המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
תגובות פלסטיניות להצעות האמריקניות
9/1/2001


תגובות פלסטיניות להצעות האמריקניות

 

אין הסכם בכל מחיר:

לאחר שובו מפגישה עם הנשיא מבארכ הבהיר יאסר ערפאת כי "ישנם מכשולים רבים בנוגע להסכם הקבע הפלסטיני-ישראלי" והדגיש: "איננו רוצים הסכם [בכל מחיר] אלא הסכם שיתאים לעקרונות שהצבנו ושעל פיהם אנו נוהגים".[1] לדברי ערפאת, "לא ניתן לקנות או למכור את מאבקנו".[2]

 

ההסכם הוא תרמית:

חבר הועד הפועל של אש"ף ושר התרבות וההסברה, יאסר עבד רבו: "הרעיונות המוצעים הם משחק המרמה הפוליטי הגדול ביותר בתולדות הסכסוך במזרח התיכון. מבלי להגזים [ניתן לקבוע שהם] דומים למשחק המרמה של סייקס-פיקו, כאשר אנו קיבלנו הבטחה שקרית לעצמאות והם קיבלו את האדמה וחילקו אותה ביניהם".[3]

 

מזכ"ל 'החזית לשחרור פלסטין', מחמד עבאס, תיאר את ההצעות האמריקניות כ"תמרון אמריקני מסוכן שנועד לחסל את הבעיה הפלסטינית".[4]

 

ישראל יכולה לתת יותר:

יו"ר המועצה המחוקקת, אחמד קריע 'אבו עלאא', הביע את התנגדותו להסכם המתגבש בטענה כי "מה שמוצע כעת איננו המקסימום שהישראלים יכולים לתת". לדבריו, "הישראלים יכולים לתת יותר בכל הסוגיות... בנושא ההתנחלויות, למשל, ההצעות לא מותירות כל תועלת במדינה הפלסטינית, משום שהן מהוות קרע בגוף הגדה המערבית. בנושא הפליטים ההצעות האמריקניות לא מהוות אפילו בסיס לפתרון". לפיכך, הוסיף אבו עלאא', "אם העמדות יישארו כפי שהן יהיה קשה להגיע להסכם".[5]

 

ההסכם אינו עונה על מינימום הדרישות הפלסטיניות:

ד"ר מצטפא אל-ברע'ות'י הסביר את העמדה הפלסטינית לפיה "מה שהוצע במשא ומתן אינו עונה על מינימום הדרישות הפלסטיניות". לדבריו, "זהו ניסיון ישראלי לקבוע שלטון עצמי או שלטון של התושבים, במקום שתוקם מדינה פלסטינית עצמאית בעלת ריבונות אמיתית. ההצעות בעניין מזרח ירושלים יהפכו אותה לקנטונים הקרועים לגזרים ויהרסו את עקרון הריבונות הפלסטינית, כולל על אל-חרם אל-שריף. סיפוח גושי ההתנחלות הוא [למעשה] הכרה בלגיטימיות ההשתלטות על אדמות פלסטיניות בכוח. הצעות הישראלים [בנושא הפליטים] פירושן, בפשטות, חיסול בעיית הפליטים וזכות השיבה."[6]

 

לאור העובדה כי ההסכם המוצע "אינו מגשים מינימום מן הזכויות הלאומיות" הסביר האני אל-מצרי כי "אם יחתם הסכם זה תהיה זו טעות גדולה יותר מקודמתה המתגלמת בהסכם אוסלו נעדר הלגיטימיות, העקרונות ודרכי הביצוע. זאת משום שההסכם הנוכחי מטפל בבעיות גורליות בעוד שהסכם אוסלו עסק בסוגיות שלב המעבר".[7] 

 

גם גוש הברית הדמוקרטית במועצה המחוקקת הפלסטינית הזהיר את ההנהגה הפלסטינית שלא לקבל את הרעיונות האמריקניים והישראליים שמטרתם להשיג "הסכמה פלסטינית רשמית ליכולת להפר את החלטות הלגיטימיות הבינלאומית ולהיכנס למערבולת של סחבת, תמרונים ישראליים ויישום ההסכמים בשלבים באופן שישאיר [על כנו] את הכיבוש, ההתנחלות והדרכים העוקפות..."[8]

