כללי

 

הרפורמה הצפויה בירדן: שינוי כולל או תיקונים סמליים?

מאת ח. ורולקר*

הקדמה

מאז ינואר 2011 ועד היום מתקיימות ברחבי ירדן בכל יום שישי תהלוכות, הפגנות ושביתות שבת בדרישה לקיים רפורמות פוליטיות במדינה. הקריאות הללו התעוררו בעקבות המחאות והמהפכות העממיות הסוחפות את מדינות ערב בחודשים האחרונים. הגוף העיקרי שמארגן ומוביל את המחאה בירדן היא התנועה האסלאמית. שותפים אחרים בהפגנות הם ארגוני שמאל, איגודים מקצועיים וארגוני נוער שקמו לאחרונה.  

 

הדרישות העיקריות הנשמעות בהפגנות אלה הן: ביצוע רפורמות פוליטיות וכלכליות; החזרת החוקה שחוקקה בשנת -1952, שנוספו לה מאז כ-30 תיקונים שהגדילו את סמכויות המלך והממשלה על חשבון הפרלמנט; פיזור הפרלמנט הנוכחי; חקיקת חוק בחירות מודרני חדש; הקמת ממשלה בהצבעה של רוב חברי הפרלמנט ולא באמצעות מינוי של המלך; העמדה לדין של הפוליטיקאים המעורבים בשחיתות. מדי פעם נשמעו גם קריאות לכונן בירדן "מונרכיה חוקתית", שמשמעותה צמצום ניכר של סמכויות המלך והפיכתו לסמל לאומי בלבד. רק מעטים העזו להעלות נושא זה, שזכה לתגובה תוקפנית ביותר מצד רה"מ הירדני, מערוף אל-בח'ית, שטען כי מדובר ב"פגיעה באיזון וביסודות המשטר הפוליטי שלנו", "הפרה של החוקה", "דברי הבל", וניסיון התססה.[1]

 

צעדי רפורמה ראשונים כדי למנוע הסלמת המחאות

בתחילת חודש פברואר 2011, שבועות ספורים לאחר שפרצו אירועי המחאה בירדן, החל המלך עבדאללה השני לפעול בכמה ערוצים בניסיון להרגיע את המחאות. כצעד ראשון, הוא פיטר (1.2.2011) את הממשלה הקודמת בראשות סמיר אל-רפאעי והטיל על מערוף אל-בח'ית להרכיב ממשלה חדשה שמשימתה העיקרית תהיה "לנקוט בצעדים מעשיים, מהירים וניכרים כדי לפתוח בתהליך של רפורמה פוליטית אמיתית...".[2] כעבור יומיים, ב-3.2.2011, המלך נקט בצעד חסר תקדים כאשר נפגש לראשונה מאז עלה לשלטון ב-1999 עם משלחת מהתנועה האסלאמית בראשות המדריך הכללי של התנועה בירדן, המאם סעיד. בפגישה זו המלך חזר והבהיר למשלחת את כוונותיו הרציניות לבצע רפורמות פוליטיות מרחיקות לכת בממלכה.[3]

 

בחלוף שבועיים, הודיעה הממשלה כי בכוונתה לתקן את חוק חופש ההתכנסות, כך שיבוטל התנאי המחייב לקבל את הסכמתו של המושל האזרחי כדי לקיים כינוסים, הפגנות או תהלוכות, ובמקום זה יהיה צורך רק ליידעו על האירוע 48 שעות טרם קיומו.[4]  ואכן, כחודש לאחר מכן, ב-23.3.2011 אושר החוק המתוקן בפרלמנט.[5] בצעד זה רצה המשטר הירדני להוכיח לעם הירדני ולאופוזיציה שהוא, בניגוד למשטרים ערביים אחרים באזור, תומך בחופש הביטוי ומאפשר אותו.[6]

 

