כללי

חברה ומגדר באיראן (2) – כוונת המשטר להגביל בחוק יציאת נשים מהמדינה

 

מאת: י. מנשרוף *  

 

הקדמה

מסמך זה, השני בסדרה העוסקת בנושאי מגדר וחברה באיראן, ידון בפולמוס הציבורי שהתעורר בעקבות הצעת חוק מנובמבר 2012, שעניינה הגבלת יציאת נשים איראניות מן המדינה. לפי ההצעה המקורית רווקות עד גיל ארבעים יחוייבו להציג אישור אפוטרופוס או שופט כדי לקבל דרכון יציאה מאיראן (לעומת גיל שמונה עשרה הנהוג כיום).

 

למרות ביקורת ציבורית על ההצעה, בדצמבר 2012 החמיר המשטר את הצעת החוק וקבע שכל בחורה רווקה – ללא קשר לגילה – תחויב להציג אישור אפוטרופוס או שופט כדי לקבל דרכון יציאה מאיראן.[1]  אולם בפברואר 2013 נכנע המשטר ללחץ הציבורי והסיר את ההצעה מסדר היום.[2]

 

הצעת החוק עוררה ביקורת נרחבת בעיקר מצד נשים באיראן ומחוצה לה על ניסיונות המשטר לדכא את אזרחיותיו ולהדק עליהן את פיקוחו. יו"ר וועדת המג'לס לענייני משפט, אללהיאר מאלכ-שאהי, אף מתח ביקורת על עצם העלאת הנושא לדיון פומבי טרם אישורו במג'לס, והזהיר ש"הצגת הצעת החוק מזינה את תעמולתם של מגיני זכויות אדם [נגד המשטר]."[3]

 

מסמך זה ידון בנימוקי התומכים בהצעת החוק מצד הממשלה והמג'לס ובביקורת הציבורית עליה:

 

נימוקי התומכים בהצעת החוק

הצעת החוק הוגשה בתמיכת חברי וועדת המג'לס לביטחון לאומי, סיעת הנשים במג'לס והמרכז לענייני נשים ומשפחה במוסד הנשיאות שהסבירו את נחיצותו. יועצת הנשיא אחמדי-נז'אד, זהרא סאג'די, סגנית יו"ר המרכז לנשים ולמשפחה במוסד הנשיאות, הבהירה כי "לפי האסלאם, בגיל ארבעים האדם מגיע לגיל בו שכלו בשל."[4] דובר וועדת המג'לס לביטחון לאומי, מהדי דואתגרי, אמר ליומון שרק ש"הכבוד שלנו אינו מתיר שנשותינו יעסקו בענייני שחיתות. הניסיון המר מלמד שאם תיכנס למלון באיסטנבול תבחין במה עסוקות שם הבחורות האיראניות."[5] דוברת סיעת הנשים במג'לס, לאלה אפתח'ארי, אמרה שהסיעה תומכת בחוק בתנאי שיתייחס לכלל הנשים היוצאות לחו"ל ל"מטרות לא ברורות.", ללא קשר לגילן. לדבריה, "בשנים האחרונות הוסרו המגבלות על יציאת נשים מן המדינה וכמה מהן ניצלו זאת לרעה ויצרו בעיות עבור המשטר."[6][7]

 

התנערות המשטר מהצעת החוק 

בשל הביקורת ציבורית והתקשורתית על הצעת החוק, הטילו המג'לס והממשלה זה על זה את האחריות לקידומו. דובר וועדת המג'לס לביטחון לאומי, חוסין נקווי חוסיני, אמר שהממשלה הגישה את ההצעה למג'לס, ושהוועדה דנה בה בהשתתפות נציג הממשלה.[8] הממשלה, לעומת זאת, טענה שנוסח הצעת החוק שהגישה למג'לס לא כלל התייחסות ספציפית לנשים אלא קרא להגביל את יציאתם מאיראן של אנשים שונים ובהם פושעים ואישים הדרושים לחקירת השלטונות, ולהטיל קנס על מי שיציג מסמכים מזויפים כדי לקבל דרכון.[9]

אישה איראנית יוצאת מן המדינה [10]

 

 

ההתנגדות הציבורית להצעת החוק

פעילות ז"א איראניות מתחו ביקורת על הדיכוי שנוקט המשטר כלפי נשים. הן הגדירו את הצעת החוק כ"אלימות תחיקתית", וטענו שהיא מחמירה את ההגבלות על נשים בחברה. לדבריהן החמרת ההצעה כך שתחייב את כלל הנשים, הרוצות לצאת מחו"ל, באישור מטעם אפוטרופוס מנוגדת לציפייתן לבטל מלכתחילה את הדרישה לחייב נשים נשואות להציג את אישור בעליהן כדי לצאת לחו"ל.

