איראן: הדחת רפסנג'אני – חיסול פוליטי של הקבוצה השמרנית פרגמאטית
הקדמה
ערב הבחירות למועצת המומחים באיראן (8-9.3.11)[1] פעלו תומכי הנשיא אחמדי-נז'אד להדחת האשמי רפסנג'אני, יריבו של הנשיא, ממעמדו כיו"ר המועצה,[2] לאחר שהמנהיג עלי ח'אמנאי אישר למסד את פעילות המשטר נגד ראשי תנועת המחאה, מוסוי וכרובי הנתונים במעצר.[3] ואכן, בבוקר הבחירות (8.3) דיווחה סו"י פארס כי רפסנג'אני הסיר מועמדותו לטובת איתאללה מהדוי-כני השמרני המתון, שנבחר בבחירות חשאיות.[4] עם הדחתו של רפסנג'אני ממוקד כוח חשוב זה, נראה כי איבד גם את תמיכתו של המנהיג עלי ח'אמנאי.[5]
הצעד מהווה השלמה של מהלך בן עשר שנים, שבו מחק תחילה המנהיג עלי ח'אמנאי, את הזרם הרפורמיסטי במשטר - התנועה הרפורמיסטית בבחירות המוניציפאליות של 2002, הבחירות למג'לס בשנים 2004 ו-2008 והבחירות לנשיאות 2005 ו-2009 - ובהמשך את הקבוצה השמרנית-פרגמאטית בצמרת המשטר, שבראשה רפסנג'אני, יד ימינו של מייסד משטר המהפכה, איתאללה ח'ומיני, ושותפו לדרך של המנהיג עלי ח'אמנאי. על קבוצה זו נמנים גם ראשי תנועת המחאה, מהדי כרובי, מיר חוסין מוסוי, מוחמד ח'אתמי ומקורביהם.[6]
סילוק הרפורמי סטים תחילה
כפי שצוין בדו"ח ממרי ביוני 2005, בחירתו של מחמוד אחמדי-נז'אד כנשיא איראן ביוני 2005, סימנה את בואה של "המהפכה השנייה."[7] ב-2005, בעיצומו של מאבק הכוחות בצמרת המשטר, נעלם המחנה הרפורמיסטי מן הזירה הפוליטית האיראנית, ומרכז הכובד של המשטר עבר אל הקבוצה השמרנית-פונדמנטליסטית-משיחית שמוקדיה הם אנשי דת כגון איתאללה מוחמד תקי מצבאח-יזדי והממסד הביטחוני, במיוחד מקרב 'משמרות המהפכה' והבסיג' ומנגנוני המודיעין, שאנשיה שולטים כיום במג'לס ובמוסד הנשיאות.
בניסיון לתקן את היעלמו של מחנה 'מבקשי הרפורמה' מהזירה הפוליטית ולהשיב את האיזון הפוליטי שהתערער עם תפיסת כל מוקדי הכוח בידי הזרם המזוהה עם אחמדי-נז'אד, בחר המנהיג ח'אמנאי באוקטובר 2005, להגיב ל'מהפכה השנייה' של אחמדי-נז'אד בביצור מעמדו של רפסנג'אני, רשמית, כמספר שתיים בהנהגה האיראנית, והענקת סמכויות פיקוח נרחבות למועצה לאבטחת האינטרס של המשטר שרפסנג'אני עדיין עומד בראשה. צעד זה היווה, לדעת ח'אמנאי, איזון שקול מול ההקצנה של תומכי אחמדי-נז'אד.[8]
הודעת האשמי רפסנג'אני, מאושיות המשטר וממייסדיו, על אי-התמודדותו על ראשות מועצת המומחים, מהווה ניצחון גדול לזרם האסלאמיסטי-משיחי של אחמדי-נז'אד ול'מהפכה האסלאמית השנייה' שהוא מוביל במאבק מול אנשי הגוורדיה הישנה של המשטר בהם רפסנג'אני, מוסוי, כרובי וח'אתמי, על זהותה של המדינה האיראנית.
לפי אינדה ניוז, הבאים בתור לאחר רפסנג'אני יהיו יריביו של הנשיא אחמדי-נז'אד: יו"ר המג'לס, עלי לאריג'אני וראש עיריית טהראן, מוחמד קאליבאף, נאמניו של ח'אמנאי.[9]
את מי העדיף המנהיג ח'אמנאי?
עמדתו של המנהיג ח'אמנאי כאמור בשאלה מי יעמוד בראש המועצה החשובה לא היתה ברורה.
איתאללה מחמד יזדי, סגן ראש מועצת המומחים ומתנגד ידוע של רפסנג'אני, אמר שלח'אמנאי אין העדפה לגבי המועמדים.[10] גם חברי 'מועצת המומחים', האיתאללות עבד אל-מחמוד עבדאללהי ואכבר קרה-באע'י, מתומכי אחמדי-נז'אד, אמרו כך לסו"י פארס, והוסיפו שהדיווחים על תמיכת ח'אמנאי ברפסנג'אני בבחירות למועצת המומחים הם שמועות בלבד.[11]
רפסנג'אני שהיה נתון בחודשים האחרונים למסע שיסוי והוקעה ציבורית מצד חוגי אחמדי-נז'אד כמי שעומד מאחורי המהומות ב-2009, חזר והצהיר על נאמנותו למנהיג ח'אמנאי ולמשטר. הוא הבהיר בפגישה באמצע פברואר 2011 עם ארבעה מחברי 'חזית חסידי קו האמאם והמנהיג', שהזהירו אותו מפני הכוונה להדיחו אם לא יצהיר על נאמנות למשטר ולמנהיג ח'אמנאי, ש"אויבי המשטר מנסים לתקוע טריז ביני לבין המנהיג [ח'אמנאי]... הבעתי את עמדתי [נגד] תנועת הפיתנה בהצהרת מועצת המומחים..." בפגישה גינה רפסנג'אני בתוקף את תנועת המחאה, אותה כינה 'פיתנה' ואמר שבעתיד הקרוב יפרסם ספר שבו יוכיח כי "התריע לפני כולם על הקמת קבוצת פיתנה במדינה."
