדיניותו העקבית והנחושה.

 

נאום סולימאן: הקיום של נשק בלתי חוקי מקשה על הצבא לפעול

בנאום שנשא סולימאן ב-1 באוגוסט 2013 בטקס המרכזי שנערך במטה מפקדת הצבא לרגל יום הצבא הוא חזר והדגיש כי לאחר הניסיונות המרים שחוו במשך תקופה ארוכה, רוצים הלבנוניים מדינה שהיא לבדה, ולא שום גורם לבנוני נוסף, תהיה אחראית להגן על כבודה וריבונותה: "...הזמנים השתנו, פרצו מלחמות ומהפכות, התחוללו הפיכות ושינויים במזרח התיכון ובאזור הערבי, משטרים התחלפו ונכתבו חוקות חדשות, [אך] המשטר הדמוקרטי שלנו ומהות האמנה [הלאומית][4] נותרו איתנים [למרות שמדינתנו נמצאת] סמוך לרעידות האדמה.... הצבא הלבנוני שומר על [המשטר הדמוקרטי בלבנון], ערב לאחדותה ולעצמאותה של לבנון ומחזק את האמונה כי הפלורליזם הוא סוד מהותה והמשך קיומה... לאחר הניסיונות המרים עם הכיבוש [הישראלי] והדברים השליליים [שנבעו מקיומן] של מדינונות, מליציות וכן מהחסות [הסורית], הבחירה האיתנה של הלבנונים היא במדינה שהצבא מגן עליה, במדינה שתהווה להם המקלט [היחיד] השומר על הזכויות והכבוד [ולא שום גורם אחר, כמו, למשל, ההתנגדות] ובמדינה המגנה והמנהלת את הפלורליזם תוך שמירת מרחק ממאבק הזהויות, האמונות, העדתיות והצירים..."[5].

 

מעורבותם של לבנונים במאבקים מחוץ לגבולות לבנון הופכת את לבנון לזירת מלחמה

סולימאן התייחס בנאומו למתקפה הקשה לה היה נתון הצבא בתקופה האחרונה הן מצד גורמים סלפים והן מצד זרם אל-מסתקבל. גורמים סלפים בלבנון האשימו את הצבא כי בפעילותו נגד גורמים אסלאמיסטים במדינה, בהם השיח' הסלפי אחמד אל-אסיר, הוא משרת את חזבאללה ומשטר אסד ופועל במכוון נגד העדה הסונית, ואילו זרם אל-מסתקבל האשים אותו בשיתוף פעולה עם כוחות מזוינים של חזבאללה בקרב שניהל נגד השיח' אל-אסיר בצידון. סולימאן הדגיש כי המתקפה על הצבא היא דבר שאינו מקובל, וכך אמר: "הביטחון אינו הדבר היחיד השומר על חיי המולדת, אולם אין מולדת ללא ביטחון, ואין ביטחון, ריבונות וכבוד ללא הצבא. כפי שלאזרח יש הזכות לקבל ביטחון, חסות והגנה מהמדינה והצבא, כך גם לצבא יש זכויות [שחבים לו] העם והמדינה. לצד [חובתם] לציידו, לחמשו ולספק לו  תמיכה חומרית ומוסרית, הוא זקוק [גם] לסביבה לאומית טהורה ולמדינה חובקת נותנת חסות. הצבא אינו גוף מופשט ונפרד הפועל במנותק מהמדינה והעם. הוא חלק מהם, [פועל] למענם, ומבקש גיבוי פוליטי רשמי הנשען על החלטה וגיבוי עממי הנשען על תמיכה [של כלל הציבור]...אסור להעביר את הצבא מעמדה של הגנה על האזרח לעמדה של הגנה על עצמו, ובפרט במקרים שהוא נתון לתקיפה ...מה שדרוש בנסיבות רגישות אלה היא קמפיין תמיכה בצבא ולא מתקפה עליו".

