המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ד"ר מוחמד בדיע: השבת ירושלים - רק באמצעות ג'יהאד
28/10/2012

 

המדריך הכללי של האחים המוסלמים: השבת ירושלים - רק באמצעות ג'יהאד

 

אתר האחים המוסלמים במצרים  www.ikhwanonline.com  פרסם את דרשת יום השישי, 11.10.12, של המדריך הכללי של האח"ס, ד"ר מוחמד בדיע, שאותה הקדיש לנושא מסגד אל-אקצא וירושלים. בדיע פתח את דבריו בקביעה כי המוסלמים – ולא היהודים והנוצרים - הם בניו של אברהם, וכי "אושרו של העולם, ביטחונו ויציבותו לא יתממשו עד אשר יהיה תחת חסותה של השריעה האסלאמית". אח"כ ציין כי מסגד אל-אקצא שווה ערך לכעבה וכי ירושלים שייכת לכל המוסלמים ולפיכך אין לאיש סמכות לוותר על דבר ממנה וחובה על כל מוסלמי לצאת לג'יהאד כדי להחזירה לשליטה מוסלמית. לבסוף הדגיש בדיע, כי נוכח העושק והתוקפנות של הציונים בפלסטין בכלל ובירושלים בפרט, לא יועילו האו"ם ולא מו"מ מכיוון שהיהודים מבינים רק את שפת הכוח ולכן יש לנהל נגדם ג'יהאד ולהיות מוכנים לשלם קרבנות יקרים.[1]

 

  להלן תרגום קטעים מן הדרשה:

"האסלאם הוא הדת שאללה בחר עבור כל האנשים... אשר לכבוד שבייחוסם [של המוסלמים] לאבי הנביאים אבראהים עליו השלום, הרי שהיהודים והנוצרים ניסו לנכסו כדי להתכבד בו, ואז אללה השיב להם בנחרצות כי אנו [המוסלמים, זכינו] בכבוד להיות בניו של אבראהים, והוא האב שהעניק לנו את השם 'מוסלמים'.

אללה עשה לאנשים,למען קיומם, את ביתו הקדוש [הכעבה] והוא עמוד [התווך] שעליו נבנה העולם. אושרו של העולם, ביטחונו ויציבותו לא יתממשו עד אשר יהיה תחת חסותה של השריעה האסלאמית, שכן אללה מגן על [השריעה] כדי שתיתן את חסותה לאנושות כל אימת שהמלחמות, הכיבוש וההשתלטות על משאבי העמים וגזילתם יתישו אותה. זאת, מתוך חמלה על העמים נוכח עריצותם ורודנותם של השליטים [שכן האסלאם] הוא האמצעי היחיד מבחינתם למימוש  שוויון, כבוד וצדק החברתי.   

 

המוסלמים לעולם לא יתמקחו על ירושלים ואל-אקצא

המסגד הקדוש שווה ערך למסגד אל-אקצא, לא ניתן להפריד בין שניהם, וכאשר מזכירים את המסגד הקדוש מזכירים את אל-אקצא, שנאמר [קוראן 17 : 1]: "ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד אל-אקצא"... מסגד אל-אקצא בא מיד אחרי המסגד של מכה בין המסגדים שראוי לבקר בהם[2]... מסגד אל-אקצא הוא [מהות] החיים של האומה האסלאמית ולא רק [אתר] זיכרון היסטורי שיימחה בידי הרוחות העזות של הזמן, או שהמוסלמים ישכחו אותו ככל שיתמשך הכיבוש, שכן ירושלים ומסגד אל-אקצא טבועים במעמקי [לבם של] המוסלמים, אהבתם וקידושם זורמים בעורקי המאמינים והאמונה [בהם ]ממלאה את לבותיהם. [אומתנו] לא תסכים להתמקח עליהם וכל קורבן בכסף ובנפש למענם הוא קל בעיניה. חי אללה, [ירושלים ואל-אקצא] אהובים עלינו יותר מאשר נשמותינו ושום מוסלמי לא [יהסס] להקריב את נפשו למענם.