עוד אמר רפסנג'אני: "יש לי שלושה קווים אדומים ברורים: המשטר, שלטון חכם ההלכה וח'אמנאי.... אני אוהב את ח'אמנאי ולא אחליף את הידידות הזו בשום דבר אחר. הוא אהוב ליבי. אם איני רואה אותו אחת לשבוע אני מרגיש בחוסר. אין שני לו במנהיגות. לדעתי, אם ייפגע מעמדו של השליט חכם ההלכה במדינה, האויב יפגע במשטר."[12]
יצוין כי למרות שרפסנג'אני לא היה אף פעם חבר או מזוהה עם 'מבקשי הרפורמה', הוא היה הרוח החיה מאחורי הקלעים מאחורי הרצתו של מיר חוסין מוסוי לנשיאות 2009 נגד אחמדי-נז'אד. כמי שנמנה על דור המייסדים של המהפכה, קרוב לאיתאללה ח'ומיני ושימש בתפקידים בכירים במעגלי השלטון מאז המהפכה ובעל השפעה מפליגה בענייני המדינה, היווה רפסנג'אני, עד לאחרונה, לדעת ח'אמנאי, גורם מאזן מול ההקצנה של תומכי אחמדי-נז'אד.
עם הדחתו של רפסנג'אני ממוקד כוח חשוב זה, נראה כי איבד גם את תמיכתו של המנהיג עלי ח'אמנאי.
1 מועצת המומחים היא גוף בן 86 חברים המפקח על המנהיג העליון, ובסמכותו לבחור אותו או להדיחו, אם אינו מסוגל למלא את תפקידו בהתאם לחוקה. מועצת המומחים מעולם לא עשתה שימוש בסמכות זו.
[2] בנאום שנשא לאחרונה בשיראז, אמר צפאר הרנדי, יועצו של מוחמד עלי ג'עפרי, מפקד משמרות המהפכה, כי "רפסנג'אני יסולק מתפקידיו בהדרגה ובבחירות שתקיים הנהלת מועצת המומחים נהיה עדים לסילוקו." אבתכאר (איראן), 23.2.2011. ציר המג'לס, מחמד רזא בהונר, קרא לרפסנג'אני להתנער מתנועת המחאה, ולא – יאבד את הצידוק להחזיק בתפקידיו הנוכחיים והזהירו מפני "מכה מוחצת" מצד העם האיראני. www.inn.ir, 19.2.2011 תהראן אמרוז (איראן), 23.2.2011. צירי המג'לס, חמיד רסאי, וחמיד רזא תרקי, טענו כי בשל תמיכתו בתנועת המחאה, רפסנג'אני צפוי להידחק מתפקידו כיו"ר מועצת המומחים. www.inn.ir, 23.2.2011.
[3] על מיסוד מאבק המשטר בראשי תנועת המחאה ראה דו"ח ממרי
[4] איסנא (איראן), 8.3.11.
[5] יריבות קשה קיימת בין ח'אמנאי ורפסנג'אני. צמצום סמכויותיו של רפסנג'אני בידיעת ח'אמנאי החל עוד בקיץ 2010, כאשר הודח רפסנג'אני מהובלת תפילת יום השישי בטהראן, תפקיד אותו מילא תדיר. במחלוקת בין רפסנג'אני לבין אחמדי-נז'אד על ייעודם של תקציבי הענק של אוניברסיטת אזאד שרפסנג'אני ממונה עליה, פסק לאחרונה ח'אמנאי לטובת אחמדי-נז'אד.
[6]בעבר נהג המשטר להיפטר מיריבים בעלי מעמד ע"י השמתם במעצר בית, כפי שקרה לאיתאללה חסין עלי מונתזרי בין השנים (1997-2003) ועתה למוסוי וכרובי, שנשלחו לכלא בפאתי טהראן, לאחר מעצר בית של חודש.
[7] מדובר במחויבותו של אחמדי-נז'אד לרעיון 'הצדק האסלאמי' המגולם בדמותו של 'האמאם הנעלם'; במחויבות ליישום רעיון המהפכנית האסלאמיסטית שהתווה איתאללה רוחאללה ח'מיני, ובבחירת אנשי המפתח במשטר.
[8] מינויו של רפסנג'אני, עפ"י פורומים איראניים, לא בא ביוזמת ח'אמנאי, אלא בלחצם של איתוללות,בהם ראש המערכת המשפטית שאהרודי, ראש 'מועצת המומחים' משכיני ואחרים, להציבו כמספר שתיים של המשטר. ח'אמנאי נכנע לדרישתם ולהעמיד את רפסנג'אני מעל אחמדי-נז'אד מחשש שיודח בעצמו. ראה דו"ח ממרי
[9] אינדה ניוז (איראן), 4.3.11.
[10] כיהאן (איראן), 7.3.11.
[11] פארס (איראן), 26-27.2.2011
[12] משרק ניוז (איראן), 27.2.11