כללי

 

שיר פוליטי של אמיר סעודי בכיר מעורר סערה בסעודיה

 

הקדמה

ב-6 בינואר 2013 פרסם מושל מכה, האמיר ח'אלד אל-פיצל, הנחשב לאישיות בעלת השפעה במשפחה הסעודית השלטת, שיר המותח ביקורת על "משבי הרוח המערביים שפלשו לעולם הערבי" הקוראים לחופש ולכינון מדינה אזרחית בעולם הערבי. אל-פיצל, הידוע כאמיר ליבראלי בממלכה המתנגד למחשבה אסלאמיסטית קיצונית[1], קרא בשיר להתעלם מקריאות אלה ולהיות קנאים למודלים האסלאמיים של השלטון. עם זאת פנה אל-פיצל לחכמי הדת המוסלמים לפסוק בעניין ולתת "חלופות מודרניות" למשטרים האסלאמיים.[2]

 

שירו של ח'אלד אל-פיצל עורר ויכוח ביומונים הסעודיים וברשתות החברתיות. בעקבות הסערה שעורר השיר, טען אל-פיצל בראיון לטלוויזיה הסעודית כי שירו לא עסק באביב הערבי, אלא נועד להזהיר את אזרחי סעודיה מפני האיום המרחף על אופיה הדתי של ארצם.[3] בנוסף, פרסם אל-פיצל ביומון הסעודי אל-וטן שיר אחר, העוסק בנושאים דתיים בלבד.[4]

 

האמיר ח'אלד אל-פיצל[5]

השיר של ח'אלד אל-פיצל

"הרוחות"

משבי רוח מערביים פלשו לעולם הערבי

וכילו את הכול, למען הדמוקרטיה. 

מטרתם – מדינה אזרחית חילונית, לא דתית.

רק המדינה הציונית, צריכה להישאר יהודית,

אך מדינה אסלאמית היא מדינה של טרור,

או שתשתנה בדרכי שלום, או באמצעות כוחות צבא.

האנרכיה היא הח'ליפות.

לפי "הצדק הבינלאומי",

האנרכיה היא ערבית

והח'ליפות שייכת לעברים [כלומר ליהודים]

אנחנו נהיינו הבעיה

וגרמו לנו לשכוח את [הבעיה] הפלסטינית,

גרמו לנו לפקפק בעצמנו 

באמצעות פעולות פלישה תרבותית.

הם הפכו אותנו לשקרנים והאמנו להם,

[וזאת עשו] באמצעות שיטות התקשורת.

האשימונו בפיגור, 

בריאקציה ובברבריות,

הציתו [סכסוכים] עדתיים,

גזעיים ושבטיים,

עודדו התמערבות רעיונית

[והעלו על נס את המנהיגים שמשרתים את המערב]

ואז הערבים השתוללו במהומה

תוך שהם קוראים: חופש! חופש!

הו חכמי האסלאם, פסקו הלכה

ותנו לנו חלופות מודרניות.

"האחר" [קרי, המערב] תכנן את תחיקתו

לפי הדגם החילוני,

ואנו העתקנו את זה בפשטות

וקראנו לכך 'נאורות'

איפה התבונה? איפה החוכמה?

איפה הקנאה לאסלאם?

מדוע לא קינאנו

למשטר האסלאמי?

 

החוקה – ספרו של הבורא

והדרך – הסונה של הנביא.

עלינו להוכיח לעולם ששליחותנו נצחית.

אברהם, משה, ישו ומוחמד – שליחי המין האנושי –

לימדו אותנו שהשלטון [פירושו] ביטחון, צדק ואנושיות,

שה"שורא" היא תכלית החוכמה,

שהשריעה היא אלוהית,

שאלוהים הוא אחד ודתו אחת

ושהאמונה היא אמונת הייחוד.

למה? למה? למה?

למה כל אחד מאיתנו מאשים בכפירה את אחיו?

יראו את אלוהים ביחסכם לאנשים, הוי מעוררי הפתנה [סכסוך]!

