המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
העימות הפנימי בלבנון בעקבות כתב האישום ברצח אל-חרירי
17/7/2011

 

מחריף העימות הפנימי בלבנון בעקבות פרסום כתב האישום ברצח אל-חרירי

 

מאת א.ב. פיקאלי*

 

ב-30 ביוני 2011 מסר בית הדין הבינלאומי לחקירת רצח ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, את כתב האישום לתובע הכללי של לבנון, השופט סעיד מירזא, בצירוף ארבעה צווי מעצר נגד בכירים בחזבאללה. בית הדין הטיל איפול על פרטי כתב האישום ושמות הנאשמים, אולם כלי התקשורת השונים מיהרו לפרסם את שמותיהם ומזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, הודה בנאום ב-2.7.2011 שהנאשמים שייכים לארגונו.

 

באותו יום, ב-30 ביוני, אישרה ממשלתו של נג'יב אל-מיקאתי את קווי היסוד שלה, בהם סעיף 14 העוסק בבית הדין, שבו נאמר: "הממשלה, מתוקף כיבודה את ההחלטות הבינלאומיות, מדגישה את רצונה לחשוף את האמת על ההתנקשות בחייו של השהיד רפיק אל-חרירי ואנשיו, והיא תעקוב אחר פעילות בית הדין, שהוקם, ברמה העקרונית, כדי לחשוף את האמת ולעשות צדק, ללא כל פוליטיזציה או נקמנות, ומבלי שהדבר ישפיע לרעה על יציבותה של לבנון, אחדותה ושלום הציבור בה".[1]

 

הוויכוח על מהימנותו של בית הדין והשלכות כתב האישום

נוסח זה של סעיף 14 עמד ביסודו של הוויכוח בין המחנות היריבים בלבנון –  כוחות ה-14 במרץ מצד אחד וכוחות ה-8 במרץ ומיקאתי מצד שני. לא הכל הסכימו לקביעה שביה"ד איננו פוליטי, או שחשיפת הצדק לא תערער את יציבותה ואחדותה של לבנון. דברי מזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, (2.7.2011), כי אין לדרוש ממשלת מיקאתי להסגיר את הנאשמים ברצח, ושאף אחד ממילא לא יצליח לעשות זאת, החריפו את המתיחות בין הצדדים והובילו לחילופי האשמות ביניהם.

 

א. עמדת כוחות ה-14 במרץ

בוועידה של כוחות ה-14 במרץ, שהתכנסה כמה ימים לאחר מסירת כתב האישום, האשימו המשתתפים את ממשלת מיקאתי בהתכחשות לצדק ולהתחייבותה של לבנון לעשות צדק. הם טענו, כי אין ליצור זיקה בין חשיפת האמת לבין "ערעור  יציבותה של לבנון" והביעו את אמונם בבית הדין הבינלאומי. בהודעת הסיכום של הוועידה נאמר:

 

"הוי הלבנונים, הגיע זמנם של האמת והצדק... לא נסכים שחלק יבואו ויציבו אותנו מול משוואה עושקת ולא מוסרית, לפיה [עשיית] הצדק מאיימת על הסדר הציבורי, ושהצדק לא ייושם בלבנון גם בעוד כמה עשורים[2] ... הסכמתנו להתחמקות [הרוצחים] מעונש, דבר ששלט בחיינו הפוליטיים במשך עשורים, תיצור לגיטימציה להמשך החיסולים הפוליטיים ותאיים על הסדר הציבורי ועל הדו קיום [במדינה]!

 

הדרישה שלנו לאמת ולצדק ... היא למען לבנון היציבה ולמען שלומה התמידי. הצדק הוא הערובה של הלבנונים כולם והוא תקוותם, והוא מהווה פרובוקציה אך ורק בעיני הפושעים. הצדק, ובמיוחד כשהוא נתון בידי [גורם] שיש לו יכולות והוא מהימן, הוא כיום האמצעי העיקרי שלנו להגן על לבנון ולמנוע את חזרתה למצב בו היתה לפני מהפכת הארזים ב-2005...

