המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
על "רווחי היהודים מן השואה" בכלי תקשורת של החמאס
15/6/2011

 

מאמרים על "רווחי היהודים מן השואה" בכלי תקשורת של החמאס

 

ב-19 בינואר 2011 פרסם אתר האינטרנט palestine-info.info, המקורב לחמאס, מאמר אנטישמי פני עטו של בעל הטור עבד אל-עזיז כחיל. למחרת, ב-20 בינואר 2011, פרסם עיתון החמאס פלסטין, היוצא לאור בעזה, מאמר אנטישמי מאת הכותבת הודא בארוד. במאמרים, המטילים ספקות במימדי השואה ואף בקיומם של תאי הגזים, נטען כי היהודים עושים שימוש ציני בשואה כדי לזרוע רגשי אשמה במערב, וכדרך להשגת מטרותיהם הלאומיות והכלכליות.

 

להלן תרגום קטעים משני המאמרים:

 

א. אל-כחיל: היהודים עושים שימוש ציני בשואה

אל-עזיז כחיל כתב באתר אינטרנט המקורב לחמאס: "השואה היא אחת הדלתות הרחבות ביותר דרכה נכנסו היהודים לעולם המערבי. בזכותה הם נהנו מתמיכה, נגעו ברגשות, עיצבו רעיונות, מנעו את השימוש בשכל וצברו הון עצום. בשמה הם ביצעו ועודם מבצעים סוגים של טרור מחשבתי ושל השתלטות פוליטית ותקשורתית. הם הפכו את רדיפת היהודים על ידי הנאצים – ללא קשר לאמיתותה, לממדיה ולסודותיה – לחטא שהעולם כולו נושא על גבו... כאמת מדעית, שאין לחקור אותה מחדש, יותר מאשר אירוע היסטורי ..., אלא רק לאשרו ולהעצימו. כך,  עד כי באירופה המערבית הפכה בדיקתו לפשע מביש המביאה להעמדה לדין את [המפקפקים בו], גם אם הדבר נשען על מסמכים רשמיים, עדויות חיות, מחקר עיתונאי או כתיבה אקדמית.

 

כך הצליחו היהודים ליצור האשמה חמורה ומכוערת ביותר אותה הם כינו 'אנטישמיות', ומכתימים בה את כל מי שמעז למתוח ביקורת על הישות הציונית, או על ארגון או גורם יהודי מכל סיבה שהיא, ולא משנה אם הוא צודק ואם ראיותיו חותכות. כך הצליחו היהודים ליצור מבנה מסוכן המתגלם [בדמותו] של תליין, המקבל את זהותו של הקורבן ומרשה לעצמו לבצע את כל העבירות והפשעים המכוערים. שהרי התקשורת לא מותירה מקום להצגת פרצופו של התליין המתועב, אלא מעבירה את תמונת הקורבן המותקף, הנמצא תמיד במצב של הגנה עצמית, ואף במצב של ותרנות וסלחנות כלפי התליינים הערבים והמוסלמים...

 

היהודים הצליחו – באמצעות מתקפה תקשורתית ממושכת מאז הקמת הישות הציונית בפלסטין, ובמיוחד לאחר יוני 1967 – לכפות על דעת הקהל המערבית את השקפתם ביחס למה שהם מכנים 'השואה' וביחס למאבק במזרח התיכון, ו[להציגה] כאילו מדובר בעובדות מוצקות שאין להתווכח עליהן. [פעילות] תקשורתית מרוכזת זו השפיעה על הזירה הפוליטית והתרבותית הערבית ומצאה אהדה בקרב חלק מהגורמים המשפיעים שם. אלו לא הסתפקו בלהיות משוכנעים [בהשקפה זאת], אלא אף אימצו אותה והחלו להטיף אליה כדבר שאין מנוס ממנו או כדבר מוצדק. תמורה זו היוותה פתח עיקרי לנורמליזציה גלויה ונסתרת עם האויב הציוני, ו[יצרה] קרע ברור ברקמה הנפשית הערבית שהייתה מלוכדת בהשקפתה לגבי היהודים התוקפנים, שגזלו את האדמה וביצעו מעשי טבח רבים, ושאין להתייחס אליהם אלא באמצעות מילים של דחייה ושנאה, עד להשבת זכויותינו.

