המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
השנה ה-4 להשתלטות חמאס על עזה (ג): ניהול החיים ברצועה
25/7/2011

 

 

השנה ה-4 להשתלטות חמאס על עזה (ג): ניהול החיים ברצועה ע"י החמאס

 

מאת יעקב כ*

 

הקדמה

בשנים האחרונות התאפיינה רצועת עזה בהתערערות הסדר הציבורי ובפגיעה בשלטון החוק, ותושביה האשימו בכירים בחמאס בשחיתויות ובחיי מותרות. ממשל החמאס בעזה מנהל משטר דיקטטורי הפוגע בחיי אדם ובדמוקרטיה. נציגי החמאס השתלטו על מוסדות ובנקים והכבידו את ידם על הציבור. תנועת החמאס התחזקה מבחינה כלכלית ועודדה את המשך ההברחות במנהרות, אולם תושבי עזה אינם נהנים מרווחה כלכלית שממנה נהנים בכירי חמאס, פעיליה והמקורבים לה.

 

1. האנדרלמוסיה בעזה

א. אירועים אלימים והפרת הסדר הציבורי

אחד הטיעונים  ששימשו את החמאס לתירוץ השתלטותה על עזה היה הצורך להשליט חוק וסדר ולשים קץ לתוהו ובוהו ששררו בה. נראה כי החמאס לא הצליחה בכך. הדיווחים על הפרות חוק ועל התערערות הסדר הולכים ומתרבים ומתרחשים בה אירועים אלימים הכוללים ירי, הנחת מטענים ופגיעה במוסדות, כאשר חלק מן מהיעדים לפגיעה הם בכירים בחמאס וחברי הזרוע הצבאית - גדודי עז אל-דין אל-קסאם.

להלן כמה דוגמאות:

 

1) בעקבות פיצוץ מכוניתו של בכיר בחמאס, יוסף צרצור, בח'אן יונס (2.2.2010) טען דובר החמאס, חמאד אל-רקב, כי גורמים המשתפים פעולה עם ישראל מנסים לערער את היציבות ואת הביטחון.[1] באירוע אחר פוצצו אלמונים את האנדרטה לזכרו של מזכ"ל החז"ע לשעבר, אבו עלי מצטפא.[2] מרכז מיזאן לזכויות אדם גינה את אירוע הירי לעבר חבר המועצה המהפכנית של הפת"ח אבו ג'ודה אל-נחאל.[3]

2) ב-23 במאי 2010 הציתו חמושים את מחנה הקיץ הגדול השייך לאונר"א באזור אל-שיח' עג'לין בעזה. כרוז שפרסמו אלמונים הסית נגד ארגון אונר"א ונגד מנהל המבצעים של הארגון בעזה, ג'ון ג'ינג, והזהיר את אונר"א מהמשך פעילויות "הפוגעות במוסר".[4] אירוע דומה התרחש ב-28 ביוני 2010 – חמושים הציתו מחנה קיץ אחר של אונר"א באזור אל-זואידה במרכז רצועת עזה.[5]

3) ב-15 ביולי 2010 תקפו חמושים אלמונים חתונה בעזה, פיזרו את החוגגים באמצעות ירי באוויר ומכות באלות תוך השלכת רימוני הלם. כאשר הגיעה המשטרה למקום, התפתחה תגרה גדולה בין החוגגים שנותרו לבין השוטרים שעצרו את אבי החתן.[6]

4) ב-8 במרס 2011 פוצצו אלמונים מספרת נשים בשכונת שיח' רדואן בעזה. למקום נגרם נזק כבד.[7]  

 

ב. הדיון באחראים לגילויי האנדרלמוסיה וליצירתה

בחקירת אירועי הפרות הסדר והאלימות, לרוב נופל החשד על הקבוצות האסלאמיות הקיצוניות, משום שבעבר פוצצו אנשיהן בתי עסק שנתפסו כמתירנים ולא מוסריים כגון: בתי קפה אינטרנטיים, מספרות ומכוני קוסמטיקה. ואכן, החמאס ממהרת לעצור חשודים מקבוצות אלה, כפי שעשתה ב-9 בפברואר 2010, כאשר מנגנוני הביטחון שלה עצרו אחד מבכירי המבוקשים בקבוצה הסלפית ג'לג'לת[8], מחמוד טאלב, המכונה אבו אל-מועתצם אל-מקדסי.[9]

 

עם זאת, הקבוצות האסלאמיות אינן מעורבות בהכרח בכל הפעולות האלימות. לעתים מקצתן מקבלות אחריות על ביצוע כמה פעולות, לעתים הן מתנערות מהן. אחד ממנהיגי הסלפים, אבו אל-בראא' אל-מצרי, הכחיש כל קשר סלפי לאירועי האלימות בעזה: "גורמי הביטחון יודעים כי מאחורי הפיצוצים עומדים ראשי פלגים [בחמאס] המתחרים על תפקידים." בעקבות המשך המרדף אחרי הסלפים והאשמתם בהנחת מטענים סמוך למעונו של אסמאעיל הנייה בפברואר 2010 טען אל-מצרי כי "אישים בחמאס הנחו את שומרי ראשו של הנייה להניח את המטענים."[10]

 

באירוע אחר מתח הארגון הסלפי ג'יש אל-אסלאם ביקורת על משרד הפנים של ממשל החמאס  בשל מעצרים בקרב אנשיו לאחר פיצוץ מטען ליד שיירה של הצלב האדום, ב-4 בפברואר 2010, ודחה כל קשר לאירוע.[11]

 

לעומת זאת, אחד ממפקדי קבוצה סלפית אחרת (אנצאר אל-סונה), אבו חמזה אל-מקדסי, אישר דווקא קשר לפעילות זו: "אינני מכחיש קשר לחלק מן הפעולות, אך רבות מהן נעשו ע"י בודדים... מדובר במקרים מועטים. הפיצוצים נעשו בשעות לילה מאוחרות, לאחר שווידאנו שאין איש בבית העסק."[12] מחמוד טאלב, הסביר: "יעצנו לבעל העסק העבריין, אשר החזיק חומר נפסד, באמצעות מכתב, כרוז או קריאה, להסירו שאם לא כן - יפוצץ בית העסק לאחר שיוצא פסק הלכה בנושא. לא ייגרם נזק לשכנים וחייהם לא ייפגעו. אנו מקפידים שחייו של בעל העסק לא ייפגעו וייגרם נזק רק לבית העסק."[13]

 

לעתים האשימה החמאס את תנועת הפת"ח בהפרות הסדר. כך למשל, טען דובר משרד הפנים בעזה, איהאב אל-ר'צין, כי "יש אנשים בפת"ח הפועלים במסגרת קבוצות תועות מבחינה רעיונית ומשתמשים בנשק באופן בלתי חוקי כדי ליצור תוהו ובוהו והפיכה בעזה".[14] 

  

אי ידיעה ודאית של זהות מחוללי האנדרלמוסיה באה לידי ביטוי בכך שאנשי פת"ח הטילו את האחריות לאנדרלמוסיה לעתים על החמאס ולעתים על הקבוצות האסלאמיות. בעקבות הצתת מחנה הקיץ של אונר"א, טען דובר הפת"ח, אוסאמה אל-קואסמה: "חמאס שמה לה למטרה את מערכת החינוך ושיטות הלימוד של אונר"א."[15] בעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, עאדל עבד אל-רחמן, כתב: "מפקדי הקבוצות האסלאמיות הפכו את חיי הפלסטינים לגיהינום... אחד מגילויי השחיתות והמוות הוא מה שביצעה קבוצת ג'יש אל-אסלאם – הצתת מחנה הקיץ." לטענתו, עלה בידי אנשי אונר"א בסיוע תושבים, לחשוף את מבצעי ההצתה ולמסור את שמותיהם לחמאס וזו נאלצה לעצרם.[16]

 

מחנה הקיץ של אונר"א שהוצת בעזה

אל-קדס (ירושלים), 24.5.2010

 

אתר המקורב לפת"ח האשים את החמאס גם באחריות לפגיעה באתרי הנופש בעזה. "בחמאס שררה אי שביעות רצון מכך שאתרי הנופש והפרויקטים המניבים את הרווחים הגדולים ביותר אינם בשליטתה, דבר שהניע אותה להטיל עליהם מסים כבדים, להצר את צעדיהם, לסגור אותם ולבסוף להרוס אותם כדי לתת הזדמנות לפרויקטים שלה."[17] גם השר לשעבר ברש"פ, חסן עצפור, הטיל את האחריות להצתות על חמאס."[18]           

 

המרכז הפלסטיני לזכויות אדם דרש מן התביעה הכללית לחקור ברצינות את תקיפת אתר הנופש "כרייזי ווטר". הוא האשים את החמאס כי צעדיה נגד אתרי נופש ותיירות בעזה אינם חוקיים והביע את מורת רוחו מהמשך האנדרלמוסיה המתבטאת בתקיפת האתרים הללו. ב-19 באוגוסט 2010 החליט שר הפנים של חמאס לסגור את המקום ל-3 ימים. כאשר שאלו בעלי המקום לפשר הסגירה חייב אותם מנגנון החקירות הכלליות לחתום על התחייבות לשמור על הפרדה בין המינים ולא להגיש נרגילה לנשים והזהירם כי אם יעברו על איסורים אלה, ישלמו 10,000 שקלים. ב-5 בספטמבר 2010 הוציא התובע הכללי צו סגירה למקום ל-21 ימים בטענה כי בעלי המקום חפרו באתר באר ללא רישיון.[19]  בתקופה הזאת שבה המקום היה סגור הציתו אותו חמושים ולא עזבו את המקום עד שוידאו כי הוא נשרף כליל ולא יחזור לפעילות.[20]

 

ג. אזהרה מפני איבוד שליטה של החמאס

על רקע תחושת חוסר הביטחון והיעדר חוק, הופץ בתחילת מרס 2010 באתרים המזוהים עם הפת"ח ומאוחר יותר גם באתרים אחרים, נוסח מכתב ששיגר מפקד גדודי עז אל-דין אל-קסאם בעזה, אחמד אל-ג'עברי, אל ח'אלד משעל שבו נכתב: "זה המכתב השני שאני מתריע בו מפני הסכנה לאחר מכתבי מנובמבר אשתקד. אני רוצה להדגיש שוב כי המצב בעזה מתחיל להחמיר ולהידרדר, ואנו מתחילים לאבד שליטה במצב הפנימי, לאחר שביקשתם מאתנו למסור את [ניהול] העניינים לממשלה [של החמאס] ולא להתערב, כדי לתת לה הזדמנות לנהל את ענייני עזה. אתה יודע שאלמלא המוג'אהדין של גדודי [עז אל-דין אל-קסאם], השלטון בעזה היה קורס במלחמת אל-פורקאן המבורכת [הכוונה למבצע 'עופרת יצוקה']. במקום להודות לנו על פעילותנו, קראו מקצת החוגים בממשלה לגנותנו על פעולות שבהן נפטרנו מכמה משתפי פעולה מן הפת"ח בצעד הכרחי לשמירת החזית הפנימית. אינני מכחיש שמקצת המוג'אהדין שלנו נהגו בטיפשות ... והרגו אנשים ממנגנוני הביטחון ומקצת בני משפחותיהם, אך שלום התנועה חשוב אלף מונים מהרוג פה ושם.

