כללי

 

מאמר באל-שרק אל-אוסט בביקורת חריפה על אובמה: הנשיא החלש ביותר בתולדות ארה"ב 

 

משארי אל-ד'אידי, בעל טור ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היו"ל בלונדון, פרסם מאמר ביקורתי מאוד על נשיא ארה"ב, ברק אובמה ומדיניות החוץ שלו, במיוחד כלפי המשבר הסורי. אל-ד'אידי טען כי התנהלותו של אובמה במשבר זה מעידה כי הוא נשיא כושל, חסר כל יכולת הנהגה והססן וככזה הוא גם הנשיא החלש ביותר בתולדות ארה"ב. לדברי אל-ד'אידי, אובמה אחראי לכך שהבעיה הסורית החמירה מאוד ו"הוא זה שגרם לפצע להעמיק ולהוסיף לדמם". הוא אף טען, כי בהתנהלותו ההססנית והכושלת במזה"ת ובסוריה בפרט, מניח אובמה את היסודות לצמיחתם של קיצוניות ואלימות דתית קשות בהרבה משל ארגון אל-קאעדה.[1]

 

להלן תרגום קטעים נבחרים מהמאמר של אל-ד'אידי:

 

"בעייתו של נשיא ארה"ב ברק אובמה טמונה במילה אחת: היסוס. האיש קצר ראייה, מבולבל וחסר נחישות. נראה שתמצית מדיניותו היא לחלוק על כל עמדה של קודמו, ג'ורג' בוש הבן, וזו כבר קנטרנות, לא מדיניות.

 

הערכה זו את מדיניות אובמה איננה באה מצד יריביו הרפובליקנים בארה"ב בלבד, או של אלה השונאים חלק ממדיניותו בזירה העולמית, אלא גם מצד כמה מתומכי האסכולה שלו, דוגמת העיתונאי האמריקני המפורסם דיויד איגנשיוס שכתב לאחרונה [בוושינגטון פוסט] ביקורת על מדיניות ממשל אובמה ולא רק בנושאי חוץ... בתמצתו את הבעייתיות בהתנהלות אובמה אמר איגנשיוס שהציבור חושש מממשל חלש יותר מאשר הוא חושש מממשל חזק!

 

איננו מדברים על מבקריו הקשים של ממשל זה - בין אם הם בתוך ארה"ב או מחוצה לה - די בקריאת מאמרו האחרון של הכותב האמריקאי-לבנוני, פואד עג'מי, שתקף באכזריות את הרפיסות של אובמה, ואת  היותו חסר יכולת מנהיגות ואומץ לקבל החלטות בנסיבות קשות, בפרט בכל הנוגע לעמדתו כלפי האסון הסורי. כמו כן איננו מדברים כלל על התקפות הרפובליקנים נגדו, אלא על [ביקורת שמותחים עליו] האנשים ששמחו על בואו של האיש הזה, בוגר הרווארד, איש שחור, בעל שורשים אסלאמיים אפריקאיים, בנו של חוסיין אובמה - [שכן הם ציפו שהוא] יבין טוב יותר את המציאות של החברות בעולם האסלאמי והערבי ואת טבען. ואולם, בסופו של דבר, כשהחמירה אוזלת היד הגוברת של הקהילה הבינלאומית בסוריה בגלל ארה"ב ואובמה, התברר כי האיש הזה אינו מסוגל להנהיג ושהוא מסתיר את כישלונו ובורותו באמצעות דיבורים תיאורטיים רבים על קווים אדומים, ירוקים וסגולים...

 

ייתכן שכוונותיו כנות בנוגע לאמונה בדמוקרטיה, ושיש לו סימפטיה כלפי העמים האחרים, במיוחד כלפי העמים באסיה ובאפריקה, ו[שהוא באמת מאמין] שהבעיה העולמית של ארה"ב תסתיים באמצעות שיפור תדמיתה והבעת הערכה כלפי התרבויות האחרות. ייתכן שהוא באמת חש כך, אך רגשות הן דבר אחד והמציאות היא דבר אחר, והלוואי שהעניינים היו נפתרים על ידי כוונות טובות...

 

מה שממחיש את הראייה הצרה של אובמה בכל הנוגע למשבר הסורי למשל, הם דבריו בפגישתו עם ראש ממשלת תורכיה, רג'פ טיפ ארדואן, לפני כמה ימים, לפיהם אין 'פתרון קסם' למשבר הסורי, ונדרש פתרון מציאותי למשבר המתגבר ולא פתרון קסם - פתרון פוליטי, לא [פתרון] אידיאלי. [הרי אובמה] הוא שהקשה את הבעיה הסורית וגרם לפצע להעמיק ולדם [להמשיך] להישפך... לקולות להתגבר ולבריונים להתערב - החל מהמיליציה של חסן נאסרללה [מזכ"ל חזבאללה] בדאחיה[2] ועד לצעירים המגיעים מכל עבר ומבצעים ג'יהאד עם [ארגון הטרור המזוהה עם אל-קאעדה] ג'בהת אל-נוצרה.

