המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
איראן: מלחמת הפגנות בין המשטר לתנועות המחאה
20/2/2011

איראן: מלחמת הפגנות בין המשטר לתנועות המחאה

 

הקדמה

יומיים לאחר הפגנת האלפים נגד המשטר באיראן,[1] ונוכח דבקותם של ראשי תנועת המחאה, מיר חוסין מוסוי ומהדי כרובי, בעמדותיהם, הודיע המשטר (16.2.2011) על הסרת הכפפות מול מובילי תנועת המחאה, והכריז על קיום 'יום זעם וגועל' שיופנה נגדם, עם סיום הדרשה המרכזית ותפילות יום השישי הקרוב (18.2). הציבור נקרא "לאחד כוחות ולהפגין שנאה וסלידה כלפי הפשעים הברבריים של מנהיגי ההסתה ובני בריתם הצבועים". בכך סימן המשטר את כרובי, שהודיע כי הוא מוכן לשלם "כל מחיר", וברמז, גם בחייו, עבור עמדתו,[2] ואת מוסוי, שלא התנער מן המפגינים - כגורמים עוינים.

תנועת המחאה קראה בתגובה לתומכיה, לצאת להפגנות נגד העריצות הדתית באיראן ב-20.2.2011.

 

ח'אמנאי ממסד את המאבק נגד כרובי ומוסוי

הכרזה זו מלמדת על החלטת המנהיג עלי ח'אמנאי למסד את המאבק במובילי המחאה ולנסות לשלוט בזעם הציבור. תגובה זו מסמנת פעולה של ח'אמנאי בשני מישורים: האחד, המשטר קובע את כללי המשחק (מול מי שממשיך לסכן אותו) ומוביל בפעולה יזומה את מסע השיסוי הציבורי והדה לגיטימציה של ראשי תנועת המחאה. השני, בהותירו אותם במעצר בית בפיקוח כוחות המשטר ואגב כך מגן עליהם מפני זעם ההמון, הוא מותירם בחיים, כדי שלא יהפכו לקדושי תנועת המחאה, דבר העלול להצית מחדש את המהומות. כך הוא מוקיע ומבזה אותם, פוליטית וציבורית, ובהשאירם במעצר - משתק את פעילותם.  

 

זהו ניסיון מצד המנהיג ח'אמנאי להגיב לזעם של קבוצות הלחץ השונות, בעיקר מצד מקורבי הנשיא אחמדי-נז'אד, נגד אישים אלו, ולהכילו.[3]  הצעד משרטט גם את גבולות הזעם נגד כרובי ומוסוי מצד השלטון שמבקש להשאירם בחיים. עדות לכך, ניתן לראות בדבריו של ראש הרשות השופטת, צאדק לאריג'אני, שחזר והדף את הקריאות נגד ראשי תנועת המחאה וקרא למשטר ולציבור "להתחשב באינטרס של המשטר ולהמתין בסבלנות להעמדת ראשי הפתנה לדין."[4]

 

רפסנג'אני מתייצב לצד ח'אמנאי ואחמדי-נז'אד

יצוין כי עד כה לא יצא, למעשה, איש ממובילי תנועת המחאה (מהדי כרובי, מיר חוסין מוסוי, מוחמד ח'אתמי והאשמי רפסנג'אני מאחורי הקלעים) נגד משטרו של ח'אמנאי או נגד שלטון חכם ההלכה. דרישות הארבעה התמקדו בקיום בחירות חוזרות לנשיאות, שחרור אסירים פוליטיים, חופש ביטוי ועיתונות חופשית. חשוב להדגיש כי בנקודת זמן זו, למעט כרובי ומוסוי (החלטתו של מוחמד ח'אתמי, שנמצא במעצר בית, לא ברורה), התייצבו יתר מבקרי המשטר - ובראשם רפסנג'אני התומך המשמעותי מאחורי הקלעים של תנועת המחאה – בבירור לצד המנהיג ח'אמנאי והנשיא אחמדי-נז'אד. כיו"ר מועצת המומחים, המפקחת על פעילות המשטר ומנהיגו, קיבל עליו רפסנג'אני את מרותו של ח'אמנאי ופרסם בשם המועצה, שהתכנסה ב-16 בפברואר 2011, בלשכתו, הודעת גינוי להפגנה "האמריקאית-ציונית", שנערכה בתירוץ של תמיכה במחאות העממיות בתוניס ובמצרים, וחשפה שוב את "זהותה האנטי אסלאמית המבישה" של תנועת המחאה. בהודעה נאמר כי ההפגנה היא אות לכך שמדובר בתנועת התנגדות למשטר, שחובה להתנער ממנה. ההודעה ברכה על כך שהציבור התעלם מקריאת תנועת המחאה להפגין וקראה לעם לציית לח'אמנאי.[5]

 

כך גם בראיון לטלוויזיה האיראנית ב-16 בפברואר 2011 קרא רפסנג'אני לציבור לציית לחוק ולהתאחד מול מזימות אויבי איראן, כיוון ש"אין זה הזמן לנידויים ולויכוחים."[6]  נראה כי רפסנג'אני בחר בשידור פומבי לאומה, כדי לנקות עצמו ולהגן על חבריו, לאחר שהעריך, כי תמיכתו המסוייגת עד כה בתנועת המחאה, עלולה, כעת, לעלות לו בחייו, במיוחד לאחר התגברות מסע השיסוי הציבורי נגדו שמובילים