 

יש קבוצה [בחמאס] המנסה להגביל את משימתנו לשמירה על הגבולות ולקחת לעצמה בלבד את הרווחים. היא הריצה את החבר פתחי חמאד לתפקיד שר הפנים, מתוך הנחה שכבעל השפעה על מקצת הזרועות של גדודינו המנצחים, הוא יוביל לסכסוכים בתוכנו וכך הקבוצה התומכת בו תגביר את השפעתה. לצערי, הצליחה קבוצה זו לערער את אחדות הגדודים, תוך אימוץ נאמנות מאוסה על-פי אזורים גיאוגרפיים. האיש שלהם [פתחי חמאד] התמקד במוג'אהדין שלנו בצפון עזה והפיח בהם רוח של כיתתיות, העניק להם הטבות והצליח חלקית להקים מיליציות של אנשי הגדודים בצפון עזה. נאמנותם אליו כה חזקה, עד שאסמאעיל הנייה [ראש ממשל החמאס בעזה] טען בכעס ששר הפנים מנהל את המשרד כמערכת עצמאית, המנותקת מהממשל...

 

חמאד יצר מצב של מבוכה בשורות מנגנוני הביטחון וכך גם בשורות הגדודים באמצעות יצירת גושים ומוקדים בצפון עזה ומתן דרגות וקידום בתפקידים באופן חריג עפ"י נאמנות אישית, דבר שהוביל למאבק ולבלבול שבאו לידי ביטוי בסכסוכים חריפים עד כדי חיסולים."[21] 

 

2. שחיתות וחיי מותרות

תנועת החמאס הרבתה להתפאר במוסריותה ובטוהרה וטענה כי היא אינה מושחתת בניגוד לתנועת הפת"ח, אולם התברר שגם בחמאס פשו השחיתות, הנהנתנות וחיי פאר. ביולי 2010 מסר היומון הכוויתי אל-סיאסה  מפי מקורות בלשכה המדינית של חמאס בדמשק: "התקיימו ישיבות דחופות של חברי הלשכה המדינית בראשות ח'אלד משעל, כדי לגבש תוכנית התמודדות עם השחיתות ברצועת עזה, שבאה לידי ביטוי בצורה המתועבת ביותר בדו"חות העיתיים שמקבלת הלשכה בדמשק בנוגע למתרחש שם."[22]  להלן כמה דוגמאות למעשי שחיתות כפי שהובאו בין השאר בעיתוני הרש"פ, באתרים המקורבים לפת"ח וגם באתר מצרי:

 

בספטמבר 2010 הוצאו במצרים צווי מעצר נגד 12 סוחרי זהב בחשד שהיו מעורבים בסיוע למחמד נעים, שומרו האישי של ראש ממשל החמאס, אסמאעיל הנייה, בהברחת כמויות גדולות של זהב ממצרים לעזה דרך המנהרות. חצי שנה לפני כן נעצר נעים לאחר שהוכחה בעלותו על אחת המנהרות שדרכה הוברחו כסף וזהב והוא גם סייע להבריח כמה חשודים בטרור.[23]

 

בכירים בחמאס רכשו דירות פאר מנקרות עיניים. שר הרווחה בממשל חמאס, אחמד אל-כרד, רכש בית עם בריכת שחיה בשטח של ששה דונמים בחוף הים בדיר אל-בלח. בכיר אחר, סאלם סלאמה, רכש חלקת אדמה באזור אל-זואידה, דבר שעורר את זעמם של אנשי החמאס ואף הניע את השיח' אחמד אל-נקלה, בכיר בחמאס מדיר אל-בלח, לשאת דרשה שבה חשף אנשים המעורבים בגניבת כספי יתומים ושהידים, ביניהם מפקדים בגדודי אל-קסאם: ר'אזי אבו טמאעה ומוחמד אל-חולי.[24] בפרשה אחרת פיטר אסמאעיל הנייה את פארס אבו מעמר, יו"ר רשות הקרקעות בעזה, משום שעבר על החוק ויחד עם בכירים נוספים אילץ תושבים לוותר על חלק מהקרקעות שבבעלותם.[25]

 

דובר הפת"ח, אוסאמה אל-קואסמה, טען כי "חמאס במצב של פילוג ומחלוקות פנימיות בשל העדפת אינטרסים אישיים וכיתתיים של שליטה במקורות ההכנסה והכסף." הוא הזכיר כיצד מסר שר הפנים, פתחי חמאד, לשותפו 11 מיליון דולר, לרכישת ציוד עבור תחנת אל-אקצא, וכיצד נעלמו הכסף והשותף.[26]

 

בכיר במשרד ההקדשים בממשל החמאס בעזה, עאדל אל-ברש, הושעה מתפקידו בשל מעורבותו – יחד עם עוד בכירים בתנועה – במעילה בכספי סיוע, שהגיעו לפלסטינים לאחר המלחמה בעזה.[27] בכיר אחר בחמאס נענה לבקשת סיוע של אישה עזתית ונתן לה כסף וקופונים לרכישת מזון כדי להציל אותה ואת משפחתה מחרפת רעב. כעבור זמן מה, כשגברה תלותה בו, החל להטרידה מינית.[28]

 

3. פגיעה בחיי אדם, בזכויות אדם ובדמוקרטיה, והכבדת היד על הציבור

לאחר שחמאס זכתה ברוב במועצה המחוקקת בבחירות דמוקרטיות, היא רמסה ברגל גסה את הדמוקרטיה ואת זכויות האדם, כאשר השתלטה על רצועת עזה בכוח הזרוע. גם לאחר ההפיכה בעזה המשיכה חמאס להפעיל אלימות וצעדים קשים, המאפיינים משטרים דיקטטוריים. צעדים אלה כללו הוצאות להורג; פגיעה בחופש הביטוי ובחופש ההתארגנות; הגבלת תנועת תושבים; הפקעת תרומות וכספי סיוע; מעצרים ללא משפט ופגיעה בחיי הפרט. להלן לקט דוגמאות:

 

א. עונש מוות

תנועת החמאס הודיעה באפריל 2010 כי הוציאה להורג בירייה שני פלסטינים, מוחמד אסמאעיל ונאצר אבו פריח', שהורשעו בבית דין צבאי בעזה בקשירת קשר עם ישראל. ארגונים לזכויות אדם בעזה גינו את ההוצאה להורג.[29] עמר אל-ר'ול, יועצו של ראש הממשלה סלאם פיאד, טען: "המשך מדיניות ההוצאה להורג הוא קיבוע פילוסופיית נקיטת החוק לידיים."[30]

 

ב. פעילות נגד יריבים פוליטיים

 1) התנגדות לקיום בחירות

צעד אנטי דמוקרטי שנקטה חמאס  – הודעתה כי "לא תאפשר לוועדת הבחירות המרכזית הפלסטינית לעשות הכנות בעזה לבחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת."[31] בתחילת שנת 2011 החליטה הרש"פ לקיים בחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת בספטמבר 2011 אך החמאס הביעה את התנגדותה והבהירה כי לא תשתתף בהן.[32] אמנם באפריל 2011 הסכימה חמאס לקיים בחירות שנה לאחר החתימה על הסכם הפיוס [במחצית 2012], אך אין ודאות שהסכם הפיוס ישרוד ושהבחירות יתקיימו. מלבד זאת, חמאס אינה מאפשרת, אפילו לאחר החתימה על הסכם הפיוס, להיערך לבחירות מוניציפאליות בעזה. 

 

2) חמאס נגד חופש התארגנות וחופש תנועה

חמאס אינה מאפשרת חופש התארגנות או קיום הפגנות וימי אזכור אפילו אם הדבר נעשה לציון אירועים לאומיים או למען מטרות לאומיות כגון סיום מצב הפילוג בעזה. בעקבות הכאת פעילי חז"ע ע"י מנגנוני חמאס, בתום עצרת אזכרה למנהיג החז"ע לשעבר, ג'ורג' חבש, האשים בכיר בחז"ע, רבאח מהנא, את החמאס כי היא נוקטת מדיניות דיכוי. ארגון החז"ע טען כי מנגנוני הביטחון של חמאס "מונעים מהארגונים ומהפלגים לבצע פעילויות לאומיות באולמות סגורים וחוקרים תושבים בדרכים לא חוקיות ובאלימות, ולעתים משפילים חלק מהם במתקני החקירות [ובמטות] של ביטחון הפנים."[33]

 

פעילותו של הארגון האסלאמי חזב אל-תחריר בעזה דוכאה אף היא כאשר ב-13 ביולי 2010 עצרו מנגנוני החמאס בעזה פעילים של הארגון והכו אותם כדי למנוע כינוס לציון 89 שנים לנפילת הח'ליפות האסלאמית.[34] באירועים לציון יום הנכבה בשנת 2010 תקפו מיליציות חמאס כינוס של נשים שארגנה ההתאחדות הכללית של הנשים. אנשי חמאס דרשו מהן להתפזר וכאשר לא נענו תקפו והכו נשים שהשתתפו באירוע.[35]

 