 

הוי הלבנונים, אתם ניצבים היום מול ממשלה שבנוסף להפיכה שביצעה נגד הדמוקרטיה, היא התכחשה בקווי היסוד שלה לדרישה [לעשיית] צדק - דרישה שהמדינה הלבנונית התחייבה לה בפני העם הלבנוני והקהילה הבינ"ל...".[3]

 

בוועידה התקבלו כמה החלטות ובהן: "בקשה מהממשלות הערביות ומהקהילייה הבינ"ל שלא לשתף פעולה עם ממשלה זו, אם היא לא תיישם את סעיפי החלטת 1757 [שמכוחו הוקם בית הדין]"; "להביא להפלת ממשלה זו ... כל עוד ראש הממשלה לא יכריז על מחויבותו ליישם את החלטת 1757".[4]

 

במתקפתם התמקדו כוחות ה-14 לא רק בממשלתו של מיקאתי, אלא גם במיקאתי עצמו וטענו כי הוא הפך לשופרו של חזבאללה עד כדי התמזגות עמו, וכי נסראללה ולא מיקאתי הוא ראש הממשלה בפועל.

 

בהודעה של סיעת אל-מסתקבל, בתגובה להודעתו של מיקאתי, שתובא להלן, נאמר: "הלבנונים, היודעים היטב שראש הממשלה מיקאתי מצטיין בהחלפת בגדים [הכוונה להחלפת עמדותיו] ובהסתתרות מאחורי סיסמאות של מתינות ודרך האמצע, אינם מופתעים נוכח הפגיעה הקשה שהנחית היום על דרך האמצע ונוכח הצטרפותו המלאה למנטאליות ולשיטות של המנהיג העליון של ממשלת מיקאתי [קרי: נסראללה] ... מפליא כיצד עשית הפיכה נגד עצמך, נגד ההיסטוריה, הסביבה והציבור שהביא אותך לפרלמנט, כדי להעתיק מילה במילה את דברי חזבאללה ולהשתמש בהם כמתרס בהתקפה שלך על סעד אל-חרירי וכוחות ה-14 במרץ."[5]

 

בהודעה של ה-14במרץ, גם היא בתגובה להודעתו של מיקאתי, שתובא להלן, נאמר: " ... [מיקאתי] ניסה דרך סעיף 14 של קווי היסוד ... להטעות את דעת הקהל שממשלתו דואגת לעשיית צדק ולגילוי האמת ... [אולם] נראה שלראש הממשלה מיקאתי אין קשר לקווי הייסוד ... נאומו האחרון של נסראללה [ב-2.7.11] מתאים יותר לקווי היסוד מאשר דבריו של ראש הממשלה. דבר זה מוביל אותנו לשאלה: מיהו בפועל ראש ממשלת לבנון".[6]

 

ב. עמדת רה"מ מיקאתי

ראש הממשלה נג'יב אל מיקאתי הגיב כבר למחרת על הודעת הועידה של ה-14 במרץ. בהודעת לשכתו נאמר, כי כוחות ה-14 במרץ עושים ברצח אל-חרירי שימוש פוליטי לאחר שאיבדו את השלטון וכי הוא וממשלתו מחויבים לצדק.

 

"[הודעת הסיכום של ועידת ה-14 במרץ] תקפה בפראות את הממשלה ואישית את העומד בראשה, נג'יב מיקאתי, תוך שימוש בהטעיות זדוניות, שנועדו להוליך שולל את הציבור ולנסות ללכדו נגד הממשלה החדשה ... מתכנסי [הוועידה] שוב ניצלו את ההתנקשות בשהיד רפיק אל-חרירי ואנשיו כדי לשפוך את חמתם וטינתם על הממשלה ממניעים הידועים לכל, ובפרט [לאחר] שהם חזרו מהשתתפותם בה...

