מאמרים אנטישמיים באיראן על הטבח בקונטיקט:
הקורבנות והרוצח היו יהודים; "מחלת הנפש" של הרוצח היהודי גרמה לו לשנוא אחרים – בדומה למנהיגי ישראל
מאת א. סביון ו-א. זיגרון*
הקדמה:
ב-19 בדצמבר פרסם אתר האינטרנט השמרני קדסנא (סו"י קדס, הפועל מטעמו של הארגון החוץ ממשלתי "האגודה להגנה על האומה הפלסטינית", שנהנה מחסות המשטר) שני מאמרים אנטישמיים בהתייחסו לתקרית הירי בביה"ס היסודי סנדי הוק בקונטיקט, ארה"ב, שטענו כי הן הקורבנות והן היורה, אדם לנזה, היו יהודים, וכי התקשורת העולמית נמנעה מלדווח על כך.
לטענת המאמר הראשון שכותרתו "השורשים המשותפים של הפשעים בפלסטין וסנדי הוק", פרי עטו של עלי חאג' מוחמדי, אמצעי התקשורת המערביים הסתירו במכוון את העובדה שאדם לנזה, הרוצח , היה יהודי משום שהיה קשה לתקשורת האמריקאית, האנטי-אסלאמית במהותה, ואשר נשלטת ע"י "הציונות באמריקה", לדווח על כך.
במאמר נטען עוד כי לנזה כמו יהודים אחרים ממוצא אשכנזי, בהם מנהיגי מדינת ישראל, לוקים ב"מחלת נפש" ההופכת אותם לשונאי אדם ולרוצחים. המאמר מתח קו ישיר בין לנזה, מבצע הטבח בילדים בארה"ב לבין מנהיגי ישראל המבצעים פשעים בפלסטינים וייחס את הסיבה לכך בשני המקרים לאותה מחלת נפש.
המאמר השני "תכנית הלובי הציוני לפיקוח על כלי הנשק באמריקה" טען כי הלובי הציוני בארה"ב החל לפעול להטלת פיקוח על מכירת כלי נשק רק לאחר הטבח, בשל חששם מגל אנטישמיות שיפרוץ כתוצאה מפעולותיה של ממשלת ישראל ובמיוחד לחימתה בעזה. עם זאת, קבע המאמר שהשנאה ליהודים בארה"ב היא שגרמה לטבח.
בנוסף, סו"י פארס פרסמה כמה קריקטורות הלועגות לארה"ב בשל מדיניות כלי הנשק שלה. (ראה נספח).
להלן תרגום שני המאמרים:
1. "השורשים המשותפים של הפשעים בפלסטין וסנדי הוק"
"ביום שישי שעבר, ה-14 בדצמבר, רצח אדם לנזה, הרוצח האמריקאי הידוע לשמצה, 27 אנשים בבית ספר בעיר ניוטאון שבקונטיקט אמריקה תוך [שימוש] במקלע צבאי. ידיעה חדשותית זו תפסה ביום זה וביום שלאחריו את הכותרות בתוך ומחוץ לאמריקה. ואכן הזעזוע הרגשי [שגרם] אירוע זה, בשל רציחתם של ילדים בסביבה תרבותית, היה רב והכעיס את כולם.
אבל הנקודה שלא זכתה להתייחסות ברשתות התקשורת שבשליטת הציונות באמריקה, כמו גם בתקשורת במדינה שלנו [איראן] – שהיא לרוב צרכנית [שלהן] – היא שאדם לנזה היה יהודי וגדל במשפחה יהודית ובאווירה יהודית.
הטבח המחריד של 27 איש בהם 20 ילדים מתחת לגיל 10 היה עבור התקשורת האמריקאית והמערבית - [שמאז ומתמיד] ציידו את המקהלה שלהן [כלומר ערוצי התקשורת שלהן] בצלילים אנטי אסלאמיים – תגובת נגד מלווה בחצוצרות ובתופים שיכולה היתה להחליש את תהליך האסלאמופוביה [שהתקשורת המערבית מובילה]. לכן החליטו מנהלי רשתות התקשורת במערב לעבור ביעף על סוגיה זו כדי שאף אחד לא יאמר שבטבח המחריד ביותר באמריקה גם הרוצח וגם הקורבנות היו יהודים.
אבל מה התרחש באמת[?]
לדעת מרבית האתרים הפופולאריים באמריקה, שאינם מקבלים הטבות מהלובי היהודי, כמו "פירסת פסת" [First Post] וחלק מהאתרים של 'תנועת וול סטריט', אדם לנזה היה יהודי.
נקודה נוספת היא שהתקשורת הציונית לא חשפה מימדים [אחרים] של אירוע זה. הם פרסמו את תמונת נערותו של לנזה שמביעה את תמימותו, אבל לנזה בגיל 20 היה בעל ארשת פנים אגרסיבית.
נקודה חשובה נוספת שחלק מהאתרים האמריקאים התייחסו אליה הייתה שלנזה סבל ממחלת נפש [מלווה בליקוי] בתקשורת בשם אספרגר, שאדם החולה בה שונא את החברה שמסביבו [הדגשה במקור].
אדם החולה במחלה זו אינו מעוניין ליצור קשר עם החברה, אדיש לסבל ולפעמים אף מעוניין [בסבל].
לפי אתר האינטרנט ויקיפדיה, מחלה זו שונה מאוטיזם כיוון שהחולה בה מסוגל לדבר עם אחרים ואינו סובל מבעיות קוגניטיביות. למעשה, מחלה זו מאופיינת בסלידה מהחברה.
