Hanein.info, 1.10.2010

(ו) קבוצת אנצאר אל-סונה

אחד ממנהיגי הארגון הוא אבו חמזה אל-מקדסי. הוא האשים את החמאס בטרפוד מאמצי איחוד הקבוצות הסלפיות. הארגון פרסם הודעות על ירי לעבר חיילי צה"ל ושיגור רקטות קסאם, כך למשל, קיבל אחריות על שיגור הטיל שהביא למותו של פועל תילאנדי בנתיב העשרה.[22] דווח גם על מעורבות הארגון בפיצוץ בית קפה אינטרנטי בעזה שבמהלכו נהרג מבצע הפעולה ג'יהאד חג'ילה.[23]

(ז) קבוצת ג'מאעת סיוף אל-חק אל-אסלאמיה

בראש הארגון עומד אבו צוהייב אל-מקדסי. קבוצה זו הכריזה על עצמה בשנת 2006 והתמחתה ברדיפת "השחיתות המוסרית" באמצעות פיצוץ בתי קפה אינטרנטיים, דוכני ממכר של קלטות מוזיקה ותקיפת נשים מאופרות. יש הסבורים כי היא קשורה לארגון ג'יש אל-אסלאם.[24] אנשי הארגון איימו לערוף את ראשיהן של הקרייניות הפלסטיניות שאינן מכסות את ראשיהן ושל אנשי האתר דוניה אל-וטן בשל "תמיכתו במשת"פים  בני החילונים הכופרים."[25]

2) קבוצות נוספות

נוסף לקבוצות שהוזכרו לעיל הופיעו ברשת האינטרנט עוד כמה ארגונים  סלפים ג'יהאדיסטים, אך שכיחות הופעתם נמוכה. חלקם מופיעים בשמות דומים ולעתים לא ברור האם מדובר בארגון אחד המתקרא בשמות דומים או בכמה ארגונים:

(א) כתאיב סיוף אל-חק - הופיע בעקבות תקיפת החמאס את אנשי ג'נד אנצאראללה במסגד אבן תימיה בשנת 2009 שבעקבותיה איימו אנשי הארגון לפגוע באנשי חמאס.[26]

(ב) סיוף אל-חק פי ארד' אל-רבאט - בשנת 2007 קיבל אחריות לפיצוץ משרדי ערוץ אל-ערביה בעזה ואחר כך חזר בו. באותה שנה הכריז על מבצע טיהור סמלי השחיתות בעזה: פיצוץ בתי קפה אינטרנטיים, בתי עסק לממכר קלטות ורצח על רקע חילול כבוד המשפחה.[27]

(ג) סיוף אל-אסלאם - בשנת 2006 איים לפוצץ כנסיות על רקע פרשת הקריקטוריסט הדני שהמוסלמים טענו כי פגע ברגשותיהם הדתיים. אחר כך פרסם כרוז חריף נגד נשים פלסטיניות מאופרות שקרא להן לעטות לבוש אסלאמי. כמו כן הארגון קיבל אחריות על תקיפת צעירה עזתית בחומצה, פיצוץ בית קפה אינטרנטי ומועדון ביליארד, בית מרקחת ובית עסק לממכר טלפונים ניידים.[28]

(ד) ג'יש אל-מואמנין - אל-קאעדה בפלסטין - קיבל אחריות על תקיפת בית ספר אמריקאי בעזה בשנת 2007.

(ה) קאעדת אל-ג'יהאד בפלסטין בשנת 2006 קיבל אחריות על ירי בנווה דקלים וכן על ניסיון התנקשות בראש המודכ"ל הפלסטיני טארק אבו רג'ב.

(ו)קאעדה אל-ג'יהאד ארד אל-רבאט בראשית 2011 איים הארגון על חמאס שלא להוציא לפועל גזר דין מוות של מוסלמי שרצח נוצרי. כמו כן איים לפגוע בנוצרים בעזה.

(ז) ארגון אלוית אל-גיהאד אל-מקדס – קיבל אחריות לחטיפת שני עיתונאים מערוץ פוקס ניוז בדרישה לשחרר מוסלמים מבתי כלא במערב. 

(ח) פתח אל-אסלאם – ב-2007 הודיע יועצו של מחמוד עבאס, אחמד עבד אל-רחמן, כי לארגון הלבנוני זה יש נציגות בעזה. הארגון האשים את החמאס שהיא אפשרה כניסת אנשי ארגון טרור לעזה.[29]

ב. הרקע לעליית הסלפים-הג'יהאדיסטים בעזה

פיגועי ה-11 בספטמבר בארה"ב והתקפות הטרור שבאו בעקבותיהם בבירות אירופיות, והתפתחות תנועת הג'יהאד העולמי יצרו כר נוח להופעתם של ארגונים דתיים קיצוניים גם בעזה. האנדרלמוסיה, ששררה ברצועה בשנים הראשונות של העשור והגיעה לשיאה לפני השתלטות החמאס על עזה ביוני 2007, אפשרה לגורמים הסלפים הקיצונים שבהם בלטה קבוצת ג'יש אל-אסלאם, לתת פומבי לפעילותם.[30]

התנתקות ישראל מרצועת עזה וכניסת החמאס לחיים הפוליטיים בבחירות למועצה המחוקקת בשנת 2006, האיצו את פעילות הקבוצות הסלפיות. אחד ממפקדי ג'נד אנצאר אללה, השיח' אבו חארת', טען כי "השתתפות חמאס בבחירות וכניסתה לפרלמנט של כופרים, היו הניצוץ שהצית את בעירת הרעיון הסלפי-הג'יהאדיסטי, שהחל להופיע בהדרגה ולהתפשט בקרב רבים מבני הנוער."[31]

זכיית החמאס בבחירות ועלייתה לשלטון (2006) עודדו את הסלפים הג'יהאדיסטים לנסות לכפות אורח חיים אסלאמי ברצועת עזה, מתוך הנחה שחמאס לא תפריע להם ואולי אף תשתף פעולה עמן. ואכן, הם החלו לבצע פיגועים פנימיים נגד יעדים שנתפסו בעיניהם כסמלי המערב, המתירנות והפגיעה במוסר ובצניעות. כאשר חמאס הגיעה למצב של תהדיאה לא רשמית עם ישראל, בעקבות המלחמה בעזה ואף החלה לפעול למניעת ירי רקטות ופצמ"רים לעבר ישראל, התגבר הדחף אצל הקבוצות הסלפיות להיכנס לחלל הריק הזמני שהותירה החמאס בתחום המאבק המזוין ולנסות לבצע פיגועים נגד ישראל.