 

ההצעות הנוכחיות גורעות מזכויותנו

יו"ר המועצה המחוקקת, אחמד קריע 'אבו עלאא', דחה את ההצעות האמריקניות גם בטענה כי הן "נועדו להחליף את מקור הסמכות של תהליך השלום המבוסס על החלטות מועצת הביטחון 242   ו-338 ועל העיקרון של 'שטחים תמורת שלום'." לדבריו, "לא ניתן לקבל רעיונות אלו כתחליף למקור הסמכות של תהליך השלום".[9] על פי אבו עלאא', "לא ניתן לקבל את הרעיונות במתכונתם הנוכחית משום שהם גורעים מזכויותינו וכוללים בחובם יסודות של מלחמה ואלימות יותר מאשר גורמים של שלום, שהרי הערפול בסוגיות פתרון הקבע הוא אחד מגורמי הפיצוץ והסכסוך".[10]

 

אין לוותר על זכות השיבה לטובת פתרון בירושלים:

פרטי ההצעות האמריקניות, כפי שנמסרו באמצעי התקשורת, מצביעים על ויתור ישראלי גדול בירושלים ובהר הבית למול ויתור פלסטיני גדול על זכות השיבה לישראל. הפלסטינים דוחים פשרה זו אותה הם רואים כ"החלפת זכות פלסטינית [אחת] בזכות פלסטינית אחרת"[11] והדוברים הרשמיים מכחישים את הפרסומים. חבר הועד הפועל של אש"ף ושר התרבות וההסברה ברש"פ, יאסר עבד רבו, למשל, תיאר את הפרשנויות לפיהן הפלסטינים ינהלו סחר חליפין של ירושלים תמורת הפליטים כ"דברי הבל".[12] לדבריו, "הפלסטינים ידחו כל החלטה בעניין עתיד הפליטים, אשר לא תתבסס על החלטות האו"ם המאפשרות את חזרתם לבתיהם בישראל".[13]

 

גם צאיב עריקאת אמר כי "הרשות לא תנהל סחר חליפין בשום צורה ביחס לזכות השיבה לפליטים ויישום החלטה 194, שהרי מדובר בזכות מזכויות הפלסטינים [בדיוק] כמו זכות הקמת המדינה הפלסטינית על כל האדמות שנכבשו בשנת 1967 כולל הבירה הפלסטינית ירושלים. הידיעות בחלק מאמצעי התקשורת בדבר המרת זכות השיבה בריבונות על כמה חלקים מירושלים הן ניסיון לדקור את העמדה הפלסטינית בגבה וליצור מצב של בלבול ומבוכה בקרב העם הפלסטיני והערבי".[14]

 

מזכיר הפת"ח בגדה המערבית, מרואן אל-ברע'ות'י הציג את זכות השיבה כאחד התנאים להשגת שלום, אך הוסיף: "כאשר נקבל את זכות השיבה אין פירוש הדבר שכל הפלסטינים יחזרו לישראל, אלא שתהיה להם זכות לכך".[15]

 

לנוכח התחושה כי חלה תזוזה חיובית בעמדה האמריקנית והישראלית לגבי סוגיית ירושלים משקיעים הפלסטינים את מירב המאמצים להדגיש את חשיבות בעיית הפליטים. מאמר מערכת ביומון "אל-קדס" השווה בין החשיבות שמייחסים הפלסטינים לשתי הסוגיות: "אם סוגיית ירושלים ומקומותיה הקדושים לאסלאם היתה קו אדום ביותר ביחס לפלסטינים, לערבים ולמוסלמים בכלל, וכל פגיעה בה היתה סיבה מספקת להתפרצות אזורית נוראה, הרי שסוגיית הפליטים לא נופלת ברגישותה ובסכנה [הטמונה] בה מסוגיית ירושלים. הזנחתה או הניסיון לסחור בה תמורת הסכם חלקי נוסף כלשהו, אפילו אם הוא נוגע לירושלים, עלולים להבעיר שרשרת של תגובות אזוריות הרסניות...  ולזעזע את היציבות באזור כולו".[16]

 