 

במערב משתחררים מתסביך השואה

אחד מהפרדוקסים המאפיינים את תקופת הנורמליזציה - ויתרה מכך את ההתרפסות הערבית הרשמית, היא ההתפכחות המערבית ההולכת וגדלה, הן הרשמית והן העממית, מן התמיכה המוחלטת במדינה העברית ומן הכניעה [לדרך] ההתמקחות של היהודים. מתרבות הראיות לכך בארה"ב עצמה – שהיא האפוטרופסית הראשית של הישות הציונית ואולי אף המשרתת שלה – וכן במערב אירופה. כדוגמא אביא את הספר 'תעשיית השואה: הגיגים על ניצול סבלם של היהודים' של ההיסטוריון והמומחה למדעי המדינה, האמריקאי נורמן פינקלשטיין. הספר יצא לפני עשר שנים, אולם לא זכה לתהודה רבה בציבור הערבי למרות חשיבותו הרבה, הבאה לידי ביטוי בעבודת שטח המבוססת על מחקרים מעמיקים. [הספר קובע] שהיהודים מנצלים את עניין השואה כדי לצבור הון עצום למטרות פרטיות וסקטוריאליות וכדי להשיג שליטה תקיפה ורודנית במישור העולמי; ושהשואה, מבלי להתייחס לשאלת אמיתותה ההיסטורית המעלה שאלות, אינה אלא מתקפה של יחסי ציבור המתנהלת במערב באופן כללי ובארה"ב בפרט. הדבר נועד להעניק ליהודים, כפרטים, כישות וכרעיון, תשתית כספית ופוליטית חזקה, הנותנת להם חסינות ומעניקה גישה לכל  התחומים, בכל מקום, והגנה מפני ביקורת, ואף מפני העמדה לדין..

 

לא נעלמה מעיני איש [העובדה] שהיהודים השיגו שליטה – או לכל הפחות לובי – בממשלות ובארגונים. זוהי עובדה שלא מכחישים אותה... היהודים השיגו מטרה זו דרך טיפוח תחושות של 'קורבן' במקביל לרגשות אשם שנטעו בעם הגרמני ובכל העמים המערביים, שהפכו בהכרח לתסביך אשמה בשל ההגליה והפשעים שסבלו היהודים מידי הנאצים במחצית הראשונה של המאה העשרים במדינות אירופאיות רבות.

 

יצוין כי חלק מהחוקרים סבור שהאירופים אינם סובלים מתסביך זה וכי תמיכתם במדינה הציונית וביהודים בכלל היא במטרה להרחיק אותם מהם, לאחר הניסיון המר שהיה להם מהחיים לצדם במשך מאות שנים.

 

היהודים מתעלמים מאחרים שסבלו ממשטרו של היטלר

פינקלשטיין מונה שיטות שונות בהן השתמשו גופים יהודיים לצבירת הון בלתי חוקי תוך כדי קידום טענות שווא על סבלם של היהודים. הוא מפנה את תשומת הלב לשלושה נושאים חשובים והם:

  • מספר ניצולי השואה בשנת 1998 עלה על מספרם בשנת 1945.
  • בתעמולתם בנושא השואה ונגד הנאציזם התעלמו היהודים מקבוצות לא יהודיות שסבלו ממשטרו של היטלר, כמו הצוענים והסלאבים. הם כיסו אותם באדמה כדי שרק סבלם יישאר בזיכרון העממי.
  • לרבים מיהודי ארה"ב אין קשר לדת, אולם הם עושים בה שימוש למטרותיהם הפוליטיות והחומריות. עובדה זו נכונה גם לגבי אחיהם החילונים והאתיאיסטים הגרים בפלסטין הכבושה.

 וכאשר מלומדים אמריקאים דגולים ובראשם, נועם חומסקי, קיבלו בכבוד את ספרו של פינקלשטיין, היו אחרים שגינו אותו ופתחו נגדו במלחמה תקשורתית חריפה, תוך האשמת המחבר באנטישמיות, למרות היותו יהודי. בשל הרושם הגדול שהספר עשה עליהם הם כינו אותו בזלזול בשם 'הפרוטוקולים של זקני ציון של המאה העשרים ואחת', והם גם תבעו אותו ואת המוציא לאור בצרפת בגין הפצת שנאה גזענית.