ג. מאפייני הקבוצות הסלפיות ופעילותן

הקבוצות הסלפיות אינן עשויות מקשה אחת. רוב פעיליהן הם תושבים פלסטיניים, אך יש שהגיעו מחוץ לעזה. לעתים בולט המרכיב החמולתי בקבוצות אלה. כך למשל, בג'יש אל-אסלאם, בולטת משפחת דור'מוש. לעתים החלק הדומיננטי בקבוצות הוא ארגוני, כלומר, פורשי חמאס, בעיקר מקרב גדודי עז אל-דין אל-קסאם, וכן פורשי ארגונים אחרים. אבו עבדאללה אל-סורי או אל-מוהאג'ר, פלסטיני ממוצא סורי, מומחה לחבלה ולחומרי נפץ, הגיע לעזה ב-2007 כדי לאמן פעילים מגדודי עז אל-דין אל-קסאם. בשלב מסוים הוא החליט לפרוש בשל מחלוקות עם אנשי חמאס בעיקר על רקע התנגדותו לתהדיאה ויחד עם פורשים אחרים מאל-קסאם הצטרף לסלפים הג'יהאדיסטים."[32] השר לענייני דתות ברש"פ, מחמוד אל-הבאש, טען כי  לרש"פ יש מידע ודאי על כניסת גורמים לא פלסטיניים לרצועת עזה.[33]

אחד ממפקדי ג'נד אנצאר אללה, אבו חארת', טען כי "מקורם של רוב אנשי הג'לג'לת הוא בארגונים האסלאמיים: 'חמאס, ג'יהאד אסלאמי פלסטיני וחטיבות אל-נאצר' [הזרוע הצבאית של ועדות ההתנגדות העממית]. 70% מהם היו תחת פיקודם של גדודי אל-קסאם וחמאס."לדבריו, הם מאומנים ובעלי רמת לחימה גבוהה ורק מיעוטם הגיע מתנועות חילוניות. הוא הוסיף כי "ההצטרפות לקבוצות הללו אינה קלה ופעיליהן עוברים כמה שלבי הדרכה הכוללים תחומים כמו דעוה וצבא. הם מתמקדים בהיבט של הדעוה והדת, משום שבתחום הצבאי הם מאומנים היטב."[34]

אשר למספרם של חברי הקבוצות הסלפיות (פעילים ותומכים) ניתן לאמוד אותם בכמה אלפים. עפ"י דברי אבו חארת' "11,000 חברים פועלים תחת דגל הקבוצות הסלפיות הג'יהאדיסטיות."[35] גם בכיר בארגון ג'יש אל-אסלאם, אבו אל-בראא', טען בריאיון ליומון המצרי אל-מצרי אל-יום כי בארבע הקבוצות המאמינות באידיאולוגיה של אל-קאעדה: ג'יש אל-אסלאם, ג'נד אללה, אל-תוחיד ואל-ג'יהאד ואנצאר אל-סונה יש 11,000 חברים.[36] איש הג'לג'לת, מחמוד טאלב, טען כי מספר החברים בארגונו מגיע לכ- 7,000 איש."[37]

הקבוצות הללו אינן פועלות תחת מסגרת אחת. מחמוד טאלב טען: "יש לנו קשרים עם מפלגות, תנועות, וקבוצות אסלאמיות קטנות ויש מאמץ לאחדן תחת קבוצה אחת, בייחוד לאחר קריאתו של השיח' אבו מוחמד אל-מקדסי לקבוצות בפלסטין ובעזה להתאחד."[38]  אבו חמזה אל-מקדסי (קבוצת אנצאר אל-סונה) טען כי "נעשו ניסיונות לאחד את הקבוצות תחת קבוצת 'ג'נד אנצאר אללה פי אכנאף בית אל-מקדס'". בפועל האיחוד לא בוצע, אדרבה, בני חמולת דור'מוש הסגירו אנשים מג'נד אנצאר אללה שנמלטו מחמאס.[39]

פעילות הסלפים הג'יהאדיים מתמקדת הן בדעוה – הפצת רעיונותיהם האסלאמיים במסגדים ובמרכזים  לגיוס תומכים – הן בפעולות אלימות כדי לכפות את אמונותיהם ואת השקפת עולמם. מקצת הקבוצות קיבלו אחריות לפיגועים נגד מטרות שלטעמן משחיתות את הנוער, למשל, בתי קפה אינטרנט, מספרות, בתי עסק לממכר קלטות וגם יעדים נוצריים. פעילות נוספת של הקבוצות האלה – ניסיונות פיגוע נגד מטרות ישראליות, ירי רקטות וחטיפות חיילים. סו"י הפלסטינית העצמאית "מען" טענה כי הפיצוץ הראשון במועדוני האינטרנט היה ב-2006 ובוצע ע"י "סיוף אל-חק אל-אסלאמיה." נאג'י שראב, מרצה למדע המדינה כתב כי "הסלפים רוצים לכפות התנהגות קיצונית יותר על החברה כדי להגיע למודל הטאליבאני."[40]

ד. האידיאולוגיה הסלפית מול זו של חמאס והקשר לארגון אל-קאעדה

הסלפים הג'יהאדיסטים מאמצים את האידיאולוגיה של ארגון אל-קאעדה. המשותף לחמאס ולארגונים הסלפים-ג'יהאדיסטים הוא שאף שחמאס משתייכת לאחים המוסלמים היא נוקטת את הדרך האלימה כדי להשיג את יעד שחרור פלסטין, כולל פיגועי התאבדות, אולם השוני הוא שחמאס אינה מתנגדת להפסקת אש (הודנה/תהדיאה) ומתייחסת אליה כאל אתנחתא לצורך התאוששות, מעין מנוחת הלוחם, בעוד שהארגונים הסלפים-ג'יהאדיסטים דוגלים בג'יהאד תמידי.

בתחום האסלאם הפוליטי - הקבוצות הסלפיות-ג'יהאדיסטיות מתנגדות להשתתפות בחיים הפוליטיים (פרלמנט וממשלה) בניגוד לחמאס הרואה בה עניין לגיטימי ואף ניצלה זאת כדי להגיע לשלטון. 