במאמר פרי עטו של מחמד אל-מזעל הוצגה האינתיפאדה כדרך לגרום לישראל להכיר גם בזכות השיבה, לאחר שהכירה בזכויות הפלסטינים בירושלים: "טבעי שירושלים וכל מה שהיא מסמלת הם ממהות הסכסוך שלנו עם ישראל, אך אין זה מוגזם לומר שזכות השיבה לפליטים היא לב לבו של המאבק הזה. הצד הישראלי החל לדבר לאחרונה על זכות הפלסטינים להחזיר לעצמם את ירושלים והמשך האינתיפאדה והסלמתה יאלצו את ברק או מי שיבוא במקומו להכיר בזכות השיבה."[17]

 

ההצעות הן "חזרה לנקודת ההתחלה":

מזכ"ל הנשיאות, אל-טייב עבד אל-רחים, הסביר כי הרעיונות האמריקניים הן רק "עטיפה" לרעיונות שערפאת דחה בקמפ דיוויד. הוא הדגיש כי "ההנהגה ההיסטורית בראשות ערפאת לא תרשום לעצמה שהיא [זאת] שזלזלה בזכויות עמה ובעקרונות הלאומיים שכל הפלגים הפלסטיניים מסכימים עליהם".[18]

 

למרות השמועות כי סוגיית ירושלים קרובה למצוא את פתרונה נראה כי העניין עדיין רחוק מלהיות מוסכם. חבר הועד הפועל של אש"ף ושר התרבות וההסברה ברש"פ, יאסר עבד רבו התייחס להצעה כי הפלסטינים יקבלו ריבונות מעל הקרקע בהר הבית והישראלים יקבלו ריבונות מתחת לפני הקרקע, ואמר כי מדובר ב"תרמית מילולית המחזירה את הדיון לנקודת ההתחלה". הוא הוסיף כי הפלסטינים לא יוותרו [ולו] על סנטימטר מאדמת 1967.[19]

 

אין צורך למהר לקטוף את פרות האינתיפאדה:

מזכ"ל הנשיאות, אל-טייב עבד אל-רחים: "ההנהגה הלאומית הפלסטינית, בחכמתה ובאומץ לבה, מסוגלת לקבל את ההחלטה המתאימה בלא למהר ובלא להתעכב... באופן שיעלה בקנה אחד עם ציפיותינו ותקוותינו הצודקות... יש לה ביטחון עצמי מספיק כדי לומר 'לא', זה אינו השלום שאנו מייחלים לו ויש לה גם ביטחון עצמי, והעם מאחוריה, כדי לומר 'כן', אם תהיה הזדמנות אמיתית ורגע היסטורי ויהיה פתרון מקיף וצודק..."[20]

 

בהתאם לגישה זו, נשמעת הדרישה שלא למהר לקטוף את פרות האינתיפאדה אלא להמשיך במאבק בישראל. מזכיר הפת"ח בגדה המערבית, מרואן אל-ברע'ות'י הוא מן האישים הבולטים המצדדים בגישה זו. אל-ברע'ות'י מתח ביקורת על חידוש השיחות עם ישראל והזהיר מפני המשך המו"מ על יסוד עקרונותיו הקודמים. לדבריו, "המפתח הוא המשך האינתיפאדה והמאבק נגד הכיבוש. האינתיפאדה הצליחה להביא להישגים רבים [למשל, להפוך את ההתנחלויות למעין בתי מעצר למתנחלים[21]] ועלינו להתאזר בסבלנות כדי שהיא תשיג את מטרותיה ולא למהר לקטוף את פרותיה.

 

ישראל לא תיסוג בשל גאוניותו של הנושא והנותן הפלסטיני. האינתיפאדה היא שכפתה עליה את הנסיגה [מעמדותיה]." הוא הוסיף כי "האינתיפאדה הנוכחית לא התחילה בעקבות החלטה [וגם] לא תיפסק בצו אחד... ביום השנה לפרוץ המהפכה הפלסטינית בראשית ינואר תהיה הסלמה עממית בפעילויות האינתיפאדה, אשר תימשך עד להגשמת מטרות החרות והעצמאות של עמנו".[22]

 

