מנכ"ל ערוץ אל-ערביה: ארדואן - נמר של נייר
עבד אל-רחמן אל-ראשד, מנכ"ל אל-ערביה ועורכו לשעבר של היומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט, היוצא לאור בלונדון, מתח ביקורת על ר"מ תורכיה, רג'ב טייפ ארדואן, אשר שינה, לדבריו, את יחסו למשטר הסורי: מאימוץ קו נוקשה כלפי המשטר עם פרוץ המחאות,לעמדה רכה הנוטה לקו הרוסי הפרו-סורי, לאחר הבחירות לפרלמנט התורכי ב-12.6.2011. בעקבות שינוי זה בעמדה, קרא אל-ראשד לארדואן לא להיות דמגוג ולהשלות את הערבים, אלא לומר רק דברים שהוא מתכוון אליהם. לדבריו, ביכולתו של ארדואן ותורכיה לתרום רבות לאזור. יצוין כי עמדה זו עולה בקנה אחד עם פרסומים אחרים בעיתונות הסעודית לפיהם סעודיה תלתה תקוות בכך שתורכיה תצליח להביא למוצא פוליטי למשבר בסוריה.[1] להלן תרגום חלקים מן המאמר:
"לפני שנתיים דרך כוכבו של האיסטנבולי הזה, רג'ב טייפ ארדואן, בשמי הערבים, במהלך פורום דאבוס, כאשר נטל את המיקרופון מידי הנשיא הישראלי, שמעון פרס, ואמר לו דברים קשים, בתגובה לפשעים הישראליים בעזה. לאחר מכן הוא עזב את הבמה והודיע כי לעולם לא ישוב לדאבוס.
כמובן שהערבים המתוסכלים, שהם רוב הערבים, והדבקים בכל שביב של תקווה שיש בו כדי לחלצם מן המצב הפוליטי האומלל בו הם מצויים - חגגו. [הם] תמיד מחפשים גיבורים, אך לרוב מגלים שמדובר בגיבורים מנייר, תועמלני תקשורת [כמו] עבד אל-נאצר, אסד, סדאם [חוסיין], נסראללה וכוכבים אחרים, שסיימו [דרכם] בפח האשפה של ההיסטוריה.
על ארדואן, אשר רכב על גל [ההערצה] העממי הערבי לחשוב ארוכות בטרם יאמץ את תדמית הגיבור המושיע – כפי שעשה לאחרונה, כשטס לסומליה עם משפחתו וקרא להושיע את הרעבים.
מהי האמת מאחורי הדמגוג הגדול [ארדואן]?
ארדואן יכול היה לתרום רבות לאזור. ראשית, הוא מסוגל להיות מודל למוסלמי מתון בעידן בו בולטים האיסלאמיסטים הקיצוניים. תורכיה יכולה להוות מודל למדינה מוסלמית מודרנית. יש דברים רבים שארדואן ותורכיה יכולים לעשות והשאלה היא האם יש להם כוונה ורצון אמיתי לכך או לא. מה שקרה בדאבוס היה הצגה ותו לא. העימות עם ישראל סביב משט החירות, במהלכו תקפו הישראלים והרגו תשעה תורכים [שהשתתפו בו] הסתיים כמו [עימותים] אחרים: באיום מלולי בלבד...
כישלונותיה הרבים של תורכיה בהנהגת ארדואן [צרובים] בזיכרון: בטיפול במשבר האיראני - תמך [ארדואן] בעמדתה של איראן גרעינית; בלוב- תמך בהתחלה במשטרו של הקולונל [אל-קד'אפי] ולאחר מכן אמר כי הובן שלא כראוי; בבחריין - תמך בתנועת המחאה וכינה את דיכויה 'כרבלא השנייה', ושוב אמר כי לא הובן כהלכה. אחר כך הוא נקט עמדה מתלהמת כלפי המשטר הסורי שהגיעה עד כדי איום, דבר שהעלה את הפופולאריות שלו לשיא, כאשר תמונתו הונפה ברוב ההפגנות הסוריות.
למרבה הצער, כל הרעש הזה היה לפני הבחירות לפרלמנט התורכי. אחריהן, התחלפה השפה של תורכיה וסגנונה... עמדתה של ממשלת ארדואן [הלכה ודמתה] לזו של הרוסים, שגילו עוינות לעם הסורי, כאשר [תורכיה] הביעה התנגדות להתערבות בינ"ל, ושללה את הקריאה לאסד לפרוש. היה ראוי לכל הפחות שתורכיה תשתוק, לאחר שהצהרותיו של ארדואן טרם הבחירות המריצו את הרחוב הסורי.
איני רוצה להציג את ארדואן כמנהיג מוסלמי מאכזב. יש לו [עדיין] זמן רב להוכיח את אמיתות תוכניתו. איש אינו רוצה שתורכיה תעשה מה שמעבר ליכולתה, אך אל לה למכור לאנשים חלומות למטרות דמגוגיות...
בתוך כל עמדותיו הדמגוגיות, איננו שוכחים כי לארדואן יש הישגים עצומים כגון הפיוס שהשיג עם הכורדים בתורכיה ותמיכתו בזכויותיהם; שלום אמיתי עם יוון - אויבתה הראשונה של תורכיה; שגשוג כלכלי בארצו, דבר שאפשר לו לא לחזר על פתחי האירופאים כדי לבקש שתורכיה תתקבל כחברה באיחוד האירופי. הוא הגיע להישגים רבים, ויש דברים רבים שביכולתו לעשות. אני מייעץ לו לא לומר דברים שאינו מתכוון אליהם, באזור בו העמים רגשניים, מתאהבים בקלות ושונאים בקלות, [שכן] יש להם זיכרון טוב".[2]
[1] ר' דוחות ממרי: התגובה המפרצית והערבית למחאה בסוריה ; ביקורת בסעודיה על איראן ואסד
[2] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 22.8.2011