הסלפים הג'יהאדיסטים דוגלים ביישום השריעה (ההלכה המוסלמית) ומצהירים על כך בגלוי, כמו כן הם מציבים את החזרת שלטון הח'ליפות בראש סולם העדיפויות ורק אחר כך הקמת חברה אסלאמית יציבה. בעיניהם כל אמצעי כשר להפיל משטרים ערביים כולל שימוש בנשק להשמדה המונית. חמאס לעומת זאת נוקטת צעדים הדרגתיים לאסלאמיזציה של החברה הפלסטינית, אך אינה מצהירה על כוונתה בריש גלי והיא רואה כמטרה ראשונה במעלה יצירת חברה אסלאמית יציבה ורק אחר כך השבת שלטון הח'ליפות.

בקבוצות הסלפיות ג'יהאדיסטיות אין רתיעה מפגיעה בגורמים מערביים וחלקן מצהירות בגלוי כי לגיטימי לפגוע בהם, לעומת זאת חמאס נמנעת מפגיעה מכוונת בזרים ובנציגים מערביים.

אשר לתכפיר (האשמת המוסלמי האחר בכפירה), סבורים הסלפים הג'יהאדיסטים כי יש מוסלמים כופרים שאינם הולכים בדרך הישר, לעומת האח"ס שאינה מאמינה בתכפיר וסבורה כי אין לפגוע במוסלמים משום שהזכות לקבוע אם מישהו מוסלמי מאמין היא בידי אללה. עם זאת אנשי חמאס מואשמים שעשו תכפיר לאנשי פת"ח.

רוב דוברי הקבוצות הסלפיות-ג'יהאדיסטיות הכחישו קשר מעשי לארגון אל-קאעדה. בכיר בג'יש אל-אסלאם, אבו אל-בראא', טען: "אין שום קשרים [בין אל-קאעדה לקבוצות הסלפיות ג'יהאדסטיות] ברמת הארגון או המימון, אך יש קשרים אידיאולוגיים יותר מארגוניים."[41] אבו חמזה אל-מקדסי (אנצאר אל-סונה) טען: "לא נשבענו אמונים לשום אישיות אסלאמית או אחרת מחוץ לפלסטין עד היום...  אין לנו קשר לאל-קאעדה כרגע, אך אולי יהיה בעתיד."[42] לעומתו אמר מחמוד טאלב (ג'לג'לת) כי  יש כוונה להישבע אמונים לבן לאדן[43]. אבו חארת' (ג'נד אנצאר אללה) טען כי "לקבוצות הג'יהאדיות אין קשר ממשי לאל-קאעדה, אך אנשיהן הושפעו מן האידיאולוגיה של הארגון העולמי מתוך פעולות הג'יהאד שביצע הארגון ובראשן במגדלי התאומים." הוא רואה באל-ט'ואהרי ובבן לאדן חכמי האומה, אך אינו מכחיש כי "לקבוצות [הסלפיות] יש גם שיח'ים וחכמי דת מקומיים שאנשיהן מקשיבים לעצותיהם ולהנחיותיהם, בנוסף לשיח'ים בחו"ל דוגמת אבו מוחמד אל-מקדסי. כמו כן הם מסתמכים על פסקי הלכה של אבן תימיה [בן המאה ה-14 (1263–1328), מורו הגדול של האסלאם הקיצוני בימינו, המכונה שיח' אל-אסלאם אל-כביר] ותלמידו אבן אל-קים אל-ג'וזיה וכן חכמי דת אחרים בני זמננו."[44]  

דובר בשם ג'יש אל-אומה בעזה, אבו עבדאללה אל-ר'זי, הכחיש קיומו של קשר ארגוני עם אל-קאעדה למעט "התקשרויות מועטות בנושאים מוגבלים... ג'יש אל-אומה שואף להקמת מדינת האסלאם, לעורר את האומה [האסלאמית], לשחרר את ירושלים ולדבוק בסונה של הנביא ובהנחיות האימאמים וחכמי הדת דוגמת אבן תימיה ואבן אל-קים אל-ג'וזיה. ספרו של אל-זרקאוי 'הדור השני של אל-קאעדה' מייצג את חזון ג'יש אל-אומה".[45] מנהיג הארגון, אבו חפצ, חשף את עיקרי האמונה של ארגונו: גם אם פלסטין תשוחרר, יימשך הג'יהאד עד שיחילו את השריעה שבאמצעותה שואף הארגון להעביר את החברה מן הדמוקרטיה והחילוניות הכופרת אל האסלאם. הלוחמים הפלסטינים הם ראש חץ במפעל הג'יהאד לשחרור האומה האסלאמית." [46]

על יחסם של הסלפים ליהודים ולישראל אמר מפקד בג'יש אל-אסלאם, אבו עומר אל-אנצארי: "כל החותם על הודנה עם היהודים לפני שחרור המקומות הקדושים, סיום הכיבוש ושחרור האסירים מבתי הכלא, הרי הוא שומר על היהודים ובעל ברית שלהם ושל הנוצרים... מי שבוגד, עוין את המוסלמים ופועל להפצת תועבה ופריצות, שתיית אלכוהול וכפירה." [47]

אבו חארת' טען:  "יחסן של הקבוצות הסלפיות הג'יהאדיסטיות לזרים בעזה איננו אחיד. מקצתן, אוסרות על פגיעה בהם כל עוד הם אינם מזיקים למוסלמים ואף מסייעים להם". הוא הוסיף כי קבוצות אחרות דוגמת 'ג'יש אל-אסלאם', 'אל-תוחיד ואל-ג'יהאד' סבורות כי "חובה להילחם בהם יהא אשר יהא כינויים, משום שהם אויבי הדת ופועלים נגד האינטרס של האומה. הדבר מסביר את הניסיון של אחת הקבוצות לפגוע בשיירותיהם של  נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר וראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר בביקוריהם בעזה."[48]