 

חובה על כל המוסלמים לצאת לג'יהאד כדי להשיב את ירושלים לידיהם

הו אנשי העולם כולו, דעו כי מסגד אל-אקצא שואב את חשיבותו אצלנו מהנחות יסוד רבות ובהן:

    א. הוא כיוון התפילה הראשון של המוסלמים שהנביא והמוסלמים פנו אליו לאחר ההגירה [ממכה] במשך כמעט 16 חודשים..;

   ב. הוא שער [הכניסה] לשמיים שהנביא עשה את דרכו אליו, וממנו עלה השמיימה;

   ג. הנביא [מוחמד] ערך בו תפילה כשהוא עומד בראש הנביאים...  ;

   ד. מסגד אל-אקצא הוא אחד מתוך שלושה מסגדים ש[מוסלמים] מצֻווים לבקר בהם, מה שמקנה לכל מוסלמי בעולם זכות לבקר בו ולעלות אליו לרגל כפי שהוא מבקר במסגד הקדוש [במכה] ובמסגד הנביא [במדינה]. הדבר מחייב את המוסלמים לוודא שאזור זה יהיה תחת חסותם ובשליטתם, כדי שהדרך למסגד אל-אקצא תהיה בטוחה ופתוחה בפניהם לבקר בו מבלי שאיש יעצור בעדם. אם יש ל[אחרים] מקומות קדושים בשטח זה שאליהם הם עולים לרגל, הרי שהאסלאם מכבד [את המקומות הקדושים הללו] ושומר עליהם, שכן האסלאם הוא הדת היחידה שיתר הדתות חיות תחת חסותה מבלי שיכפו עליהן דברים המנוגדים לאמונותיהם משום שהוא מכיר בהן ומתיר לאנשיהן לבצע את הפולחן שלהם.

    ה. ירושלים ופלסטין הן אדמה וארץ מוסלמית שהמוסלמים הראשונים כבשו אותה, ובמיוחד ירושלים, שהח'ליף השני עמר בן אל-ח'טאב קיבל את מפתחותיה והתפלל בה וכל הכמרים והנזירים נתנו לו לשמור על כנסית הקבר [בירושלים]. הוא פעל [כמתחייב] מפסוקי הסובלנות [הדתית בקוראן] באופן שנרשם בספרי ההיסטוריה, שכן הוא סירב להתפלל בכנסיית הקבר, שמא יבוא יום והמוסלמים יאמרו: 'עומר אל-פארוק התפלל כאן' ויהפכו את הכנסייה למסגד עבורם, לפיכך יצא עומר מכנסיית הקבר והתפלל מחוץ לה.

 

אדמה זו נותרה בבעלות המוסלמים עד לתקופתנו זו וכמעט לא יצאה מתחת שליטתם, אלא לכמה עשרות שנים בתקופות שונות בהפרשי זמן גדולים ביניהן ועד מהרה החזירוה המוסלמים לעצמם, וכל תושבי הארץ הזאת היו מרוצים ומאושרים מהצדק ומהסובלנות של האסלאם. 

לאור כל זאת, יש הסכמה כללית בין חכמי הדת המוסלמים כי ירושלים היא אסלאמית ושייכת לכל המוסלמים ואין לאיש סמכות לוותר על דבר ממנה. החובה לצאת לג'יהאד כדי להשיבה לידי המוסלמים חלה על כל המוסלמים - ערבים ולא ערבים - שכן כולם נדרשים להגן על מקומותיהם הקדושים ובראשם [מסגד אל-אקצא].

