המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
זעזועים בהנהגת החמאס בעקבות האביב הערבי
28/10/2012

 

זעזועים בהנהגת החמאס בעקבות האביב הערבי:

 מרכז הכובד עובר לעזה

 

מאת כ. יעקב*

 

הקדמה

 

האביב הערבי, גם אם לא הגיע לרצועת עזה, השפיע משמעותית על תנועת החמאס ומעמד בכיריה. עקב ההתפתחויות והתמורות בעולם הערבי נאלצה תנועת החמאס, תחת הנהגתו של ח'אלד משעל, לנקוט קו פרגמאטי יותר ביחס לעימות עם ישראל ולסכסוך עם הפת"ח ומאידך להפנות עורף לגורמים שתמכו בה בעבר – סוריה ואיראן. למדיניות זו של משעל קמה התנגדות מבית עד לכדי עימותים פנימיים בין משעל ובכירי התנועה מן "הפנים" כדוגמת אסמאעיל הניה ומחמוד אל-זהאר.

בקרוב עתידה תנועת החמאס לבחור יו"ר לשכה מדינית חדש, לאחר שח'אלד משעל הודיע על פרישתו. בחירות אלו יתנהלו בצל המחלוקות הפנימיות בנוגע לקו המדיני שנקטה תנועת החמאס תחת הנהגתו של משעל.

כיום ישנם שני מועמדים מובילים לתפקיד היו"ר החדש של הלשכה המדינית אסמאעיל הניה – מן הפנים ומוסא אבו מרזוק מן החוץ. יש להניח כי בחירתו של כל אחד מהם תשפיע באופן שונה על עתידה של התנועה. 

מסמך זה יסקור את הסיבות לפרישת משעל, את תוצאות הבחירות הפנימיות בחמאס, את השאלה מי יחליף את משעל ומה הן המשמעויות של פרישתו.

ח'אלד משעל[1]

 

משעל: לא אתמודד על ראשות החמאס

בדצמבר 2011 התקיים בסודאן כינוס חשוב של מועצת השורא של החמאס בהשתתפות משעל, הניה ונציגי כל האזורים שחמאס נמצאת בהם (חוץ ופנים). בכנס הוחלט על הקמת סניף חדש בתנועת האחים המוסלמים – "האחים המוסלמים בפלסטין" - שיאפשר ייסוד מפלגה שתרוץ לבחירות הפלסטיניות ללא כתם ה"טרור" שדבק בחמאס ובלא שהמערב יחרים בחירות אלו, כפי שקרה בבחירות ברש"פ ב-2006.[2] הכוונה היא למפלגה שתתמודד לפרלמנט ולנשיאות כמו במצרים, תוניסיה ומרוקו.[3] עד כה המפלגה טרם קמה ואיש החמאס, אחמד יוסף, קרא להזדרז ולהקימה.[4] ואולם נראה כי גולת הכותרת של כנס זה היתה הודעתו של משעל על החלטתו לא להתמודד שוב על תפקיד ראש הלשכה המדינית של התנועה, תוך הדגשה שהוא ימשיך לשרת את עמו, את תנועתו, את הבעיה הפלסטינית ואת האומה.[5]

 

הגורמים לפרישת משעל

התערערות היחסים עם סוריה ואיראן - החלטתו המפתיעה של משעל עוררה הרבה תהיות לגבי מניעיו ואולם נראה כי הגורם המרכזי להחלטה היה התערערות מעמדה של הנהגת חמאס-חוץ שבראשותו. היחלשות זו נבעה בראש ובראשונה מכך שהנהגת חמאס נאלצה לעזוב את מקום מושבה בסוריה, לאחר שנקטה עמדה ניטראלית כלפי המהפכה שם ובהמשך אף עברה לתמיכה גלויה בה. הדבר הוביל למתיחות ולקרע גלוי בינה לבין משטר אסד, עד כי הטלוויזיה הסורית האשימה את משעל ב"מכירת ההתנגדות".[6] בתגובה לכך הצהיר איש החמאס, אחמד יוסף: "סוריה שרפה את הגשרים לחמאס וניתקה כל קשר עם התנועה." [7]

 

