עורך אל-קדס אל-ערבי: גם סוריה, כמעוז ההתנגדות, זקוקה לרפורמות
על רקע המחאות העממיות בסוריה, בדרישה לרפורמות במדינה, קרא עורך היומון הלונדוני אל-קדס אל-ערבי, עבד אל-בארי עטואן, הידוע בתמיכתו ב"מחנה ההתנגדות" בעולם הערבי, לנשיא בשאר אל-אסד לערוך רפורמות פוליטיות רציניות ומהירות במטרה למנוע מהפכה בארצו. עטואן הדגיש את רצונו לשמור על סוריה כ"מעוז האחרון" אל מול המפעל האמריקאי-ישראלי, אולם הבהיר כי תמיכתה של סוריה בהתנגדות אינה יכולה לשמש עילה למניעת רפורמות.
להלן קטעים מן המאמר:
"ייתכן שמוקדם מדי להעריך אם המחאות העממיות כיום בסוריה הן תחילתה של אינתיפאדה, אולם בטוח שהטעויות ומעשי הקיפוח הרבים יביאו לכך, אם המשטר הסורי לא יעשה רפורמות רציניות ומהירות... אני חושש שזה לא יקרה משום שאין אינדיקציות לכך...
העם הסורי שומע לאורך עשר שנות שלטונו של בשאר אל-אסד הבטחות לרפורמות, אולם דבר לא קוים. המצב נשאר על כנו מאז 'מהפיכת התיקונים' שערך אביו לפני ארבעים שנה, [שבה] לא נעשה דבר. אדרבא, הטעויות רק החמירו ומנגנוני הביטחון נוגסים בחייתיות בבשרו של העם [הסורי] ובחלוצי הרפורמות שלו, תוך שימוש בסיסמאות של התנגדות, עמידה איתנה ועימות מול המזימות האימפריאליסטיות ככיסוי [למעשיהם].
הסוכנים הישראליים חדרו יותר מפעם אחת ל[מנגנוני] הביטחון הסוריים והצליחו להגיע לבכירים רבים, החל מהשהיד עימאד מור'ניה, המפקד הצבאי היחיד במינו של חזבאללה וכלה בגנרל מוחמד סלמאן [כנראה היועץ לענייני ביטחון של אסד, מוחמד סולימאן]... לעומת זאת, לא שמענו ש[מנגנוני] הביטחון הסורים עצרו [ולו] מרגל ישראלי אחד. לעומת זאת, שמענו על מעצרם של מאות ואף של אלפי [אנשים] מבני העם הסורי שנחשדו בדרישה לקיום רפורמות פוליטיות וכיבוד זכויות אדם...
אנו מבינים שסוריה הפכה ליעד [של איום מערבי], משום שהיא המדינה הערבית היחידה, ואני מדגיש, היחידה, אשר אימצה לחיקה את המתנגדים הפלסטיניים והלבנוניים ונטלה חלק בניצחון הגדול על הישראלים במהלך תוקפנותם נגד לבנון ב-2006. ואולם, אסטור שהדבר ישמש תירוץ לאי עריכת רפורמות פוליטיות, חברתיות וכלכליות אותן דורש העם הסורי מזה ארבעה עשורים.
האחיזה הביטחונית החייתית לא מנעה את נפילת משטרו של הנשיא התוניסאי, זין אל-עאבדין בן עלי... ולא מנעה את הרחקתו של הנשיא המצרי, חוסני מובארכ. לא תהיה זו הגזמה לומר כי לאחיזה זו היה תפקיד בנפילת שני משטרים [אלה]... מנגנון הביטחון האפקטיבי המגן על המשטר, כל משטר, הוא העם החופשי ומוסדותיו הדמוקרטיים הנבחרים... וזה דבר אשר אינו בנמצא כעת בסוריה, ולא [נראה] שיש [לה] כוונת אמיתיות [להקים כאלה] בעתיד הקרוב...