 

[אובמה] הוא האחראי לכך שהבעיה הסורית הגיעה למצב זה של בלבול ואבדון. אלמלא היסוסו של אובמה, תפישתו החלשה, אי נחישותו ולהיטותו אחר הפופולאריות של טוויטר... 'קיסר השלג של רוסיה', ולדימיר פוטין, לא היה חולם להגיע לתפקיד זה [אליו הגיע היום] כשהעולם המערבי קרוב להטיל עליו [על פוטין]  את המשימה לפתור את הבעיה בסוריה. [אלמלא הססנותו וחולשתו של אובמה] בשאר אל-אסד לא היה אומר בראיון האחרון שלו ליומון הארגנטינאי [קלרין], שהוא מרגיש שהוא מתחיל לגבור על הלחצים הכבדים המופעלים עליו; [אלמלא כל אלה] השחצנות והזלזול האיראניים לא היו מגיעים לכדי הצהרה פומבית שהמלחמה בסוריה היא מלחמתה [של איראן] ולכדי הוראה לקצין הלבנוני שלה, חסן נאסרללה, להכריז על מלחמה ולהתחיל ב'התנגדות' – אך לא בגבול עם ישראל, אלא נגד הסורים באל-קוציר, שם השביחה[3] של אסד ואנשי נאסרללה מכתרים את העיר מזה תקופה, אל מול עיניו [הפקוחות] של אובמה!

 

ארה"ב חיה [היום] תחת אחד הנשיאים החלשים ביותר [בהיסטוריה] שלה ... בעוד שרוסיה מונהגת ע"י איש החלטי ונחוש. מצב זה מצער עוד יותר כשאתה מבין שההנחה היא שארה"ב תומכת במורדים נגד אסד, בעוד רוסיה תומכת במשטר. במצב זה, הברית [בין ארה"ב למורדים] היא נטל יותר מאשר נכס... 

 

הבעיה מגיעה לשיאה כשאובמה [בהתנהלותו זו] מניח [למעשה] את הבסיס המתודי להיווצרותן של קיצוניות ואלימות דתיות כאלה שיגרמו לנו להתגעגע לאל-קאעדה בתקופת ג'ורג' בוש הבן, בעודו שוגה באשליות שהוא חיסל את אל-קאעדה כשחיסל את אוסמה בן לאדן! 

 

מסוכן מאוד מה שקורה בעיראק, בסוריה, בלבנון ואולי יקרה בהמשך גם בגבולה הדרומי של תורכיה, בשל מדיניות הנסיגה הגדולה שמבצע אובמה ללא שיקול דעת מעמיק. מדינות אלה, וקרוב לוודאי שגם במצרים וצפון אפריקה באופן אחר, נמצאות בתחילתה של תקופה מבעיתה של טרור דתי, מלחמות עדתיות ומלחמות אזרחים שיפגעו בכל. [זאת], עד כי לא ניתן יהיה להשוות את פיגועי אל-קאעדה שבוצעו בשנים האחרונות למה שעתיד לקרות  ובפועל [הדבר] כבר התחיל לקרות בחומס ובאזור הכפרי שלה, בפיגועים נגד מסגדים ובחוסייניות[4] בעיראק, וכן בעלווים-התורכים, לוחמי [החזית העממית לשחרור מחוז] אלכסנדרטה'[5], היוצאים לעזרת העלווים של סוריה.

 

פיגועי אל-קאעדה הקודמים היו איכותיים ובוצעו על ידי קבוצה נבחרת של חיילים, שלא ייצגו בסיס חברתי רחב בחברות הערביות. אבל המלחמות המתנהלות כעת בסוריה, בלבנון ובעיראק, הן מלחמות מפחידות, משום שהן נשענות על 'חברות' שעומדות מאחורי [הלוחמים] ומספקות להם מחסה ומקור שופע [של כ"א ותמיכה].

 

מכאן נובעת האבחנה המתסכלת בנוגע למדיניות הגרועה של אובמה ושטחיותה ביישום המדויק והמקובע של מדיניות הנסיגה [מן המזה"ת], יהא המחיר אשר יהא, גם אם יהיו התפתחויות חדשות. לא מדובר כאן במנהיג ופוליטיקאי מיומן בעל פתרונות יצירתיים, אלא באיש משכיל רגיל, שחוזר על סיסמאות סתומות מבלי שתהיה לו הרגישות הפוליטית שמייחסת לדברים את משקלם הטבעי, מעזה היכן שצריך להעיז ונמנעת היכן שעדיף להימנע..."[6]