 

בהמשך תקף סולימאן את הגורמים הלבנונים השונים המעורבים בלחימה המתנהלת בסוריה  - הן את חזבאללה הנלחם לצד משטר אסד והן זרם אל-מסתקבל וגורמים סלפים הנלחמים לצד המורדים הסורים. לדבריו, לחימתם בסוריה גררה את לבנון לזירת מלחמה ומקשה על צבא לבנון לבצע את משימותיו מחשש שפעילותו תתפרש כאילו היא נגד קבוצה פוליטית מסוימת או עדה מסוימת. הוא אמר: " הצבא ייכשל במשימתו אם יימשך המצב [הנוכחי] שבו לא ניתן לדכא כל התנכלות או פגיעה בצבא או באזרח, בשל חשש לפגוע בכבוד של חלק מקבוצה או של עדה שלמה. דבר [נוסף] שמקשה על הצבא למלא את תפקידו  הוא מעורבותם של קבוצת לבנונים או כמה קבוצות במאבקים שמחוץ לגבולות [לבנון], דבר המייבא משברים חיצוניים לתוכנו והופך את המדינה לזירה פתוחה של מלחמת פרוקסי [כאשר חזבאללה שליחה של ציר ההתנגדות והסלפים שלוחים של מתנגדי משטר אסד] ...".

 

הגיעה העת שרק הצבא יחזיק ביכולות ההגנה על המדינה

סולימאן הדגיש כי הנשק הבלתי חוקי פוגע ואף משתק את הצבא. הוא גם  חזר וקרא ליישם את הצעתו מלפני כשנה הקוראת להכפיף את הנשק של חזבאללה לאחריות המדינה והצבא. וליישום כל סעיפי החלטה 1701, ברמזו, ככל הנראה, לסעיפים הקוראים להגברת שליטת המדינה על דרום לבנון ולפרוק מנשקם את הארגונים החמושים, קרי חזבאללה. וכך אמר: "כל עוד יימשך המצב של כפילות הנשק [במדינה] -  הנשק חוקי [של הצבא] לצד הנשק הבלתי חוקי [של גורמים לבנונים שונים, בהם חזבאללה] - יקשה על הצבא למלא את תפקידו ואף יהפוך זאת לדבר בלתי אפשרי... קיים צורך דחוף לבחון את אסטרטגיית ההגנה הלאומית ולקבוע אותה לאור ההתפתחויות באזור ולנוכח השינוי הפתאומי שחל בתפקידו הבסיסי של נשק ההתנגדות, שחצה את גבולות לבנון. בהסתמך על ההצעה שהעליתי בעניין זה בפני העם ובפני גוף ההדברות הלאומי... ומתוך הבחנה ברורה, מדויקת ומתמשכת שאנו עושים בין ההתנגדות לבין הטרור, וכדי לחזק את היכולת שלנו לבצע התנגדות ולהגן אך ורק על לבנון, הגיעה העת שהמדינה, יחד עם צבאה והנהגתה הפוליטית העליונה, יהיו הגוף העיקרי שיהיה אחראי על יכולות אלה [הכוונה לנשק ההתנגדות] ויחליט על שימוש בהן.

 

במקביל לכך, ולאחר שלבנון הצליחה לשחרר את רוב אדמותיה מהכיבוש הישראלי בעזרת כל יכולותיה... איננו שוכחים להמשיך בביצוע תכניות חימוש הצבא וציודו, שאושרו על ידי הממשלה, כדי שיהיה במוכנות וביכולת מלאות שיאפשרו לו - ואך ורק לו -  להחזיק ב[ציוד הצבאי] הנדרש כדי להגן על ריבונות לבנון וגבולותיה היבשתיים, האוויריים והימיים ולהגן על אוצרות הטבע בעלי הפוטנציאל שלה, הגז והנפט. בנוסף, יש להשלים את יישום סעיפי החלטת 1701 [של מועצת הביטחון][6] בעזרתם המבורכת של כוחות יוניפי"ל...

חלף הזמן שבו הצבא היה מנוע מלהגן על לבנון ושבו המדינה היתה מנועה מלהגן על הצבא. הצבא איננו ובשום אופן לא יהיה כוח המפריד בין צבאות לבנוניים קטנים, מליציות או קבוצות חמושות, הטוענות להגנה על עניין כיתתי, עדתי, שכונתי או אזורי. [הצבא] הוא הנציג הלגיטימי של הלאומיות הלבנונית וההתגלמות התמידית לאחדות לבנון והלבנונים..."