האני אל-מצרי תיאר גם הוא את המשך המאבק בישראל כשלב הכרחי בעת הנוכחית: "ניסיון השנים הקודמות והמציאות של התנכרות הממשלות הישראליות להסכמים שנחתמו, למרות שהיו [רק] הסכמי מעבר, הוכיחו כי ישראל איננה מוכנה לשלום. כדי שהיא תהיה מוכנה לו היא זקוקה לזמן בו נפעיל את גורמי הלחץ והמאבק שיספיקו לשכנע אותה כי המשך כיבושה והתנחלותה באדמות הפלסטיניות שנכבשו בשנת 1967 יגרמו לה אבדות וסכנות כבדות ורבות יותר מן התועלת שתהיה לה מהמשך הכיבוש".[23]

 

מזכ"ל הנשיאות, אל-טייב עבד אל-רחים, התייחס ללגיטימיות של המשך המאבק: "רוב תנועות השחרור בעולם נאבקו [בשעה ש]ניהלו משא ומתן. אין סתירה בין שני הדברים אלא הם משלימים אחד את השני. האינתיפאדה המפוארת של עמנו לא היתה לשווא אלא יש לה מטרות פוליטיות ברורות ומוגדרות..."[24]

 

ביום השנה ה36- לייסוד הפת"ח קראו נציגים של הכוחות הלאומיים והאסלאמיים השונים להמשיך באינתיפאדה ולהסלימה. אל-טייב עבד אל-רחים אמר כי "ההנהגה הפלסטינית פועלת בחוכמה ובסבלנות כדי להשיג את המטרות הלאומיות באמצעות משא ומתן יחד עם מאבק. איש אינו יכול לבטל את זכותנו למאבק לגיטימי ולהגנה על עמנו ועל אל-אקצא ככל יכולתנו. ההנהגה הפלסטינית בראשות ערפאת לא תנהל מיקח וממכר על האינתיפאדה והיא תימשך עד להגשמת מטרותיה".[25]

 

גם תנועת ה'שביבה' של הפת"ח קראה "להמשיך באינתיפאדה לצד ניהול משא ומתן על מנת להשיג את מטרות האינתיפאדה".[26]

 

בדברים שנשא בשם ערפאת אמר חבר הועד הפועל של אש"ף וחבר הועדה המרכזית של הפת"ח, זכריא אל-אע'א, כי "האינתיפאדה תימשך כדי לשים קץ לכיבוש הישראלי של האדמות הפלסטיניות... כהקדמה להקמת המדינה הפלסטינית שבירתה ירושלים ומציאת פתרון צודק לבעיית הפליטים באמצעות יישום החלטה 194".[27]

 

חבר המועצה המרכזית של הפת"ח, צח'ר חבש, אמר כי "האינתיפאדה היא בחירה של העם הפלסטיני שאינו מסכים [לשום] תחליף. הפלסטינים נחושים בדעתם להמשיך במאבק".[28]

 

מזכיר הפת"ח באזור רמאללה ואל-בירה, אחמד מנצור 'אבו עלאא', הדגיש את הצורך "לדבוק באינתיפאדה ולהסלימה, משום שהיא הדרך היחידה להיחלץ מן הכיבוש".[29]

 

הסכם שלא עונה על התביעות הפלסטיניות – בלתי לגיטימי:

מזכיר הפת"ח בגדה המערבית, מרואן אל-ברע'ות'י: "כל הסכם שיפגע בריבונות שלנו בירושלים ובזכות השיבה לפליטים ולא יפרק את ההתנחלויות בטל. הוא לא מחייב אותנו ואנו נאבק בו".[30]

 

ביום השנה ה-36 לייסוד הפת"ח, אמר אל-ברע'ות'י כי "תנועת הפת"ח תכשיל כל הסכם שגורע מזכות השיבה לפליטים או מוותר ולו על גרגר אחד מאדמת ירושלים ".[31]

גם הכוחות הלאומיים והאסלאמיים הדגישו בגילוי דעת שפרסמו ב-24.12.2000 כי "כל ניסיון לכפות הסכמים הפוגעים בעקרונות הלאומיים בנוגע לזכות השיבה, להגדרה העצמית ולהקמת המדינה הפלסטינית שבירתה שירושלים - בטל ומבוטל. הניסיונות לכפות הדדיות הפוגעת [בזכויות הפלסטיניות ביחס] לאדמה ובזכות השיבה ומקבלת מבחינה חוקית את ההתנחלות בתמורה לזכויותינו בירושלים - הם ניסיונות מזימתיים בטלים".[32]