ה. יחסי חמאס-סלפים

1) חמאס עברה מהעלמת עין לפעילות אקטיבית נגד קבוצות סלפיות

תנועת החמאס העלימה עין מעליית הסלפים הג'יהאדיסטים. יתכן שהיא חשה בנוח שגורם אחר ולא היא מיישם את הדרך שלה הן במישור הדתי (אסלאמיזציה של עזה) והן במישור הפוליטי (המשך פעילות "ההתנגדות" מול ישראל). כאשר טען מחמוד עבאס כי גורמי אל-קאעדה חדרו לרצועת עזה[49] הכחישה חמאס את טענתו. בתגובה לדיווח על הנושא בישראל, טען ראש ממשל החמאס בעזה, אסמאעיל הניה, כי "אין על אדמת עזה ארגונים קיצוניים או קבוצות קיצוניות."[50]  גם ראש הג'יהאד האסלאמי, רמדאן עבדאללה שלח היושב בדמשק, הזהיר מפני חדירת הסלפים הג'יהאדיסטים לשטחי הרש"פ: "אין לנו בעיה עם הסלפיה, אם פירושה דבקות בדרך הסלפיה הנכונה. הבעיה היא עם הסלפים התכפיריים ועם קבוצות המעוניינות להעביר את המערכה אל לב האומה."[51]

לאחר שהתברר לחמאס שהקבוצות הסלפיות הג'יהאדיסטיות אינן משתפות עמה פעולה, אינן מצייתות לה ומבצעות פעולות הפוגעות בדמותה בעולם, לא היססה חמאס להפעיל אלימות, כפי שעשתה נגד ג'יש אל-אסלאם, כשכפתה על ארגון זה את שחרור העיתונאי הבריטי החטוף אלן ג'ונסטון.[52] בשלב מאוחר יותר, בספטמבר 2008, עצרה חמאס את מנהיג ג'יש אל-אומה, אבו חפץ אל-מצרי, כדי לאותת שהיא לא תאפשר לאף גורם – גם אם הוא אסלאמי - לערער את יציבות שלטונה. בעקבות ניסיונה של קבוצת ג'נד אנצאר אללה לבצע פיגוע גדול נגד ישראל באמצעות סוסים ממולכדים (ביוני 2009), דווקא בזמן שחמאס חתרה לתהדיאה בעקבות מלחמת עזה, ביצעה תנועת החמאס מעצרים בקרב הקבוצה.

2) העימות האלים במסגד אבן תימיה ברפיח

הקש ששבר את גב הגמל מבחינת החמאס היה הכרזת מנהיג ג'נד אנצאר אללה, עבד אל-לטיף מוסא, ב-14 באוגוסט 2009, על הקמת אמירות אסלאמית במסגד אבן תימיה ברפיח, כשהוא מוקף מאבטחים חמושים עוטי חגורות נפץ. ההודעה באה כמה ימים לאחר הצהרת כוונות מצד הסלפים הג'יהאדיסטים לנקוט צעד זה ולאחר כישלון ניסיון התיווך בינם לבין החמאס. אחד המתווכים - פעיל גדודי אל-קסאם, מחמד שמאלי – אף נורה ע"י הסלפים. חמאס טבחה באנשי הארגון הסלפי ופגעה במסגד ובביתו של מוסא. באירוע נהרגו 29 אנשים רובם מהארגון הסלפי – בהם מוסא עצמו, בכיר אחר בארגון - אבו עבדאללה אל-סורי -  וכמה אנשי חמאס.[53]

מנהיג ג'נד אנצאר אללה, עבד אל-לטיף מוסא מכריז על  האמירות האסלאמית

אל-קדס (ירושלים), 15.8.2009

בעלי טורים באתר המקורב לחמאס ניסו להצדיק את מעשי החמאס: אבראהים אל-מדהון, כתב: "הדם והנפש שמשלם היום העם הפלסטיני לא ישוו להיקף המוות וההרס [שיהיו בעתיד], אם האנדרלמוסיה תימשך. ההרג יהיה נחלת הכלל, החמולות יתקוטטו, יחידות המוות יגדלו, ויתגברו הפיגועים באירועי שמחות ובבתי קפה."[54] בעל טור אחר, מוחמד אל-ריפי, טען להגנת החמאס: "ח'אלד בנאת [אבו עבדאללה אל-סורי], שחמאס הביאה מסוריה לעזה כדי שיאמן את אנשיה, ניצל את ההזדמנות כדי להפיץ בקרב גדודי אל-קסאם את האידיאולוגיה המסולפת שלו, לגייס תומכים, להקים את קבוצת ג'נד אנצאר אללה, לאמן יחידות חמושות ברצועת עזה ולציידן במאגרי נשק ובמאות חגורות נפץ... כאשר ראה שבשלו התנאים לעורר מלחמת אחים תכנן את אירועי רפיח המצערים [במסגד אבן תימיה]."[55]

3) ביקורת על היד הקשה של חמאס

חמאס ספגה ביקורת קשה מאוד מצד גורמים רבים (רש"פ, הסלפים ועורכי יומונים לונדוניים) על האופן שבו ניהלה את המשבר מול הסלפים, על שפיכות הדמים, ועל הפגיעה במקום קדוש [מסגד איבן תימיה].

מדו"ח שהגיע למוסדות זכויות אדם על אירועי רפיח, עלה כי כוחות חמאס השתמשו באמצעים המהווים עבירה על זכויות האדם ורצחו אנשים באמבולנסים. לפי הדו"ח, עצרה חמאס מאות מחברי הקבוצה הסלפית ג'נד אנצר אללה ותומכיה, מבלי שנודע על תנאי מעצרם ועל מצב בריאותם. כן דווח על ירי ללא הבחנה באנשים, כולל שימוש בפצצות אר.פי. ג'י.[56]

עורך היומון אל-קדס אל-ערבי, עבד אל-בארי עטואן, טען: "חמאס אולי הצליחה להכות את ארגון ג'נד אנצאר אללה ולחסל את מנהיגו, עבד אל-לטיף מוסא, לאחר הפריצה למסגדו בדרום רפיח, אך מחיר ההצלחה הזאת יהיה יקר בכל הקשור לדמותה של התנועה בעיני כמה חוגים אסלאמיים, בשטחים הפלסטיניים ומחוץ להם... חמאס שטפה את מוחם של אלפי תושבים פלסטינים מעזה ומן הגדמ"ע בתרבות השהאדה ומצוות הקוראן שבה. היא הקימה צבא ענק של מוסרי נפש, שהתחרו ביניהם על עמידה בשורה הראשונה של מפוצצי חגורות הנפץ בתוך הישראלים ... טבעי שחלקם יחושו תסכול נוכח ההודנה הנוכחית ויחפשו קבוצות ג'יהאד אחרות ... שיגשימו את משאלתם למסור את הנפש."[57]