 

הקרבת הנפש האמתית היא אך ורק על אדמת המולדת ולמען המולדת

סולימאן מתח ביקורת נוספת על מעורבותם של גורמים לבנוניים בלחימה בסוריה באומרו: "אנו חוגגים את יום השנה להתנגדות לתוקפנות הישראלית על לבנון בקיץ שנת 2006 והניצחון עליה. אני מברך ביום הצבא את כל השהידים של המולדת והשהידים של הצבא, שהקריבו עצמם בכל רחבי המולדת ובכל הזירות כדי להגן על לבנון מול התוקפנות והתפרצויות של הקיצוניות והטרור... ואל כל הלבנונים אני אומר בפה מלא כי הקרבת הנפש [שהאדה] האמתית היא אך ורק למען המולדת, למען ההגנה על אחדותה, אדמתה וכבודה. העם הלבנוני רוצה להקריב למען לבנון, והוא לא רוצה שדם בניו ישקה אדמה שאינה אדמת המולדת הקדושה".[7]

 

יו"ר היומון אל-אח'באר, אבראהים אל-אמין, לסולימאן: הסתלק!

חזבאללה שראה בדברי סולימאן ביקורת קשה ובוטה עליו נמנע מלהגיב רשמית לנאום ועשה זאת בעקיפין דרך היומון הלבנוני אל-אח'באר המזוהה עמו. בגיליון שיצא לאור ב-2 באוגוסט 2013, למחרת הנאום של סולימאן, הופיעה בעמוד הראשי של היומון.תמונה לא מחמיאה של סולימאן עם הכותרת "הסתלק!".

 

תחת כותרת זו פרסם יו"ר מועצת המנהלים של היומון, אבראהים אל-אמין, מאמר חריף נגד סולימאן בסגנון של 'מי שמך שר ושופט עלינו'. אל-אמין כתב: " "עניינו של הנשיא סולימאן מוזר: מה קורה לו, מה מפעיל אותו, מה הוא חושב, מה מעסיק אותו, מי היא הקבוצה שלו, עם מי הוא מתייעץ, מי חושב במקומו ועבורו, מי כותב עבורו [את נאומיו], מי מייעץ לו, מי הציבור שלו ומיהו ציבור מאזיניו המשוער, אל מי הוא מדבר היום? עניינו של נשיא זה מוזר: מי גרם לו לחשוב שהוא איש המדינה מספר אחד, מי הכניס לראשו כי רק הוא זה שיציל את לבנון, מי אמר לו שדבריו הם המכריעים ומי הכניס לראשו [את הרעיון] כי חיי המדינה תלויים במה שהוא אומר או חושב? עניינו של נשיא זה מוזר: מי הוא זה שגרם לו להבין כי הארכת כהונתו [הנוכחית] כנשיא היא דבר וודאי, מי גרם לו להאמין שהוא מפקד נצחי של צבא לבנון[8], מי גרם לו להאמין כי הוא הראש הממונה על המדינה והאנשים? כיצד הוא מפרש את האירועים במדינה, באזור ובעולם? איזה נתונים הוא אוסף ... אלו שיקולים משפיעים על צעדיו כאשר הוא חושב על התנהלותו כנשיא הרפובליקה ...

 

אתמול המציא הנשיא סלימאן עוד חידוש מגונה [בדעה] ... לפי דבריו, הוא החליט ללא ידיעתנו כי ההתנגדות הפכה לגורם מסוכן למדינה ולביטחון האנשים. כבודו החליט אתמול שההתנגדות חרגה מגבולותיה ומגבולות לבנון. דיון עם הנשיא על דבריו אינו חשוב יותר, ואין זה מועיל יותר לדון עמו בדבר כלשהו ואף לא לשוחח אתו על מה שהוא או עוזריו סבורים שהם רעיונות נאורים והצעות יצירתיות. ההיגיון היחיד, השפה היחידה או הביטוי הקצר שיועילו לו, היום ומחר, [מתמצים בקריאה]: הגיע הזמן שתעזוב את משרתך. הסתלק!".