אמצעי התקשורת של הרש"פ דיווחו כי מגנוני הביטחון של החמאס תקפו (15.3.11) במכות, באלות, בגז מדמיע ובכדורי גומי את משתתפי ההפגנה ההמונית בעזה למען סיום הפילוג הפלסטיני ופצעו שלושים איש. הותקפו גם עיתונאים שסיקרו את האירוע וציודם הוחרם. עוד דווח כי מפקד גדודי אל-קסאם, אחמד אל-ג'עברי, הורה לשחרר עצירים פליליים מבתי הכלא בעזה כדי שיתקפו את המפגינים.[36]

 

תמונה מן ההפגנה בעזה

www.alaahd.com, 15.3.2011

 

הגבלת חופש תנועה היא מאפיין נוסף של משטר החמאס. כך נמנעה יציאתו של חבר הוועד הפועל של אש"פ וראש מחלקת הפליטים,זכאריא אל-אר'א, לישיבות של הוועדה המייעצת לאונר"א בקהיר.[37]  חודשיים לפני כן מנעה חמאס את יציאת חברי המועצה המהפכנית של הפת"ח מעזה לגדמ"ע כדי להשתתף בישיבת המועצה, בדומה למניעת יציאת אנשי הפת"ח לגדמ"ע להשתתף בוועידה השישית של הפת"ח באוגוסט 2009.[38]

 

אפילו במקרים הומאניטאריים נמנעה יציאת אנשים לחו"ל. כך למשל, מנעה חמאס את יציאת חבר המועצה המהפכנית של פת"ח, מוחמד אל-נחאל מעזה, דבר שגרם להידרדרות בריאותו, ורק לאחר שלקה בלבו אישרה החמאס את יציאתו לטיפול רפואי בירדן.[39] במקרה אחר התנתה חמאס את כניסת חבר הוועד המרכזי של הפת"ח לשעבר, מוחמד דחלאן, לעזה להשתתף בלוויה של אמו בהגשת בקשה רשמית לחמאס.[40] כמו כן אסרה על בעלי חנויות פרחים לשזור זרים ללוויה.[41]

 

ג. פגיעה בזכויות אדם ובחופש הביטוי

1) הגבלות על התקשורת

תנועת החמאס לא היססה לפעול נגד אמצעי התקשורת ואף לאיים על עיתונאים בהזדמנויות רבות. בחודש פברואר 2010 חטפו מיליציות של חמאס עיתונאי בריטי בשם פול מרטין בטענה כי ביצע עבירות ביטחוניות.[42] באפריל 2010 נעשה ניסיון להתנקש בחיי העיתונאי סאהר אל-אקרע בעזה.[43] משפחתו של העיתונאי נצר אבו אל-פול מג'באליה האשימה את מנגנון ביטחון הפנים של ממשל החמאס במעצרו של בנם. כמו כן הוחרמו מחשבים מביתו וממשרדו.[44]

 

חמאס מנעה את הפצתם של שלושת היומונים הפלסטיניים אל-חיאת אל-ג'דידה, אל-איאם ואל-קדס בעזה. התנועה התנתה את הכנסת העיתונים לעזה בהתחייבות שלא למתוח ביקורת חריפה על החמאס ובמתן אפשרות להפיץ את עיתוני החמאס אל-רסאלה ופלסטין בתחומי הגדמ"ע. המרכז הפלסטיני לפיתוח ולחופש העיתונות "מדא" גינה את החמאס והאשימה בהפרה בוטה של חופש הביטוי.[45]

 

איגוד העיתונאים בעזה גינה את ניסיונות החמאס לפגוע בחופש הביטוי. שר התרבות לשעבר, ד"ר אבראהים אבראש, זומן לאחד ממשרדי מנגנוני הביטחון של חמאס ונדרש לחתום על התחייבות שלא לפרסם מאמרים נגד התנועה.[46]   מיליציות של חמאס פשטו על משרד איגוד העיתונאים הפלסטיניים בעזה וזימנה את חברי הנהלת האיגוד לחקירה.[47]

 

פעילות החמאס כוונה גם נגד אתרי אינטרנט ובמאים: ראש לשכת ההסברה הממשלתית של חמאס בעזה, חסן אבו חשיש, כינה את אתרי הפת"ח והרש"פ "אתרים מחתרתיים ביטחוניים [הפועלים] בשמות תקשורתיים שלא כחוק וכל מי שיעבוד איתם יובא לדין. הם והעומדים מאחוריהם מנהלים מלחמת חרמה ותעמולה שחורה נגד ממשלת החמאס, נגד חברי המועצה המחוקקת שלה ונגד הנהגת ההתנגדות."[48]

 

הבמאי הפלסטיני, איאד אבו רוכ, האשים את החמאס כי מנעה ממנו להשלים צילום סרט תיעודי ששמו "זהות ללא מולדת" בנושא הגירת פלסטינים משנת 1948, בטענה כי הוא מזיק לתנועת החמאס ולבעיה הפלסטינית.[49] הוא טען כי החמאס איימה לרצוח אותו, משום שגילה נחישות להפיק את הסרט.[50]

 

הגבלות חופש הביטוי לוו לעתים אף באיומים: מוסדות תקשורת, מפלגות ופלגים גינו בחריפות איומי רצח שקיבלה העיתונאית אסמאא' אל-ר'ול המשמשת כמזכירת הנהלת המכון הפלסטיני לתקשורת ולפיתוח וככתבת מרכז ההגנה על החירויות התקשורתיות והתרבותיות "סקייז". במכתב האיום נטען נגדה כי היא הכפישה את העם הפלסטיני ואת הנשים הפלסטיניות. אל-ר'ול הגיבה כך: "האיום עלי ועל בני ברצח ובהצתה לא ישנה כהוא זה מאמונתי, מחיי וממאבקי בעוולות ובשחיתות."[51]

 

עיתונאי פלסטיני המועסק בקול פלסטין בעזה, תמים מעמר, כתב: "הפעולות הללו [נגד העיתונאים] אינן [מעידות] על כוח, אלא הן בעצם ניסיונות נואשים המשקפים חוסר אמון... כמו כן הן מעידות על כישלון מדיני להנהיג את החברה. היכן הם יסודות הדמוקרטיה אשר העניקה לכם את ההגעה לשלטון?! היכן כיבוד זכויות האדם או ההתייחסות בדרך תרבותית ודמוקרטית לנושא זכויות האדם. העיתונות חייבת להיות חופשית וזו זכותה בהיותה הרשות הרביעית."[52]

 

כאשר פורסם סקר דעת קהל שהצביע על נסיגה גדולה בפופולאריות של החמאס  ועל ירידה בשביעות הרצון של תושבי עזה מתפקוד מנגנוני הביטחון של התנועה, משרדיה "הממשלתיים", והמוסדות שהיא מנהלת, אסרה תנועת החמאס לפרסמו .[53]

 

2) זכויות אדם

מעבר לצעדים האנטי-דמוקרטיים שהוזכרו פועלת החמאס להסתיר את מעלליה. הנציב הכללי של הרשות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם, ממדוח אל-עכר, מסר כי הממשל בעזה פועל להקים רשות לזכויות האדם כחלופה לגוף שהוא עומד בראשו. לדבריו, "החמאס איימה לסגור את מוסדות זכויות האדם בעזה עקב הדעות שהם משמיעים למורת רוחם של האחראים בעזה."[54]

משפטנים ופעילי זכויות אדם דרשו בסדנה בעזה להפסיק להעמיד לדין תושבים מעזה בבתי משפט צבאיים, משום שצעד זה הוא הפרה של החוק ושל זכויות האדם.[55]

 

3) התערבות בחיי הפרט

התערבות של החמאס בתחום חיי החברה של תושבי עזה התבטאה בין השאר ברדיפתה את הקוסמים ועושי הכשפים. בכירים בחמאס דוגמת סגן שר הדתות, ד"ר עבדאללה אבו ג'רבוע, וסגן מפקד היחידה לחקירות כלליות של החמאס, מנצור חמאד, טענו כי התופעה פוגעת במרקם החברתי בעזה וגורמת לפירוק משפחות. דווח כי בשנה האחרונה נעצרו כ-150 איש בחשד שעסקו בכשפים.[56]  

 

חבר המועצה המהפכנית של הפת"ח, ד"ר ג'מאל נזאל, טען כי נודע לפת"ח מתוך התכתבויות פנימיות בחמאס כי לתנועה יש תוכנית בשם "חמאסיזציה של הרחם" ולפיה נקראים אנשי חמאס להרבות לבקש את ידן של נשים מתנועת הפת"ח ומנגד לא להשיא נשים מן החמאס לגברים מהפת"ח.[57] בהקשר זה סיפרה מומחית לבריאות הנפש, אבתסאם דלול, כי כאשר בחור מבקש את ידה של בחורה מיד שואלים אותו לאיזה ארגון פוליטי הוא ומשפחתו משתייכים. המשפחה בוחרת עבור האישה בעל לפי נטייתה הפוליטית.[58] 

 

4) סיכון אוכלוסייה אזרחית

במהלך המלחמה בעזה הסתתרו אנשי החמאס בתוך ריכוזי אוכלוסייה. עורך יומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה", חאפט' אל-ברגות'י, תקף את אנשי הזרוע הצבאית של החמאס, על שימוש באזרחים כמגן אנושי. הוא טען כי פרסום הקלטות, שבהן נראו אנשי חמאס חופרים מנהרות מתחת לבתי תושבים כדי להסתתר בהן, הוא מתנה הסברתית לישראל, משום שהיא יכולה להשתמש בתמונות כ"תירוץ לפגיעתה בבתי התושבים". הוא קרא לאנשי החמאס להתרחק ממקומות מאוכלסים[59]

 

5) פעילות נגד מפירי שריעה

חמאס החרימה שני ספרים, של סופר סורי וסופר מצרי, מחנויות הספרים בעזה, בטענה שהם מפרים את השריעה האסלאמית. המרכז הפלסטיני לזכויות אדם גינה את המעשה הפוגע לדבריו בחופש הביטוי והפרסום. בעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, עאדל עבד אל-רחמן, טען כי מדובר בחלק ממסע שהחמאס מנהלת בשנים האחרונות נגד התרבות והידע וקרא לאנשי תרבות פלסטיניים לצאת נגד ההפרות שהתנועה מבצעת ולהגן על תרבות הנאורות והדמוקרטיה.[60]

 

