בעלי טורים ערביים: ארה"ב מוכרת את בעלות בריתה
קריאתו של נשיא ארה"ב ברק אובמה לנשיא חוסני מובארכ, לפרוש לאלתר מתפקידו, בעקבות המחאה וההפגנות במצרים, עוררה תגובות זעם במצרים הממסדית ובקרב כמה בעלי טורים ערביים. משה"ח המצרי דחה את עמדת ארה"ב ביחס להפגנות המחאה, וקרא לה לעסוק בשלה ולא לתחוב את אפה לענייני מצרים. גם כותבים בעיתונות המצרית הביעו זעם על מדיניות ארה"ב ביחס למצרים, וטענו כי אובמה אינו מוסמך לדבר בשם העם המצרי ואינו יכול לקבוע עבורו את עתידו. לביקורת הצטרפו בעלי טורים ערביים שהאשימו את ארה"ב בנטישת הנשיא מובארכ ובנכונות למכור את בעלות בריתה, כולל ישראל, למען האינטרס האמריקאי. לטענתם, בשם הדיבור על זכויות האדם ודמוקרטיה, פועלת ארה"ב כדי לחולל שינויים במדינות ערב באמצעות אליטות פוליטיות אופוזיציוניות תוך הגברת השפעתה בהן.
להלן תרגום קטעי התבטאויות ומאמרים בנושא:
משה"ח המצרי לארה"ב: חדלו לתחוב את האף בענייני מצרים
דובר משה"ח המצרי אמר: "מצער מאוד לראות מדינות זרות מערביות כמו ארה"ב, בריטניה, צרפת ואפילו תורכיה, המחפשות לעצמן תפקיד בכל מצב, תוחבות את אפן לנעשה במצרים. מדינות אלה הרשו לעצמן בצורה חצופה וחסרת תקדים לדבר בשם העם המצרי ולאמץ דרישות של מגזרים ממנו, ואין זה מקובל כלל על ממשלת מצרים והעם המצרי." הוא הוסיף כי על מדינות אלה להתעסק בענייניהן ולכבד את המאפיינים הייחודים של הזירה הפנימית המצרית, שכן "אלו ישרטטו את עתיד מצרים ולא הצהרותיו של נשיא זה או אחר מכל מדינה שהיא, גם אם היא מתיימרת להיות [מדינה] אחות."[1]
עורך אל-גומהוריה: ארה"ב רוצה את מצרים כגרורה
בטורו השבועי כתב עורך היומון המצרי הממסדי אל-גומהוריה, מוחמד עלי אבראהים: "ברור כי המערב שם את מבטחו בד"ר אל-בראדעי..., אך ד"ר אל-בראדעי אינו מבטא את [רצון] המצרים, ולא הוא או אחר שהצית את מהפכת הצעירים ב-25 בינואר [2011]... האם וושינגטון [תתעלם] מ-85 מיליון מצרים ותנהל מגעים ישירים עם זה שהיא מאמינה בו, מבלי להתחשב במצרִים?...
מי ייפה את כוחה של אמריקה לחפש עתיד עבור מצרים שלאחר מובארכ? האם המצרים הפכו [לעם] נטול רצון וחסר קול? האם המצרים הם רק אלה הנמצאים בכיכר אל-תחריר? בכל מקרה, אם וושינגטון חוששת לעתיד מצרים, עליה לדבר על כך בכנות עם בכיריה ולא עם פוליטיקאי המבלה את רוב זמנו מחוץ למולדת... עם כל הכבוד לד"ר אל-בראדעי, אין לו ייפוי כוח מהעם לנהל מו"מ בשמו. הדיאלוג בין ארה"ב, בריטניה וצרפת לבין אל-בראדעי מראה כי מדינות דמוקרטיות אלה אינן מכירות במוסדות החקיקה והחוקה במצרים, אינן מכבדות את רצון המצרים ולא את בחירותיהם, ואפילו לא את מחאתם, ממנה ניסה ד"ר אל-בראדעי להרוויח...
ההצעה האמריקאית [להעביר את השלטון לעמר סלימאן לתקופת מעבר, לפרק את הפרלמנט ולגבש חוקה חדשה]... נועדה לתקוע טריז בין הנשיא [מובארכ] לסגנו [סלימאן] כפי שקרה בפקיסטאן בימי פרווז מושרף.. [הצעה זו] תאפשר לאמריקה להבטיח את [שלום] ישראל באמצעות משלוח יחידות [צבא] לסיני באמתלה של אבטחת הגבול, ואחר כך תגרש למצרים את הפלסטינים מעזה ... אמריקה, בריטניה, תורכיה ואחרות חותרות לפלג מחדש את המזה"ת, מה שמוכר כהסכם סייקס פיקו החדש. 'האנרכיה הבונה' הצליחה בלבנון, בעיראק, בפלסטין ובסודאן, אז למה לא לנסות אותה במצרים?