חמאס בתגובה טענה כי גורמי רש"פ עומדים מאחורי האירוע. הרש"פ, כמובן, דחתה את הטענה הזאת, והשר לענייני דתות ברש"פ, מחמוד אלהבאש אמר: "אלה דברים מגוחכים, טיפשיים ... הכול בעזה יודעים כי מי שזרע את ההקצנה הוא ההפיכה שחמאס ביצעה, כשנשאה נשק, הרגה את בני העם הפלסטיני ואת אנשי מנגנוני הביטחון וגם אנשי אופוזיציה. חמאס הרגה עשרות אנשים בדם קר בשכונות אל-שג'אעיה, אל-זיתון  וצברא ברפיח."[58]    

אש"פ תקף אף הוא את החמאס על רקע אירועי רפיח: "חמאס חוזרת על הניסיון הסומאלי והאפגני בעזה ומאפשרת להפוך את המסגדים למרכזים פוליטיים להפצת תעמולה, קיצוניות, שטנה והסתה נגד כל מי שדעתו שונה מדעתה, כולל קריאה לרצח. הוועד הפועל של אש"פ מגנה את מעשי הרצח וההרס של חמאס וכנופיות זרות לא רצויות ... שחמאס הקימה ופתחה להן שערים ומנהרות כדי שיסתננו אל רצועת עזה."[59]

העיתונאי מצטפא אבראהים כתב: "התושבים ברצועת עזה עדיין המומים ותוהים מדוע נפתרות מחלוקות באופן הזה; מדוע שתקה חמאס במשך כל התקופה הזאת ולא ניסתה לנהל מו"מ עם הקבוצה ההיא [ג'נד אנצאר אללה], אף שטענה כי הקבוצות מן הסוג הזה הן תחת שליטה ולבסוף התברר שלא. חמאס אחראית משום שבעבר היא עצרה כמה מהם בשל פיצוצים שביצעו, אך שחררה אותם מבלי להגיש נגדם כתבי אישום. עד עתה לא החליטה חמאס האם היא ממשלה אסלאמית והאם תיישם את השריעה."[60]

4) חמאס לא הצליחה להסתיר את חששותיה מן האיום הסלפי

בחלוף כמה חודשים מאירועי רפיח ניסתה החמאס לשדר "עסקים כרגיל". בפי שר הפנים שלה פתחי חמאד, היה מסר מרגיע: "איננו חשים בשום סכנה מן הזרם הסלפי ... אין חששות מן הסלפים הג'יהאדיסטים בעזה. גורמי הביטחון של חמאס חיסלו את כל תופעות האנדרלמוסיה והם שולטים במצב."[61]

בפועל, דאגתה של חמאס מן הבעיה הסלפית-ג'יהאדית לא פגה. היא שיגרה למצרים מסר באמצעות בכיר התנועה בעזה, מחמוד אל-זהאר, לפיו "חמאס חוששת מהתפשטות קבוצות המאמצות את האידיאולוגיה של ארגון אל-קאעדה ברצועת עזה והיא עוקבת אחר תנועותיהן."[62] במקביל, הקימה החמאס ועדה של רופאי בריאות הנפש כדי לבחון את מידת ההשפעה של ג'לג'לת על אנשיה. כן נעצרו מנהל החקירות [של החמאס] בצפון עזה, מצטפא אל-רוזינה ואחרים, "שתכננו להרחיב את הגיוס לג'לג'לת מתוך המיליציות של החמאס."[63]

בסופו של דבר נחשף החשש של חמאס מן הסלפים במסמך ששיגרו אנשי חמאס בעזה לח'אלד משעל ובו  דרשו "לעקור את הסלפיה הג'יהאדיה מעזה, משום שנכשלה הפעילות להכילם בדרך הפיוס. בשל  סכנתם, יש לקיים מבצע רחב שיביא לחיסולם גם במחיר דמים גבוה. הבלגה תוביל ל[שפיכות דמים] רבה יותר."[64]

5) התייחסות הסלפים-הג'יהאדיסטים לדרכה של החמאס

הקבוצות הסלפיות-הג'יהאדיות התלוננו שהחמאס רודפת ומענה את אנשיהן בעזה והבהירו כי לא יישברו וימשיכו בדרכם. מקצת הקבוצות נקטו לשון מאיימת והבטחה לנקום את דם אנשיהן. אנשי קבוצת ג'יש אל-אומה טענו: "חמאס אינה תנועה אסלאמית, משום ששילבה זרוע עם האמגושים [הכוונה לקשרי חמאס עם איראן], כדי לנהל מלחמת חרמה נגד הלוחמים בשם אללה. עליה לשנות את שמה מתנועת ההתנגדות האסלאמית לתנועת ההתנגדות לאסלאם... לא נשתוק נוכח המעשים הללו. לא נגיע לרגיעה עם כופרים הרוצחים מוסלמים חפים מפשע."[65] בכרוז שפרסמה הקבוצה, נכתב: "אנו מזהירים את הנהגת חמאס הכופרת ואת מנגנוני האופל מהמשך רדיפת אנשינו ובייחוד לאור ההנחה שהרוצח שב [תמיד] לזירת הפשע. אנו מזהירים אותם ובייחוד את אסמאעיל הניה שלא יתקרבו למסגד אבן תימיה."[66]

לשון מאיימת נקטו גם אנשי קבוצת כתאיב אל-תוחיד: "לא נפסיק לשים למטרה אישים בולטים בחמאס שסטו מדרך הישר והלכו בדרכים עקלקלות."[67]

אשר להאשמת החמאס את [הסלפים] בשת"פ עם הרש"פ טען אבו חמזה אל-מקדסי כי היא חסרת שחר: "אלה האשמות בטלות שנועדו לשכנע את דעת הקהל דרך אמצעי התקשורת של חמאס והאח"ס, להכפיש את דמותם ואת שמם הטוב של הלוחמים, שאינם מתרשלים מלהכות את הכיבוש בכל מקום, בזמן שחמאס חיפשה אחר תהדיאה ... איך אפשר לתמוך בממשלות המקיימות קשרי ידידות עם היהודים והנוצרים ומקדמות אותם בברכה על אדמת פלסטין."[68] מחמוד טאלב האשים את החמאס כי היא עצרה את הסלפים והחרימה את נשקם כאשר חזרו ממשימת ג'יהאד.[69]