ד. הכבדת יד ממשל החמאס על התושבים והשתלטות על מוסדות ומיזמים

במקביל להכנעת יריביה הפוליטיים שוקדת חמאס להשתלט על מוסדות, עסקים ומיזמים בתחומים רבים ומגוונים.השר לשעבר ברש"פ, חסן עצפור, טען במאמרו כי מאז השתלטות החמאס על עזה היא עושה מרוץ נגד הזמן להשתלט ככל האפשר על נדל"ן, בתי מלון, בתי קפה, מסעדות, בתי מגורים וקרקעות. במקביל הוקצו קרקעות מדינה להקמת מוסדות כלכלה ותקשורת בבעלות החמאס. היא רכשה והקימה מוסדות אלה באמצעות קבוצת סוחרים , אנשי עסקים ואישי חמאס מפורסמים והצליחה לקנות כמעט כל מה שרצתה לאחר שהשתלטה על כלכלת המנהרות והקימה את רשת המסחר הידועה בעזה בשם מאפיית המנהרות."חמאס חשפה פאן אחר שלה - היא לא הסתפקה ברדיפת כל מי שמצאה בו יריב פוליטי או אידיאולוגי ורדיפת כל מי שאינו מציית להחלטותיה לגבי הפעילות הצבאית, אלא החלה ברדיפה מסוג חדש: רדיפת המוסדות [והפרויקטים] הכלכליים שאינם של החמאס. כבר נסגרו הוצתו בעבר עשרות בתי קפה, קפיטריות, מזנונים, מספרות ועשרות בתי עסק להלבשה באמתלה שהם עברו על כללי השריעה... המטרה [של חמאס] היא סגירת כל מוסד כלכלי המתחרה לה בעזה והשארת המוסדות השייכים לחמאס בלבד השולטת כמעט לגמרי בכלכלת עזה."[61] להלן מבחר דוגמאות להכבדת היד על האוכלוסייה:

 

1) הריסת בתים בעזה לצורך הקמת מיזם

ההתמרמרות בעזה התגברה לאחר שב-16 במאי 2010 הרסו דחפורים, המלווים בכוחות של חמאס, עשרות בתים בשכונת אל-בראהמה בתל-אל-סולטאן ברפיח ועצרו תושבים שניסו למנוע את ההריסה. חמאס הסבירה כי הבתים נבנו שלא כחוק וכי בית משפט הוציא צו להרסם. כמו כן הבהירה כי בכוונתה להקים שם בית ספר 'דאר אל-פדילה' שייבנה על חורבות הבתים שניצבו על אדמות מדינה. תושבים הזדעזעו מן המהלך שאותו כינו "נכבה ואסון גדול שחמאס ממיטה עלינו ביום השנה [15 במאי] לנכבה ולגירוש הראשון מערינו ומכפרינו."[62]

 

צעד זה של חמאס הוביל להשוואתה לישראל. אתר המזוהה עם פת"ח תהה: "במה שונה ממשלת החמאס ממדינת הכיבוש המתכוונת לייהד את ירושלים באמצעות הרס בתים יום-יומי והפקעת קרקעות בעיר."[63] האתר ציטט תושבים ממורמרים: "בחרנו בחמאס על בסיס [ההבטחה] לרפורמה ולשינוי, אך לא מצאנו זאת. חמאס לא תזכה שוב [בבחירות], משום שאלה שהטו את הכף לטובתה הם עצמאים [אינם מזוהים פוליטית], שלא יצביעו עבורה."[64]

 

גם עורך היומון הלונדוני אל-קדס אל-ערבי, עבד אל-ברי עטואן, שבדרך כלל מגן על החמאס, הצטרף למבקריה: "ממשלת חמאס עושה טעויות... ואלה מעניקות תחמושת כבדה לאויביה, כך שיוכלו להבאיש את ריחה, להסית את תושבי רצועת עזה נגדה ולהביכה. אנו אומרים זאת על רקע הידיעות שהתנועה הרסה למעלה מעשרים בתים באזור תל-אל-סולטאן בדרום רפיח והפכה 150 איש לפליטים בטענה שהבתים נבנו שלא כחוק על אדמות מדינה ושהריסתם היא בצו בית המשפט העליון. איננו מתנגדים ליישום החוק, אך אנו מתנגדים לעיתוי [ההריסה] ולאופן ביצוע גזר הדין ... ללא חסד, ללא רחמים וללא מציאת מקלט לניזוקים... אני חש צורך להזכיר טעות אחרת [שביצעה חמאס] בעיר רפיח כאשר כוחותיה הרסו את מסגד אבן תימייה...[65] הרשות הפוליטית ברצועת עזה הייתה צריכה להיות מודעת יותר לסבלות האנשים ולחומרת המעשה."[66]

 

בהקשר זה אפילו בחמאס נשמעה ביקורת. אחמד יוסף, בכיר במשרד החוץ של חמאס ויועצו של הנייה אמר: "נראה שבימים אלה תנועת החמאס אינה במצב הטוב ביותר מבחינה פוליטית, ביטחונית ומוסרית." [67]  

 

עקב התגובות הקשות בקרב התושבים ומצד ארגוני זכויות אדם, הודיעה עיריית רפיח על עצירת הריסת הבתים באזור אל-בראהמה, עד שתיושב בעיית התושבים שם עם רשות הקרקעות והממשלה.[68]

 

2) השתלטות על מוסדות ועל כספים

ברבע הראשון של שנת 2010 דווח על קשיי נזילות בממשל החמאס, דבר שנוצל על ידה להכבדת הנטל על האוכלוסייה. ראש ועדת הכלכלה במועצה המחוקקת מטעם החמאס, ג'מאל נצאר, אמר כי הקשיים הללו נבעו בין היתר מהשתמטותם של בעלי יכולת ורווחים מתשלום מסים וסירובם של הבנקים הפלסטיניים ברצועה להכניס כסף השייך לחמאס מחו"ל, בשל חששם מן הבנק המרכזי  האמריקני, האוסר לקיים קשר עם חמאס וממשלתה בעזה.[69] בכיר בחמאס, אסמאעיל רדואן, אמר: "אין קושי להשיג כסף אלא קשה להעבירו לעזה."[70]

אחד הביטויים לקשיים הזמניים הללו היה תשלום חלקי של המשכורות במגזר הממשלתי בחודשים מרס- אפריל 2010. פרשנים העריכו כי הקשיים נבעו גם מן הצעדים הביטחוניים שנקטו גורמי הביטחון המצריים כדי למנוע את זרימת "כספי המזוודות", כולל מאיראן.[71] אחד הניסיונות להתמודד עם כך היה גיוס תרומות במסגדים, מהלך שנתקל בביקורת רבה. בעל טור באתר המזוהה עם פת"ח כתב: "חמאס מקבצת נדבות בשם העם הפלסטיני לטובת הקופה הפרטית שלה ולטובת כיסי מנהיגיה."[72] במסגד ח'ליל אל-רחמן, סמוך לשכונת אל-שג'אעיה, התעלמו רוב המתפללים מן הקריאה לתרום מכספם.[73]

 

הקושי הזמני בהכנסת כספים לעזה ורצון החמאס להוכיח לרש"פ שהיא לא תקבל את החלטות הבנק המרכזי של הרש"פ ברמאללה הניעו אותה להשתלט על מוסדות ולקחת כספים בכוח מבנקים בעזה ואפילו לפגוע בארגוני צדקה ובפעילות הומניטארית של מוסדות פלסטיניים ובין-לאומיים. כוח של המשטרה השייך לחמאס פרץ ב-29 במרס 2010 לבנק פלסטין והחרים 400 אלף דולרים מחשבונה של אגודת ידידי החולה בעזה. חמאס נימקה את צעדה בכך שהיא ביצעה צו של בית משפט שהורה להעביר את הכסף לאגודה.[74]  שנה קודם לכן השתלטה חמאס על האגודה, פיטרה את הנהלתה שבראשה עמד ד"ר פיצל אבו שהלא, חבר המועצה המחוקקת מטעם הפת"ח, ומינתה תחתיה הנהלה חדשה. רשות המטבע הפלסטינית (רש"פ) מיהרה להקפיא את כספי האגודה בבנק פלסטין בעזה בטענה שרוב הכספים שייכים לעובדי האגודה ומחשש שאם הכסף יועבר מן הבנק לאגודה, ישתלטו עליו אנשי חמאס. בתגובה, פנתה ההנהלה החדשה של האגודה (חמאס) אל בית המשפט בעזה וזה פסק כי יש להעביר את הכסף מן הבנק להנהלה החדשה. משטרת החמאס ביצעה את פסיקת בית המשפט והכסף נלקח מן הבנק.[75]

 

באירוע אחר, בסוף יוני 2010, הודיעה הנהלת הבנק האסלאמי הפלסטיני, כי היא מקפיאה את פעילותו של סניף הבנק בעזה, משום שאנשי המשטרה מטעם ממשלת החמאס השתלטו על כספי אגודת אל-ח'ליג' לחינוך ולתרבות בעזה. משטרת עזה טענה כי "השוטרים ביצעו החלטת בית משפט שפסק כי יש להחזיר 16,000 דולרים לטובת האגודה, שהבנק הקפיא את חשבונה."[76]   

 

בעקבות פריצת אנשי החמאס לבנק, פרסם אתר המקורב לפת"ח את מאמרו של ד"ר מאהר טה: "תנועה שיצא לה מוניטין של ניקיון כפיים, שקיפות וטוהר, בפרט בהשוואה למי שקדם לה בהנהגה הפלסטינית [פת"ח], הפכה לתנועה של מרצחים רודפי בצע ... ענני אכזבה החלו לרחף מעל התקוות שלנו בתקופה האחרונה, לאחר שדלפו לתקשורת ידיעות על המתרחש מאחורי הקלעים בממשלת החמאס בעזה, דוגמת מכוניות פאר ובתים מפוארים שרכשו מקצת 'הבכירים' באופן תמוה, וכן מה שקרה כאשר קבוצת שודדים מזוינים מן החמאס השתלטה על סניף בנק פלסטין בעזה ושדדה מיליון שקלים באיומי נשק ... נשאלת השאלה האם הבנקים הם עדיין מקום בטוח להפקדת כספי התושבים? האם התושב יכול להיות רגוע באשר לעתידו הכלכלי באווירה פוליטית וביטחונית המאפשרת לחמושים לנהוג כאוות נפשם בחסכונות התושבים? ... האם תושבי הרצועה יכולים לסמוך על הבטחות ממשלתם לאחר שהתנהגה ככנופיית שודדים ללא דין וללא דיין?"[77]