לבסוף, מה שאמריקה רוצה הוא שיהיה במצרים מצב של ואקום פוליטי... ההצעות האמריקאיות והמגעים הבריטיים והצרפתיים עם ד"ר אל-בראדעי או אחרים מראים שהמגמה היא שמצרים תישאר במצב של כאוס מתמיד... מה שאמריקה רוצה הוא שמצרים תהפוך למדינה ללא החלטה עצמאית, אלא החלטה של הממשל האמריקאי - מדינה גרורה..."[2]
בעל טור מצרי: אל לאובמה לדבר בשם המצרים
בעל הטור ביומון אל-אהראם אל-מסאאי, אנור אל-הוארי, כתב: "הייתי מוכן להצדיק את אובמה בתמיכתו בדמוקרטיה במצרים אילולא עמדו לנגד עיני ניסיונות מעשיים המפריכים את [דברי] אובמה, שכן ארה"ב נמצאת בעיראק מ-2003 כדי להפיץ דמוקרטיה, אך הישגה היחיד הוא הפצת אימה, הרס והרג כל יום...
אובמה מדבר על ענייני מצרים מתוך מנטאליות אימפריאליסטית. אינני מבין מי ייפה את כוחו לדבר בשמי כאזרח מצרי... אמור לי אובמה, מהם האינטרסים האמיתיים של ארצך במה שקורה במצרים עתה? מה תפקידך בהנעת האירועים? אמור לי מהי האג'נדה שלך?... למצרים אין אינטרס בהעברה מיידית של השלטון... אתה, אובמה, רוצה שארצי תיפול לאן שדחפתם את אפגניסטן, עיראק ופקיסטאן. אך גורלה של מדינה כמו מצרים לא נקבע בפגישותיך עם יועציך ולא יוכרע בנאומיך הדיפלומטיים המורעלים..."[3]
בעל טור פלסטיני: ארה"ב דואגת לעצמה בלבד
בעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, עאדל עבד אל-רחמן, כתב: "בפעם האלף מוכיחה ארה"ב כי היא מוכרת את בעלות בריתה בפרשת הדרכים המדינית הראשונה [שנקרתה בדרכה]. מאז שהופיעה באמריקה הלטינית היא הוכיחה לכל המדינות בעולם כאשר חתרה להשתלט על החצי המערבי של כדור הארץ, שהיא דואגת לאינטרסים שלה בלבד על חשבון בעלות בריתה הקרובות אליה ביותר...
לא מזמן הודיעה ארה"ב שהיא מוותרת לאלתר על הנשיא התוניסאי, זין אל-עאבדין בן עלי, שהיה ידוע בקשריו האמיצים עימה, והיום היא מתמרנת נגד ראש המשטר המצרי, תוך אשליית המפגינים המצריים שהיא תומכת בהם ובדרישותיהם. זהו ניסיון זול לרכוש את ידידותם באמצעות… הצהרותיהם של הנשיא אובמה ושרת החוץ שהכריזו בבירור על רצונם בהעברת השלטון בדרכי שלום, שפירושו – נטישת המשטר המצרי. ראשי הממשל האמריקני ובראשם הנשיא יצרו [לאחרונה] קשר עם מנהיגי מדינות האזור למעט הנשיא המצרי, אף שהנשיא חוסני מובארכ עדיין עומד בראש השלטון ואף שהוא ביצע רפורמות והבטיח שלא להוריש את שלטונו, מינה לעצמו סגן והרכיב ממשלה חדשה... אך נראה בעליל כי הממשל האמריקני ניער את חוצנו מראשי השלטון במצרים ובפרט מחוסני מובארכ.
אופייה הכללי של העמדה האמריקאית הוא נגד המשטר של הנשיא מובארכ ודבר זה חושף לכל המשטרים הערביים שקשרו את גורלם בידי ארה"ב ומדיניותה [את העובדה] שארה"ב אינה מתעניינת בשום משטר, גם אם הוא בעל ברית נאמן לה. את ארה"ב מעניין האינטרס האמריקני בלבד.
מי שוכח את השאה של איראן ואת תפקידו כשומר האינטרס האמריקני? מי שוכח כיצד התייחס אליו הממשל.. יש לשאול האם את המדיניות הזאת יכולה ארה"ב ליישם מול מדינת האפרטהייד הישראלית, בעלת בריתה האסטרטגית? כל עוד ישראל היא נכס אסטרטגי ארה"ב תגן עליה, אך כשתהפוך לנטל, או תחרוג מהמסגרת שהותוותה לה, והיא תכביד על מקבלי ההחלטות בארה"ב, מצבה לא יהיה שונה [ממצבן של מדינות ערב]."[4]
כותב סעודי: ארה"ב קשרה קשר עם האליטות האופוזיציוניות
האמיר סיף אל-אסלאם בן סעוד בן עבד אל-עזיז, המועסק באוניברסיטת המלך סעוד וכותב בכמה עיתונים סעודיים, האשים את ארה"ב במתרחש בעולם הערבי: "ארה"ב והמערב רוצים שינויים מהירים בתוך המשטרים הערביים היציבים מזה דורות בטרם יגיע עידן חובשי המצנפות קרי, אנשי הדת], על הטוב ועל הרע שבו. כך הבהירה שרת החוץ האמריקנית בכנות יום לפני נפילתו של בן עלי בתוניסיה כאשר נשאה הרצאה במועדון 'עוקד' בדוחה: 'מדינות ערב הידידות צריכות להשתנות ולתת תקוות לעמיהם כדי שארה"ב והעולם כולו לא יופתעו מקיצוניות שתפלוש לבתינו. ארה"ב תפעל עם הטובים להשיג זאת'.