 

כדאי לפלסטינים לחכות לשרון ולבוש:

במאמר ביומון "אל-איאם" הסביר רג'ב אבו סריה מדוע אין לפלסטינים צורך להזדרז לחתום על הסכם עם ישראל: "שום דבר לא דוחף את הצד הפלסטיני לקבל בדחיפות פתרון קבע שאינו עונה על התביעות הפלסטיניות ועל הזכויות ההיסטוריות של הפלסטינים  הנשענות על הלגיטימיות הבינלאומית...

 

הצד הפלסטיני... עתיד לגלות כי ממשל בוש מוטה [לטובת ישראל] פחות ממשל קלינטון, במיוחד בצוותים של משרד החוץ. כמו כן, הוא עתיד לגלות כי שרון הוא מגבלה לישראל יותר מאשר לפלסטינים."[33]

 

גם האני אל-מצרי העלה נקודה זו: "אין חילוקי דעות בין הפלסטינים התומכים בהסכם אוסלו ובתהליך השלום לבין המתנגדים לו כי העסקה המוצעת רעה ואינה צודקת, משום שהיא פוגעת בלב הבעיה הפלסטינית שהיא ביסודה בעיית גירושו של עם... חילוקי הדעות מתנהלים בנוגע [לשתי שאלות]. ראשית, האם עסקה זו היא המקסימום שניתן להשיג או שניתן לשפרה באמצעות התעקשות על שינויים מהותיים. שנית, האם זה הזמן לערוך הסכם תחת הממשל האמריקני הקודם או שיש לחכות לממשל האמריקני הבא...

 

ניצחון שרון הפושע והמגונה מבחינה בינלאומית, לנוכח הסכסוך הפתוח והאינתיפאדה הנמשכת, יכניס את ישראל במהירות לבידוד בינלאומי ולפיצול פנימי והדבר יאלץ את ממשלתה הקיצונית לעשות ויתורים, אשר ברק או כל מנהיג אחר מ'מחנה השמאל והשלום בישראל' לא מעז לעשותם, או שיהיו בחירות מוקדמות חדשות.

 

ההסכם כעת עם ברק וקלינטון גרוע יותר, או הרבה פחות טוב, מאשר לחכות לבוש ולשרון מפני שהנשיא האמריקני החדש לא יהיה מוטה יותר לטובת ישראל מקודמו, במיוחד משום שרוב היהודים הצביעו ליריבו. כמו כן, הוא מסתמך על לובי הנפט שיש לו קשרים מיוחדים עם מדינות נפט ערביות, וההוכחה היא שאין בצוות של בוש עד עתה... ולו יהודי אחד. כמו כן, הממשל החדש שלח להנהגה הפלסטינית רמזים מעודדים שתוכנם: 'קחו מה שנותן לכם ממשל קלינטון', אבל אם לא תשיגו דבר אל תפחדו, יש לכם מה לצפות מן הממשל החדש'...

 

בפוליטיקה אין הזדמנות אחרונה... עלינו לעמוד על עמדתנו ולהאמין כי רק האינתיפאדה הצליחה להזיז את העמדה האמריקנית - ישראלית שהוצגה בקמפ דיוויד... מי שעמד איתן בקמפ דיוויד מסוגל לעמוד גם עכשיו לאחר שהתחזק יותר..."[34]

 

ההסכם חייב לכלול ערבויות בינלאומיות לביצועו:

יאסר עבד רבו הוסיף מספר תנאים החייבים להיכלל בהסכם: "לא נקבל שום הסכם שלא יכלול ערבויות מלאות לביצועו שיכפו ביצוע ממשי בהתאם ללוח זמנים קפדני עליו יוסכם. כל הסכם שנגיע אליו מותנה בשני דברים. ראשית, עליו להפוך להחלטה של מועצת הביטחון הבינלאומית כדי שמועצת הביטחון תהיה אחראית לפקח על יישומו. שנית, הוא יוצג למשאל עם [פלסטיני] מקיף ושלם."[35]

 