הפניית העורף של חמאס לסוריה ונכונות משעל ללכת לקראת מחמוד עבאס בנושא הפיוס העכירו את יחסיו של משעל גם עם איראן. על משעל נמתחה ביקורת חריפה בתקשורת האיראנית המזוהה עם ח'אמנאי שאף טענה כי הוא מתנהג "כאילו היה סוכן ציוני".[8] ביטוי נוסף למתח עם איראן הייתה החלטת איראן להעביר את  הסיוע לעזה באמצעות מנהיגי חמאס "פנים" המבקרים בה. דבר זה פגע קשות במעמדו של משעל, שנאלץ למצוא חלופות לציר ההתנגדות (סוריה ואיראן). ואכן, הוא עבר להתגורר בקטר, שיפר את יחסיו עם ירדן וביקר בתורכיה.

 

הפגיעה בסמכותו של משעל בתוך התנועה - הגורם החשוב השני שגרם למשעל לא להתמודד על הנהגת החמאס היה התערערות סמכותו בתוך התנועה על רקע הסכם דוחה (הסכם בין פת"ח לחמאס מפברואר 2012 ליישום הסכם הפיוס). מנהיגי חמאס בעזה, בניצוחו של מחמוד אל-זהאר, התנגדו פומבית להסכמת משעל להקמת ממשלת אחדות לאומית בראשות עבאס; הם התנגדו לתוכן ההסכם ולחתימה עליו בדוחה, בלא להיוועץ עמם. התנגדות זאת של מנהיגי עזה מנעה את יישום הסכם דוחה ובכך ערערה את סמכותו של משעל כמנהיג התנועה.[9]

 

שיאו של הערעור במעמדו היה בהאשמות שהפנו מנהיגי חמאס בעזה כלפיו. מקורות בחמאס מסרו ליומון אל-חיאת היוצא לאור בלונדון כי "משעל זעם על ההאשמות שהטיחו בו מנהיגי עזה, ובעיקר  מחמוד אל-זהאר וח'ליל אל-חיה, על כך שהוא חסר כישורים מדיניים ושהוא הציג ויתורים בלתי מקובלים למען הפיוס עם הרש"פ ועם פת"ח, בנוסף לעמדתו בנושא ההסדר עם ישראל."[10]        

 

מנהיגי חמאס בעזה הבינו שהגיעה השעה להחזיר את מרכז הכובד של הנהגת החמאס לרצועת עזה, היות שיש להם מקורות מימון ישירים מאיראן. הם גם ניצלו את חופש התנועה שהעניק להם המשטר החדש במצרים כדי לחזק את מעמדם במדינות ערב, ואכן הניה התקבל בהן בכבוד השמור למנהיגי מדינות.[11] 

 

מאז הכינוס בסודאן בדצמבר 2011 שבו הודיע משעל כי לא יתמודד הופעלו עליו לחצים לחזור בו, אך משעל לא הרבה להתבטא בנושא זה. עפ"י הדיווחים התנה משעל את המשך תפקידו בהסכמה פה אחד במוסדות התנועה וכאשר התחוור לו שאין הסכמה כזאת החליט שלא לחזור בו.[12] במקביל,  דווח שמנהיגי חמאס בעזה ובראשם אסמאעיל הניה הבהירו לו שאם ימשיך, יהא זה במעמד סמלי בלבד, בכפיפות להם, לפיכך העדיף משעל לא להתמודד.[13]

 

שאיפת אבו מרזוק להחליף את משעל - הגורם השלישי להחלטת משעל הוא סגנו מוסא אבו מרזוק שהחל לנשוף בעורפו, בטענה שמשעל חרג מתקנון החמאס, המאפשר כהונה של שתי קדנציות בלבד כיו"ר הלשכה המדינית. בפועל, כיהן משעל ארבע כהונות והדבר הוסבר ב"נסיבות המיוחדות" של החמאס ושל העם הפלסטיני כגון מבצע "עופרת יצוקה" בשנת 2008.