 

במסגרת פעילות תקשורתית וציבורית נגד ההצעה, נערכו באיראן כנסי מחאה ופורסמו מאמרים בגנותה. מתנגדיה טענו שהיא נועדה למנוע מן הנשים לגלות את העולם החופשי ולהתרחק מן השחיתות הגואה באיראן, והיא מחזירה לאיראן את התרבות הג'אהלית הרואה באישה אובייקט מיני בלבד. הן דחו את טענת המשטר, לפיה אישור אפוטרופוס יצמצם את מעורבותן של נשים איראניות בזנות בחו"ל, והסבירו שאפוטרופוסים רבים באיראן מדרדרים את בנותיהם לזנות. עוד טענו שהצעת החוק מתעלמת מן הכבוד שמביאות נשים איראניות למדינה בזכות הישגיהן המדעיים.

 

להלן ההתנגדויות העיקריות שהעלו פעילות זכויות הנשים להצעת החוק:

 

1. פעילות ציבור איראניות: הצעת החוק – אלימות תחיקתית נגד נשים

בראיון ליומון רוז, הגדירה פעילת זכויות האדם האיראנית, זוכת פרס הנובל, שירין עבאדי, את הצעת החוק "אלימות תחיקתית נגד נשים איראניות", והוסיפה "בעת הנוכחית לא נראה באופק מהלך של תיקון החוקים המפלים לרעה נשים באיראן."[11] פעילת זכויות הנשים, תוראן ולי-מוראד, אמרה שהצעת החוק היתה האירוע הפוגעני ביותר הנוגע כלפי נשים בשנה החולפת.[12]

 

צירת המג'לס לשעבר, אלהה כולאיי, המזוהה עם הרפורמיסטים, קראה למג'לס לפסול את "הצעת החוק המבזה", והסבירה שהוא ננקט במסגרת החרפת המגבלות על חופש הנשים באיראן, ונובע מ"ההשקפה האדנותית כלפי נשים, לפיה חייב תמיד גבר כלשהו לשלוט באישה, בין אם זה אביה או בעלה, ובהיעדרם אפוטרופוס."[13]

 

2. פעילת זכויות נשים: הצעת החוק - כישלון הממסד מול הרצון לחופש ולכבוד

במאמר מה-25 בדצמבר 2012, באתר ג'האן-י זן, המזוהה עם מאבק הנשים באיראן, ביקרה פעילת זכויות הנשים הגולה, לילה אסדי, את המשטר בגין הצעת החוק. להלן עיקרי המאמר:[14]

 

"לפני זמן מה דווח בחדשות שמינהל המכס בסעודיה מפעיל מערכת שבעת יציאת נשים מן המדינה שולחת מסרון אוטומטי לבעליהן או לאביהן, וזאת במסגרת שיפור השירות לגברים. הגברים הסעודים אינם צריכים לפיכך לדאוג יותר בנוגע ליציאת נשותיהם ללא רשות, כיוון שניתן לעקוב אחריהן בעת יציאתן מן המדינה פשוט באמצעות קבלת מסרון...

 

גם באיראן עבר כמעט חודש מאז שוועדת המג'לס לביטחון לאומי ולמדיניות חוץ אישרה את טיוטת הצעת החוק החדשה בנוגע לדרכונים והעבירה אותו לדיון פומבי במג'לס.. התומכים בהצעת החוק הם חברי וועדת המג'לס לביטחון לאומי, סיעת הנשים והמרכז לענייני נשים ומשפחה במוסד הנשיאות. זמן קצר לאחר מכן, בעקבות ההתנגדות להצעת החוק, הביעה סגנית סיעת הנשים במג'לס, שאהלה מירגלו-ביאת, ביקורת כלפי הצעת החוק ואמרה שההגבלות האלה לא צריכות לכלול את כל הנשים הרווקות אלא רק את הנשים שיוצאות מן המדינה למטרות בלתי ידועות. כמובן שהיא לא הגדירה מהן אותן מטרות בלתי ידועות. לאחר מכן, הוועדה לביטחון לאומי במג'לס – מבלי לשים לב לביקורת שנמתחה [על ההצעה] מצד משפטנים ופעילים חברתיים – השמיטה את סעיף 'גיל ארבעים' מהצעת החוק, וכך נשים רווקות בכל גיל יצטרכו להשיג אישור מהאפוטרופוס או משופט בית המשפט כדי לקבל דרכון.