הנשיא בשאר אל-אסד הודה, ביותר מראיון עיתונאי אחד במהלך השבועות האחרונים, שקיימת שחיתות בסוריה, אולם ההודאה לבדה אינה מספיקה. יש ללוותה בצעדים מעשיים שיעקרו את השחיתות מן השורש ושיעמידו למשפט צודק כל המושחתים, בפרט הבכירים שבהם, במטרה להשיב לעם [הסורי] את כספו הגזול. הנשיא בשאר מכיר אותם אישית, אחד-אחד, איני צריך לציין למענו את שמותיהם.
האם הגיוני שהנשיא בשאר אינו משחרר נערה מתבגרת מהכלא, משום שהעזה להביע את דעתה באתר האינטרנט שלה בנושאים ערביים, שהבולט שבהם הוא התנגדותה למצור על רצועת עזה? האם הכפשתה והאשמתה בריגול לטובת ארה"ב כדי להצדיק את מעצרה מאפיינות את אמות המוסר הערביות והאסלאמיות?... גזר הדין ה'קל' ביותר בסוריה על ריגול הוא עונש מוות. אם טל מלוחי היתה מרגלת בפועל, היא לא היתה נשארת יום אחד בחיים לאחר מעצרה.
אני מקווה שהנשיא בשאר אל-אסד יחון את כל העצורים הפוליטיים... ויערוך רפורמות פוליטיות כלליות אשר ישנו את אופי המשטר ויאפשרו עתיד מזהיר למדינה, תוך הדגשה כי משטרים דמוקרטיים הם [שיכולים] לנצח את אויביהם משום שהצבאות של [משטרים] דיקטטוריים אינם נלחמים מתוך נאמנות [למשטר].
מלך ירדן המנוח, חוסיין, אשר חלקתי על רבות מעמדותיו ועל מדיניותו, הלך לבית הכלא באל-ג'וידה, במדבר הירדני, ושחרר את האופוזיציונר הוותיק ורע המזג, לית' שובילאת, ולקח אותו במכוניתו לבית משפחתו... [המלך] גם חנן את אלה שניסו להתנקש בו ולחולל הפיכה נגדו. האפיפיור [יוחנן פאולוס השני] לא היסס לבקר בכלאו את מי שניסה לרוצחו והודיע בפרהסיה כי הוא סולח לו...
העם בסוריה סובל בו זמנית משני [סוגים] של רעב: רעב ללחם ורעב לכבוד, לגאווה עצמית, לצדק חברתי ולשוויון הזדמנויות תעסוקתיות. אם הנשיא הסורי אינו יודע זאת, הרי שזה אסון בפני עצמו.
הנשיא התוניסאי [לשעבר] זין אל-עאבדין בן עלי אמר בנאומו האחרון כי מקורביו הרעים הטעו אותו והסתירו ממנו את האמת. אינני רוצה שהנשיא אסד יפקח את עיניו באיחור. מקורביו גרועים בהרבה מאלה של הנשיא התוניסאי או של הנשיא המצרי.
אני חושש לסוריה, המעוז האחרון שנשאר לנו מול המפעל האמריקאי-ישראלי, אשר השפיל את האומה הזו, גזל את אוצרותיה ושבר את רוח ההתנגדות שלה. על כן, אני רוצה שהיא תבוצר ברפורמות, כדי לשמור עליה ולמנוע את התמוטטותה הפנימית...
ההנהגה הסורית צעירה, אולם היא מוקפת בקבוצה של 'חנוטים' הן במנגנוני הביטחון והן במעגל היועצים הקרובים, אשר חיים בתקופה של ליאוניד ברז'נייב [שליט בריה"מ מ-1964-1982] והמלחמה הקרה. הם חיים עדיין בשלב שעבר מן העולם עם התמוטטותה של חומת ברלין. סיומו של שלב זה [שב] וצוין במהפכה בכיכר התחריר במצרים ולפניה בעיר סידי בו זיד במרכז תוניסיה.
סוריה ממתינה לניצוץ [שיצית את המהפכה], למוחמד בו עזיזי[1] נוסף. יש עדיין הזדמנות למנוע את הפיצוץ הגדול. האם אסד שומע או רואה?"[2]
