כותב סעודי בכיר: על סעודיה לפעול לאלתר להפלת בשאר אסד כדי למנוע הקמת "סהר שיעי"
ב-15 ביוני 2013 פרסם העיתונאי הסעודי, ג'מאל ח'אשוקג'י, לשעבר עורך היומון אל-וטן הסעודי, מאמר בטורו ביומון אל-חיאת היו"ל בלונדון בו הציג תסריט אימה של המציאות שתשרור במזה"ת אם המלחמה בסוריה תוכרע לטובת בשאר אל-אסד. לדבריו, במצב זה יתממש החשש הערבי הסוני מפני היווצרות "סהר שיעי", קרי רצף של מדינות הנשלטות על ידי שלטון שיעי שנמתח מאיראן, דרך עיראק וסוריה עד לבנון. ח'אשוקג'י התריע כי דבר זה יביא להתחזקותה של איראן בזירה האזורית והבינ"ל, להתפרצות מתח עדתי בסעודיה, להתפשטות הרדיקליזם הדתי ויהווה איום ממשי על ביטחונה הלאומי של סעודיה.
נוכח "חלום בלהות" זה, קורא ח'אשוקג'י במאמרו לסעודיה למנוע ניצחון של איראן בסוריה ולהקים לאלתר ברית של מדינות בראשותה, במטרה להפיל את בשאר אל-אסד ולהחזיר את סוריה לחיק העולם הערבי. לדבריו, על סעודיה לעשות מהלך זה גם אם ארה"ב לא תצטרף אליה, שכן מדובר בביטחונה.
להלן תרגום קטעים מן המאמר[1]:
"כאשר נטבע המושג 'הסהר השיעי' לפני שנים[2], היה זה מתוך [חשש] מפני ההתפשטות האיראנית דרך המזרח הערבי. כיום, לאחר התבוסה הגדולה של מדינות האזור בקרב על [העיר הסורית] אל-קוסייר... הסהר [השיעי] עומד להפוך לציר מדיני נחשק המשתרע מטהראן עד בירות, דרך בגדאד ודמשק.
מיניסטריון הנפט האיראני ישלוף ממגירותיו מפות כדי להניח את קו צינור הנפט והגז האיראני עבדאן-טרטוס, ורשות מסילות הברזל האיראנית תשלוף מפות אחרות כדי לבנות את מסילת הברזל טהראן-דמשק, או אף [טהראן-] בירות. למה לא? זה יהיה העידן שלהם... יהא זה אך טבעי ש[איראן] תבסס את ניצחונה בשטח באמצעות חיבור הציר שבו ניצחה למערכת פוליטית-כלכלית-צבאית משותפת [בשליטתה].
המנהיג [העליון] של המהפכה, חכם ההלכה איתאללה ח'אמנאי, יגשים את חלומו לשאת דרשה מעל בימת המסגד האומיי [בדמשק][3] ויכריז כי הוא איחד את האסלאם כפי שהבטיח לעשות, זה זמן רב. הוא ירד בדרמטיות מהבימה וילטף את ראשו של ילד דמשקאי אומלל, כדי להפגין את "סובלנותו של החזק", אח"כ יעמוד לצדם של כמה מחכמי הדת הסונים הסורים על גלימותיהם ומצנפותיהם הלבנות... ייתן את ידיו בידיהם ויניף אותם אל על, למול מטר של הבזקי מצלמות שינציחו את הרגע ההיסטורי הזה. המנהיג [העליון, ח'אמנאי] יבטיח שהתפילה הבאה שלו, או של מחליפו, תהיה בירושלים...
באותו היום, ייערך טקס גדול בארמון דמשקאי ששוקם זה לא מכבר, אולם סימני המלחמה עדיין ניכרים בו, לכבוד חתימת הסכם הגנה משותף בין מנהיגי איראן, עיראק, סוריה ולבנון כשהמנהיג [העליון] ניצב מאחוריהם ומחייך בהכירו את גודל השעה ו[מתוך תחושה] שאולי האימאם הנסתר המיוחל נוכח שם ונותן את ברכתו להסכם.