אבו חארת', מפקד בקבוצת ג'נד אנצאר אללה, הבהיר כי הקבוצות הסלפיות ספגו מכות קשות: "מנגנוני הביטחון של חמאס פועלים רבות נגד הקבוצות [הסלפיות], רודפים ועוצרים אותן מחשש להתפשטות הרעיון הסלפי אצל הצעירים, בפרט אלה של החמאס. הרעיון הסלפי קיים ונמשך למרות הרדיפות."[70]

הסבר לפיצוץ ליד ביתו של מרואן אבו ראס, מבכירי החמאס סיפק מחמוד טאלב: "האירוע קרה במהלך סכסוכים רציניים בינינו לבין מנגנון ביטחון הפנים [של חמאס]... רצינו להעביר לו מסר שיפסיק להאשים אותנו בשת"פ [עם המוסד הישראלי] ... לא ניסינו להתנקש בו כפי שנטען בתחילה."[71]

6) חידוש פעילותן של הקבוצות הסלפיות

לאחר הפוגה קלה שבה נעלמו הסלפים מן העין הם שבו לפעול. ב-9 בפברואר 2010 לכדו מנגנוני הביטחון של החמאס את אחד מבכירי המבוקשים הסלפים, מחמוד טאלב, בחשד שעמד מאחורי כמה פיצוצים שאירעו בעזה, בבתי קפה ובמקומות ציבור.[72]

במרס 2010 דווח כי פונדמנטליסטים פוצצו שלוש פצצות במחנה הפליטים שאטי, סמוך לביתו המאובטח של ראש הממשלה אסמאעיל הניה. מקורות מסרו כי "פיצוצים אלה נועדו להעביר מסר להניה שיורה לחדול מן המעצרים נגד הסלפים."[73]  דובר משרד הפנים של חמאס איהאב אל-ר'צין, הפחית בחשיבות האירועים וטען כי "הפצצות פרימיטיביות וכי כוחות הביטחון עצרו אדם שייצר אותן והוא אינו קשור לשום קבוצה."[74]

ב- במאי 2010 הציתו עשרות אלמונים רעולי פנים מחנה קיץ של אונר"א והשאירו מכתב המביע תרעומת על הפעילות המעורבת של בנים ובנות במחנה. אין ודאות שמאחורי ההצתה עומדים הסלפים, אך אפשר כי גם במקרה הזה, כמו בניסיון לטרפד מסיבה של בית ספר של אונר"א, הייתה יד הסלפים בדבר.[75]

בעת שמשט החירות עושה דרכו לעזה, מחנה הקיץ המוצת של אונר"א זועק לעזרה

אל-קדס (ירושלים), 24.5.2010

במקביל לפעילות הפנים-פלסטינית, ירו אנשי הקבוצות הסלפיות טילים לעבר יישובים ישראליים.

אחד ממנהיגי הסלפים, אבו אל-בראא' אל-מצרי אמר כי אנשי חמאס עצרו אנשים מארגונו, משום ששיגרו טילים לעבר ישובים ישראליים ועינו אותם באכזריות. לדבריו, הם הוזהרו כי אם אנשי הארגון ישובו וישגרו טילים או יפגעו בכיבוש, הם לא ישוחררו ואף יוטל עליהם קנס כספי בסך 8,000 ₪.[76]

בינואר 2011 דיווח חבר בפורום הג'יהאדי שומוח' אל-אסלאם כי ממסמך פנימי של כוחות הביטחון של ממשל החמאס בעזה עולה שחמאס הקימה כוח מיוחד בן 400 איש, שנועד למנוע ירי רקטות אל ישראל, וכי הכוח קיבל הוראות לחפש בבתים שבהם עפ"י החשד מאוחסנות רקטות של הארגונים הסלפים-ג'יהאדים, ולפעול בנחישות נגד כל מי שמסכן את הרגיעה עם ישראל.[77]  

7) חטיפתו ורציחתו של פעיל זכויות האדם אריגוני

אחד האירועים החמורים הנוגעים לסלפים היה חטיפתו ורציחתו של פעיל זכויות האדם האיטלקי ויטוריו אריגוני באפריל 2011, דבר שעורר תגובות חריפות בחברה הפלסטינית הן בשל הנזק האדיר לדמותם של הפלסטינים ושל חמאס הן משום שהנרצח פעל רבות לטובת תושבי עזה בהוקיעו את ישראל.

לאחר שאריגוני נחטף הודיע ארגון בשם "גדודי אל-צחאבי אל-המאם מחמד בן מסלמה" כי הוא דורש מן החמאס לשחרר את כל עצורי הארגונים הסלפים-ג'יהאדיסטים ובראשם השאם סעידאני (וליד אל-מקדסי – ראש הארגון הסלפי–ג'יהאדיסטי אל-תוחיד ואל-ג'יהאד). מעצרם של מקצת החוטפים גרם כנראה לרציחת אריגוני בטרם חלפו 30 שעות האולטימאטום שקבעו החוטפים.

ארגונים סלפים-ג'יהאדיסטים ובהם אל-תוחיד ואל-ג'יהאד מיהרו להתנער מן החטיפה, ואילו ארגונים סלפים ג'יאהדיסטים אחרים האשימו את ארגון אל-תוחיד ואל-ג'יהאד בביצוע הרצח. למשל, נציג אחד הארגונים הסלפים, אבו אל-ברא אל-מצרי, טען כי פעילים של אל-תוחיד ואל-ג'יהאד עשו את המעשה ללא ידיעת מפקדיהם. [78] בכיר סלפי ג'יהאדי אחר, אבו חמזה אל-מוהאג'ר, טען כי רוצחי אריגוני מקורבים לשיח' אבו אל-וליד אל-מקדסי, אך "זו פעולה של יחידים שאף אחת מן הקבוצות אינה נושאת באחריות לביצועה עפ"י דווח אחר היו שותפים למעשה שלושה ארגונים: ג'לג'לת, אל-תוחיד ואל-ג'יהאד וג'יש אל-אסלאם." [79]

חמאס הגיבה בגל מעצרים בקרב הארגונים הסלפים-הג'יהאדיסטים, עצרה שני מעורבים בחטיפה, ואף רמזה כי שיתפו פעולה עם ישראל. אתר המקורב לחמאס דיווח מפי מקורות ביטחוניים כי "הוראות הרצח הגיעו אל אחד החשודים שנעצרו דרך האינטרנט."[80]  