 

כפי שציינו, החוגים העממיים והרשמיים, במערב החלו להשתחרר אט-אט מהשליטה היהודית והחלו להעז להעביר ביקורת על היהודים בכלל ועל הישות הציונית בפרט בשל תככיהם, עוינותם ויהירותם. סקרי דעת קהל הראו כי יותר ממחצית האירופאים סבורים שהיהודים מהווים מקור איום על השלום העולמי. אחד מהבולטים באנשי העסקים וההון באמריקה, מל רוקפלר, אמר לעיתון ערבי בראשית דצמבר 2010 [שהישות] הנקראת מדינת ישראל היא מקור הטרור בעולם והיא זו שהשחירה את פניה של ארה"ב בשל הברית ביניהן. לפני שנים מעטות לא היינו מעלים על דעתנו הבעת עמדות מעין אלה.

 

זוהי הזדמנות פז לתקשורת הערבית החופשית להיכנס בכל הכוח למערכה, שתחשוף את [פניו האמיתיות] של האויב הציוני, תוך שימוש במספרים ובתמונות; שתציג את התמונה האמתית של המאבק שלנו מולו ושתעלה מחדש את שאלת העוול שנעשה לפלסטין, לערבים ולמוסלמים על ידי המערב בהוראת היהודים.

 

מצפה לנו משימה אחרת, משלימה ונלווית: השגת תמיכה בחוגי התקשורת והתרבות המערביים, שנחלצו מהטרור הרעיוני של היהודים, תומכים בענייננו וכותבים את האמת על היהודים בעבר ובהווה. זוהי המערכה החדשה שלנו מול היהודים. ראוי שנקדיש לה את המאמצים הדרושים ולמקד בה את ההתעניינות..." [1]

 

ב. בארוד: השואה המצאה יהודית

הודא בארוד כתבה ביומון החמאס פלסטין, היוצא לאור בעזה: "כל שנה יוצאים היהודים בנאומים שונים אודות בני עמם 'שנהרגו' במה שהם מכנים הטבח או השואה שביצעו 'היטלר הנאצי' וגרמניה במלחמת העולם השניה, כשהם דורשים מהעולם לחמול ולרחם עליהם. על-פי טענות שווא אלה '[קורבנות השואה] היו אנשים אוהבי שלום שהיטלר וחייליו כינסו בתאי הגזים, שהפכו את עורם ובשרם לאבק, וזאת רק בשל היותם יהודים'.

 

סיפור השואה התפרסם... באופן ששכנע את כולם שרק מעטים מהיהודים הצליחו להינצל ממנה, ובפרט בעקבות תערוכות שהציגו עדויות של אנשים שברחו ושל אחרים שניצלו בנס מהמוות, וכן בעקבות תמונות שונות המאששות את מעורבותם של חיילי היטלר [ברצח].

 

כמה היסטוריונים מוסמכים העוסקים בהיסטוריה העולמית הפריכו פרטים רבים [הקשורים] לשואה בעוד ישראל [המציאה] פרטים 'דמיוניים' שאילצו את גרמניה לפצותה, כאשר בה בעת היא הורגת פלסטינים באירועים אכזריים ואלימים הרבה יותר מהשואה. [היא עושה זאת] בלי להתנצל, כמו גרמניה, או לשלם פיצויים כספיים ולהבטיח שלא לחזור על הטבח שהיא מבצעת.

 

ובכן, מהי האמת אודות השואה היהודית שאנשים מכחישים אותה ואחרים מאמינים לה? האם באמת היא ראויה להנצחה בעוד מאות מעשי טבח המבוצעים נגד זכותם של הפלסטינים נדחקים לשוליים? כיצד מתייחס האזרח הערבי לטבח? על שאלות אלה ואחרות עונה [העיתון] פלסטין בדו"ח הניתוחי שלהלן:

 

באחד ממחקריו הגדיר ההיסטוריון האסלאמי מוחמד אל-ציאד את השואה כ'מונח דתי יהודי המציין קורבן שהוקרב לריבון העולמים ושנשרף בשלמותו על המזבח'. [לדבריו], היהודים השתמשו במונח זה כדי לתאר את טענותיהם השקריות על השמדה המונית שנחשפו לה. במחקרו שהתפרסם באוניברסיטת אל-אזהר בקהיר בשנת 2008, הוא מוסיף כי הביטוי 'שואה' הוא דתי כשלעצמו, אך כש[היהודים] השתמשו בו בטענותיהם השקריות אודות השמדה המונית, הם הוציאו אותו מהקשרו ההיסטורי והתרבותי [ובכך] הוסרה ממנה הקדושה [הדתית]...