הבטחת המלך: רפורמה מקיפה ובחינת שינויים החוקה

ניכר כי מאז פברואר 2011 השיח התקשורתי העיקרי שהמלך ואנשיו דואגים לייצר הוא בעניין הרפורמה הצפויה במדינה. כמעט בכל נאום, ראיון או הצהרות עיתונאיות ניתן לשמוע את המלך, רה"מ או בכירים אחרים מדברים על הרפורמה המיוחלת.[7] בנאום שנשא המלך עבדאללה השני ב-21.2.2011, הוא הבהיר כי בכוונתו לקדם רפורמה פוליטית, כלכלית וחברתית מקיפה שתכלול מאבק בשחיתות, החלפת חוק הבחירות וחוק המפלגות, הגדלת מעורבותם של הצעירים בפוליטיקה, מתן מענה לצרכיהם של האזרחים, שיפור רמת החיים במדינה ויצירת מקומות עבודה חדשים.[8] לצורך קידום הרפורמה הפוליטית הורה המלך על הקמתן של שתי ועדות שידונו בביצוע הרפורמות: ב-14.3.2011 הוקמה ועדה לדיאלוג לאומי שהורכבה מ-52 נציגים של המפלגות השונות שתפקידה לבחון תיקונים בחוק הבחירות ובחוק המפלגות.[9]  ב-26.4.2011 הקים המלך ועדה מלכותית בראשות רה"מ לשעבר אחמד אל-לוזי, שתפקידה לבחון הכנסתם של תיקונים בחוקה.[10] ועדה זו אמורה לקבל את ההמלצות של ועדת הדיאלוג הלאומי בנוגע לחוק הבחירות וחוק המפלגות. ב-5.6.2011 הגישה ועדת הדיאלוג הלאומי לממשלה את הדו"ח הסופי שלה ובו המלצות לתיקונים בחוק הבחירות ובחוק המפלגות. הדו"ח כלל גם המלצות לתיקונים נוספים בחוקה, כמו למשל ביטול הסעיף המתיר למלך לדחות את הבחירות לפרלמנט, שמשמעותו - צמצום מסוים בסמכויותיו של המלך.[11]  המלצות אלה עברו לטיפולה של הוועדה המלכותית לבחינת החוקה ונותר להמתין לסיום עבודתה, עניין הצפוי בסוף חודש יולי.[12] יצוין כי המלך עבדאללה הודיע כבר כי בכוונתו ליישם את ההמלצות שיגישו ועדות אלה.[13]

 

המשטר נעתר לחלק מדרישות האופוזיציה

מדיווחים בתקשורת הירדנית עולה, כי במסגרת הרפורמה הצפויה יבוטלו כ-30 תיקונים שהוכנסו לחוקה הירדנית מאז כינונה ב-1952 והגדילו את סמכויות המלך והממשלה.[14] משמעות הדבר הוא שהחוקה החדשה תדמה מאוד לחוקה המקורית מ-1952 ותצמצם את סמכויות המלך. עוד עולה מהדיווחים כי במסגרת הרפורמה יוקדמו בירדן הבחירות לפרלמנט.[15] יצוין כי שתי הדרישות הללו – חזרה לחוקה מ-1952 וקיום בחירות מוקדמות לפרלמנט -  הן העיקריות שתובעת האופוזיציה בירדן, ובראשה התנועה האסלאמית.

 

ניכר כי בחודשיים האחרונים חל שינוי בעמדת המשטר הירדני כלפי דרישות האופוזיציה. אם רק לפני כמה חודשים הביעו בכירי המשטר הירדני התנגדות לדרישות אלה: פיזור הפרלמנט, חקיקת חוק בחירות חדש ומודרני, וחזרה לחוקה משנת 1952, כיום נראה שאלה יהיו הכותרות הראשיות של הרפורמה. גם לגבי דרישה נוספת של האופוזיציה - שהממשלה וראשה ייבחרו על ידי הרוב בפרלמנט, לא ע"י המלך הממנה את רה"מ ומשפיע על הרכב השרים -  ניכר שינוי מסוים בעמדת המשטר: בנאום שנשא המלך עבדאללה השני ב-12.6.2011 הוא אמר כי בעתיד הממשלות יוקמו על ידי הרוב בפרלמנט, אם כי לא נקב במועד מסוים.[16]

 

למרות זאת, ולמרות ההבטחות היומיומיות מצד המלך והממשלה בנוגע לרפורמה הצפויה, טרם ברור עד כמה רפורמה זו באמת תהיה מקיפה ותענה על דרישותיהם של הגורמים השונים, בראשם התנועה האסלאמית. יתכן שהתפתחויות האירועים בלוב, בתימן ובמיוחד אצל השכנה מצפון, סוריה, מעוררים חששות בקרב בית המלוכה הירדני שאירועים אלה יגיעו גם לירדן וגורמים לו לגלות יותר פתיחות כלפי תביעות האופוזיציה. יחד עם זאת, ייתכן גם שהמלך עבדאללה השני לא ימהר לקצץ בסמכויותיו ויסתפק ברפורמה חיצונית ושטחית בלבד שנועדה לרצות את דעת הקהל הירדנית ולהשתיק את קולות המחאה. אחת הסיבות העיקריות שמקשה להעריך מה יהיה אופיה האמיתי של הרפורמה, היא העובדה שהתקשורת הירדנית ממעטת לדווח על תוכן הדיונים של הוועדה לתיקון החוקה ולגבי המועד בו צפויה הרפורמה המובטחת.

 

עורך יומון ירדני: חוקה חדשה בספטמבר; בחירות מוקדמות ב-2012

בניגוד למגמה זו של התקשורת הירדנית, פרסם פהד אל-ח'יטאן, עורך היומון הירדני העצמאי אל-ערב אל-יום, ב-6.7.2011 מאמר בו תיאר את את שלבי הרפורמה והמועד בו הם צפויים להתרחש.