  

השפעת המהפכות בעולם הערבי - ייתכן גם שנטייתו של משעל לפרוש מן המרוץ נועדה להוכיח שתמיכתו במהפכות בעולם הערבי אינה תיאורטית וכי פינוי מקומו לאחר 16 שנות כהונה הוא דוגמא לצעד דמוקרטי, בניגוד למנהיגי ערב שדבקו בכיסאותיהם. ואכן משעל דיבר על רצונו לשמש דוגמה לדמוקרטיה על רקע האביב הערבי ולהזרים דם חדש לתנועה וכי הוא נכון להיות חייל כשם שהיה מפקד.[14]  ייתכן שגישתו זו נבעה גם מן החשש שהאביב הערבי יגיע לעזה, ולכן כשחש שמערערים על סמכותו, הוא ראה בהסרת מועמדותו מוצא של כבוד.

 

מי היורש?

מן המידע והדיווחים סביב השאלה  מי יירש את משעל כיו"ר הלשכה המדינית של חמאס עולה שההתמודדות היא בין אסמאעיל הניה ומוסא אבו מרזוק. יתרונו של אבו מרזוק הוא ניסיון העבר שלו בתפקיד יו"ר הלשכה המדינית שממנו נאלץ לפרוש כאשר נעצר בארה"ב. יתרונו של הניה הוא במעמד שרכש לו כיום הן בתוך עזה, כראש ממשל החמאס וכמי שזכה בבחירות הפנימיות של חמאס באזור עזה, הן מחוץ לעזה בביקוריו המדיניים המכובדים. השאלה היא האם יחליטו המוסדות העליונים של החמאס (השורא והלשכה המדינית) להשאיר את התפקיד בידי חמאס "חוץ" או יחליטו לשנות ולבחור לראשונה יו"ר מעזה.

 

אחת משאלות המפתח היא מה תהיה עמדת האח"ס בנושא זה. עד חודש ספטמבר 2012 רווחה הדעה שארגון האח"ס העולמי מצדד בחידוש כהונת משעל כיו"ר. בעת ביקור משלחות חמאס "פנים" וחמאס "חוץ" במצרים, שם נועדו עם ראשי ארגון האח"ס העולמי, נכשל ניסיון האח"ס לגשר על המחלוקות בין שתי המשלחות. נראה שגם נושא כהונת היו"ר עלה בפגישות הללו, אך אין מידע ודאי לגבי עמדת האח"ס בנושא. עפ"י חלק מהדיווחים תמכו האח"ס במוסא אבו מרזוק, אם כי קשה לקבוע האם תמיכתם ניתנה לו לאחר שמשעל היה נחוש שלא להתמודד או שתמיכתם באבו מרזוק היא שחיזקה אצל משעל את הנטייה לא להתמודד. בכל מקרה נראה שכיום האח"ס תומכים באבו מרזוק וייתכן שהם יעדיפו מועמד מ"החוץ" כדי לשמר את יכולתם להשפיע על החמאס, היות שמועמד מ"הפנים" יכול להיות עצמאי יותר.[15]   

 

אסמאעיל הניה[16]                               מוסא אבו מרזוק[17]

            

                                     
הבחירות הפנימיות בחמאס: התחזקות הקיצונים  

כפי שהוחלט בכינוס החמאס בסודאן, בדצמבר 2011, החל בחודש אפריל 2012 הליך הבחירות למוסדות התנועה. התקיימו בחירות בעזה, בבתי הכלא ובפזורה. בגדמ"ע – הנמצאת תחת עינה הפקוחה של הרש"פ - הוחלט לא לקיים בחירות, אלא למנות את אנשי ההנהגה. מתוך ההנהגות שנבחרו באזורים הללו ייבחרו חברי המוסדות העליונים של התנועה קרי, מועצת השורא הכללית והלשכה המדינית של החמאס.