 

תמונה של סולימאן מתחת לכותרת:  "הסתלק"[9]


 

סולימאן פועל לחימוש צבא לבנון ולהגבלת השימוש בנשק של חזבאללה

אין זו הפעם הראשונה שבה הנשיא סולימאן יוצא נגד נשקו של חזבאללה וקורא להכפיפו למוסדות המדינה.[10]


סולימאן, שנבחר לנשיא לבנון במאי 2008 בברכתם של סוריה וחזבאללה, החל מאז מאי 2012 לנקוט עמדות עצמאיות, בתחילה כלפי סוריה[11] ובהמשך גם כלפי חזבאללה והנשק שבבעלותו, המהווה, לדעת רבים בלבנון, איום על הסדר הפנימי, ובפרט לאחר אירועי ה-7 במאי 2008, בהם השתמש הארגון בנשקו נגד יריביו בלבנון. מפנה זה בעמדת סולימאן כלפי השניים התאפשר עם ירידת כוחם של סוריה וחזבאללה בלבנון.

 

את מטח הביקורת הראשון נגד נשקו של חזבאללה ונגד הסיסמא 'הצבא, העם, וההתנגדות',[12] - המעניקה לגיטימציה לחזבאללה לפעול נגד ישראל לצד צבא לבנון - ירה סולימאן בראשית אוגוסט 2012, בנאומו ביום השנה ה-67 לייסוד צבא לבנון, עת אמר: "המדינה דוחה כל  תואנה או נסיבות שנועדו לכפות על הצבא ויתור על מחויבותו כלפי שטח כלשהו מאדמת לבנון ... אין מקום לשותפות [של גורם כלשהו] עם הצבא והכוחות החוקיים והרשמיים [של לבנון] בכל הנוגע לביטחונה, ריבונותה ולשליטתה המוחלטת על הכוח, שהם הזכויות הבלעדיות של המדינה".[13] 

 

ב-20 בספטמבר 2012 הגיש סולימאן מסמך לחברי הדיאלוג הלאומי הלבנוני - פורום שבו חברים הגורמים הפוליטיים הבכירים בלבנון, שהחל ב-2008 לדון ב'אסטרטגיית ההגנה'[14] של לבנון במטרה לפתור את הויכוח על הנשק של חזבאללה, ושחידש את פעילותו ביוני 2012 ביוזמתו של סולימאן ובברכתו של המלך הסעודי-   מסמך המציג את עמדתו ביחס לכפילות שבין נשקו של הצבא לנשקו של חזבאללה. במסמך מציע סולימאן "לאשר חוק חימוש צבא לבנון לטווח בינוני, ולהקצאת המשאבים המספיקים לפיתוח יכולותיו האנושיות והצבאיות, כדי שיוכל להכין תוכנית להגנה על האדמה, האוויר ומימי  המדינה". עד להשגת יעד זה הציע סולימאן ש"כל הצדדים יסכימו לגבי המסגרת והמנגנונים המתאימים לשימוש בנשק ההתנגדות, לגבי הקביעה מי שולט בו ולגבי אישור מסירתו לידי הצבא, הממונה הבלעדי על הפעלת מנגנוני הכוח". סולימאן גם הדגיש כי "ההתנגדות אינה מתחילה אלא לאחר כיבוש".[15]

 

החלק הראשון של הצעת סולימאן, הדן בחימוש הצבא, בא לשמוט את התירוצים של חזבאללה מזה עשרות שנים, כי רק לו, ולא לצבא, יש יכולות להגן על לבנון, לאחסן ולתפעל נשק זה. יצוין כי ממשלת לבנון אף אישרה תוכנית חומש לצבא[16] וביקשה מן האיחוד האירופי סיוע במימונה. החלק השני בהצעת סולימאן מתייחס לשלב הביניים - עד חימוש הצבא, שלב שיימשך, לדברי סולימאן, בין שנה לשנתיים –  שבו השימוש בנשק ההתנגדות והשליטה עליו, ייעשו בהסכמת כל הגורמים הפוליטיים במדינה. סולימאן שב ומדגיש כי הצבא הוא הגוף היחיד הממונה על "הפעלת מנגנוני הכוח", אף כי הצעתו לעשות זאת תוך הסכמה כללית, עלולה לשבש השגת יעד זה. במהלך ביקורו באורוגוואי בתחילת אוקטובר 2012 אמר סולימאן "החלטנו לחמש את צבא לבנון למשך חמש שנים כדי שהוא לבדו יוכל לשאת נשק בלבנון ולהגן על אדמתה".[17] 