 

הממשלה האיראנית, שכשלה בתחומים רבים, ממלאת כעת את תפקידה להשליט [סדר] בחברה, אך היא עושה זאת רק נגד נשים ולא נגד השחיתות המוסרית והפיננסית, המניעה במהירות את החברה לקראת קריסה...

 

חווינו [כבר] את שלב ההפרדה [המגדרית] באוניברסיטאות ובכיתות הלימוד ובאמצעות הצעת החוק האחרונה הפכנו אנו הנשים לאנשים קטנים שלא רק האבות, האחים, והבעלים שלנו צריכים להחליט עבורנו באופן חוקי, אלא גם השלטון משקיע וישקיע את כל דאגתו כדי למנוע כל סטייה, התנהגות לא הולמת ובלתי מוסרית מצידנו. לפי השקפה זו, אנו הנשים הן כלום...

 

אישור הצעת חוק זו ישקף את המציאות החברתית ואת כשלון החוק להתמודד מול הנטייה האנושית לשמחה, לשוויון, לחופש ולכבוד מוטחת בכל יום לפרצוף יותר מבעבר... למרות שאמצעי השליטה האלה מצויים בידי המשטר זה שלושים שנה ומאפשרים לו לצמצם את המרחב הפרטי והציבורי בפני נשים, הצעדים הפוליטיים המגבילים הגוברים מלמדים שהממשלה נראית כאדם העומד למות [אך] עושה כל מאמץ כדי להרים את ראשו ולהראות שהוא עדיין הכוח המכריע היחיד עבור אזרחיו, ובכלל זה כמובן, עבור הנשים, למרות כל החוליים החברתיים כגון עליית גיל הנישואין, עלייה בשיעור הגירושין, קיום  יחסי מין מחוץ למסגרת המשפחתית, התפשטות האיידס והפלות בלתי חוקיות...

 

אישור הצעת חוק זו... ישקף את נטייתן של הנשים לצאת באופן עצמאי מן המדינה כדי לגלות את העולם שמחוץ לכל הלחצים וההגבלות האלה ולדעת שאישה יכולה לחיות בצורה אחרת מחוץ למבנה הבלתי שוויוני [הקיים באיראן]. אם נשים אמורות להתוודע לסגנונות חיים אחרים אם תצאנה מאיראן כדי שיוכלו לשבור את הגבולות הנסתרים בתוכן ומחוצה להן, יש למנוע את יציאתן כדי שיסכימו לסדר החברתי הקיים, אפילו במחיר של הגדרת נשים עד גיל ארבעים כ-לא בוגרות..."

 

כדי לצאת לחו"ל – צריך להיות גבר [15]

 

3. פעילות למען זכויות נשים: המשטר רוצה להחזיר את הנשים לתקופת הג'אהליה

ב-17 בדצמבר 2012 ערכו בטהראן פעילות איראניות לקידום זכויות נשים במדינה כנס מחאה נגד הצעת החוק. לאחר שצירות מג'לס שהוזמנו לישיבה נעדרו מהכנס, פרסמו הנשים מכתב ביקורתי בו האשימו אותן בהתחמקות ממענה לביקורת בנושא:[16]

 

"בישיבה הזו היו אמורות להשתתף חברות בסיעת הנשים במג'לס בכדי לענות על שאלות מתנגדי הצעת החוק בנושא הדרכונים. ואולם, יו"ר סיעת הנשים במג'לס, פאטמה רהבר, הודיעה במכתב רשמי שחברי סיעת הנשים לא ישתתפו בישיבה, בתואנה של [קיום] ישיבה אחרת. למרבה הצער, נראה שלא רק שנציגי המג'לס מציגים מדי יום הצעות חוק מוזרות ומשונות נגד נשים, אלא גם מתחמקים ממתן תשובה לשאלות אין ספור שהצעות חוק כאלו מעלות בחברה."

 

באסיפת המחאה, העלו הנשים טיעונים שונים נגד הצעת החוק. הפעילה תוראן ולי-מוראד אמרה "אם ייקחו מן הנשים את קריטריון השכל, הפירוש הוא שלנשים אין יכולת לזהות בין דבר נכון לטעות, ולפיכך האישה תיתפש כאובייקט מיני בלבד. החשיבה שעומדת מאחורי הצעת החוק הזאת לקוחה מתרבות הג'אהליה טרם האסלאם, ונראה שהמטרה היא להשיב את אותה תרבות."