השקפה פלסטינית חדשה שתשיג את מטרות האינתיפאדה:

מזכיר הפת"ח בגדה המערבית, מרואן אל-ברע'ות'י, קרא לערוך "שינוי מקיף בהתנהלות הפוליטית, האדמיניסטרטיבית, הפיננסית, הביטחונית, הצבאית והחברתית של הרשות הפלסטינית".[36] אל-ברע'ות'י קרא להרכיב "ממשלת אינתיפאדה" ולאייש מחדש את המשלחת הפלסטינית למשא ומתן בהתאם ליסודות חדשים העולים בקנה אחד עם העובדות שקבעה האינתיפאדה הנוכחית, כך שיתאפשר לכל הכוחות הפוליטיים להשתתף בממשלה.

 

לדברי אל-ברע'ות'י, "חייבים להציב השקפה פלסטינית חדשה המבוססת על האינתיפאדה הן במישור הפוליטי האזורי והבינלאומי והן במישור המקומי. הדבר דורש לערוך שינוי מקיף בדרכי הפעולה של מנגנוני הרשות הלאומית ומוסדותיה, של המוסדות הבלתי ממשלתיים ושל אישים בחברה הפלסטינית, על מנת לחדש את החיים הפנימיים בתוכה  באופן שיבטיח את הגשמת מטרות האינתיפאדה". כמו כן, הוא דרש "להרחיק ממקום עבודתם כמה אישים רשמיים [ברש"פ] שניצלו לרעה את משרתם במהלך התקופה האחרונה".[37]


 


[1] אל-איאם (רש"פ), 26.12.2000.

[2] אל-איאם (רש"פ), 1.1.2001.

[3] אל-איאם (רש"פ), 30.12.2000.

[4] אל-איאם (רש"פ), 1.1.2000.

[5] אל-איאם (רש"פ), 26.12.2000.

[6] אל-קדס (רש"פ), 27.12.2000.

[7] אל-איאם (רש"פ), 26.12.2000.

[8] אל-איאם (רש"פ), 27.12.2000.

[9]  אל-קדס (רש"פ), 2.1.2001.

[10] אל-איאם (רש"פ), 1.1.2000.

[11] כדברי האני אל-מצרי. אל-איאם (רש"פ), 26.12.2000. גם מזכ"ל "החזית העממית", אבו עלי מצטפא, קבע כי יש לדחות את הניסיונות האמריקניים להציג פתרונות הנשענים על [עקרון] "החלפת עקרונות בעקרונות [אחרים]". לדבריו, "עקרונותינו הם [מכלול] אחד ואין להחליף עקרון [אחד] בעקרון [אחר]". אל-איאם (רש"פ), 2.12001.

[12] אל-איאם (רש"פ), 26.12.2000.

[13] אל-איאם (רש"פ), 27.12.2000.

[14] אל-איאם (רש"פ), 25.12.2000.

[15] אל-איאם (רש"פ), 23.12.2000.

[16] אל-קדס (רש"פ), 26.12.2000.

[17] אל-קדס (רש"פ), 27.12.2000.

[18] אל-איאם (רש"פ), 2.1.2001.

[19] אל-איאם (רש"פ), 27.12.2000

[20] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 26.12.2000.

[21] אל-איאם (רש"פ), 24.12.2000.

[22] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 24.12.2000.

[23] אל-איאם (רש"פ), 26.12.2000.

[24] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 26.12.2000.

[25] אל-איאם (רש"פ), 2.1.2001.

[26] אל-איאם (רש"פ), 1.1.2001.

[27] אל-איאם (רש"פ), 1.1.2001.

[28] אל-איאם (רש"פ), 1.1.2001.

[29] אל-איאם (רש"פ), 2.1.2001.

[30] אל-איאם (רש"פ), 23.12.2000.

[31] אל-איאם (רש"פ), 2.1.2001.

[32] אל-איאם (רש"פ), 25.12.2000.

[33] אל-איאם (רש"פ), 26.12.2000.

[34] אל-איאם (רש"פ), 26.12.2000.

[35] אל-איאם (רש"פ), 25.12.2000.

[36] אל-איאם (רש"פ), 24.12.2000.

[37] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 24.12.2000.


 [p1]