 

בעזה זכה ברוב קולות ראש ממשל החמאס בעזה, אסמאעיל הניה, ואחריו חבר הלשכה המדינית של החמאס, עימאד אל-עלמי, שעקר מסוריה לעזה. ההנהגה המדינית החדשה בעזה משלבת ותיקים ( שר החוץ לשעבר בממשלת החמאס, מחמוד אל-זהאר; חברי הלשכה המדינית של החמאס: נזאר עודאללה, ח'ליל אל-חיה, ועימאד אל-עלמי וכן מפקד גדודי עז אל-דין אל-קסאם, אחמד אל-ג'עברי, לצד נציגי דור הביניים והדור החדש (האסירים המשוחררים יחיא אל-סנואר ורוחי מושתהא וכן בכיר בגדודי אל-קסאם, מרואן עיסא).[18]

 

בהרכב החדש של חמאס עזה בולט מעמדם של  גדודי אל-קסאם, מפקדיהם והממונים הפוליטיים עליהם (שר הפנים של חמאס, פתחי חמאד, עמאד אל-עלמי, אחמד אל-ג'עברי) וכן אסירים משוחררי עסקת שליט (יחיא אל-סנואר ורוחי מושתהא).[19]

 

יחיא אל-סנואר[20]                              רוחי מושתהא[21]

          

 

הבחירות בעזה חיזקו את הקיצונים על חשבון המתונים. פתחי חמאד נחשב קיצוני, וכך גם מחמוד אל-זהאר ואסמאעיל הניה שהקצין את עמדותיו לאחרונה. הללו השמיעו עמדות מקסימליסטיות ("פלסטין - מהים עד הנהר") ואף ביקרו באיראן למורת רוחו של משעל.[22]  אשר לבחירות בפזורה (חמאס-חוץ), יש דיווח אחד בלבד שהבחירות הסתיימו ומי שזכה שם הוא מוסא אבו מרזוק.[23]

 

לתפקיד יו"ר ההנהגה בבתי הכלא בישראל  נבחר רב המחבלים עבאס אל-סיד, מתכנן הפיגוע במלון פארק בנתניה.[24]

 

 עבאס אל-סיד[25]

 

 

משמעויות השינויים בחמאס כולל פרישת משעל

היחלשותם של אנשי חמאס חוץ והתערערות מעמדו של משעל בשנה האחרונה, מיתנו את השפעת עזיבתו, כיוון שגם לו נשאר, ספק אם היה משפיע על עמדתה של התנועה. נותני הטון כיום הם מנהיגי חמאס "פנים" (עזה), ולכן גם אם ייבחר מוסא אבו מרזוק, שדעותיו דומות לאלה של משעל, ספק אם יוכל לנווט את התנועה כרצונו היות שמוקד הכוח של התנועה נמצא כיום בעזה.    

 

בעת הזאת ובטווח הקצר נראה שפרישת משעל – שתמך בהתלהבות בפיוס ואף היה מוכן לקבל את אבו מאזן כראש ממשלת אחדות לאומית -  תותיר את הפיוס בין פת"ח לחמאס בקיפאונו. היעדרו של משעל והתנגדות ראשי חמאס בעזה להסכם הפיוס מפחיתים את הסיכוי ליישומו.

 

אין גם ודאות שהנהגת החמאס תמשיך להביע עמדות פרגמאטיות יחסית כפי שהפגין משעל בשנה האחרונה, כגון "ההתנגדות העממית עכשיו" או "מדינה בגבולות 67 בשלב זה". הסימנים מעידים על התחזקות הקיצונים: 

 

אסמאעיל הניה, האיש האהוד בעזה ואחד המועמדים לתפקיד יו"ר הלשכה המדינית, זוכה לתמיכה של איראן (בייחוד לאחר שהורעו יחסיה עם משעל)  ומשמש צינור להעברת כספים ממנה לעזה.

 

התחזק מעמדם של הקיצונים גם בקרב הנהגת עזה בבחירות הפנימיות. למשל, בהרכב החדש של ההנהגה המדינית בולטים אנשי גדודי אל-קסאם,  מפקדיהם והממונים הפוליטיים עליהם וכן משוחררי עסקת שליט.[26]  ההקצנה מצאה ביטוי גם בהצהרות כאשר יועץ בממשל החמאס שב והביע תמיכה בחיסולה של ישראל.[27]

 

ברמת השטח התחזק התיאום בין החמאס לג'יהאד האסלאמי בסבבים האחרונים (אוקטובר 2012) של שיגור עשרות רקטות לעבר יישובים ישראלים. חמאס השתתפה באופן פעיל בירי, הצהירה בגלוי על כך ואף התפארה בשיתוף הפעולה עם הג'יהאד האסלאמי.

