המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
"מופתי ירושלים ופלסטין" מטעם הרש"פ על הסכסוך
4/11/2000


"מופתי ירושלים ופלסטין" מטעם הרש"פ על האינתיפאדה והסכסוך 

 

בראיון לשבועון המצרי אל-אהראם אל-ערבי,[1] הבהיר השיח' עכרמה צברי, המופתי של ירושלים ופלסטין מטעם הרשות הפלסטינית, את עמדותיו בנושאים שונים הנוגעים לסכסוך הישראלי-ערבי. להלן קטעים מן הראיון:

 

"אני חושב שאנו עדיין לא הקרבנו במידה הראויה למען שחרור אל-אקצא. צלאח אל-דין אל-איובי הקריב הרבה ובמשך תקופה ארוכה כדי לשחרר את ירושלים ועלינו להקריב עד שניצחון אללה יתגשם...

 

אין ספק שהמערכה שלנו היא דתית והיא נובעת מאמונה, על אף שאנו משתדלים להתרחק מסיסמא זו. האינתיפאדה של העולם [הערבי והאסלאמי] בימים אלה מהווה התפרצות דתית מפני שהיא קשורה למסגד אל-אקצא... 

 

"לא רק ירושלים היא אדמת פלסטין; אדמה זו משתרעת מהנהר [הירדן] ועד לים [התיכון]. הבעיה [הפלסטינית] נוגעת, באופן טבעי, לאדמה כולה. איננו יכולים להקים מדינה רק באמצעות שחרורה של ירושלים. אמנם, נפשו של צלאח אל-דין לא שקטה עד ששוחררה ירושלים, אך אין בכל כדי להעיד על ויתור או הזנחה של שאר הארץ המבורכת..."

 

לשאלה האם הוא תומך בהמשך האינתיפאדה, השיב השיח' צברי: "כן, אך אני סבור שיש לנסות ולהפחית את מספר האבדות ככל שניתן באמצעות הפחתת העימותים. ואולם, האינתיפאדה הכרחית כדי שידעו הכל כי אנו לא נשתוק על המצב הזה."

 

בתשובה להערה כי פסקי ההלכה בנוגע לג'יהאד התמעטו בעולם הערבי, אמר צברי: "כל פלסטיני מצוי למעשה במצב של ג'יהאד ואין צורך בפסקי הלכה נוספים. באשר לאלו שמחוץ לפלסטין, הרי שעליהם לעשות את חשבון הנפש של עצמם. הג'יהאד נמשך באופן מעשי על אדמתנו."

 

לשאלה מה הוא חש כאשר הוא מתפלל [לעילוי נשמתו של שהיד] השיב: "אני חש שהשהיד הוא בר מזל מפני שהמלאכים מלווים אותו לחתונתו בשמים. אני חש כי האדמה רועדת תחת רגלי הכובשים."

 

לשאלה האם העניין שונה כאשר השהיד הוא ילד, השיב השיח' צברי: "כן. קשה לתאר את התחושה במלים. אין ספק שילד [שנהרג] מצביע על כך שהדור החדש ימשיך לשאת את השליחות בנחישות. ככל שהשהיד צעיר יותר, הוא גדול יותר ומכובד יותר בעיני... אחד מהם, כתב את שמו על פתק לפני מותו. הוא כתב על הפתק: "השהיד פלוני". בכיסו של כל שהיד אנו מוצאים פתק עם שמו. הוא גזר על עצמו את מות הקדושים עוד לפני שהפך לשהיד."

 

האם זו הסיבה שהאמהות משמיעות קריאות שמחה כאשר נודע להן דבר נפילת בניהן, אפילו כאשר מדובר בילדים, נשאל צברי והשיב: "הן מקריבות את יוצאי חלציהן ברצון למען החופש. זוהי הפגנה אדירה של עוצמת האמונה. האם משתתפת בגמול העצום  של הג'יהאד לשחרור אל-אקצא... העליתי בפני אחד הצעירים את שאלת הנישואין והוא השיב לי: 'לא. אני רוצה להתחתן עם הבתולות שחורות העין בגן העדן.' למחרת היום, הוא מת מות קדושים. אין ספק שאמו התמלאה שמחה על נישואיו בשמים. לבן כזה מוכרחה להיות אמא כזו."

 

לשאלה בדבר יחסו ליהודים, אמר השיח' צברי: "אני נכנס למסגד אל-אקצא בראש מורם ובו בזמן מתמלא חימה על היהודים. מעולם לא ברכתי יהודי לשלום או כל ברכה אחרת כאשר עברתי על פניו. לעולם לא אעשה כן. הם אינם יכולים אפילו לדמיין ברכה כזו מצדי. היהודים אינם מעזים להציק לי, משום שהם הפחדנים ביותר מבין היצורים שברא אללה..."

 



[1] אל-אהראם אל-ערבי (מצרים), 28.10.2000. 

תגיות