 

שאהינדוח'ת מולאורדי אמרה באסיפה "אנו [בכלל] ציפינו שיוכנסו שינויים בחוק הדרכונים בנושא יציאת נשים נשואות מן המדינה, ושהתנאי לפיו אישה נשואה תזקק לאישור בעלה כדי לצאת, יוסר. למרבה הצער, הציפייה הזו לא מומשה אלא אדרבא נוסף תנאי ליציאת נשים רווקות מן הארץ והוא אישור האב, וזאת בשעה שהחברה שלנו התקדמה ואף במשפחות לא ציפו לשינויים האלה."

 

פעילה אחרת, אשרף גראמי-זדגאן, הוסיפה "כשהצעת החוק הועלתה, נזכרתי שלפני המהפכה [האסלאמית] ובתקופת המהפכה החוקתית [1905-1911] נשים לא יכלו להשתתף בבחירות ולהצביע כיוון שהן הוצבו בין המשוגעים וחסרי זכות ההצבעה, ו[רק] לאחר שהחוק שונה, הן יכלו להצביע. כעת באמצעות הצעת חוק זו, אנו חוזרים לאותה תקופה בה רואים בנשים חסרות יכולת להצביע כיוון שאינן כשירות לכך מבחינה שכלית. זה מראה שאנו חוזרים לאחור וזה מצער."

 

פעילת זכויות הנשים, אעט'ם חאג'י עבאסי, אמרה "אלימות אינה רק מכות וקללות... למנוע מנשים להנפיק דרכון זו אלימות תחיקתית נגד נשים. [איתאללה רוחאללה] ח'מיני אמר פעם בנאומו... מדוע שנתנגד לנסיעת נשים [לחו"ל]? מדוע היום המג'לס רוצה לאשר הצעת חוק נגד נסיעת נשים?"[17]

 

אסיפת המחאה של פעילות בטהראן נגד הצעת החוק [18]

 

 

4. פעילת זכויות נשים: יוזמי החוק לאם יודעים כמה 'אפוטרופוסים' סוחרים בבנותיהם

להלן עיקרי המאמר שפרסמה פעילת תנועת הנשים, רזואן מוקדם, המתגוררת מחוץ לאיראן, ב-1 בפברואר 2013, באתר www.feministschool.com המזוהה עם מאבק הנשים באיראן:[19]

 

"כל קורא בר-דעת שואל את עצמו ראשית מדוע האנשים 'בעלי הכבוד' האלה אינם הולכים לבקר במרכזים מדעיים, באוניברסיטאות ובמכוני המחקר כך שיוכלו לראות בעצמם כמה כבוד מביאות הנשים האיראניות? כיצד ייתכן שהם אינם רואים, לדוגמא, את הד"ר למתמטיקה, מרים מירזא-ח'אני, בת ה-33, אסיסטנטית צעירה באוניברסיטת פרינסטון, שהוגדרה כאחת מעשרת המוחות המובילים בצפון אמריקה וכונתה 'שוברת סכרים', וכן נשים איראניות בולטות נוספות ולא מעטות המתמחות בתחומים שונים.

 

דבריהם של כמה צירי מג'לס מעלים אצל כל קורא הגון את השאלה האם ניתן למצוא מעט היגיון בהצהרות כאלה? איך ייתכן שהכבוד של הגבר האיראני תלוי רק באיזה בגד תלבש האישה, לאן היא תלך, עם מי מתרועעת, היכן היא עובדת והיכן היא לומדת? מדוע כל הכבוד הזה אינו מסב תועלת היכן שהעוני, יוקר המחיה, השוחד, הגניבות והשחיתות מצויים בשפע? האם אין תשובה לכל העלבונות האלה כלפי הנשים האיראניות וכלפי גברים שמתנגדים לאפליית נשים לרעה?...

 

בנוסף לכך יש לשאול האם אישור מצד האפוטרופוס יפתור את כל העניין ובחורות לא יעסקו יותר ב'עבודות בזויות' במלונות בהם מבקרים גברים וכך הכבוד שלהם לא ייפצע? כנראה שהגברים אינם יודעים כמה 'אפוטרופוסים' סוחרים בבנות שלהם. האם ניתן לחוקק את הצעת החוק הבלתי שיוונית והמעליבה הזאת ולהפקיע באמצעות ההצדקה הרדודה הזאת את זכותן של למעלה מ-38 מליון נשים איראניות –  ובהן נשים רווקות רבות לטייל בחו"ל ובמיוחד במקומות קדושים – רק בגלל כמה נשים מועטות 'במלון באיסטנבול?'"

 

 י. מנשרוף חוקר את זירת איראן במכון ממרי