 

באשר להטעיית דעת הקהל, מתכנסי [הוועידה] טענו כי ממשלת מיקאתי מתנכרת לדרישה לצדק עליו התחייבה לבנון, אולם סעיף 14 בקווי היסוד ... מדגיש את גילוי האמת ועשיית הצדק, דרך בית הדין, בנוגע להתנקשות בשהיד אל-חרירי... דבר זה אישר מיקאתי יותר מפעם אחת".[7]

 

בהודעתו זו לא התייחס מיקאתי לנושא היציבות, אולם בפגישה עם שגרירי מדינות זרות אמר, כי כולם רוצים להגיע לאמת וגם למנוע מלבנון כל סכנה ביטחונית המאיימת על יציבותה.[8]

 

ג. עמדת חזבאללה

מזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, שנהג לאיים בפגיעה ביציבותה של לבנון אם פסה"ד יופנה כלפי ארגונו, נמנע מלעשות זאת מאז הוקמה ממשלתו של מיקאתי ועבר לטעון כי מי שפוגע ביציבותה של לבנון הם דווקא כוחות ה-14במרץ. בנאום שנשא ב-5.7.2011, לרגל "יום הפצוע", אמר נסראללה: "אנו בחזבאללה לא מנהלים סחר חליפין בין צדק ויציבות ... אנחנו גם לא נסכים  לסחר חליפין כזה, שכן יש בכך מעין הודאה באשמה".[9]  בנאום ששודר בערוץ אל-מנאר, ב-2.7.2011 אמר: "לא נרשה לו [לבית הדין] לגרור את לבנון למלחמת אזרחים ... בעזרת האל, לא תהיה מלחמת אזרחים בין הלבנונים, לא תהיה מלחמת אזרחים בין סונים ושיעים בלבנון ... התוכנית של חלק מהמנהיגים הפוליטיים [בכוחות ה-14 במרץ] היא מלחמת אזרחים, במיוחד בין שיעים לסונים".[10]

 

בניגוד למיקאתי, שנמנע מלהאשים מפורשות את בית הדין, חזר נסראללה וטען כי בית הדין הוא פוליטי ולכן אינו אמין. בנאומו ב-2.7.2011, אמר: "בית הדין, החלטותיו ותוצאותיהן הנוגעות אלינו, הם אמריקאים-ישראלים בבירור".[11] בנאומו ב-5.7.2011, אמר: "אף אחד בלבנון לא חולק על כך שצריך לעשות צדק ... אך האם מה שקורה הוא [אכן] צדק? האם ועדת החקירה הבינ"ל, התובע הכללי ובית הדין, שבראשו עומד חבר  טוב של ישראל, [האם] הם יעשו צדק?". נסראללה הוסיף ואמר כי "מה שקורה עכשיו זה לא צדק, אלא עושק גדול מאוד. כל אלה התומכים בכתב האישום העושק, תומכים בעושק ומתנכרים לאמת ולצדק ... בית הדין הבינלאומי נותן גיבוי לרוצח האמיתי שהוא ישראל". לדבריו, "הטענה כי ישראל לא רצחה את אל-חרירי ... מהווה עושק והשפלה [לזכרו של חרירי]. וכל זאת למרות שאנו הצגנו הוכחות [שישראל אשמה] ... עושק [נוסף] הוא שאנשים מכובדים מקרב ההתנגדות מואשמים באופן שקרי ברצח". נסראללה אף האשים את יריביו הפוליטיים באי עשיית צדק באומרו: "מי שינסה לומר שחזבאללה, ה-8 במרץ ... או ממשלת נג'יב מיקאתי מכשילים את הצדק, זה לא נכון. אתם אלה המכשילים את הצדק ... אתם אלה המגינים על העושק ואתם חלק ממנו ".[12]

 