ויכוח ברשת החברתית סביב השיר

שירו של האמיר ח'אלד אל-פיצל עורר הדים ברשת החברתית ובמיוחד בטוויטר, שם נפתח "האשטאג"[6] בשם "השיר של ח'אלד אל-פיצל", שעסק בדיון סביב השיר. רבים הגיבו בזלזול לשיר, כדוגמת  איש הדת הסעודי, השיח' עאדל אל-כלבאני, שאמר כי השיר דומה לסגנון של שעבאן עבד אל-רחים, זמר פופ מצרי המשלב בשיריו מסרים פוליטיים.  

 

השיח' אל-כלבאני: השיר מתאים מאוד לשעבאן עבד אל-רחים[7]

 

ציוץ נוסף: "ח'אלד אל-פיצל מזלזל במהפכות הערביות ובדרישת זכויות, צדק ושוויון, בשיר ... דל תוכן"[8]

 

 

ויכוח בעיתונות הסעודית על כוונת המשורר

השיר של האמיר ח'אלד אל-פיצל עורר ויכוח גם בעיתונות הסעודית, ובפרט ביומון הסעודי הממסדי אל-שרק. בעלי טורים שמתחו ביקורת על השיר, טענו כי השיר עוסק באביב הערבי – טענה אותה הכחיש אל-פיצל. עוד נטען כי הקביעה בשיר לפיה רוחות השינוי נועדו לחלן את מדינות ערב היא חסרת כל בסיס. 

 

בעל טור: עמדותיו של אל-פיצל חסרות בסיס

במאמר ביומון אל-שרק, טען בעל הטור עבדאללה אל-פוזאן, כי רוחות השינוי שפקדו את מדינות האביב הערבי נתנו ביטוי דווקא לזרמים הדתיים, וכי הדוגמה המובהקת לכך היא עלייתם לשלטון של האחים המוסלמים במצרים או בתוניסיה: "עמדתו של האמיר ח'אלד בשיר זה מפליאה מאוד... בעוד שהאמיר ח'אלד מתבסס על הנחה דמיונית וחסרת בסיס. הוא מאמין שהרוחות הן [רוחות] חתרניות מערביות [הנושבות] על המדינה האסלאמית לטובת זרמים אזרחיים וחילוניים... ושרוחות אלה רוצות למסור את השלטון במדינות הערביות לזרמים האזרחיים החילוניים... כשאחת המטרות היא להרוס את המדינה האסלאמית...

 

האמיר ח'אלד יודע ודאי שהרוחות לא מוטטו את המדינה האסלאמית בתוניסיה, במצרים, בלוב ובמרוקו, אלא דווקא הביאו את המדינה האסלאמית. כמו כן, הוא יודע שרוחות אלה לא שירתו את הכוחות האזרחיים, אדרבא, הן הרחיקו כמה מגורמיהם והביאו את הזרמים הדתיים. אם [האמיר ח'אלד] יודע זאת, מדוע הוא פסח על העובדות הברורות האלה ואמר את מה שאמר?

 

לדעתי, השיר הזה יזיק לאמיר ח'אלד אל-פיצל,שכן, מדוע הוא חיבר את השיר הזה כך, על אף תבונתו והמנטאליות הייחודית שלו? האם הוא רצה לפנות באמצעות [השיר] לאזרח הפשוט הטרוד בענייניו ואשר אינו מודע למתרחש בעולם הערבי ובעולם בכלל... או שהוא נפל במלכודת השירה שלעתים מאפשרת לבעליה... להבליט גוונים [מסוימים] לשומע ולקורא בצורה שונה? או שהוא נשען רק על המושג הרווח [לגבי] כוונותיו הרעות של המערב כלפי האסלאם לאורך ההיסטוריה ועל הנטייה הדתית העזה ברחוב המקומי? קשה למצוא תירוץ משכנע לקפיצה גדולה זו באוויר של האמיר ח'אלד, משום שאין [לו] קרקע בטוחה שהוא יכול לחזור אליה..."[9]