מהו הנשק האמריקני מאז נאומו של הנשיא האמריקני באוניברסיטת קהיר בקיץ 2009 אל העולם האסלאמי והעולם הערבי, שרבים מסעיפיו עסקו בענייני הפנים שלהם? הנשק הראשון הוא יצירת קשר עם האליטות הפוליטיות האופוזיציונית ובפרט עם נציגי הדור הצעיר שבהן, בטענה שנחוץ קשר חברתי עם מרכיבי החברה האזרחית. במקביל ניהלו האליטות הפוליטיות בכמה מדינות ערב ומדינות אסלאמיות מסע הסברה באמצעות התקשורת המערבית. ההתקשרויות הללו לא היו לצורך החלפת דעות בלבד, אלא כדי להדריך את הנוער שבמפלגות האופוזיציה להשתמש באמצעי הקשר המודרניים והטכנולוגיים בהתקשרות הבאה שתיקבע, כדי לבצע את השינוי הדרוש בצורה שקולה.
ברשות הממשל האמריקני יש נשק מפחיד [נוסף] שנועד ליצור 'אנרכיה בונה' ומציאות ערבית חדשה. אלה יביאו ממשלות צעירות ומוכשרות בעלות נטייה מערבית שיעצרו את הזרמים האסלאמיים הקיצונים המתכוננים לזינוק... הנשק הקטלני שבידי המערב הוא חוסר התחכום וקוצר הראייה אצל רבים מהאליטות הפוליטיות השולטות במדינות ערב והאסלאם. הם מנהלים את המשברים במדינותיהם שקיימים בהן חששות פוליטיים, חברתיים וכלכליים בהיגיון של שנות ה-50 במאה הקודמת כאילו הזמן עצר מלכת במלחמות הקרות... וכך נפגשים רצונות האופוזיציה בכל מדינה ערבית לחוד עם רצונות פומביים המסתירים מטרות ארוכות טווח של הממשל האמריקני."[5]
בעל טור: צביעותה של ארה"ב
בעל הטור ביומון הלונדוני-סעודי אל-חיאת, עבדאללה אסכנדר, כתב: "לא ניתן להגן על מעשי השלטונות הערביים בכלל ועל אלה של תוניסיה ומצרים בפרט… כמה נסיבות וגורמים הפכו את שתי המדינות לבמה של התנגשות [בין האזרחים] לבין השלטונות. בין השאר ניתן לציין ניהול גרוע, שחיתות, עריצות, הפרת זכויות אדם, כישלון כלכלי, סגירת [כל] אופק לעתיד יחד עם מאבקים אידיאולוגיים סמויים נגד השלטון...
בשלב זה הגיעה [לאזור] ההתערבות האמריקאית בשם זכויות האדם, באופן המזכיר את מה שעשתה וושינגטון בצל המלחמה הקרה, כאשר היא דיברה על העמים שהיו מעבר למסך הברזל. זה קרה בתוניסיה וקורה כעת גם במצרים. זכויות האדם הפכו להיות כלי מדיני ולא ערך בפני עצמו. בשם זכויות אלה סודרה פרישתו של בן עלי מהשלטון לטובת שליטה במצב על ידי הממסד הצבאי התוניסאי. נראה כי מצב דומה ייתכן גם במצרים.
על אף השוני בין שני המקרים, ארה"ב מעוניינת להבטיח שתהיה לה ברית עם כל צורת שלטון בעתיד, לאחר שסברה כי צורת השלטון הנוכחית נמצאת תחת איום... זכויות האדם שארה"ב מנופפת בהן כסיסמה, אינן מהוות מטרה. הן אינן אלא [ניסיון מצד ארה"ב] להשיג השפעה על השלטון הבא."[6]
עורך היומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט, טארק אל-חומיד, כתב: "מחוץ למצרים אנו עומדים מול צביעות חסרת תקדים ובראש הצבועים ארה"ב. האמריקאים פרסמו תוך 24 שעות עשר הצהרות סותרות. פעם ארה"ב מצהירה שהיא ניטראלית, פעם אחרת דורשת רפורמה כאילו אפשר להשיגן ביום אחד. זו אותה וושינגטון אשר נקטה מדיניות של יד מושטת לאיראנים, בשעה שמנגנוני הביטחון האיראניים טובחים באזרחיהם לעיני העולם למרות כל הקריאות לוושינגטון לסייע לאלה הסובלים דיכוי. שיא הצביעות של ארה"ב הוא החשש שלה בנוגע להפגנות במצרים בשעה שאינה נוקפת אצבע נוכח מה שעושה ישראל לפלסטינים."[7]