 

בעל הטור ביומון אל-אח'באר נקולא נאציף דיווח, כי חזבאללה לא אהב את ההצעה של סולימאן ושיגר אליו מסרים הקוראים לו שלא להציג את המסמך, ולהימנע מלהתערב בחילוקי הדעות בין כוחות ה-8 במרץ לכוחות ה-14 במרץ בנוגע לנשק של חזבאללה.[18]

 

סולימאן מערער על הזיקה בין הנשק של חזבאללה להתנגדות

סולימאן אף ניסה ליצור אבחנה בין המושג נשק ההתנגדות [המקאומה] לבין נשקו של חזבאללה, כדי למנוע מחזבאללה לעשות שימוש בנושא ההתנגדות ונשקו לאינטרסים מפלגתיים צרים, עדתיים-שיעיים  או חיצוניים-איראניים וכדי להגביל את חזבאללה ונשקו. אבחנה זו עולה גם מתוך דברים שהשמיע סולימאן בפני הקהילות הלבנוניות הגולות במדינות אמריקה הלטינית. בנאום בפני הגולה הלבנונית בארגנטינה בתחילת אוקטובר 2012 וגם עם חזרתו ללבנון, הבהיר סולימאן כי נשק ההתנגדות נועד להגנה על לבנון ואדמתה בלבד [ולא למשל להגן על איראן מפני תקיפה ישראלית], ויש להפקיע כל נשק שנעשה בו שימוש אחר הן בתוך המדינה [רמז לחזבאללה באירועי ה-7 במאי 2008] והן מחוצה לה שאינו נגד ישראל [כמו, למשל, באירועים בסוריה].[19] באבחנה זו רומז סולימאן כי חזבאללה עושה שימוש בנשקו גם למטרות אחרות שאינן מטרות 'התנגדות', כלומר נגד יריביו הפוליטיים במדינה ונגד המורדים בסוריה. ואף רומז להתנגדותו לשימוש בנשק זה כדי להגן על איראן.

 

במהלך ביקורו בפרו בתחילת באוקטובר 2012 הבהיר סלימאן, כי הצעת אסטרטגית ההגנה שלו קובעת, כי עד לחימושו של הצבא כראוי, "הצבא [ולא חזבאללה] ישתמש בנשק ההתנגדות רק במקרה של תוקפנות ישראלית על אדמת לבנון [ולא, למשל, תקיפה ישראלית באיראן] ולא למען שום מטרה אחרת פנימית או חיצונית [כמו, למשל, בסוריה]. השימוש בנשק זה ייעשה לבקשת הצבא במקרה של תוקפנות [ישראלית על אדמת לבנון] ובהחלטת הממשלה [ולא חזבאללה]".[20] התנגדותו של סולימאן לאפשרות שחזבאללה ישתמש בנשקו במקרה של תקיפה ישראלית על איראן באה גם לידי ביטוי גם בנאומו באורוגוואי באומרו: "מהיום לא נרשה שלבנון תהפוך לזירה של שליחת מסרים למאן דהו, או מקום להגנה על משטר או מדינה כלשהם פרט ללבנון".

[21]


 

* ח. וורולקר היא מנהלת המחקר במכון ממרי; א.ב. פיקאלי חוקרת את זירת לבנון במכון

 



[1] פורום שבו חברים הגורמים הפוליטיים הבכירים בלבנון, שהחל ב-2008 לדון ב'אסטרטגית ההגנה' של לבנון במטרה לפתור את הויכוח על הנשק של חזבאללה, ושחידש את פעילותו ביוני 2012 ביוזמתו של סולימאן ובברכתו של המלך הסעודי.