 

חוקרים ומומחים זרים רבים, שקצרה ידם מלמצוא זכר כלשהו לגז, שלטענת היהודים הם הומתו באמצעותו, הכחישו את השואה. הכימאי הגרמני הנקרא גרמר רודולף הוכיח במחקר, שפרסם ושבעטיו נכנס לכלא, כי אין זכר לגז שטוענים כי השתמשו בו נגד היהודים באף אחת ממחנות המעצר. הרי טבעי ששרידים שלו יישארו באדמה לאורך מאות שנים, אך דבר זה לא נמצא באמת.

 

אישור אחר לכך [בא מצידו של] החוקר הצרפתי הפיזיקאי רוברט פוריסון שכתב כי 'אף אחד ממחנה אושוויץ – שטוענים כי היה מחנה ההשמדה הגדול ביותר נגד היהודים – או מכל מקום אחר, לא יכול להראות לנו דגם אחד של בתי מטבחיים כימיים אלו. איש לא יכול לתאר לנו את המראה שלהם במדויק ואת דרכי הפעלתם. לא נמצא שריד או רמז אחד לקיומם. לא נמצא מסמך אחד, תסקיר אחד או תרשים אחד להם, כלום. שום דבר פרט ל'הוכחות' תצוגתיות המעוררות לעיתים אהדה, כמו שבמחנה אושוויץ מציגים למבקרים חדר גז שנבנה מחדש, בעוד ההיסטוריונים ואף הנהלת מוזיאון אושוויץ יודעים היטב שמדובר בזיוף'.

 

השואה – תרנגולת המטילה ביצי זהב

באחת מתוכניות 'הדעה הנגדית' של רשת אל-ג'זירה על השואה הישראלית ועל הקמת מדינת ישראל, הפריך הפעיל הפוליטי והסופר ד. אבראהים עלוש, אחד מאורחי התוכנית, את מיתוס השואה בטענה כי מדובר בשקר... הוא ציין כי שקר זה עבר [מן המימד] ההיסטורי  [למימד] הפוליטי והתקשורתי. וכך אמר: '[טענה שקרית זו] מצדיקה את הצורך בקיומה של [מדינת ישראל]... והיא גם מצדיקה את אי מחויבותה של התנועה הציונית להחלטות האו"ם... היא גם אמצעי לסחיטה כספית ופוליטית של דעת הקהל, תוך [ניצול] תסביך האשם הקולקטיבי של המערב בשל השואה המדומה'. [בדבריו אלה] הוא מתכוון לפיצוים הכספיים בסך עשרה מיליון דולר לשנה שקיבלה ישראל במשך 12 שנים מאז שנת 1952. באותה תוכנית... אמר ההיסטוריון הצרפתי רוברט פוריסון: 'הוכחנו... שלא היתה שואה ליהודים, לא היו תאי גזים ליהודים ושהמספר ששה מליון של קורבנות מוגזם'.

 

היסטוריון הערבי ד"ר פארס אל-חאג' ג'ומעה, מביא במחקר שפרסם בשנת 2006 אודות גיבורי השואה היהודית, את דבריו של חבר הכנסת הישראלי אורי אבנרי...: 'ההתעניינות של הציונות בשואה היתה יותר מתוך ניצול פוליטי כדי להקים מדינה יהודית בפלסטין מאשר חמלה על היהודים'. ד"ר ג'ומעה מוסיף ואומר במחקרו כי 'השואה היא המצאה ישראלית... יתרה מכך היא תרנגולת פלאית המטילה [ביצי] זהב...'.

 

אדולף אייכמן המכונה 'מהנדס השואה'... הודה בעקבות תפיסתו והמשפט שנערך לו כפושע מלחמה, כי בינו לבין הגסטאפו – המשטרה הגרמנית החשאית – נערך הסכם סודי, לפיו הנאצים התחייבו לשלמותם של כמה מאות אתרים יהודיים בתמורה לשמירה על השקט במחנות המעצר' ובכן, אפילו בהודאתו של 'מהנדס השואה' לא  נזכרה השואה... הדבר מאשש את החשדות לגבי מעורבותם של היהודים עצמם בפגיעה בבני עמם...". [2]

 



[2] פלסטין (עזה), 20.1.2011