עוד מסרה תנועת החמאס כי שלושה חשודים במעורבות ברצח מבוקשים ע"י מנגנוני הביטחון של חמאס ואחד מהם הוא אזרח ירדני. חמאס סגרה את המנהרות מחשש שיימלט. כעבור כמה ימים צרו כוחות חמאס על בית שבו הסתתרו רוצחי אריגוני. למקום הובאו ראש ארגון אל-תוחיד ואל-ג'יהאד, אבו וליד אל-מקדסי מכלאו בעזה וכן בני משפחותיהם של המבוקשים כדי שישכנעו את עבד אל-רחמן בריזאת,[81] בלאל אל-עמרי ומחמד אל-סלפיתי להסגיר עצמם לחמאס, אך מאמציהם לא עלו יפה. עפ"י גרסת החמאס השליך בריזאת רימון יד לעבר שותפיו, אל- עמרי נהרג וסלפיתי נפצע ולאחר מכן ירה בריזאת בעצמו מאקדחו ושם קץ לחייו.[82] עפ"י ופא, סוכנות הידיעות הפלסטינית (רש"פ), שציטטה מקורות ועדי ראייה, נהרגו שני המבוקשים מירי של כוחות חמאס שצרו על הבניין.[83] אביו של בריזאת האשים את החמאס בהריגת בנו ושלל כל אפשרות שירה בעצמו משום שלטענתו בנו דתי ולא יתכן שהתאבד משום שהדבר "נוגד את ההלכה האסלאמית."[84]

8) בכירים ברש"פ: רצח אריגוני באשמת הסלפים-ג'יהאדיסטים, החמאס וישראל

בכירים ברש"פ ובעלי טורים ביומוניה תקפו בחריפות את הקבוצות הסלפיות-ג'יהאדיסטיות, אך הטילו על החמאס את האחריות לפעולותיהן. מקצתם טענו כי קיימת אפשרות שישראל עומדת מאחורי הרצח כדי לטרפד את משטי ההזדהות עם הפלסטינים וכדי למנוע מן הפלסטינים הישגים מדיניים. שגריר אש"פ בתימן לשעבר ובעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, יחיא רבאח. טען כי מאחר שלפלסטינים אין אינטרס לעשות מעשה כזה המסקנה היא ש"בעל האינטרס [לרצוח את אריגוני] איננו מאיתנו. הוא אינו שייך למפעל שלנו והוא אויב של המפעל הלאומי הפלסטיני."[85]  נימוק אחר למניעי ישראל הציג בעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, עאדל עבד אל-רחמן בטענתו כי אין מדובר ברצח מקרי, אלא ברצח שמטרתו לחבל במאמצי הרש"פ להשיג הכרה במדינה פלסטינית עצמאית באמצעות הכפשת הפלסטינים בעיני העולם. לטענתו "את הרצח ביצע סוכן שכיר שפעל לטובת מדינת הכיבוש והתוקפנות הישראלית".[86]  

לפני שנודעה זהות רוצחיו של אריגוני העלה השר לשעבר בממשלת הרש"פ, זיאד אבו זיאד, שתי אפשרויות בנוגע לעומדים מאחורי הרצח. האחת – קבוצות אסלאמיות קיצוניות החותרות להקים אמירות אסלאמית בעזה והאפשרות השנייה מזימתית: "רצח ג'וליאנו מר[87] ואריגוני הם חלק ממזימה שמטרתה להכפיש את דימויו הלוחמני של עמנו ולתארו כחורג ממעגל האנושיות, הערכים והתרבות וכמי שאין לו יכולת מינימאלית להיות חלק מן החברה האנושית. זו מהות התעמולה הציונית נגדנו."[88]

שבוע לאחר מכן, כאשר נודעה זהות הרוצחים, טען אבו זיאד במאמר אחר נגד החמאס על כך שאפשרה כניסת סלפים לעזה והכחישה כל העת שהם נמצאים בה: "אנו יודעים שבזרקא יש מוקדי סלפים קיצוניים שמהם יצא אבו מצעב אל-זרקאוי ורבים אחרים. בעת האחרונה ראינו מקצת אנשי הקבוצות הללו תוקפים אנשי משטרה ירדניים בנשק קר, ותמונות של אחדים מהם התנוססו בעמודים הראשונים בעיתונות המקומית שלנו. האם עזה הייתה צריכה לייבא את הקבוצות האלה מזרקא או ממקומות אחרים?... האם עזה תהפוך לאפגניסטן ותקלוט את אנשי הג'יהאד הסלפים מארבע כנפות תבל?... פעמים רבות הכחישו מנהיגי חמאס כל נוכחות של אל-קאעדה בעזה והגיבו בכוח על מקצת היוזמות הסלפיות כפי שארע במסגד רפיח וכפי שקרה בעת האחרונה בעקבות הפשע הנתעב של חיסול אריגוני. הטענות האלה של מנהיגי חמאס אין בהן להכחיש את העובדה שעזה קולטת את הקיצונים הסלפים. אין צורך לנהל נגדם עימותי דמים, אלא רק לסגור את הדרך המאפשרת להם להיכנס לרצועת עזה באין מפריע."[89]

אפשרויות דומות הציג גם בכיר במשרד ההסברה הפלסטיני ובעל טור ביומון הרש"פ אל-איאם, האני אל-מצרי: "בין שמדובר במעשה פלסטיני המשרת את אויבי הפלסטינים ובין שמדובר במזימה, מעשי הרצח הללו הם כתם שחור על העניין הפלסטיני ומאבקו. הפשע אינו מעשה לגיטימי גם אם מבצעיו ומתכנניו עוטים כסות דתית, לאומית או [משתמשים] בכל אידיאולוגיה כדי להצדיק רצח אדם בשם הדת, לצורך מטרות פוליטיות... רצח בשם דת אינו [צריך] לגרום לכך שהאחריות תוטל על הדת. דת האסלאם חפה מכל פשע שבוצע נגד מי שבטח בפלסטינים והתארח אצלם [אריגוני]... מי שזרע רעיונות של קיצונית, תכפיר, הדרה והאשמת האחר בבגידה, ויצר זיקה בין הדת, לפוליטיקה ולמדינה [חמאס] נושא בחלק מן האחריות למה שקרה."[90] 

