בעקבות כישלונה במערכה על החוקה:
האופוזיציה במצרים מפיקה לקחים לקראת המערכה על הפרלמנט
הקדמה
חוקת מצרים החדשה אושרה במשאל עם ברוב של קרוב ל-64% מול כ-36% מתנגדים. מתוך כ-50 מיליון בעלי זכות בחירה, רק כ-16 מיליון מימשו את זכות ההצבעה (כ-30%) - כ-10 מילונים הצביעו בעד וכ-6 מיליונים נגד.[1] אישור החוקה, גם אם היה צפוי, היווה תבוסה גדולה לאופוזיציה המצרית המיוצגת על ידי חזית ההצלה הלאומית בראשות מוחמד אל-בראדעי, חמדין סבאחי ועמר מוסא, אשר קראה לציבור המצרי להצביע נגד החוקה.
בחוגי האופוזיציה המצריים אמנם מאוכזבים מתוצאות אלה, אך גם רואים בהן הישג בלתי מבוטל המעיד על הפוטנציאל של האופוזיציה להצליח. יתרה מכך, לטענתם היו עבירות וזיופים בהצבעה בהיקף נרחב שמנעו הישג גדול יותר של האופוזיציה. לדידם, אי-סדרים אלו מבטלים את תקפותו של משאל העם. לכן חזית ההצלה הלאומית, מועדון השופטים וארגוני חברה אזרחית הגישו תביעות משפטיות לביטול התוצאות.[2]
מגמה אחרת בקרב האופוזיציה הייתה של הפקת לקחים והיערכות למערכה הבאה – המערכה על הפרלמנט.
במהלך ההכנות למשאל העם, חלק מכוחות האופוזיציה אמנם התלכדו לכדי חזית ההצלה הלאומית, אך גם בשורותיה נתגלו סדקים והיא הפגינה חוסר נחישות וארגון בהשוואה לכוחות האסלאמיים, ולא הצליחה לגייס תמיכה עממית רחבה כמוהם.[3] מאז פרסום התוצאות, החלו להישמע קולות בקרב חוגי האופוזיציה וכותבים מצריים המזוהים עמה שהודו באחריותה של האופוזיציה לכישלון במערכה על החוקה בין אם בשל הפילוג בשורותיה ובין אם בשל מערך ההסברה הכושל שלה.
חלק מהכותבים בעיתונות המצרית הזכירו כי גם בבחירות הקודמות למועצת העם שהתקיימו במאי 2012 לא הצליחה האופוזיציה להתאחד, דבר שהיווה יתרון לזרמים האסלאמיים. הם קראו לאופוזיציה ללמוד מטעויות העבר, להפיק לקחים, להתגבר על המחלוקות בתוכה ולהיערך היטב לקראת המערכה הבאה והחשובה ביותר - הבחירות למועצת העם הצפויות בתוך מספר חודשים.
להלן תרגום חלקים מהצהרות ומאמרים של אנשי אופוזיציה מצריים ביחס לתוצאות משאל העם:
חזית ההצלה הלאומית: נפיק לקחים ונתלכד כדי להמשיך במאבק
בהודעה שפרסמה חזית ההצלה הלאומית ב-23.12.12 לאחר פרסום התוצאות הרשמיות של משאל העם היא הבטיחה להפיק לקחים, להתלכד ולהמשיך להילחם בדרכים דמוקרטיות לשינוי החוקה מתוך הפרלמנט, ולהשגת יעדי המהפכה. בהודעה נאמר כי הירידה באחוזי התמיכה במשאל העם על החוקה החדשה לעומת משאל העם שנערך במרץ 2011 על תיקוני החוקה הקודמת, מלמדת על עלייה במודעות של העם, שלא נענה עוד ל"תעמולה המטעה". "העם גילה כי אלו המשייכים עצמם לאסלאם מגנים על אינטרסים ארציים ועל גדולי הקפיטליסטים ומתעקשים על כינון חוקה שאינה מגנה על זכויות האדם המצרי ואינה מבססת מדינה דמוקרטית," לשון ההודעה.