בכירים במשטר מזה כמה חודשים.[7]

 

יצוין כי האתר  www.inn.ir, המזוהה עם תומכי אחמדי-נז'אד, טען שדברי רפסנג'אני משקפים את המשך אמירותיו הדו משמעיות ביחס לתנועת המחאה. האתר הוסיף שדבריו של רפסנג'אני לפיהם אין זה הזמן לויכוחים הם רמיזה מצדו להפסיק את הקריאות להוציא להורג את ראשי תנועת המחאה.[8]

 

תנועת המחאה: הפגנות נגד העריצות הדתית  ב-20.2

מועצת התיאום של תנועת המחאה קראה לציבור להשתתף בהפגנות שתערוך התנועה בטהראן וברחבי איראן ב-20.2 ב"מאבק נגד העריצות הדתית" המונהגת במדינה ולזכר שני תומכי התנועה שנהרגו בהפגנות ב-14.2.[9]

גם תנועת הסטודנטים באוניברסיטאות באיראן, תחכימ-י וחדת, הודיעה על שבוע אבל לציון מות שני תומכי תנועת המחאה בהפגנת ה-14.2.11. התנועה הזהירה את המשטר לבל יפגע בראשי תנועת המחאה מוסוי וכרובי.[10]

 

 



 [1] היומון אל-שרק אל-אוסט דיווח מפי מקורות בארגון האופוזיציה האיראני מוג'אהדין ח'לק, כי מספר ההרוגים בפועל בהפגנת תנועת המחאה גבוה בהרבה מהשניים עליהם דיווח המשטר, ומגיע לעשרות. אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 17.2.2011. בנוסף טענו פעילי זכויות אדם שהמשטר ממעיט במניין העצורים שבטהראן לבדה הגיע ל- 1,500. www.mardomak.biz, 15.2.2011.

[2]  כרובי הודיע ב-17.2 כי הוא מוכן לעמוד למשפט ציבורי, סהאם (איראן), 17.2.11.

[3]  למשל קריאות עשרות חברי מג'לס ב-15.2 למחרת ההפגנה להוציא להורג את מוסוי וכרובי

קריאת בכיר המשטר ודרשן התפילה של טהראן, אחמד ח'אתמי, להעמיד את מוסוי וכרובי לדין, תוך שהוא מזהיר את האשמי רפסנג'אני  לנאומו של ח'אתמי ראו  קליפ ממרי  וכן תקציר ממרי ;  רמטכ"ל צבא איראן, חסן פירוזאבאדי, אמר שהפגנת ה-14.2 היא פשע חדש שמתווסף לפשעי ראשי תנועת המחאה שהאומה האיראנית לא תסבול עוד. www.daneshjoonews.com,16.2.2011; אתר איראני בשם 'קול המהפכה' העלה קמפיין (15.2.2011) שנועד לאסוף חתימות להוצאה להורג של מוסוי כרובי וח'אתמי. העצומה קראה למשטר לא להמתין עוד וכדי להשיב את השקט לחברה, ולמשטר את יוקרתו - יש להוציא להורג את ראשי תנועת המחאה (ראו כאן).

[4]  מהר (איראן), 16.2.2011. האתר 'קול המהפכה' העלה גם תמונות של מוסוי כרובי וח'אתמי מוצאים להורג בתלייה, וקבע כי לא נותר עוד ספק באשר לבגידתם של השלושה ושאל: האם נראה זאת בקרוב? (ראו כאן)

[5]  מהר (איראן), 16.2.2011; נוסף לרפסנג'אני, גינו גם יתר מבקריו של אחמדי-נז'אד את הפגנת תנועת המחאה. חסן רוחאני טען שההפגנה מסיטה את דעת הקהל מהאויב האמיתי, ארה"ב וישראל. הוא קרא לציית לח'אמנאי ולמצות את הדין עם ראשי התנועה האנטי-לאומית והאנטי-אסלאמית אילנא (איראן), 16.2.2011; נאטק נורי, מתנגד נוסף של אחמדי-נז'אד, התנער גם הוא מהפגנת תנועת המחאה שסיפקה תחמושת לאויבי איראן והאסלאם וגינה את התנועה העומדת מול האומה והמשטר. לדבריו, חוגי המשטר חלוקים לעתים בדעותיהם, אך הם מאוחדים בדאגתם לאינטרסים הלאומיים ובנאמנותם לח'אמנאי. עסר-י איראן (איראן), 16.2.2011; ראש עיריית טהראן, מחמד באקר קאליבאף, הגדיר את ההפגנה  "מעשה שטן", ותקף בחריפות את מוסוי. פארס (איראן), 16.2.2011.

[6] מהר (איראן), .16.2.11

[7] בעת נאומו של בכיר המשטר, אחמד ח'אתמי, בסמינר בקום נגד מוסוי וכרובי, דרשו מפגינים תומכי המשטר להוציא את רפסנג'אני להורג, ח'בר און ליין (איראן),16.2.2011. כן דווח כי כמה עשרות  הפגינו בליל ה-16.2 מול בתי מוחמד ח'אתמי ורפסנג'אני בשכונת ג'מאראן בטהראן, וקראו להוציאם להורג. אינדה ניוז (איראן),17.2.2011.

[8] . www.inn.ir , 16.2.11

[9] כלמה (איראן), 17.2.11.

[10] סהאם ניוז (איראן), 17.2.11.