לעומתם טען ד"ר אבראהים אבראש, לשעבר שר התרבות בממשלת הרש"פ: "אין להסתפק בהפניית אצבע מאשימה לעבר ישראל בהיותה הצד המרוויח מפשע חיסולו של ויטוריו, היות שבעזה התהוותה סביבה של קיצוניות והסתגרות דתית המאפשרת לקבוצות [הסלפיות-ג'יהאדיסטיות] לרצוח בשם הדת ולהוציא פסקי הלכה המתירים או אוסרים ככל העולה על רוחן."[91]

היו שהאשימו את הסלפים-הג'יהאדיסטים ואת החמאס. בעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, מופק מטר, טען כי רוצחי אריגוני בגדו בחוק, בסדר ובערכים של העם הפלסטיני ובגדו באסלאם והאשים גם את החמאס באחריות לרצח. לדבריו: "אין לשכוח שהשתלטות חמאס על עזה סיפקה אקלים מתאים למדגרת טרור זר... אין לשלול אפשרות שתאי מדגרת הטרור המסתנן דרך המנהרות או צומח כפטריות [אחר הגשם] בג'ונגל הנשק ברצועת עזה הם האחראים."[92]

שר האסירים לשעבר ברש"פ, אשרף עג'רמי, טען כי ניסיון החמאס להתנער מאחריות ולהטיל את כל האחריות על הסלפים הג'יהאדיסטים הוא זלזול באינטליגנציה של הציבור, משום שהקבוצות האלימות בעזה עלו בחסות חמאס וחלקן אפילו ביצעו מעשים נפשעים על פי הוראות החמאס. לטענתו, "מספר רב של מרכזי תרבות, בתי קפה, אתרי בילוי, ארגונים אזרחיים ומוסדות בלתי ממשלתיים הותקפו ע"י חמאס באופן ישיר או ע"י קבלני משנה שפעלו לטובתה."[93]

בעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, ד"ר אוסאמה אל-פרא, כתב: "ההקצנה הדתית מעולם לא כוונה נגד האויב כפי שחיציה פגעו ברוח [דת] האסלאם ובסובלנותה. פעולות אנשיה תרמו במידה רבה לכך שהמערב הדביק את אשמת הטרור לכל מי שמאמין באסלאם כאמונה וכדרך חיים."[94]  

9) חמאס: יש לפעול נגד הסלפים-הג'יהאדיסטים; ישראל מעורבת ברצח

נציגי חמאס יצאו בהתקפה חריפה על הסלפים-ג'יהאדיסטים וכינו את מעשיהם טרור. הם קראו לפעול נגדם ביד קשה. אגודת שיח'ים וחכמי דת של חמאס בעזה פרסמו פסק הלכה האוסר רצח בני דתות אחרות. הם קראו לממשל החמאס "להכות ביד ברזל כל מי שמזלזל בחיי אדם בצורה ברברית נפשעת ומתועבת."[95]

גם בחמאס האשימו את ישראל. בכיר החמאס, מחמוד אל-זהאר טען כי ישראל מעורבת ברצח כדי לשבש הגעת משטים נוספים לעזה. לדבריו: "לא יתכן שהפשע הזה בוצע לשווא ללא הקשר לניסיונות הכיבוש להתמודד עם שיירות ומשטי ההזדהות עם העם הפלסטיני. הכיבוש מנצל את הרצח באופן מכוער."[96]

בעל טור באתר המקורב לחמאס, צלאח חמידה, טען כי רצח אריגוני בעיתוי הזה ולאחר רצח ג'וליאנו מר (ח'מיס) בגדמ"ע אינו מקרי, אלא תוכנן מראש כך שידיים פלסטיניות יבצעו אותו. לטענתו "צעירים רבים נופלים קרבן למשתפי פעולה עם גורמי המודיעין של האויב, הגוררים אותם להקים תאים המכנים את עצמם סלפים ג'יהאדיסטים, מנחים אותם לשרת את מטרות אותם מנגנונים כשהם סבורים שהם משרתים את האסלאם... יש לרדוף ולהרתיע את הפושעים הללו למען יראו וייראו. בנוסף יש לפעול במרץ לעקור אותם ואת חשיבתם התועה מן החברה ולא להמתין עד שיבצעו פשעים. אין להם כל קשר לסלפיה האמיתית והם אינם לוחמי ג'יהאד. האם לוחם ג'יהאד ההולך בדרכי הסלפיה הנכונה רוצח בעל ברית?"[97]  

חריף יותר בהאשמת הסלפים היה בעל טור אחר באתר המקורב לחמאס, אבראהים חמאמי. הוא הביע סלידה מרצח פעיל שבא לעזה לא כתייר, אלא כדי להגן על הפלסטינים "מפני הכיבוש שפשעיו אינם נופלים בתיעובם מן הפשע של אלה המסתתרים תחת גלימת הדת והסלפיה אינה קשורה אליהם כלל. אלה אינם בני אדם ואין להם טיפת רגישות אנושית. אחת היא בין שביצעו את הפשע ובין שהוא הודבק להם. אכן אין הבדל [בין שתי האפשרויות האלה] משום שמעשיהם בעבר, האידיאולוגיה החריגה וההיגיון המעוות שלהם אינם מותירים מקום לספק. הם אשר ממיטים הרס ומוות על המוסלמים... הם אינם סלפים אלא שפלים."[98]

קריאה לפעול נגד הסלפים הג'יהאדיסטים באה גם מצד בעל טור אחר באתר המקורב לחמאס. עצאם שאור, שטען כי הגינוי של הסלפים-ג'יהאדיסטים למעשה הרצח היה בעצם הסתה, משום שאמנם הם התנערו מרצח אריגוני, אך הם גם השמיעו איומים כלפי החמאס."[99] בעל טור אחר באתר אחר המקורב לחמאס, מצטפא אל-צואף, כתב: "הפשע נגד אריגוני הוא בעצם טרור. לטרור אין דת או מולדת."[100]

* יעקב כ חוקר את הזירה הפלסטינית במכון ממרי

לקריאת המאמר הראשון בסדרה: יחסי פת"ח - חמאס

לקריאת המאמר השני בסדרה: המאבק של חמאס בישראל

לקריאת המאמר השלישי בסדרה: חמאס וניהול החיים ברצועה

לקריאת המאמר הרביעי בסדרה: המחלוקות בתוך החמאס

לקריאת המאמר החמישי בסדרה: האסלאמיזציה בעזה