ממשל החמאס בעזה השתלט גם על הקרן להשקעות פלסטיניות בעיר כשמינה לה דירקטוריון חדש. הקרן גינתה את ההשתלטות על סניפה בעזה ועל חברות שבבעלותה שבוצעה, לדבריה, בהוראת ממשל החמאס.[78]

באוגוסט 2010 פרסם שר הפנים של חמאס, פתחי חמאד, החלטה האוסרת על פקידי הרש"פ להקים אגודות צדקה או אגודות בלתי ממשלתיות ואף אוסרת עליהם להצטרף אליהן.[79]  קודם לכן השתלטה חמאס על כמה אגודות צדקה, החרימה ציוד וחומר וסגרה אותן.[80]  שרת הרווחה ברש"פ, מאג'דה אל-מצרי, האשימה את החמאס כי מנעה מחברת אראמקס להעביר המחאות מטעם משרד הרווחה ברמאללה לנזקקים בעזה.[81]

 

ארגון אונר"א טען כלפי החמאס כי היא השתלטה על מזון וציוד המיועדים לתושבים נזקקים בעזה, לאחר שהארגון דחה את דרישת חמאס להעביר את הסיוע לממשל החמאס בעזה. מנהל רשות השידור הפלסטינית, באסם אבו סומיה, טען במאמרו ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, כי החמאס איבדה את אמינותה ואת ערכיה המוסריים והדתיים ולכן היא אינה ראויה להיות אחראית על שיקום עזה.[82]

 

באוגוסט 2010 האשים ארגון בריאות צרפתי את החמאס כי החרימה ציוד ומסמכים רפואיים מן המרפאות של הארגון בח'אן יונס וסגרה אותן.[83] הממונה על הפיקוח על החירויות במועצה המחוקקת, גינה את השתלטות החמאס על משרדי הצלב האדום בעזה.[84] משרד הבריאות הפלסטיני האשים את החמאס כי רוקנה את תכולתם של האמבולנסים שקיבלה כתרומה ממדינות ערב והפכה אותם לכלי רכב צבאיים.[85] אנשי חמאס עצרו את איש העסקים, סלאם אל-זנט, בעל חברה לציוד רפואי, וגורמים בחברה מסרו כי מטרת המעצר היא לסחוט מן האיש כסף.[86] מנגנוני הביטחון של התנועה פשטו על לשכת המסחר בעזה, החרימו מאות מסמכים וצילמו אחרים לקראת השתלטות על הלשכה.[87]

 

3) הכבדת נטל המסים

עוד צעד שנקטה חמאס היה הכבדת נטל המסים: מס על הסיגריות המוברחות דרך המנהרות ממצרים בשיעור של שלושה שקלים לחפיסה[88]. מס זה תואר ע"י איש החמאס, ראש חכמי הדת של פלסטין, חאמד אל-ביתאוי, כ"צעד חכם למלחמה בתופעת העישון."[89] אחד התושבים, נביל שהאב, טען כי המס שהוטל על הסיגריות נועד לאפשר לממשלה לשלם שכר לעובדים.[90] עיריית עזה, בראשות חמאס, הוציאה צו המחייב את בעלי העגלות בעיר באגרה של 400 – 600 שקלים. נקבע היטל של 20 שקלים על הרשמה למשרת הוראה; הוטל מס של 150 שקלים על בעלי דוכני בשוק ואגרה של 82 שקלים על שימוש במאזניים במכולות. כן נקבע היטל חודשי של 20 שקלים על שימוש בגנרטור .[91] רשות הקרקעות בממשל החמאס בעזה החליטה להטיל מיסים על בתי מגורים ברבי קומות באזור תל אל-הוא. המס, שלא הוטל על אנשי חמאס הגרים בבתים אלה, נועד לתשלום משכורות למיליציות של התנועה.[92]

גודש המיסים עורר התמרמרות רבה בקרב הציבור. ארגון החז"ע הרואה את עצמו נושא הדגל החברתי מתח  ביקורת חריפה על חמאס. אחד ממנהיגיו, ג'מיל מזהר, טען כי "המצוקה הכספית של [ממשל] חמאס אינה צריכה להצדיק סחיטה של האזרחים והפעלת לחץ עליהם... המיסים הללו משמשים ... למימון הוצאות אישיות ולתשלום כסף לאנשי המנגנונים של הממשלה ולעובדיה."[93] בתהלוכה ב-1 במאי 2010 קראו הצועדים לחמאס לחדול ממבצעי המיסים.[94] גם החז"ע וגם החז"ד פרסמו כרוזים בגנות הכבדת נטל המס על תושבי עזה.[95] באותה הזדמנות העלו אנשי חז"ע טענה נוספת כלפי חמאס "היא משתלטת על דירות שבעליהן שוהים בחו"ל, כדי להעניקן לאנשיה ... והיא דורשת ממקצת בעלי דירות שהוקמו על אדמות מדינה והוענקו לאנשים בצווים נשיאותיים קודמים לשלם 2500 – 3000 דולרים עבור הקרקע." בתגובה להאשמות הללו פשטו אנשי חמאס על משרדי החז"ע בעזה ועצרו פעילים של הארגון.[96] החמאס טענה כי אנשי החז"ע מפיצים שמועות ומסיתים, כדי לערער את היציבות והביטחון ברצועת עזה, ודובר התנועה, פוזי ברהום, קבע כי "ארגון החז"ע ניצל [לרעה] את החירויות הניתנות בעזה."[97] 

 

בד בבד, ניסתה חמאס להשתיק את נושא המסים. אתר המקורב לפת"ח ציטט מקורות בחמאס: "משרד ההקדשים בעזה הורה לדרשני המסגדים השייכים לו שלא יעסקו בנושא המסים. שר ההקדשים של החמאס, טאלב אבו שער, המליץ לדרשנים להודיע[במסגדים]  שהטלת המסים היא שמועה בלבד, [במסגרת] התעמולה שמנהלות הרש"פ והפת"ח נגד חמאס, ולהבהיר למתפללים שמלחמה זו [נגד חמאס] מסוכנת יותר מן המלחמה [שמנהלים נגדה] הציונים."[98] 

 

דובר תנועת הפת"ח, אוסאמה אל-קואסמה, טען כי "חמאס שואפת לקבע את ההפיכה השחורה שלה באמצעות הטלת מסים ... וכי מנהיגי חמאס הם המרוויחים העיקריים מהמשך המצב הנוכחי בעזה עקב שליטתם על המקורות הכספיים ורווחיהם מן הסחר במנהרות ומן הדלק המוברח."[99]  אתר המקורב לפת"ח טען כי תושבים בעזה פנו ללשכתו של אבו מאזן בבקשה "לחלצם מממשל הדמים העושק של חמאס."[100] אחד הסוחרים, אבו אמין טען כי "[חמאס] גובה מהתושבים את מחיר כישלונה להכניס כסף לעזה."[101] בעל טור ביומון הרש"פ, תופיק וצפי, תקף את הנוהג של חמאס להטיל מס על התושבים הנצרכים, במקום לגבותו מסוחרי המנהרות: "כל מה שנכנס לעזה דרך המנהרות עובר תחת עיניהם של אנשי החמאס ומנגנוניה, [ועליהם] לגבות מס ישירות מן היבואן במקום לפשוט על בתי עסק ובתי הסוחרים."[102]

 

אתר המזוהה עם פת"ח טען כי בעקבות הטלת המיסים פרצה מחלוקת בתוך החמאס ורבים מתחו ביקורת על הכבדת הנטל על הציבור במקום לסייע לו.[103] ואכן, הלשכה המנהלית של חמאס בעזה, שיגרה מכתב לח'אלד משעל ובו מתוארות תלונותיו של הציבור ברצועה, הסובל מגודש המיסים הממשלתיים ומן "הסחיטה הנובעת ממצב השחיתות הכספית, המנהלית והמוסרית במנגנוני הממשלה."[104] 

 

4. המנהרות בין עזה למצרים

א. הברחת סחורות, נשק ובני אדם  

דו"ח של האו"ם קבע כי "המנהרות הפכו לעורק חיים של הפלסטינים ברצועת עזה. אמנם הן מסכנות מאוד את הפועלים ואת העוברים דרכן... אך קיומן מאפשר מעבר סחורות שאסור היה להעביר במעברים הרשמיים."[105]

 

                                                  המנהרות – האמצעי של עזה לשקמה מחדש

  

    

   arabic.rt.com

 

לאחר שנים של פעילות ערה במנהרות בין עזה למצרים ובפרט בתקופה שבין התנתקות ישראל מעזה לבין מלחמת עזה הצטמצמה פעילות זאת באופן ניכר הן בשל הנחישות של מצרים להיאבק בתופעה הן משום שישראל הקלה את הסגר על עזה.

 

ייעודן המקורי של המנהרות שחפרו הפלסטינים היה הברחת נשק לרצועת עזה אך הן יצרו במשך הזמן תעשייה ענפה של הברחת סחורות במקביל להברחת הנשק. נשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארכ, הצהיר בראשית 2010 כי "המנהרות גרמו נזקים כבדים למצרים בכמה מישורים שהחשוב בהם הוא המישור הביטחוני, היות שהן היו הסיבה לפיגועים בשרם אל-שיח' ובטאבה."[106] כבר בנובמבר 2009 סיכלו המצרים ניסיון הברחה לעזה כשחשפו ארבעה מחסנים בסיני ובהם חצי טון חומרי נפץ וטילים.[107] בשנת 2010 הגבירה מצרים את המאבק בהברחות.