חזית ההצלה בירכה את העם המצרי על כך שנטל אחריות בעצם הצבעתו נגד החוקה. היא הבטיחה "להמשיך להילחם לצד העם להבטחת האינטרסים שלו לחיים בטוחים, לפרנסה מספיקה, לחינוך, לטיפול [רפואי], למגורים ולעתיד טוב יותר לילדיו, זכויות וחירויות, ובראשן הזכות לבחור את שליטיו ולהחליפם באופן תקופתי על פי רצונו החופשי בבחירות הוגנות." על פי ההודעה, מאבקה של החזית יהיה "יותר אקטיבי" והשפעתה הפוליטית תהיה רבה יותר כתוצאה מהתלכדותן של כמה מפלגות יחדיו לכדי מפלגה אחת גדולה. "נמשיך לפעול בדרכים דמוקרטיות לשינוי החוקה ולהגשמת מטרות מהפכת ה-25 בינואר במלואן... כולנו מוכנים להקריב את נפשותינו ואת גופינו למען המטרה החשובה הזו..." משאל העם "אינו סוף פסוק, אלא רק מערכה [אחת] במאבק הארוך הזה למען עתידה של מצרים", נאמר בהודעתה, "לא נסכים לשינוי זהותה של מצרים או לשובה של הדיקטטורה."[4]
ח"פ לשעבר: האופוזיציה זקוקה לאחדות ולשיח פוליטי ברור
במאמר תחת הכותרת "התאחדו!", כתב ציר הפרלמנט לשעבר, ד"ר מוצטפא אל-נגאר, בלוגר ופעיל זכויות אדם, ממקימי העמותה הלאומית לשינוי ומפלגת אל-עדל: "הנשיא מורסי ותנועתו הצליחו לבנות ולאחד שורה רחבה [משורות] האופוזיציה שהייתה מפולגת עד אז... השאלה החשובה עתה היא האם תצליח אופוזיציה זו להתלכד ולהתמודד במערכת הבחירות הבאה כשהיא מאוחדת ומבלי שהקולות יתחלקו בין מרכיביה, כפי שקרה בבחירות הפרלמנטאריות הקודמות, דבר שפעל לטובת זרם האסלאם הפוליטי...
כוחות האופוזיציה צריכים להכריע בענייניהם מבעוד מועד ולאמץ שיח פוליטי ברור... בחירת המועמדים לרשימות ומיקומם בהן צריכה להיעשות ב[הליך] פנימי על פי קריטריונים ענייניים, כך שהאדם המוכשר ביותר ייכנס לרשימה, ולא על פי שיקולי ממון, שכן הבחירות הקודמות העידו שחלק לא קטן מראשי הרשימות עמדו שם רק בשל יכולתם הכספית... באשר למושבים העצמאיים, הם הקשים ביותר, ו[כדי לזכות בהם] צריך שהמתמודדים יהיו מנהיגים לאומיים שהמצרים רוחשים להם אמון. יש להקפיד לבל יתפזרו הקולות בין מועמדים מאותו זרם הרצים מטעם אותו אזור בחירה, כפי שקרה בשנה שעברה..."[5]
לצד הקריאות לשיח פוליטי ברור, נשמעה גם ביקורת פנימית של גורמי אופוזיציה שהודו בקושי של האופוזיציה לקיים מערך הסברה תקשורתי מוצלח בהשוואה למחנה האסלאמי. למשל, עורך העיתון המצרי העצמאי אל-תחריר, אבראהים עיסא, הידוע בביקורתו על האחים המוסלמים ועל משטרו של מורסי, אמר בראיון טלוויזיוני כי ההסברה שניהל יחד עם אנשי תקשורת נוספים נגד הזרמים האסלאמיים והסלפיים בחודשים האחרונים נחלה כישלון חרוץ ולא השפיעה על הציבור. לדבריו, "דרשת יום שישי חשובה בהשפעתה יותר מאלף תכניות שאנו מכינים."[6]
בעל טור מצרי: כעת יש להתרכז בקרב העיקרי – הקרב על הפרלמנט
בעל הטור ביומון המצרי העצמאי אל-יום אל-סאבע, ד"ר עות'מאן פכרי, כתב: "הזרמים, המפלגות והתנועות הפוליטיות הליברליות והאזרחיות... צריכים להימנע מחזרה על אותה טעות פעמיים, הטעות שבהתעסקות בקרבות משניים שתוצאותיהם ידועות מראש, והזנחת הקרב המרכזי החשוב ביותר, שבו הם יכולים להצליח מאוד ולהשפיע על התהליך הפוליטי כולו, עם קצת מאמץ, תכנון ועבודה רצינית. הקרב המרכזי הוא על מועצת העם הבאה, ואילו קרבות המשנה הם הגברת צעדיהם של זרמים ומפלגות אלה נגד משאל העם על החוקה, ובראש ובראשונה הגשתם תביעות משפטיות כדי להביא לביטול המשאל בבתי הדין המצריים. תביעות אלה נועדו לכישלון לאור החסינות שהוענקה למשאל העם מתוקף ההכרזות החוקתיות שיצאו לאחרונה,[7] ולכן אין טעם להעסיק בכך את דעת הקהל.