מעניין שלפי חלק מהאתרים הרפואיים, מחלה זו נפוצה בקרב יהודים מערביים, כלומר [יהודים] ממוצא אשכנזי, הממשיכים כעת ללא פחד בדיכוי ההיסטורי שלהם נגד הפלסטינים [הדגשה במקור].
גם [אדם] לנזה היה יהודי אשכנזי ששנא אחרים אבל אף אחד לא יכול היה לזהות את המחלה הזו כיוון שהוא דיבר כמו אחרים, והיה מודע לעולם סביבו כמו אחרים. אבל בליבו הייתה שנאה חבויה [שהתפרצה] ביום שישי באמריקה וכולם יכלו לראות אותה.
וכמובן, הקורבנות של אירוע זה גם הם היו בעיקר יהודים. על פי דיווח של סוכנות ידיעות צרפתית, הילדים שנהרגו באירוע זה, נקברו ביום שלישי בטקס יהודי. כלומר, באירוע המחריד הזה, תקף רוצח יהודי נורא את אוכלוסיית בני דתו, וטבח בהם בצורה נוראית.
לאף רשת תקשורת אמריקאית לא היה האומץ לפרסם את הנקודה הזו."[1]
2. "תכנית הלובי הציוני לפיקוח על כלי הנשק באמריקה"
"הלובי הציוני בארה"ב החל ללחוץ על בכירים אמריקאים לחוקק חוק פיקוח נשק באמריקה, זאת בשל רצח כמה יהודים בתקרית הנוראה שאירעה בבית הספר סנדי הוק שבקונטיקט ארה"ב. לפי דיווח שהתפרסם ב"ג'ויש טלגרף", קבוצות יהודיות הודיעו על רצונן בחקיקת חוקים שיפקחו על הנשק בארה"ב.
הרב דיוויד ספרסטין, מנהל המרכז לענייני דת של יהודים בארה"ב, אמר כי 'אנו מייסדים קואליציה [שמטרתה] חקיקה [בנושא] פיקוח על כלי נשק'. בשבועות האחרונים ולאחר הטבח בביה"ס בקונטיקט, שגרם למותם של עשרים אנשים וביניהם שבעה ילדים, החלו רבנים יהודים מצטרפים לקואליציה זו כדי לאלץ את המחוקקים האמריקאים לחוקק חוק בנושא.
שיעור מקרי הרצח [המתבצעים] באמצעות כלי נשק עומד על 19.5 [אחוזים] יותר מאשר במדינות מפותחות [אחרות], וכל שנה, מתרחשות יותר משלושים אלף התקפות מזוינות בהן נהרגים אלפי אמריקאים.
השאלה ששואלים כעת האמריקאים, היא מה הסיבה לכך שבעוד שבעבר שתקו הרבנים היהודים נוכח רציחות אלה, הפעם הם מאלצים את הממשל האמריקאי להקשיח את החוקים הנוגעים לפיקוח על נשק, חוקים שלא השתנו מאז המאה ה-18 וששום נשיא לא הצליח עד כה לשנותם.
הסיבה היחידה לכך, שלמרבה הצער, נסתרה מרצון או שלא מרצון מעיני התקשורת, היא שגם היורה וגם עשרים הנרצחים היו יהודים – והעניין החשוב הזה לא צוין בתקשורת העולמית.
השנאה לציונים באמריקה גוברת מיום ליום. ההתקפות המזדמנות על היהודים והבעת השנאה כלפיהם ברשתות החברתיות מתרבות מיום ליום. אלה מפחידים את הקהילה היהודית ומנהיגיה.
מסרים כגון "בשנה שעברה נהרגו רק 58 יהודים בהשוואה ל-10,728 אמריקאים", "תתבייש יהודי" ו"היהודים הם נאצים", נפוצים באתרים החברתיים. גל ההתנגדות הרחב באמריקה לטבח שישראל [ביצעה בפלסטינאים במלחמת] שמונה הימים בעזה מצביע [גם הוא] על שנאה זו. השנאה הזו היא שגרמה לאירוע כמו זה שאירע בביה"ס בניו טאון שבו נרצחו עשרים יהודים.
הרבנים היהודים מאמינים שזוהי תחילתו של תהליך אנטישמיות באמריקה. והם ייסדו את הקואליציה הזו כדי להאט את התהליך [הזה]. מנהיגים אלה רואים בצעדי ממשלת ישראל בעולם כסיבה היחידה לכך."[2]
נספח: קריקטורות של סו"י פארס על ארה"ב ומדיניות אחזקת הנשק בה
מתנת חג המולד של סנטה קלאוס[3] החוק לנשיאת נשק באמריקה[4]
אזרחי אמריקה מחזיקים ב-270 מליון כלי נשק[5] לאזרחי ארה"ב 270 מליון כלי נשק[6]
רצח 30 ילדים ומורה – עוד אות קלון לארה"ב[7] רצח 30 ילדים ומורה בארה"ב[8]
א. סביון היא ראש זירת איראן במכון ממרי; א. זיגרון חוקר את זירת איראן במכון
[1]ו www.qudsna.com, (איראן), 19.12.2012
[2]וו www.qudsna.com, (איראן), 19.12.2012
[3] ו פארס (איראן), 19.9.2012
[5] פארס (איראן), 17.12.2012
[6] פארס (איראן), 17.12.2012
[7] פארס (איראן), 15.12.2012
[8] פארס (איראן), 15.12.2012