 

אשר לטווח הארוך, היות שאנו בתקופת מעבר שבה עדיין אין יציבות במדינות ערב ועדיין לא הסתיים הליך בחירת מוסדות החמאס כולל היו"ר, קשה לנבא לאן מועדות פני התנועה. מחד גיסא, מנהיגי ה"פנים" מקורבים למחנה הקיצוני (איראן מממנת אותם באופן ישיר), אך מאידך גיסא הם אינם מתנתקים מהמחנה האנטי-איראני, כך למשל, הם זכו לביקור היסטורי של אמיר קטר ולסיוע נדיב ממנו. במקביל, חמאס קשורה בטבורה למצרים (למשל, בעידן מורסי יכולים מנהיגיה לנוע בחופשיות). מעבר לקרבה האידיאולוגית בין חמאס לבין האח"ס חייבת התנועה להתחשב בעמדות ובאינטרסים של מצרים, כך שלא מן הנמנע שהמגמות המדיניות של חמאס ייקבעו עפ"י המגמות של מצרים.

 

יתכן שכאשר אחד ממנהיגי "הפנים" (למשל הניה) ייבחר לעמוד בראש הנהגת החמאס, או אפילו בראש הישות הפלסטינית (אם יתקיימו בחירות), יתברר לו שהוא אינו יכול להמשיך לנקוט עמדות קיצוניות והוא עתיד ללכת בדרך שהחל בה משעל, כלומר, נקיטת עמדות פרגמאטיות בלי לזנוח את האידיאולוגיה, בדומה לדרך שמנסה מצרים ללכת בה (למשל, כיבוד הסכמי שלום כדי לזכות בלגיטימיות בין-לאומית). צריך גם לזכור שהניה הוכיח שהוא מסוגל להתאים את עצמו למצבים חדשים, כך למשל, בשנים הראשונות לכהונתו כראש ממשלת החמאס הוא הצטייר כמנהיג פרגמאטי יחסית והפגין זהירות בהצהרותיו.     

 

בשולי הדברים, אין לסתום את הגולל על שובו של משעל, שהודיע כי ימשיך לשרת את התנועה וכי עזיבתו היא זמנית. יתכן והוא יחזור בתפקיד רם יותר ויוכל לשוב ולהשפיע על עיצוב דרכה של התנועה, אולי בתפקיד ראש הרשות הפלסטינית/יו"ר המל"פ או האחראי על האח"ס סניף פלסטין.[28]

 

 

* כ. יעקב חוקר את הזירה הפלסטינית במכון ממרי



[1]ו alzaitona.net, 1.7.2012

[2] אל-איאם (רש"פ), 22.1.2012

[3] אל-איאם (רש"פ), 22.1.2012

[4] ו www.amad.ps 14.4.2012

[5] אל-איאם (רש"פ), 22.1.2012

[6] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 3.10.2012

[7] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 3.10.2012

[8] אל-עהד (רש"פ), 3.10.2012

[9] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 5.3.2012, אל-יום אל-סאבע (מצרים), 12.2.2012

 [10]אל-חיאת (לונדון), 26.9.2012

[12] אל-קדס (ירושלים) 4.10.2012

[13] אל-מסתקבל (לבנון), 26.9.2012, אל-איאם (רש"פ), 24.9.2012

[14]ו www.alaahd.ps , 29.9.2012

[15] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 24.9.2012

aljazeera.netו, 8.1.2012 [16]

[17]וו 31.5.2012 moheet.com,

[18] אל-חיאת אל-ג'דידה 27.4.2012

[19] וwww.alaahd.com 24.4.2012 

[20] ו alqassam.ps 

[21] ו alwatanvoice.com  5.5.2012

 [22]אל-סיאסה (כווית), 11.5.2012

[23] אל-חיאת (לונדון), 15.10.2012

[24] אל-רסאלה (עזה), 11.7.2012

[26] ו www.alaahd.com, 24.4.2012; אל-סיאסה (כווית), 11.5.2012

[28] אל-קדס (ירושלים), 14.10.2012

תגיות