 

הסחורה שעברה במנהרות מגוונת מאוד: מוצרי מזון (כולל דגים), מוצרי הלבשה והנעלה, חומרי בניין, דלק, סיגריות, מוצרי חשמל, צעצועים, סמים, אופנועים ואפילו כלי רכב שלמים (בעבר הועברו המכונית בחלקים). גם בעלי חיים מוברחים ובעיקר צאן. סוחר צאן, אבראהים  מוצלח, סיפר כי "הופתע כאשר כוחות המשטרה המצרית הרסו עשרות מנהרות באמצעות הצפתן."[108] הממונה על היחידה למלחמה בסמים במשטרת עזה, עאמר עיסא, מסר כי סוג הסם הנפוץ ביותר הוא כדורי ההרגעה [תראמיל], אחריו באנג' וחשיש. הסם הפחות נפוץ הוא האופיום.[109] 

 

בד בבד שימשו המנהרות למעבר אנשים המנועים מלעבור דרך המעברים הרגילים, למשל, פעילי ג'יהאד עולמי.[110] חבר המועצה המהפכנית של הפת"ח, תופיק אבו ח'וצה, כתב: "תופעת המנהרות ברצועת עזה הייתה ועודנה סיוט מר וסכנה חמורה, אף שהן משמשות להעברת מצרכים לתושבי עזה, משום שהן הפכו גם עורק להברחת נשק, סמים וכל מה שאסור... כך אפשר להשתמש בהן, בפיקוח ובחסות גורמי חמאס, להכנסת אנשי אל-קאעדה וארגונים אסלאמיים קיצוניים לעזה." [111] נשים הגיעו לעזה דרך המנהרות כדי להינשא. כך למשל, זינב, בעלת אזרחות תימנית ובת לאב פלסטיני: "לא תיארתי לעצמי שאזחל למעלה מ-600 מטרים תחת האדמה כדי להגיע לעזה."[112] המנהרות שימשו גם גורמים פליליים שחטפו תושב עזתי, עבדאללה אל-ברים, שהיה נתון במעצר בית, והעבירוהו לסיני כדי לסחוט כופר ממשפחתו.[113] 

 

ב. מנהרות המוות: כ-160 הרוגים במנהרות

פעילות המנהרות יצרה התמרמרות רבה בקרב רבים מתושבי הרצועה. העסקת ילדים בחפירת המנהרות עוררה ביקורת של מוסדות לזכויות אדם נגד בעלי המנהרות ונגד ההורים השולחים את ילדיהם לעבודה מסוכנת זו.[114] רבים מן הפועלים במנהרות מצאו בהן את מותם עקב התמוטטות או התחשמלות. משנת 2006 נהרגו יותר מ-160 בני אדם ונפצעו יותר מ- 650.[115]  אחד מפועלי המנהרות, מחמוד צאלח, אמר כי הוריו לחצו עליו לחדול מעבודתו במנהרות מחשש לחייו וכי כך נהגו משפחות רבות של עמיתיו לעבודה. פועל אחר, אבראהים, הסביר כי "גלולות ההרגעה הפכו להיות הנשק היעיל של עובדי המנהרות בהתמודדות עם [הפחד] מפני הסכנות וכי בליעתן טרם הירידה למנהרה יוצרת תחושת התרוממות רוח ומפיגה את הפחד."[116] המחאות נוכח ההרוגים הרבים במנהרות אילצו את בעלי המנהרות לפצות משפחות שיקיריהן נהרגו לפי תעריף של כ- 7,000 ₪ לחלל רווק; כ-10,000 לנשוי.

 

העיתונאי מאג'ד יאסין כתב כי בין מוצרי המזון המוברח היה גם חלב תינוקות ועקב תנאי אחסון גרועים ופקיעת תוקף השימוש בו, היו מקרים רבים שתינוקות מתו כתוצאה משתיית חלב זה.[117] עפ"י דיווח אחר, תרופות אשר הוברחו במנהרות היו מוצעות לעוברים ושבים על המדרכות תחת השמש הקופחת באין מפריע.[118] ארגוני זכויות אדם בעזה התריעו על סכנות אחרות שכבר גרמו לאבדן חיי אדם. ד"ר מועאויה חסנין, מנכ"ל עזרה ראשונה ומיון בבתי החולים בעזה, מסר כי 75 אנשים בעזה קיפחו את חייהם בשל התפוצצות גנראטורים שהוברחו דרך המנהרות וצינורות גז שבטיחותם לא נבדקה.[119]       

 

בעקבות ריבוי מקרי המוות במנהרות הוציא ראש חכמי הדת הסלפים בפלסטין, השיח' ד"ר מוחמד אבו ג'אמע, פסק הלכה האוסר לעבוד במנהרות: "המנהרות לא נחפרו לטובת העם הפלסטיני או כדי להקל עליו, אלא לטובת אינטרסים אישיים של מקצת האנשים. המנהרות פגעו במאבקו של העם הפלסטיני ובקורבנותיו והציגו אותו כעם טרוריסטי."[120]    

 

נער בפתח מנהרה בעזה

אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 22.6.2010

 

 ג. חמאס עודדה את חפירת המנהרות

אחד הביטויים ללגיטימיות שהעניקה החמאס להברחות במנהרות הוא ביקור של רשות ההכוונה הפוליטית של משרד הפנים של חמאס ב"רשות המנהרות והגבולות" שבמהלכו "סוכם על הגברת שיתוף הפעולה בין שני הגופים הללו [קיומו של גוף כזה מצביע על הלגיטימציה של חמאס למנהרות]"[121]

 

לשאלה האם עודדה חמאס את חפירת המנהרות, השיב בכיר החמאס, מחמוד אל-זהאר:  "כמובן, הממשלה שתקה [ולא פעלה נגד המנהרות] משום שמדובר בפעילות כלכלית פרטית ובאמצעי לשבור את המצור ... אנו מוכרחים לעשות כל דבר שיבטיח לנו חיים."[122]

 

המנהרות סייעו לחמאס למצוא חלופות לאספקת מוצרים מישראל, למשל היא הצליחה ליצור קו אספקת סולר ממצרים לעזה ולוותר על שירותיה של ישראל בתחום זה. בפברואר 2011 אף פרצה שריפה באחת המנהרות שהובילו סולר.[123]

 

תנועת החמאס הפיקה תועלת כלכלית מן המנהרות. חבר המועצה המהפכנית של פת"ח, תופיק אבו ח'וצה, כתב: "תנועת הפיכת הדמים [חמאס] העניקה לגיטימיות למנהרות ההברחה וגבתה מבעליהן כסף תמורת היתרים לחפור, לעבוד ולקבל חשמל לתאורה ולהפעלת מנופים בהן."[124]בעל טור ביומון אל-חיאת אל-ג'דידה, עאדל עבד אל-רחמן כתב: "המנהרות הן מעיין השופע זהב על מנהיגי הפיכת החמאס.... קמה קבוצה של קיסרי המנהרות מקרב בעלי ההשפעה בהנהגת תנועת החמאס."[125] 

 

שר האסירים לשעבר מטעם הרש"פ, אשרף אל-עג'רמי, טען כי "חמאס היא המרוויחה הראשית מן המצור על עזה: סגירת המעברים הראשיים בין עזה לישראל ושליטתה על סחר המנהרות מאפשרים לה לגבות הון תועפות; היא נוטלת אחוז גבוה מן המס שהיא מטילה על סחורות מוברחות. חמאס מבריחה את כל סוגי הסחורות - המותרות והאסורות מבחינה בין-לאומית - כגון: סמים וכדורים, או כסף המולבן בעזה. עקב המצור השתלטה חמאס על כלכלת עזה. היא ביטלה בעיקר את שכבת הסוחרים, בעלי ההון ואנשי העסקים המסורתיים לטובת שכבה חדשה של מבריחים וחתולים שמנים ...שהשתלטו על אוצרות רצועת עזה"[126]

 

הפעילות במנהרות הניעה את המסחר בעזה ובייחוד ברפיח ובח'אן יונס. עד המלחמה בעזה, בדצמבר 2008, הייתה פריחה בתנועת הסחורות ובעלי המנהרות גרפו רווחים גבוהים. העיתונאי נאדר אל-קציר כתב: "בשנתיים האחרונות [2008 – 2009] נוספו קבוצות רבות לשכבת העשירים שצברו הון על חשבון דמם של בני העם בעזה באמצעות מנהרות הברחה - קבוצה שמתירה הכול והופכת כל דבר לסחיר, כולל חיי אנשים שמצוקתם דחפה אותם לחפש פת לחם בבטן האדמה. מקצתם מצאו את מותם מתחת לחול... בתקופות חלשות בסחר המנהרות, זקוקים בני המעמד הזה למצוץ דם חדש. הכיוון הוא הקרקעות שמשתלטות עליהן כנופיות של מוצצי דם, המשקיעים את כספם הטבול בדם קורבנות המנהרות, רוכשים שטחים נרחבים ומייקרים את מחיר הקרקעות. עתה, כל הכסף שחסכו המשפחות שחיו תחת גגות פח ואסבסט במחנות הפליטים, כבר אינו מספיק להם לבניית בתים."[127]

 

ד. האטה בפעילות המנהרות

האטה בפעילות המנהרות חלה לאחר המלחמה בעזה, כאשר החליטה מצרים להדק את הפיקוח על הגבול בינה לבין הרצועה, לפוצץ מנהרות ולהקים מכשול שנקרא גדר הפלדה. בפברואר 2010 סגרו בעלי המנהרות רבות מהן ורבים מן התושבים הצטרפו למעגל האבטלה.[128] בעלי מנהרות רבים פשטו את הרגל. תושבת עזה א.ש. אמרה: "ייחרב ביתו של מי שייעץ לבעלי [לעסוק] במסחר המנהרות. מכרנו כל מה שהיה לנו להשגת כסף כדי שבעלי ישכור מנהרה עם שותפים אחרים... בתחילה הרווחנו, אך לאחר מכן חל שינוי במצבו ונקודת המפנה הייתה כאשר הוא התמכר לגלולות הרגעה שהוברחו במנהרות וכך נעשה חיית פרא בלבוש אדם -  עצבני, גורם לבעיות ואפילו הפסיק להתפלל."[129]  

 

באפריל 2010 מסרו מקורות מצריים כי סגירת המנהרות "השפיעה ישירות על הברחת הכספים לעזה וכי פעילות מנגנוני הביטחון במצרים התגברה והצליחה להפיל כמה רשתות של הברחת כספים." המקורות מסרו כי חלה ירידה בשיעור של 70% בהברחות.[130]

 

התפתחות נוספת הייתה בחודש יוני 2010 כאשר ישראל הודיעה על הקלות בסגר, צעד שהקטין מאוד את הצורך במנהרות.[131] אחד הסוחרים בעזה, אבו חסן, העיד כי נאלץ להוזיל מאוד את מחירי המשקאות מחשש שייתקע עם המלאי שברשותו "משום שישראל הודיעה כי תאפשר ייבוא מוצרי מזון ומשקאות קלים".[132]