נחזור דרומה לעבר ריאד: [היא] שקטה ואפרורית אך מודאגת, נוכח הכרעת המערכה לטובת בשאר אל-אסד ובעלי בריתו, בהבינה כי מדובר בניצחון של איראן ושל תכניתו הישנה של ח'ומייני, ולא בניצחון של בשאר [אל-אסד] שהפך להיות נציג של [שלטון] חכם ההלכה בדמשק ותו לא; היא מודאגת למול התגברות הפעילות האיראנית סביבה, חוששת לגורל בחריין ומכך שהחות'ים השתלטו ללא התנגדות על מחצית מצפון תימן הישנה, בעוד דרום תימן, שתושביו היו בעלי ברית מסורתיים של סעודיה, הולך ומתפורר לטובת איראן.
תכניות האחדות המפרצית נעלמו וכמה ממדינות המפרץ החלו אף לשקוד על ריצוי (satisfaction) טהראן כדי לשמור על המעט שנותר מריבונותן. רעיון השוק הערבי המשותף, כמו רעיון הסהר הפורה נגוזו ויחד עמם נמוג רעיון החייאת מסילת הברזל החיג'אזית הנמתחת מאיסטנבול עד מכה דרך סוריה וירדן. אפילו האירופאים שכחו את הסנקציות הישנות שלהם [על איראן] והחלו לרכוש נפט איראני, המגיע אליהם דרך קו צינורות עבדאן-טרטוס. כמו כן הם החלו לשקול, יחד עם האיראנים, אפשרות של חיבור רשת הגז האירופאית עם הרשת האיראנית, שהרי אנשים מעדיפים תמיד לקיים קשרים עם המנצחים.
ובמישור הפנימי [בסעודיה]: גלים עצומים של זעם מסעירים את הצעירים - החשים כי ממשלות האזור נכשלו בבלימת התכנית האיראנית - ומעוררים מתח עדתי רב. הלחצים הכלכליים רק מוסיפים שמן למדורה. רעיונות הרדיקליזם [הדתי] מתפשטים ומעסיקים את מנגנוני הביטחון ...
חלום בלהות, לא כן? לכן אני סבור שסעודיה, במיוחד [היא], לא תאפשר בשום אופן ניצחון של איראן בסוריה. הנוכחות האיראנית שם היא מאסיבית מאז כריתת הברית של חאפז אל-אסד [האב] עם המהפכה האסלאמית, מיד לאחר ניצחונה לפני 40 שנה. ואולם [בעוד] המשטר הסורי [בימי אסד האב] אפשר מעט איזון ועצמאות [סורית], הרי שבנו [בשאר], שחב תודה לאיראנים ולחזבאללה על כך שהוא עודו חי ושולט גם אם על ארץ הרוסה, הפך לכפוף לטהראן ואינו [עוד] בעל ברית שווה ערך [לה]. זה הרגע שבו הפכה הנוכחות האיראנית בסוריה ובלבנון לאיום ברור על הביטחון הלאומי הסעודי וגם על התורכי.
ביטחונה של סעודיה הוא זה הנמצא כעת על כף המאזניים ולכן אין לה ברירה אלא לפעול כעת, גם אם לבדה. טוב יהיה אם ארה"ב תצטרף לברית בראשות סעודיה, שמטרתה להפיל את בשאר ולהחזיר את סוריה לחיק [העולם] הערבי, אך זה לא צריך להיות תנאי לפעולה. סעודיה צריכה להוביל את מי שיצטרף אליה. הבה נניח בצד כל דאגה מפני השלכות האביב הערבי, עליית האחים המוסלמים והשאיפות התורכיות, ונציב לנו כיעד הפלה מהירה של בשאר [אל-אסד]. יעד זה מבטיח התלכדות של כוחות שונים [סביבו], החל משבטי אל-אנבאר בעיראק, דרך חמאס ועד האח"ס במצרים, בתוניסיה ובמדינות המפרץ. במקרה כזה תאזור תורכיה אומץ להצטרף לברית זו ואחריה תבוא צרפת, ואז תצטרף גם ארה"ב - או שלא, אך זה איננו השיקול, שכן מדובר במלחמה שלנו ובביטחוננו ולא בביטחונם."
[1] אל-חיאת (לונדון), 15.6.2013
[2] מלך ירדן, עבדאללה השני הוא זה שטבע את המונח "הסהר השיעי" בדצמבר 2004 בראיון שהעניק ל"וושינגטון פוסט". בראיון הזהיר המלך מפני ניסיון איראני להקים "חצי סהר שיעי" שיתפרש מאיראן, דרך עיראק וסוריה ועד לבנון, ויפר את מאזן הכוחות המסורתי בין הסונה לשיעה.
[3] הנחשב למסגד הרביעי בגודלו, אחרי המסגדים במכה ובאל-מדינה ומסגד אל-אקצא