[2] על מעורבותם של גורמים לבנוניים בלחימה בסוריה ראו דו"ח ממרי

[3] על העימות המזוין בין הצבא לבין השיח' אחמד אל-אסיר בצידון ראו דו"ח ממרי

[4] האמנה הלאומית (בערבית: الميثاق الوطني,) היא הסכם לא כתוב אותו קיבלו מנהיגי העדות בלבנון לאחר משא ומתן בשנת 1943. האמנה הלאומית הסדירה את התנהלותה של המדינה הלבנונית עם קבלת עצמאותה. ההסכם הניח את היסודות ללבנון הרב-עדתית, כולל את חלוקת המשרות לפי עדות וממשיך להשפיע על המדינה גם היום.

[5] סולימאן רומז למאבק העדתי ולמאבק בין ציר ההתנגדות שבראשות איראן לבין הציר המתנגד לו בראשותה של סעודיה בעולם הערבי בכלל ובלבנון בפרט.

[6] החלטת המועצה מדגישה את חשיבות הגברת השליטה של ממשלת לבנון על כל האדמה הלבנונית, בהתאם להחלטות 1559 ו-1680 והחלקים הרלוונטיים בהסכם טאיף, כדי שתוכל לממש את מלוא ריבונותה כדי שלא יהיו כלי נשק ללא הסכמת ממשלת לבנון ולא סמכות אחרת מזו של הממשלה. ההחלטה גם קוראת ליישום מלא של החלקים הרלוונטים בהסכם טאיף וכן החלטות 1559 ו-1680 הקוראות לפירוקם מנשק של כל הארגונים החמושים בלבנון כך שבהתאם להחלטת הממשלה הלבנונית מה-27 ביולי 2006, לא יהיו כלי נשק או גורמים בעלי סמכות מעבר לאלה של מדינת לבנון.

[7]  אל-מסתקבל (לבנון), 2.8.2013

[8]  סולימאן כיהן כמפקד צבא לבנון משנת 1998 ועד מינויו לנשיא בשנת 2008.

[9]  שער היומון אל-אח'באר (לבנון), 2.8.2013:

[10] דוח ממרי מאוקטובר 2012, שכותרתו "נשיא לבנון, מישל סולימאן, יוצא למאבק נגד ארגון חזבאללה ונשקו" דן בהרחבה בביקורתו החוזרת ונשנית של סולימאן כלפי חזבאללה והשימוש שהוא עושה בנשק. ראו דוח ממרי

[11] ב-23.5.2012 הכחיש סולימאן את דברי שגריר סוריה באו"ם לפיהם אזורי הגבול בלבנון מטפחים טרוריסטים  נגד סוריה. אל-מסתקבל (לבנון), 24.5.2012; אל-ספיר (לבנון), 19.5.2012. בעקבות האשמתו של השר הלבנוני לשעבר מישל סמאחה בהעברת מטענים מסוריה ללבנון והחשד למעורבות בכירים סורים בפרשה אמר סולימאן כי על נשיא סוריה בשאר אל-אסד ליצור עמו קשר כדי להבהיר את הפרשה. אל-מסתקבל (לבנון), 19.08.2012

[12] בסעיף שאומץ בקווי היסוד של ממשלת אל-סניורה בשנת 2005, אל-חרירי ב-2009 ומיקאתי ב-2011. נאמר:  "זכותה של לבנון – העם, הצבא וההתנגדות [חזבאללה] - .. להגן על לבנון מפני כל תוקפנות". ראו דו"ח ממרי

[13] אל-מסתקבל (לבנון), 2.8.2012

[14] על כך ראו דוח ממרי

[15] אל-מסתקבל (לבנון), 21.9.2012. סולימאן שב ודיבר על הצורך לקבוע אסטרטגית הגנה לאומית. אחת הפעמים היתה בעקבות שיגור המל"ט של חזבאללה לישראל באוקטובר 2012. וראו: אל-מסתקבל (לבנון), 13.10.2012.

[16] אל-ספיר (לבנון), 24.09.2012

[17] אל-מסתקבל (לבנון), 8.10.2012

[18] אל-אח'באר (לבנון), 25.9.2012

[19] אל-מסתקבל (לבנון) 11.10.2012; 5.10.2012; אל-ספיר (לבנון), 6.10.2012

[20] אל-אח'באר (לבנון), 3.10.2012

[21] אל-מסתקבל (לבנון), 8.10.2012