המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
44 הסיבות להתנגדות הפת"ח להצעותיו של קלינטון
12/1/2001


              44 הסיבות להתנגדות ה'פתח' להצעותיו של קלינטון

הפרסום השבועי של תנועת ה'פתח', "עמדתנו"[1], כלל רשימה של "44 סיבות לדחיית הצעותיו של הנשיא קלינטון". "מתוך קבלה של מקור הסמכות וההסכמים, וזאת על אף העוולות הרבות הנכללות בהם", נכתב, "וללא קשר לקריטריון של הזכויות ההיסטוריות והטבעיות המבוטאות בעקרונותיה, מטרותיה, ונקודות המוצא של תנועת ה'פתח', איננו רואים סיבה אפילו בודדת לקבל ולו באופן עקרוני את ההצעות האלה. לעומת זאת, הסיבות לדחותן רבות:

 

א. מקור הסמכות של תהליך השלום

[...] 1. אין ביצוע נסיגה מלאה מהאדמה הכבושה בהתאם להחלטות מועבי"ט 242 ו-338. בנוסף, [יש בהצעות] קריאה לחתוך חלקים מן האדמה ולכפות את חלוקת המדינה הפלסטינית לשלושה קנטונים נפרדים, שימנעו את הרציפות הגיאוגרפית עליה דובר בהסכמי אוסלו המקפחים.

 

2. התביעה להגיע לשלום כולל ללא נסיגה צבאית ואזרחית מלאה של צבא הכיבוש והמתנחלים מן האדמות הפלסטיניות הכבושות מ-1967,  וזאת בסתירה לעקרון האדמה תמורת שלום. נסיגה חסרה תוביל לשלום חסר. מצב זה לא יביא את קץ הסכסוך הנתבע בהצעות.

 

3. התביעה לחלוקת ירושלים לפרורים, מבלי להחשיבה חלק בלתי נפרד מהאדמה הפלסטינית הכבושה...

 

4. הקריאה לביטול זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים לבתיהם ולרכושם מהם הוגלו וכפיית פתרונות של יישוב מחדש, אזרוח, וחזרה של מספר פליטים על בסיס הומניטארי תחת הוכתרת של איחוד משפחות.

 

5. כפיית הלגיטימיות של ההתנחלויות על ידי סיפוח חמישה אחוזים משטח הגדמ"ע לקליטת המתנחלים. הדבר סותר את החלטות מועבי"ט והעצרת הכללית...

 

ב. החסות לתהליך השלום

[] 6. סילוקו בכפייה של האו"ם במטרה לסלק את החלטותיו.

 

7. המונופול האמריקאי משמעותו מבחינתו שקבוצת ציוני הבית הלבן והלובי הציוני ישלטו בעתיד הבעיה הפלסטינית. במקרים רבים הם מעדיפים את האינטרסים הציוניים על פני האינטרסים האמריקאים, בשל הקשר האידיאולוגי שלהם לרעיון הציוני.

 

8. העדר חסות בינ"ל משמעותו העדר ערבויות לביצוע החלטות הלגיטימיות הבינ"ל ופתיחתו של פתח לתמרונים ולאי-דבקות [בהסכמים].

 

9. ההצעות האמריקאיות מדברות על קץ הסכסוך בשעה שהן מציעות הצהרת עקרונות חדשה המבטלת את מקור הסמכות של תהליך השלום ואינן מתייחסות למצב הקבע של התהליך, המחייב את ביצוע ההחלטות ולא הסתובבות סביבן. קבלתן של ההצעות, ולו בהסתייגות, תהפוך את מקור הסמכות היסודי לתביעה פלסטינית בלתי מחייבת ותשחרר את הישראלים והאמריקאים ממנו.

 

10. העמימות המכסה את ההצעות מחייבת חסות בינלאומית שתכפה בהירות קונסטרוקטיבית, במקום עמימות הרסנית וזאת כדי שפירוש הנוסחים לא יהיה תלוי בלובי האמריקאי וביהירות הכח הישראלית.

 

ג. האדמה הפלסטינית

[] 11. ההצעות מתבססות על כך שהסכסוך נוגע לאדמה הכבושה מ1967-, והמהווה 23% משטח פלסטין ההיסטורית. הו מתעלמות מהזכות ההיסטורית והטבעית של העם הפלסטיני על מלוא האדמה הפלסטינית. הן מתעלמות מהחלטת העצרת הכללית 181... הם רצים חלוקה חדשה.

 

12. רמאות באחוזים עליהם הם מדברים. כידוע, אנו מתנגדים לדבר על אחוזים בעת מו"מ. היסוד הוא עקרון הנסיגה המלאה... [מציג חישוב לפיו הנסיגה המוצעת נאמדת ב77%- משטח הגדמ"ע].

 

13. מתוך 77% אלו, תובעות ההצעות סיפוח של חמישה אחוזים וחכירה של 3% ל999- שנים, עד ליום הדין! נותרנו עם 69% משטח הגדמ"ע המהווים 15% מהזכות ההיסטורית והטבעית של העם הפלסטיני באדמתו ובמולדתו.

 

14. ההצעה לפיה 80% מהמתנחלים יישארו במקומם... נותנת להם שטח הגדול פי ארבעה משטח ההתנחלויות היום...

 

15. למרות התנגדותנו המוחלטת לעקרון חילופי השטחים כתנאי מוקדם ולא כתוצאה של מו"מ בין שתי מדינות עצמאיות, ההצעות כוללות החלפת 5% מהאדמות הפלסטיניות ב1-3% מהאדמה שנכבשה ב-1948. במקום שהאדמות האלה יהיו בגודל ובאיכות שווה, הן חותכות את השטחים החשובים, הפוריים, והמאוכלסים ביותר, שיש בהם את אגן המים העיקרי של הפלסטינים, והמקיפים את ירושלים הערבית, בתמורה לאדמה מדברית המשמשת כמזבלה של פסולת גרעינית.

 

16. ההצעה להחכיר אדמות פלסטיניות לתקופה ארוכה

 


[1] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 7.1.2001