 

א. חוקה חדשה בספטמבר, שתדמה לחוקה מ-1952

אל-ח'יטאן טען במאמרו כי המימד העיקרי של הרפורמה יתבטא בגיבוש חוקה חדשה שתהיה מוכנה בספטמבר ותדמה לנוסח המקורי של החוקה הירדנית מ-1952 בטרם הוכנסו לה תיקונים רבים: "הכותרת העיקרית והראשית של הרפורמה הפוליטית [הצפויה] בירדן היא תיקון החוקה, בהיותה השער הרחב שדרכו יעבור קטר השינוי הנדרש בכל הרמות. בזירה הפנימית והחיצונית ההכרעה לגבי מידת ההצלחה של הרפורמות בירדן תלויה בבחינת החוקה ועד כמה יתקבלו התיקונים שתמליץ להכניס בה הוועדה המלכותית...

 

ליו"ר וחברי ועדה זו ברור שהם פועלים תחת לחץ להשלים במהירות את התיקונים [לחוקה]. מנגד, הם גם לא מוכנים ל"הרתיח מדי" את המסמך החשוב ביותר למדינה. בסוף החודש הנוכחי [קרי, סוף יולי] הוועדה תסיים להכין את התיקונים לחוקה. היא כבר סיימה להכין תיקונים עיקריים לסעיפים ראשיים הנוגעים לחיים הפרלמנטאריים, בנוסף ל[מתן] חסינות למועצת האומה מפני פיזור, הגבלה על חקיקת חוקים זמניים, הקמת בית משפט חוקתי, והורדת הגיל [המינימאלי] להתמודדות בבחירות הפרלמנטאריות מ-30 ל-25. הדבר החשוב ביותר הוא שבסיום דיוניה בשבוע שעבר הוועדה החזירה את החוקה ל[נוסח] שהיה פחות או יותר בשנת 1952, והיא התחילה להכניס תיקונים חדשים, העולים בקנה אחד עם ההתפתחויות החוקתיות והפוליטיות בעולם.

 

לפני סוף חודש ספטמבר הבא נימצא בשלב היסטורי בחיינו הפוליטיים: תהיה לנו חוקה חדשה, או ליתר דיוק, החוקה המקורית תולבש בחליפה חדשה ומודרנית. זהו דבר חשוב ביותר המפיח תקווה כי ירדן תתקדם בכיוון הנכון ותניח יסודות מודרניים למונרכיה חוקתית שבסיסה: חיים פרלמנטאריים, ממשלות [שיוקמו] על פי עיקרון הרוב [בפרלמנט], והרוב בפרלמנט [ייבחר] על בסיס מצע, [במקום] השיתוק והשיקולים האישיים [הקיימים היום]."

 

ב. בחירות פרלמנטאריות מוקדמות בתחילת 2012

אל-ח'יטאן טען במאמרו כי לקראת שנת 2012 יפוזר הפרלמנט הנוכחי ותתקיימה בחירות חדשות לפרלמנט: "כשיפתח המושב הרגיל השני של מועצת האומה, חברי הפרלמנט יעמדו בפני משימה חשובה ודחופה והיא לאשר את חוק הבחירות החדש... מה שיקרה לאחר מכן, ככל הנראה, הוא פיזור הפרלמנט וקריאה לבחירות פרלמנטאריות מוקדמות בתחילת השנה החדשה [2012]. בהתאם לתיקונים המוצעים לחוקה [החדשה] - הממשלה שתפזר את הפרלמנט תתפטר [גם היא] שבוע לאחר מכן. מקבלי ההחלטות מקווים שממשלתו של אל-בח'ית תעמוד איתן עד אז, עת יוטל על אישיות אחרת להרכיב ממשלת מעבר שתפקידה יהיה לפקח על הבחירות הפרלמנטאריות."

 

ג. ערעור היציבות יחסל את תכניות הרפורמה בירדן

אולם בהמשך המאמר, אל-ח'יטאן הזהיר כי על מנת שירדן תגיע לשלב הרפורמה היא חייבת לשמור על יציבות פוליטית וחברתית, אחרת היא עלולה להידרדר לאסונות: "בטרם מדברים על הרגישות של שלב המעבר הזה, עלינו לתת דעתנו קודם כל לשלב הנוכחי, לסכנות ולאתגרים שבו. ההגעה לשלב בו יתרחשו השינויים הדמוקרטיים בסוף השנה [הנוכחית], תלויה בהצלחתנו לנהל את המשברים והסכנות הנוכחיים. אם יימשכו הכשלונות ומצב המבוכה שאנו עדים להם היום, תתמוטט היציבות הפוליטית והחברתית ההכרחית כדי לעבור את השלב הזמני [הנוכחי] וזה ידחוף [את ירדן] לאופציות קטסטרופליות שיחסלו את תכניות הרפורמה.

 

כשם שהיציבות היא תנאי להצלחה בזירה הפנימית, היא גם הגורם העיקרי שיקבע מה תהיה העמדה של כוחות המערב כלפי ירדן. המשמעות של כישלון הרפורמה [בירדן] עבור הכוחות האלה היא שירדן הצטרפה גם היא למפת המדינות העומדות בפני שינוי." [17]

 

* ח. ורולקר חוקרת את זירת ירדן במכון ממרי