 

בסוף שנת 2010 דיווח אחד מבעלי המנהרות כי "חלף תור הזהב של המנהרות... רק 10% מהן  פעילות כרגע ורובן עוסקות בהעברת מלט, ברזל וחומרי בניין והברחתם לשוק, המשווע למוצרים הללו."[133] הפעילות המצרית בתחום זה נמשכה ובנובמבר 2010 סגרו המצרים 16 מנהרות בשלושה מבצעים ובמהלכם עצרו מבריח שברשותו היו נשק ותחמושת.[134]

בחודש אוקטובר 2010 דיווחו אתרים פלסטיניים על תנועה הפוכה של סחורות מעזה למצרים בין השאר בשל פתיחת המעברים בין ישראל לעזה. אחד מפועלי המנהרות העיד: "מייצאים אלומיניום וגרוטאות ברזל ונחושת". אחד מגדולי המבריחים שבבעלותו כמה מנהרות מסר כי הייצוא דרך המנהרות מעזה למצרים גדל משום הרווח הכלכלי מן הסחר בנחושת ישנה שמחירה עלה בשוקי מצרים לעומת ירידת מחירה בעזה. כמו כן גבר הביקוש במצרים לסבון ובפרט למוצרים כגון סבון "הואי", ג'ל לשיער, ירקות, פירות, פיצוחים, מוצרי חלב ישראליים, דברי מאפה וביצים שמחירם ירד. המבריחים המצרים החלו לעשות עסקאות גדולות במיליונים ובפרט בפירות שמחירם במצרים גבוה.[135]

 

ה. לאחר המהפכה במצרים

גם בימי המהפכה במצרים בינואר 2011 ניכרה תנועה של מעבר סחורות ומוצרים מעזה למצרים דרך המנהרות כדי לסייע לתושבי רפיח המצרית שסבלו ממחסור במוצרי מזון.[136] כיום שורר מצב של חוסר ודאות לגבי עתיד מעבר הסחורות במנהרות הן משום שהממשל המצרי מאותת על כוונה לבצע הקלות במעברים הן משום שעדיין לא ברורה מדיניותו של הממשל החדש שלאחר עידן מובארכ בנושא ההברחות במנהרות. בחודשים האחרונים לאחר המהפכה במצרים יש דיווחים על עלייה בפעילות ההברחות במנהרות ובייחוד הברחת נשק ואמצעי לחימה.   

 

5. התפתחות כלכלת החמאס בעזה

תנועת החמאס התגברה על הסגר שהוטל על רצועת עזה אף שמדי פעם נתקל ממשל החמאס בקשיי נזילות. בעל טור ביומון הרש"פ אל-איאם, וליד אל-בטראוי טען כי "למרות הסגר הכול נמצא בעזה 'החל מסיכה וכלה בטיל', אך המחיר משתנה ממוצר אחד לאחר. לאלה המגיעים דרך המעברים, שישראל פותחת לפי מצב רוחה, יש מחיר מתון במידה מסוימת, אך אלה המגיעים דרך המנהרות מחירם גבוה. מעניין שכל דבר נקשר למנהרות ואם שאלת לפשר מחירו של מוצר התשובה היא מנהרות ואז אתה מבין את העניין ומשלם. מוצר שמחירו שקל נמכר בשלושה משום שהוא מגיע דרך המנהרות."[137]

 

מקורות המימון של התנועה הם העברות כספים מחו"ל דרך המעברים[138] ודרך המנהרות, הטלת מסים ואגרות בנוסף לכסף שמעבירה הרש"פ. עם זאת, המרוויחים העיקריים מכניסת הכספים הם התנועה עצמה ושכבת מתעשרים חדשים ולא העם. להלן כמה דוגמאות להמחשת קידום פרויקטים בעזה:

 

א. הקמת אתרי נופש וירידת מחירים בעזה

בחודש יולי 2010 פרסם היומון המצרי אל-אהראם מאמר מאת כתבו אשרף אבו אל-הול, המתאר התפתחות של אתרי נופש בעזה וירידה במחירי הסחורות במאמר נרחב: "אף שהייתי בעזה במחצית חודש פברואר [2010], כאשר חזרתי אליה, לפני כשלושה שבועות [יוני 2010], התקשיתי להכירה. היא השתנתה באופן ניכר וההפתעה הגדולה הייתה אופי השינוי. היה צפוי שיחול שינוי לרעה עקב המצור, אך קרה הפך - נראה לי שהיא [עזה] נחלצה מן המצור. שוררת בה רווחה מוחלטת המתבטאת באתרי נופש תיירותיים מפוארים הפרושים בחופי עזה ובסמוך להם. גם מראה המוצרים והמותרות שגדשו את בתי העסק בעזה הדהים אותי. המוצרים נמכרים במחירים זולים יותר מאלה שבמצרים, אף שרובם מגיע מן השוק המצרי וצריך להוסיף למחירם דמי הובלה ודמי הברחה במנהרות, כך שניתן היה לצפות שמחירם יהיה יקר יותר... המצור כבר נשבר הודות לכניסת כל דבר ממצרים לרצועת עזה, שאם לא כן, אנשי העסקים לא היו יכולים להקים את כל אתרי הנופש האלה בפחות מארבעה חודשים.

 

במהלך סיורי בשוקי רפיח וח'אן יונס הבחנתי שהסוחרים מוזילים מאוד את המחירים כדי להיפטר מן הסחורות המוברחות במנהרות ולמנוע הפסדים כבדים עקב ירידת המחירים החדה, לאחר שישראל החליטה לאפשר הכנסת סחורות ישראליות ומיובאות במסגרת צעדי 'ההקלות במצור' בעקבות טבח 'משט החירות'. למרות ירידת המחירים עקב שפע הסחורות בשוקי עזה, חשים התושבים שצפויה ירידת מחירים נוספת עקב הקלת המצור הישראלי. הצרכנים עוקבים בזהירות אחר מחירי הסחורות והמוצרים - מכשירי החשמל והמכוניות המוברחות -  ונמנעים מרכישה מתוך ציפייה להגעתם של המוצרים דרך המעברים. בתי המרגוע משקפים תמונה של רווחה שנהנים ממנה רק קבוצות מעטות, שרוב אנשיהן הם מתעשרי המצור, בין שהם בעלי מנהרות ובין שהם עובדי הארגונים הבין-לאומיים הרבים בעזה ובראשם אונר"א... לפני כמה חודשים היה בעזה אתר נופש מפואר אחד, 'זהרת אל-מדאין', ואילו עתה נפתח בכל יום אתר נופש מפואר חדש כמו 'כריזי ווטר', 'אקוא פארק', 'אל-בוסתאן'. רובם בבעלות אישים מתנועת החמאס או מקורביה." [139]

 

בכתבה הזאת אמר חבר הלשכה המדינית של מפלגת העם הפלסטיני, וליד אל-עווד, כי "בשנתיים האחרונות [2008 – 2010] צמחה בעזה תופעת הלבנת הון [המתבטאת] בהקמת אתרי נופש רבים, שכולם שייכים לבעלי השפעה המשתתפים בסחר במנהרות. מול ההתעשרות של בעלי המנהרות, חלה נסיגה [במעמדן] של המשפחות העשירות [הוותיקות]. ... התפשטות אתרי הנופש המפוארים משקפת הופעתה של  שכבה בורגנית. חלק מהנזילות בשוק עזה נובע מפעילותם של גורמים עלומי שם, מפיצי סמים, נשק וסחורות במנהרות." פעיל זכויות אדם וכתב מדיני, מוצטפא אבראהים, אמר כי 'בניית אתרי הנופש בצפון [רצועת עזה] נעשית במנוגד לעקרונות הבסיסיים ביותר של ההשקעה, משום שהם נמצאים באזורים הנתונים לסכנת הפצצות והרס, נוכח איומים ישראליים בלתי פוסקים. לכן משקיעים ותיקים אינם מעזים להשקיע באזור זה. הגורמים העומדים מאחורי ההשקעות [בצפון עזה], שלעתים אינן מחושבות, מסתמכים על מימון מרווחי הסחר במנהרות...  ההשקעות הגדולות בבילוי מתרחשות כיום בעזה בשעה ש-80% מתושביה מסתמכים על סיוע של אונר"א ואחרים ושיעור האבטלה עומד על 45%.'"[140] 

 

יומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה פרסם כתבת תחקיר של סוכנות ידיעות צרפתית שבה נכתב : "על חוף ים נמצא אתר הנופש 'אל-בסתאן', השייך לאגודה האסלאמית הקשורה לחמאס. יש בו קפיטריה, מסעדה ובריכת דגים ומבקרים בו כאלף אנשים ביום וכאלפיים בסופי שבוע, כך לדברי מנהל המקום, אחמד קדורה. אחד התושבים שביתם נהרס במלחמת עזה, אבו כמאל אל-עואג'ה, התלונן על מחיר כרטיס הכניסה לאתר הנופש שמגיע ל-35 שקלים... 'יש לתת עדיפות לשיקום עזה ולבניית בתים חלופיים לאלה שהכיבוש הרס במלחמה'. בקרבת מקום מקימה אגודת 'ואעד' לאסירים המקורבת לחמאס אתר נופש בשם אל-חוריה [החירות]."[141]

 

                                                                         אתרי נופש בעזה 

     

אל-אהראם (מצרים), 17.7.2010

                           

                             www.paldf.net, 21.7.2010

 

אתר המקורב לפת"ח הביא מדברי כלכלנים ומשקיעים שטענו כי בעזה אין מקום לתחרות חופשית של משקיעים לצורך פיתוח. איש עסקים טען "אם אתה רוצה להקים פרויקט בעזה, ראשית עליך לחפש שותף רצוי, כלומר איש חמאס, כדי שתוכל להמשיך ושהפרויקט שלך לא יגווע בהצתה או בסגירה עקב עבירה על החוקים, המנהגים והמסורת התקפים לעזה." האתר הוסיף כי "המקומות הללו זכו לביקורים רבים מצד התושבים בעוד שהם מתרחקים מן הפרויקטים של חמאס. דבר זה גורם לאי שביעות רצון בקרב חמאס, בפרט שאתרי הנופש והפרויקטים המניבים את הרווחים הגדולים ביותר אינם בשליטת חמאס, דבר המניע אותה להטיל עליהם מסים כבדים, להצר את צעדיהם, לסגור אותם ולבסוף להרוס אותם כדי לתת הזדמנות לפרויקטים שלה."[142] 