 

דברים ברוח דומה כתב בעל הטור עבד אל-עזיז אל-דוח'יל במאמר ביומון אל-שרק: "... אני חולק על האמיר ח'אלד אל-פיצל כפי שחלק עליו עבדאללה אל-פוזאן, בסוברו כי מניע האביב הערבי הוא מערבי בעיקרו וכי הוא בא להרוס את המדינה האסלאמית ולהקים [במקומה] מדינה חילונית אזרחית. אני חולק על האמיר [גם] בכך שהמדינה האזרחית או החילונית מתנגדת לדת, שהרי תורכיה [למשל] היא מדינה חילונית אזרחית, אולם היא מדינה המושתתת על עקרונות האסלאם וערכיו העליונים...

 

האביב הערבי דורש מדינה אזרחית שהחוקה שלה מושתתת על עקרונות השריעה. האביב הערבי הוא תנועות המוניות שפרצו זו אחר זו עקב הדיכוי, הרדיפה, השחיתות והיעדר צדק, היעדר חירות וכבוד האדם שעמי [האביב] סבלו מצד שליטיהם... נכון הדבר, שחירות ודמוקרטיה במובנן המודרני הן תוצרת מערבית... אולם עוד בטרם הן היו כאלה, היו החירות,הצדק, שלטון החוק והשמירה על ההון הציבורי עקרונות וערכים שנכתבו בקוראן... [לפיכך], האביב הערבי הוא תוצרת ערבית והחירות, הכבוד, הצדק והדמוקרטיה הם תוצרת אנושית לפני שהיא [הפכה] למערבית..."[10]  

 

בעלי טורים: מבקריו של האמיר אל-פיצל לא הבינו את כוונת המשורר

מנגד, היו בעלי טורים שטענו כי מבקריו של האמיר, כמו הכותב אל-פוזאן, שגו בהבנת השיר. במאמר מערכת ביומון אל-שרק, כתב עורך היומון קינאן אל-ר'אמדי: "... אל-פוזאן הבין כי השיר אומר שמזימות המערב הן שגרמו למהפכות וכאן נוצרה סתירה אצלו בין המציאות שהוא רואה לבין 'רוחות מערביות נושבות', ובין מה שהוא מכיר בהקשר התרבותי של אל-פיצל, לבין העמדה הפוליטית שהוא הבין מהטקסט... כוונת [השיר] היא התחקות עיוורת אחר המערב שפירושה בורות ערבית ולא מזימה של המערב, שאין לשלול אותה ואת התערבותו הברורה. אולם, פירוש הטקסט הוא בדרגה ראשונה התחקות [הערבים אחר המערב] המושתתת על בורות..."[11]

 

גם בעל הטור אדריס אל-דריס, פרסם מאמר ביומון הסעודי אל-וטן בו טען כי אל-פוזאן שגה בפירוש השיר.[12] במאמר נוסף ביומון אל-וטן כתב אל-דריס כי אחדים ממבקריו של אל-פיצל טענו כי השיר לא חובר על ידו אלא ע"י משורר אלמוני שאינו בחיים. במאמרו מתח אל-דריס ביקורת על מבקריו של אל-פיצל: "עניינם של אלו המפקפקים [באמיר] מוזר. שכן, אם ח'אלד אל-פיצל היה כותב שיר גדול, הם היו מפקפקים בכך שהוא כתב אותו. אם הוא היה כותב שיר שלא היה גורם להם התפעלות, הם היו מייחסים אותו אליו. אולם, עליהם לקבל אותו כמשורר על כל נטיותיו... עוד טען אל-דריס כי מתנגדיו של האמיר מבקרים אותו בשל היותו נסיך ממשפחת המלוכה: "... האם הפקפוק [באמיר] יימשך רק משום שהיוצר הוא נסיך? על האנשים להבין כי משפחת אאל סעוד היא כשאר המשפחות... [בני המשפחה השלטת הם] כמו כולם – הם בני מיתה, הם אוכלים והם מטיילים בשווקים..."[13]