נסראללה אף האשים את אל-חרירי הבן, בכך שוויתר בעבר על הצדק למען השלטון. בפנותו לכוחות ה-14 במרץ אמר: "אל תבקשו ממיקאתי ומממשלתו ... את מה שסעד אל-חרירי הסכים לוותר עליו [עשיית הצדק] בתמורה להישארותו בשלטון".[13]  יש לציין, שעל דברים אלה חזר גם מיקאתי.[14]

 

הצדק ונשקו של חזבאללה

א. עמדת ה-14 במרץ

סיעת אל-מסתקבל דחתה את הטענות על ויתורים שעשה אל-חרירי כדי להישאר בשלטון. בפנייתה למיקאתי, נאמר: "ידוע לך, כפי שידוע לבעלי בריתך החדשים ... כי סעד אל-חרירי אמר בכנות, באומץ ובאחריות שהוא רוצה ועידת פיוס שתציל את המדינה מפירוד ולהתחיל שלב שבו אין מקום לשלטון הנשק ... אולם זה שהביא אותך לראשות הממשלה [דהיינו: נסראללה] חושב את עצמו לגדול יותר מהמדינה, מהעולם ומהצדק".[15]

 

דברים אלה מתייחסים לאחד הנושאים עליו נטוש המאבק בין הצדדים בלבנון -  נשקו של חזבאללה. לנושא זה התייחסה גם הודעת הסיכום של ועידת ה-14 במרץ: "גלי החיסולים הפוליטיים, הרציחות, הפיצוצים ופעולות הטרור שידעה לבנון לא היו מגיעים להיקף חמור זה, בלי הסביבה שבה שגשג השימוש בנשק הלא חוקי... לאחר כל הניסיון המר הזה אין זה מקובל יותר שהנשק הלא חוקי ימשיך להיות פטרון על המדינה ... מתוקף היותנו באופוזיציה הלאומית הדמוקרטית ולאחר ההיגיון ששמענו אתמול [בדבריו של נסראללה], היגיון המתבסס על עליונות הנשק והכוח על כל הלבנוניים.... אנו דורשים מרה"מ להכריז מול הפרלמנט ב-5.7.11 [תחילת הדיונים לקראת הצבעת האימון בממשלה החדשה] את מחויבותו להחלטת 1757 [שמכוחו הוקם בית הדין] באופן ברור וישיר, ולהכריז על נקיטת הצעדים הביצועיים של החלטה זו, או שיסתלק הוא יחד עם הממשלה שלו ואנו לא נצטער עליהם". הוועידה החליטה להמשיך "במאבק כדי לשבור את העליונות [של חזבאללה] המבוססת על הנשק ... ולפתוח בקמפיין פוליטי – ערבי ובינלאומי – במטרה להוציא את הרפובליקה [הלבנונית] משבי הנשק".[16]

 

ב. עמדת חזבאללה

מבחינת חזבאללה העיסוק בנושא הנשק לא עומד על סדר היום. יש לציין שאפילו קווי היסוד של ממשלת סעד אל-חרירי הכירו בהתנגדות. התייחסות לענין באה מצידו של אבראהים אל-אמין, יו"ר מועצת המנהלים של העיתון הלבנוני אל-אח'באר המזוהה עם חזבאללה. במאמר שפירסם ב-28.6.2011 כתב:

 

"... השיעי ... פתח את ביתו, את העסק שלו, את בית ספרו, את מפעלו ואת משרדו לקליטת הכמות האפשרית הגדולה ביותר של טילים. להתנגדות אין קשיים אמיתיים בבחירת רוב האתרים והמקומות שהיא נזקקת להם לבניית כוחה. האנשים הנוגעים בדבר רוצים שהטילים הללו יופנו נגד ישראל, בין אם כדי להרתיעה ולמנוע ממנה לחזור על תוקפנותה, ובין אם כדי להגן על עצמם בזמן של עימות, וכדי לסייע לסוריה ולפלסטינים...