 

ב. פתיחת קניון בעזה

בחודש יולי 2010 נפתח בעזה הקניון הראשון 'ר'זה מול'. בטקס הפתיחה השתתפו שרים ובכירים בממשלת חמאס וכן סוחרים ומשקיעים. שר הרווחה של החמאס, אחמד אל-כרד, אמר כי "הקניון ישתתף באספקת הצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה על רקע המצור ואלה יסופקו באמצעות הסוחרים דרך המעברים והמנהרות."[143]  

www.fpnp.net 21.7.2010

 

ג. הקמת קריית תיירות

במסגרת השקעות החמאס במיזמים "הוקמה בחודש מאי בבית לאהיה בצפון רצועת עזה קריית תיירות "ביסאן" השייכת לממשל החמאס על שטח של 270 דונמים לבילוי ונופש עבור התושבים, לאחר שבעבר שימש המקום כאתר פסולת... עלות הקמתה הייתה מיליון וחצי דולרים, בפיקוחו של שר הפנים של החמאס, פתחי חמאד. הקריה כוללת גן המשתרע על 86 דונמים וגן חיות קטן."[144] ביוני 2011 נחנכה הקריה במעמד ראש ממשל החמאס בעזה, אסמאעיל הנייה ושר הפנים פתחי חמאד.[145] 

 

6. ישראל הקלה את הסגר על עזה 

אף שהפלסטינים מנסים לתאר מצב של מצוקה מתמדת בעזה המציאות שונה ולא קיים מחסור היות שישראל הקלה את מעבר הסחורות לרצועת עזה. כיום מותר להעביר לשם כל דבר למעט חומרים דו-שימושיים וחומרי בנייה המועברים לעזה באמצעות הקהילה הבין-לאומית ובפיקוחם של הארגונים הבין-לאומיים לפרויקטים שאושרו ע"י הרש"פ וממומנים ע"י הקהילה הבין-לאומית. עפ"י נתוני מתאם פעולות הממשלה בשטחים חל גידול של ממש בהיקף כמות הסחורות הנכנסות מדי יום לעזה. בחודשים האחרונים (המחצית הראשונה של שנת 2011) ממוצע המשאיות הנכנסות לעזה הוא 250, אף שאפשר להעביר 300 משאיות. בין המוצרים הנכנסים מדי יום: מסכי טלוויזיה LCD, מקררים, מכונות כביסה, מוצרי חשמל, אינסטלציה וקרמיקה. מדי שבוע נכנסים גם 40 כלי רכב חדשים. 

 

                                                         להלן כמה תמונות המעידות שאין מחסור בעזה: 

   

                                 

                                                  http://www.paltoday.ps/arabic/News-64161.html 26.11.2009       

 

 

* יעקב כ חוקר את הזירה הפלסטינית במכון ממרי

 

לקריאת המאמר הראשון בסדרה: יחסי פת"ח - חמאס

לקריאת המאמר השני בסדרה: המאבק בישראל

 

 

1] www.palestine-info.info , 2.2.2010

[2] www.paltoday.com , 14.2.2010

[3] www.maannews.net , 7.3.2010

[4] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 24.5.2010;  www.palpress.ps , 23.5.2010

[5] www.paltoday.ps, 28.6.2010

[6] www.alaahd.com , 18.7.2010

[7] אל-קדס (ירושלים), 10.3.2011

[8] ג'לג'לת הוא שם שתושבים בעזה משתמשים בו להגדרת חלק מהקבוצות הסלפיות

[10] ו www.paltoday.com, 27.2.2010; אחד ממפקדי ג'נד אנצאר אללה, אבו חארת', טען ש"רבים מהפיצוצים  בוצעו עקב סכסוכים אישיים ובין-ארגוניים בין הפלגים ותומכיהם ובהם אנשי חמאס." www.maannews.net,19.4.2010   

[11] אל-איאם (רש"פ), 28.2.2010

[12]אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 20.8.2009

[13] אל-איאם (רש"פ), 11.7.2009

[14] אל-רסאלה (עזה), 15.2.2010

[15] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 24.5.2010

[16] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 27.5.2010

[17] www.palpress.ps, 19.9.2010

[18] www.amad.ps, 20.9.2010

[19] www.alaahd.com , 19.9.2010

[20] www.maannews.net , 25.9.2010

[21] www.alaahd.com , 4.3.2010

[22] אל-סיאסה (כווית), 3.7.2010

[23] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 13.9.2010

[24] www.alaahd.com, 9.3.2010

[25] www.alaahd.com, 28.2.2010

[26] אל-איאם (רש"פ), 10.3.2010

[28] www.alaahd.com, 1.3.2010

[29] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 16.4.2010

[30] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 22.4.2010

 [31]וwww.alaahd.com, 28.10.2009

[32]  www.maannews.net, 12.2.2011

[33] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 2.2.2010

[34] www.pal-tahrir.info ,14.7.2010  ,17.7.2010

[35] www.alaahd.com , 23.5.2010

[36] www.maannews.net, אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 16.3.2011; www.palestine-info.info, 15.3.2011

[37] www.palvoice.com , 19.6.2010

[38] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 24.4.2010

[39] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 23.4.2010

[40] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 18.1.2010

[44] www.maannews.net , 21.6.2010

[45] ופא (רש"פ), 8.7.2010, 9.7.2010

[46] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 16.11.10

[47] ופא (רש"פ), 12.10.2010

[48] אל-איאם (רש"פ), 11.3.2010

[49] אל-קדס (ירושלים), 21.8.2009

[51] אל-איאם (רש"פ), 15.11.2010

[52] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 17.10.2010

[53] אל-אהראם (מצרים), 3.11.2010 

[54] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 7.1.2011

[55] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 22.10.2009

[56] www.felesteen.ps , 13.1.2011

[57] www.alaahd.com , 14.3.2010

[58] www.elaph.com , 13.11.2010

[59] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 7.1.2009

[60] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 26.1.11; www.wafa.ps, 25.1.11 

[61] www.amad.ps, 20.9.2010

[62] www.palpress.ps, 16.5.2010; אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 20.5.2010

[65] מסגד סלפי שהותקף ע"י החמאס ב-14 באוגוסט 2009 בתגובה להכרזה של הקבוצה הסלפית-ג'יהאדיסטית ג'נד אנצאר אללה על הקמת אמירות אסלאמית  

[66] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 20.5.2010

[67] אל-קדס (ירושלים), 4.6.2010

[68] אל-קדס (ירושלים), 21.5.2010

[69] www.alaahd.com , 11.4.2010

[70] אל-קדס (ירושלים), 6.5.2010

[71] אל-קדס (ירושלים), 6.5.2010

[72] www.alaahd.com, 29.5.2010

[73] www.alaahd.com, 17.4.2010

[74] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 30.3.2010

[75] www.alaahd.com, 29.3.2010; www.alarabiya.net , 30.3.2010

[76] אל-איאם (רש"פ), 28.6.2010

[77] www.palvoice.com , 13.4.2010

 [78]אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 3.3.2011

[79] אל-איאם (רש"פ), 9.8.2010

[80] אל-איאם (רש"פ), 5.6.2010

[81] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 25.3.2010

[82] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 5.2.2009

[83] אל-קדס (ירושלים), 19.8.2010

[84] אל-איאם (רש"פ), 5.3.2010

[85] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 20.5.2009

[86] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 14.8.2010

[87] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 6.6.2010

[88] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 20.4.2010

[89] www.alaad.com , 24.4.2010

[90] אפאק (רש"פ) 29.4.2010 

[94] ופא (רש"פ), 2.5.2010

[95] ופא (רש"פ),29.4.2010

[96] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 30.4.2010

 [97]וwww.maannews.net,  28.4.2010

[99] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 11.4.2010

[100] www.alaahd.com 25.4.2010

[101] ופא (רש"פ), 29.4.2010

[102] אל-איאם (רש"פ), 21.4.2010

[103] ווwww.kofiapress.com, 28.4.2010

[104] אל-ג'זאיר ניוז (אלג'יריה), 6.4.2010

[105] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 20.1.2010

[107] אל-איאם (רש"פ), 19.11.2009

[108] www.paldf.net , 25.11.2009

[109] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 15.8.2010

[111] www.palvoice.com , 17.1.2010

[112] www.elaph.com , 17.1.2010

[113] אל-קדס (ירושלים), 22.9.2010

[114] www.alaahd.com , 28.11.2009

[115] www.maannews.net , 19.9.2010

[116] וwww.alaahd.com, 1.5.2010

[117] ו www.alaahd.com, 21.2.2010

[118] אל-איאם (רש"פ), 26.10.2009

[121] ו www.maannews.net, 28.4.2010

[122] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 25.6.2010

[123] אל-רסאלה (עזה), 17.2.2011, www.elaph.com 20.12.2010, www.alwatanvoice.com 18.2.2011

[125] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 20.1.2010

[127] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 17.4.2010

[128] אל-קדס (ירושלים), 19.2.2010

[129] www.paltoday.com , 21.2.2010

[130] www.maannews.net , 27.4.2010

[131] בעקבות המשט הטורקי הקלה ישראל את הסגר ואפשרה כניסת סחורות ומוצרים לעזה ובייחוד מזון, דלק ותרופות בהיקף גדול.

[132] www.amad.ps, . 21.6.2010

[135] ו www.maannews.net, 8.10.2010

[137] אל-איאם (רש"פ), 23.8.2010

[138] במקביל להברחות דרך המנהרות מנסים בכירים בחמאס להבריח כסף דרך המעברים. שלטונות מצרים מנעו מאחד מדוברי החמאס, אימן טה, לעבור לעזה לאחר שמצאו באמתחתו 11 מיליון דולר. הוא הועבר לאחד הבנקים באל-עריש, כדי להפקיד את הכסף עד שיוחלט כיצד לנהוג בו. אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 6.2.2009

[139] אל-אהראם (מצרים), 18.7.2010

[140] אל-אהראם (מצרים), 18.7.2010

[141] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 22.7.2010

[143] www.fpnp.net , 17.7.2010

[144] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 22.7.2010

תגיות