בשלב חשוב זה, מוטב להתרכז בהיערכות לבחירות למועצת העם בעוד חודשים ספורים. זוהי המערכה החשובה ביותר שלשמה יש להקדיש מעתה כל רגע עבודה ולגייס כל אדם בעל מחשבה, מאמץ ושכל. הכוחות הפוליטיים זקוקים עתה לברית רצינית, לכוונות כנות ולהכרה בחשיבות השעה... הכוחות האסלאמיים מהמרים תמיד על התפוררות כוחות הזרם הליברלי ועל פילוגם, ועל שמירתם הם על הברית ושיתוף הפעולה ביניהם, עד לחיסול יריבם... כוחות הזרם האסלאמי נשארים מאוחדים תמיד ומסוגלים לשתף פעולה ולהחזיק מעמד על אף המחלוקות הגדולות בתוכם במקרים רבים... על פי היגיון זה הצליחו הכוחות האלה בבחירות הקודמות לפרלמנט, ועל פי אותו היגיון כשלו הכוחות הליברליים. האם לא הגיע הזמן ללמוד ולהפיק לקחים ממה שקרה?
מה שמגביר את חשיבות השעה הוא העובדה שמועצת העם הבאה תהא שונה מקודמותיה, שכן תהא זו מועצת העם הראשונה לאחר אישור החוקה החדשה, ופירוש הדבר שיש לה הזדמנות לחוקק ולתקן עשרות חוקים המפרשים את סעיפי החוקה החדשה, ושיש בהם כדי לחולל שינוי רב במהלך החיים הפוליטיים, הכלכליים, החברתיים, החינוכיים והתרבותיים. חוקים אלה יכולים לשמור על אופיה האזרחי של מצרים ועל האופי המתון של האסלאם במדינה... ביכולתם למנוע הזנחה של זכויות פשוטי העם לשירותי בריאות וחינוך ולחיי כבוד וביטחון, ללא השפלה או פשיטת יד. חוקים אלה יכולים לשמור על ריבונות מצרים על כל שעל מאדמתה... מועצת [עם] זו יכולה לדאוג לזכויות הילד ולהגן על הישגיה של האישה במצרים ולהתבסס עליהם.