 

אַל לעולם, ואַל לציונים בפרט, לשכוח את עמדתו של הסולטן [העות'מאני ה-35] עבד אל-חמיד, לפיה לא הוא ולא איש מהמלכים, מהסולטנים או מהאמירים מוסמך לוותר על שעל מאדמת פלסטין או למכור אותו ולו במחיר [כל] אוצרות העולם הזה, בשל היותה וקף אסלאמי עולמי.

 

הפתרון רק באמצעות הג'יהאד, לא דרך האו"מ ולא במו"מ

הו העולם כולו, הו המוסלמים בכל מקום, הו הציונים העושקים והתוקפים את המקומות הקדושים לנו, [דעו] כי אללה יעניש את הציונים על כל טיפת דם שנשפכה בידיהם על אדמת פלסטין האהובה, גם אם עבר זמן רב מאז [עשו זאת], ובכלל זה: טבח דיר יאסין; טבח מערת המכפלה; [טבח] קאנא בדרום לבנון; דמם של שבויי [מלחמת] סיני והדמים שנשפכו ברמת הגולן, בעזה ובגדה [המערבית]. אין שום שעל אדמה בפלסטין שלא הושקה בדמם של השהידים ואללה לא שוכח את הדם הזה [שנאמר, קוראן 14 : 42]: 'אל תחשוב כי אללה יסיח דעתו ממעשי בני העוולה, הוא רק דוחה את דינם עד היום אשר בו יקפא המבט'. גם אם אללה משהה [את עונשם], הרי הם לא יתחמקו מידיו לאחר שתיגדש הסאה, כפי שעשה עם קודמיהם בעבר...

 

הו המוסלמים, אללה הרשה לעבדיו המאמינים להדוף מעליהם את העושק ולסלק את הקיפוח והבטיח להם ניצחון... הגיע הזמן שהאומה האסלאמית תתאחד כאיש אחד למען ירושלים ופלסטין, לאחר שהיהודים נהגו בעריצות בארץ, הרבו את השחיתות בעולם, שפכו את דמם של [המוסלמים] ורמסו את כבודם ואת הדברים המקודשים [להם] וטימאו במעשיהם אפילו את הדברים המקודשים להם עצמם. הם הגבירו את עריצותם בכך שהפכו את מסגד אל-אקצא לבית תפילה ליהודים והם רוצים לחלוק בו עם המוסלמים. אם נסכים לכך, צעדם הבא יהא הריסת [אל-אקצא] ובניית בית המקדש תחתיו. הונאתם זו תוביל לאובדנם וייעשה להם כאשר הם זממו לעשות לאחרים ואללה ישחרר את העולם מהזוהמה שלהם ומשחיתותם. מה רב המרחק בין הפשע הזה [של היהודים] לבין השמירה של עומר בן אל-ח'טאב על כבודו של מסגד אל-אקצא האהוב.

 

על המוסלמים לדעת ועל המאמינים להיות בטוחים שהחזרת המקומות הקדושים והשמירה על כבודם ועל חייהם מפני פגיעתם של היהודים לא יתבצעו לעולם דרך ניירות האו"ם ולא דרך מו"מ, שכן הציונים אינם מכירים שום דרך זולת דרך הכוח והם לא ישובו מדרכם הרעה אלא אם כן ימנעו מהם מלעשות זאת. הדבר יתממש רק באמצעות ג'יהאד מקודש, קורבנות יקרים וכל צורות ההתנגדות. ביום בו [היהודים] ישתכנעו שאנו נלך בדרך זו ושנניף את דגל הג'יהאד למען אללה ונתקדם לזירת הג'יהאד, הדבר ימנע מהם לרדות בכם."       

 

 



[1] ו www.ikhwanonline.com  , 11.10.2012

[2]  בדיע מבסס את דבריו אלה על גרסה פחות נפוצה של חדית' המיוחס לנביא בעניין זה בעוד שע"פ הגרסה הרווחת מסגד אל-אקצא הוא השלישי בחשיבותו לאחר שני המסגדים במכה ובמדינה (ת'אלת' אל-חרמין).