ליברלית כוויתית: תכניות הלימוד הן מקור לקיצוניות ולניתוק מן המציאות

ב-4 באפריל 2011 פרסמה בעלת הטור הליברלית הכוויתית ד"ר אבתאל עבד אל-עזיז אל-ח'טיב מאמר ביומון אל-ג'רידה[1], המבקר בחריפות את תוכניות הלימודים וטוען שהם אחד המקורות לקיצוניות, לעדתיות ולניתוקם של הערבים מן המציאות.

להלן תרגום קטעים מהמאמר:

"בימים אלה כולם מחפשים אחרי עיקר הבעיה, תוהים מדוע אנחנו [נראים] כך. מהיכן הסתננה העדתיות, הקיצוניות והסגירות. כיצד ומתי השתלטה האמונה התפלה. מהן הסיבות לחזרתנו המהירה לתקופת ימי הביניים והחושך, בה האנשים נלחמו זה בזה בשל העדתיות, שמרו [על עצמם] בעזרת קמעות והתייחסו לאמונות תפלות כאל עובדה קיימת. מי שיש לו ילדים קטנים בבית הספר היסודי והתיכון בהכרח יתוודע לאחד המקורות המסוכנים ביותר של הבעיה. הוא יחווה ניסיון קשה, שכן יהיה עליו לשלוט בעצמו כאשר הוא [נתקל] בשקר ברור או בידיעה שאינה עומדת במבחן המציאות וההיגיון [אפילו] של ילדים קטנים.

למרבה הצער, הדוגמאות רבות וספרי הלימוד מלאים בהן ..

בתוכנית הלימודים על התרבות האסלאמית לכיתה התשיעית היה עלי ללמד את בתי, למשל, ... שלגבר יש לבוש המיוחד לו כיוון שאללה יתעלה אפיין אותו "במבנה גוף מיוחד המכשיר אותו לביצוע כל דבר הנדרש כדי להוכיח את גבריותו וכדי לשאת באחריות לתוצאותיה". באותו ספר הייתי צריכה לומר לה שביקוריה של סבתי בקברי כמה קדושים, עפ"י אמונתה, אינם אלא הפיכת קברים אלה ל'אלילים' והיא 'אמונה של הכופרים'. באותה תוכנית לימודים הייתי צריכה להסביר לה ש'האסכולה הסלפית היא דרך האמצע בין שלילת תארי האל [המאנישים אותו] לבין [השימוש בתארי האל] כמשל' ...

וכמובן שלא היה מנוס מכך שאספר לבתי שבורא עולם ידוע 'באכזריותו הרבה ובנקמנותו כלפי אויביו', [ונאלצתי] לשוחח עמה על 'סוגי העינויים בקבר ובגיהינום'. לאחר מכן, היה עלי לחזור פעם נוספת ולהאשים בכפירה את אמונותיהם של האחרים, ולומר לה ש'תפילה על קברי [קדושים]' ... נחשבת ל'כפירה'. בתוכנית לימודים זו עלי לספר לבתי הקטנה, שכמעט ולא עשתה צעד אחד בעולם הנערים, את סיפור ביקורו של הנביא מוחמד בבית אשתו חפצה: היא ביקשה ממנו רשות לבקר את משפחתה. הוא התיר לה ואז שלח [שליחים והביא אליו] את שפחתה הקופטית [של חפצה], מריה, והתרועע עמה בבית חפצה, שכעסה [כאשר נודע לה] על כך. לאחר מכן התפרסמה הידיעה בין נשות הנביא והוא אסר על עצמו להתרועע עמן. [וזאת] עד אשר ירד הפסוק: 'הוי הנביא, מדוע אסרת את אשר התיר לך אללה' (סורה 66 פסוק 1). [זהו] סיפור על שפחות ועל התרועעות פיזית עמן [המסופר] לילדים קטנים, שאינם יודעים דבר על הרקע ההיסטורי המסביר את נסיבות העבדות באותם הזמנים.

באשר לתוכנית הלימודים לכיתה י"א, פרק שלם יוחד לשדים על מנת שהקטנים יתוודעו לתכונותיהם, לפרטי חייהם ולהידבקותם לאנשים. באשר לנושא הלימוד המועדף עבור בתי ... הרי הוא [נושא] הנישואין, במסגרתו היא לומדת כי לבעל יש הזכות להכות את אשתו, אולם מבלי להותיר סימנים על גופה, וכי על אישה גרושה להישאר בבית בעלה בזמן ה'עדה' [תקופה של שלושה חודשים], ולהתקשט בפניו על מנת שיחזור בו ויחזירה לחיקו.

העינוי האחרון שעברתי היה עם השיעור הראשון בספר על השפה הערבית לכיתה השלישית בבית הספר היסודי שכותרתו 'האם אתה רוצה משהו?'. מסופר על 'איש פשוט שלא למד לימוד שריעה [ההלכה המוסלמית]', ואשר באחד הימים, לאחר ששמע חדית' יפה על הנביא מחמד, זע בו דבר מה ודחפו ללמוד את מדעי השריעה ולהתעמק בהם. עד כאן הכל בסדר. אלא שבאמצע הסיפור איש זה לקה במחלה קשה שחייבה ניתוח על ידי רופא 'שלא התפלל בכניעה'. כעת, יש לשים לב ששיעור זה ניתן לילדים קטנים בני שמונה: 'פתאום לאחר הניתוח התרומם האיש כשהוא עדיין מורדם ואמר: הוי הרופא, ענה לו הרופא: האם אתה רוצה משהו?' והאיש חזר בפניו על החדית' ו'לאחר מכן מת. 'הרופא התפעל מאיש זה שהתרומם כשהוא עדיין תחת השפעת ההרדמה כדי לספר לו על חדית' זה'. וכמובן, לאחר מכן [החל] הרופא להשתתף בחוגים ללמוד ההלכה המוסלמית במסגדים והפך ל'מטיף', כפי שמסופר בספר.

הבעיה שלי אינה רק עם ההערצה לרופא שהפך למטיף. האסון הוא בקטע של סרט האימה, המספר על איש הנמצא על שולחן הניתוחים ... ושלאחר מכן מת לעיני הרופא, ושכל תגובתו כלפי איש המדבר כשהוא עדיין מורדם היתה 'האם אתה רוצה משהו?'.

[ובכן] אני רוצה משהו. אני רוצה שילדי ילמדו דברים שיועילו להם בעולם הזה, שאינו מרחם על טיפשות ואינו מזדהה עם נחשלות. אני רוצה שהם יחיו בביטחון נפשי, ללא פחד או חשש ממות וייסורים. אני רוצה שהם ילמדו את ההיבטים הפילוסופיים והאנושיים ההופכים את הדת לדבר שובה לב, ולא סיפורי מעשיות המוכרים אשליות מעורבות בפחד. זה מה שאני רוצה. קוראים יקרים פתחו את ספרי הילדים הקטנים והגנו עליהם מפני תוכנם [של ספרים אלה]".