לפני כל זאת, מועצת [עם] זו יכולה להעלות כל סעיף בחוקה לדיון מחודש ולהציע את תיקונו. מועצת עם זו יכולה, אם כך, להשיב את האיזון האבוד לחיים הפוליטיים המצריים, אם יצליחו הכוחות הליברליים להשיג בה רוב. לשם כך נדרש מאמץ מתמשך בכל חלק מאדמת מצרים לשכנע את הציבור כי שליטה של פלג אחד על כל דבר היא הצרה הגדולה ביותר בחיי המדינות, שכן שלטון מוחלט הוא נזק מוחלט..."[8]
חבר חזית ההצלה: משאל העם הוכיח שיש כוח עממי אמיתי המחפש חלופה לאח"ס
לצד הביקורת העצמית, נשמעו בקרב חוגי האופוזיציה והכותבים המזוהים עמה גם קולות אחרים שטענו כי תוצאות משאל העם דווקא מעוררות אופטימיות, היות שהן הוכיחו שהאופוזיציה מהווה כוח עממי ופוליטי בלתי מבוטל המסוגל להביא הישגים. חבר חזית ההצלה הלאומית ומייסד מפלגת מצרים החזקה, עמר אל-חמזאוי, שהיה חבר במועצת העם לפני פיזורה, וכן חבר בוועדה לניסוח החוקה, אך פרש ממנה במחאה על הרכבה, כתב ביומון המצרי העצמאי אל-וטן: "תוצאות [הסבב] הראשון של משאל העם מעידות... על האשליה המזויפת שהפיצו תנועת האחים [המוסלמים] ובעלי בריתה אודות ההסכמה העממית הרחבה סביב החוקה ובדבר שוּליוּתם של הכוחות הפוליטיים המתנגדים לה... במצרים עתה יש כוח עממי אמיתי המחפש חלופה לאחים, חלופה למסחר בדת, חלופה להפחדת האופוזיציונרים, חלופה דמוקרטית..., והדבר מעורר אופטימיות."[9]
בעל הטור ביומון אל-וטן ומרצה למדע המדינה באוניברסיטת קהיר ובאוניברסיטת מישיגן, ד"ר מועתז באללה עבד אל-פתאח, רואה בתוצאות משאל העם גם כן הישג לאופוזיציה: "אין זה נכון שהעם המצרי תומך בנשיא מורסי בצורה גורפת או שהמתנגדים מונים רק אלפים. האמת היא שד"ר מורסי קיבל החלטות, יצא בהצהרות ו[אז] חזר בו מהבטחות, דבר שגרם לרבים מבוחריו... להתחרט על כך שנתנו לו את קולם... האופוזיציה הפוליטית הגיעה להישג חשוב, עליו עליה לשמור, והוא שהיא התאחדה, או לכל הפחות ערכה תיאום בין אנשיה, באופן שאפשר להעלות את אחוז התמיכה בשיח שלה נגד החוקה לשיעור גבוה בסבב הראשון..."[10]
[1] בסבב הראשון, ב-15.12.12, הצביעו 57% בעד ו-43% נגד. סבב זה נערך במחוזות: קהיר, אלכסנדריה, אל-דקהליה, אל-ר'רביה, אל-שרקיה, אסיוט, סוהאג, אסואן, צפון סיני ודרום סיני. בסבב השני, ב-22.12.12, הצביעו 71% בעד ו-29% נגד. סבב זה נערך במחוזות: קינא, בני סויף, אל-מניא, אל-מנופיה, אל-בוחירה, דמיוט, אל-ואדי אל-גדיד, הים האדום, אל-פיום, כפר אל-שיח', אל-גיזה, פורט סעיד, סואץ, מטרוח, אל-אוקצור, אל-קליוביה ואסמאעיליה. בסה"כ הצביעו 63.8% בעד. שיעור ההצבעה היה כ-33%. https://english.ahram.org.eg/, 23.12,2012; אל-אהראם (מצרים), 26.12.2012
[2] לטענתם, בחלק מהקלפיות לא היה פיקוח משפטי; בחלקן סירבו השופטים להציג תעודה מזהה; כמה קלפיות נסגרו לפני הזמן; מצביעים עשו שימוש בזכות הצבעה של אנשים שנפטרו; בכמה קלפיות נערכה תעמולה, בניגוד לחוק; בכמה קלפיות לא אפשרו לקופטים להצביע; ונרשמו מקרים בודדים שבהם נעשה שימוש באלימות. בנוסף, אישה אחת נהרגה וכמה עשרות נפצעו בימי ההצבעה בעימותים שפרצו מחוץ לקלפיות. אל-מצרי אל-יום (מצרים), 16-17.12.2012
[3]ראו דו"ח ממרי (14.12.12) "לקראת משאל העם במצרים: הקמפיינים בשטח בעד ונגד החוקה".
[4] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 23.12.2012
[5] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 24.12.2012
[6]וwww.assabeel.net, 24.12.2012
[8] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 24.12.2012
[9] אל-וטן (מצרים), 18.12.2012
[10] אל-וטן (מצרים), 18.12.2012