 

על-אף המחיר שבני העדה השיעית משלמים ישירות, הם דבקים יותר ויותר בנשק הזה. בכך הם מבקשים להגן על הישגיהם. דומה שלרובם אין אמצעי אחר להגנה זולת הנשק. הם חשים כי האויב, ישראל,  שותף למזימה [נגד הנשק], ויש לעמוד מולה או מול אלה שבתוך [לבנון] מתנגדים לנשק. במובן זה, השיעים כעדה לא רואים בשימוש בנשק כלפי פנים מעשה פשע, אלא כורח שכפו הנסיבות. הם סבורים כי יש להילחם מול מי שעומד נגד הנשק מבפנים [בתוך לבנון] –  כפי שנלחמים נגד ישראל...

 

מפקד ההתנגדות [נסראללה] הפך לסמל שממצה את עמדת [השיעים]. לאיש כבר אין בעיה עם זה שחסן נסראללה יהיה מנהיג של השיעים. נביה ברי אינו נוהג לרגע כמי שמתחרה בו על המנהיגות. החוגים התרבותיים, המועדונים, האגודות הוותיקות והחדשות פועלות גם כן מנקודת מוצא לפיה נסראללה נמצא מעל לביקורת או לספק. ניתן לבקר את חזבאללה או לחלוק עליו, ולמתוח ביקורת על ראשיו ועל התנהגות חבריו, ואולם נסראללה הוא מנהיג העדה, הוא לא רק מנהיג של חזבאללה. תמונתו בבתיהם של [השיעים] הקומוניסטים, הלאומנים, ותומכיו של אחמד אל-אסעד[17] [היא] עניין שבשגרה...

 

נסראללה הצליח לאחד מאחורי מנהיגותו את כל הקבוצות המעמדיות והחברתיות. המרצה באוניברסיטה ניצב לצד בעל המפעל, הפקיד, הסוחר, הלבנוני הנמצא בניכר כמו גם החקלאי, הפועל והמובטל – כולם עומדים בטור אחד כדי להצביע לרשימה שנסראללה הורה לתמוך בה. הוא הפך למנהיג של אלה המתפללים ואלה שאינם מתפללים, של אלו הלובשות את הצ'אדור ושל אלו הלובשות מכנסיים קצרים...

 

הצלחתו של שיעי כלשהו להגיע לעמדת השפעה בשוק המסחרי, במוסד פרטי כלשהו או במשרת ניהול רשמית כלשהי, נובעת, בעיני יתר הלבנונים, מכוחה של ההתנגדות...".[18]

 

* א.ב. פיקאלי חוקרת את זירת לבנון במכון ממרי



[1] אל-מסתקבל (לבנון), 6.7.2011

[2] הדברים מכוונים לנאומו של נסראללה מה-2 ביולי 2011, לפיו אף אחד לא יצליח לתפוס את הנאשמים אפילו בעוד 300 שנה.

[3] אל-מסתקבל (לבנון), 4.7.2011

[4] אל-מסתקבל (לבנון), 4.7.2011

[5] אל-מסתקבל (לבנון), 5.7.2011

[6] אל-מסתקבל (לבנון) 5.7.2011

[7] אל-מסתקבל (לבנון), 5.7.2011

 [8]אל-אח'באר (לבנון), 21.6.2011

[9] אל-ספיר (לבנון), 6.7.2011

[10] אל-ספיר (לבנון), 4.7.2011

[11] אל-ספיר (לבנון), 4.7.2011

[12] אל-ספיר (לבנון), 6.7.2011

[13] אל-ספיר (לבנון), 4.7.2011

[14] אל-מסתקבל (לבנון) 5.7.2011

[15] אל-מסתקבל (לבנון), 5.7.2011

[16] אל-מסתקבל (לבנון), 4.7.2011

[17] משפחת אל-אסעד נחשבת לאחד ממעוזי ההתנגדות לחזבאללה בקרב השיעים בלבנון.

[18] אל-ספיר (לבנון), 28.6.2011