המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
תגובות בעולם הערבי לגל סגירת ערוצי טלוויזיה בלווין
2/12/2010

תגובות בעולם הערבי לגל סגירת ערוצי טלוויזיה בלווין

הקדמה

לאחרונה הופסקו שידוריהם של 12 ערוצי טלוויזיה, המשדרים באמצעות הלוויין המצרי נייל סאט שבבעלות חלקית של ממשלת מצרים, בהם גם ערוצים אסלאמיים, וכן ערוצים בנושאי פנאי, משפחה ורפואה אלטרנטיבית. מכתבי אזהרה נשלחו ל-20 ערוצים אחרים.[1] כשבוע קודם לכן, סגרה נייל סאט ארבעה ערוצי טלוויזיה אחרים, בהם ערוץ אל-נאס, ושלחה אזהרה לעוד שני ערוצים, בהם ערוץ אל-פראעין, בגין הפרת חוזה.[2] מהערוץ האסלאמי אל-רחמה דווח גם כן על הפסקת השידורים.[3] מאז, שבו חלק מן הערוצים לשדר.[4]

 

הנהלת נייל סאט הסבירה כי הפסקת השידורים היא זמנית, עד שערוצים אלה ישובו לעמוד בתנאי החוזים הקובעים שלוח השידורים יהיה תואם לעקרונות הדתות המונותיאיסטיות ולמסורת ולמנהגי החברה, ולא יעורר מתח עדתי או יסית לפגיעה בדתות. שר התקשורת המצרי, אנס אל-פקי, אמר כי הצעדים נגד הערוצים הקיצוניים והמתירניים נועדו לשמור על ערכי החברה המצרית והערבית ועל אמות המוסר ולהבטיח עבודה תקשורתית אחראית.[5]

 

בפורומים אינטרנטיים ובאתרים ג'יהאדים סלפיים פורסמו הסייגים שנקבעו לחידוש השידורים: אין לעסוק בנצרות או בשיעה; אין לשדר חומרים המעוררים פתנה ומפיצים קיצוניות; גיוון לוח השידורים כך שתכניות דתיות ידוללו לכדי 50% ממנו; מגישי התכניות יהיו ללא זקן; הערוצים לא ידברו על מוסד אל-אזהר או בשמו; לא ישודרו תכניות של פתוות או כאלה העוסקות ברפואה אלטרנטיבית; נשים יופיעו בערוץ בקולן ובדמותן.[6]

 

הטלת ההגבלות על שידורי הטלוויזיה בלוויין נערכה בסמוך להטלת הגבלות גם על העיתונות במצרים.[7] בראשית אוקטובר 2010 החליטה המועצה העליונה למשפט לאסור פרסום שידורים או צילומים של דיונים משפטיים בתקשורת, ובכלל זה שופטים, עורכי דין, עדים ונאשמים.[8] כן הוטלו הגבלות על שליחת מסרונים (SMS) בידי חברות התקשורת. לפי ההנחיות החדשות, חובה על כל מוסד תקשורתי לקבל את הסכמת משרד התקשורת והמועצה העליונה לעיתונות כדי לשלוח SMS חדשותי באמצעות חברות הסלולר.[9] במיוחד על רקע התגברות המתיחות בין המוסלמים לקופטים בתקופה האחרונה, לחץ המשטר על כלי התקשורת לפעול לשמירה על האחדות הלאומית ולא לפרסם חומרים שעלולים להגביר את המתח הבין-דתי.[10]

 

ההחלטה על סגירת הערוצים עוררה תגובות מעורבות בחברה המצרית והערבית בכלל: המצדדים בסגירה  הסבירו כי הערוצים המדוברים הסיתו לקיצוניות, שנאה ולמתח בין-דתי ובין-עדתי.[11] המתנגדים למהלך מקרב האופוזיציה טענו כי מדובר בצעד פוליטי שנועד לצמצם את סיכויי הצלחתה בבחירות. מתנגדים אחרים טענו כי צעד זה פוגע בחופש הביטוי וקראו לנקוט בדרכים אחרות להתמודדות עם קיצוניות. להלן תגובות בנושא:

 

תומכי הסגירה: נחוץ סייג לחופש הביטוי

א. עורך אל-אהראם: יש גבול לחירות

עורך היומון המצרי הממסדי אל-אהראם, אוסאמה סראיא, הצדיק את סגירת הערוצים ודחה את הטענות לקשר בין הצעדים להגבלת התקשורת לבין מערכת הבחירות במצרים: "המבכּים את החירות מתעלמים מן האחריות המוטלת על מי שנהנה ממנה. אין חירות ללא תקרה, חירות ללא סוף או חירות ללא אחריות...

הבחירות אינן הגורם לסגירת ערוצים שהתרגלו להפיץ רמאויות ואמונות תפלות ולהציף את הציבור באשליות.. לבחירות אין כל קשר לערוצים שאינם עומדים במטרה שלשמה הוקמו. לא למען הבחירות הוזהרו ערוצים להימנע [משידור] פרסומות המוכרות אשליה ומרמות את האדם הפשוט. לא למען הבחירות נסגרו הערוצים והוזהרו ערוצים אחרים שהתרגלו להפיץ רעיונות קיצוניים, להסית לשנאת האחר ולקרוא לקיצוניות... ברבים מערוצי הלוויין הערביים הגיע הדבר לרמה התקשורתית הנמוכה ביותר...

 

הסכנות לביטחון מצרים ושלומה אינן נסתרות עוד מעיני איש בצל הפעולות של כמה ערוצי לוויין וטיפולם בחלק מהאירועים במדינה, במיוחד בעניין היחסים בין המוסלמים והקופטים... ערוצי הלוויין הערביים הביאו עימם סכנות כפולות מהערוצים הזרים. הם הפכו את החלל סביבנו לזירת לחימה על מחשבות, תרבויות ואמונות, עם כל הסכנה הכרוכה בכך לביטחון החברות ושלומן... החלל סביבנו סובל מאנרכיה בשל מאות ערוצים שלאיש לא ברור מדוע וכיצד הופיעו, ומי עומד מאחוריהם?... החלטת חברת נייל סאט ראויה להערכה..."[12]

 

ב. עורך אל-שרק אל-אוסט: ערוצי הלוויין - מאורות של קיצוניות

עורך היומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט, טארק אל-חומיד, כתב: "כל הכבוד לשר [התקשורת המצרי], על שנאבק באומץ למען ארגונם מחדש של ערוצי הלוויין שהתירו כל רסן במצרים... סגירת ערוצים אלה וארגון עבודתם מחדש הינם דחופים משום [שהם] כמעט ופגעו בשקט החברתי וביציבות... התקשורת אינה במה לתועבה, לפרסום שקרים ונחשלות; החירות [מחייבת] אחריות וריסון. ישנה בתקשורת הערבית הפקרות, המתבטאת בפרסום שיחות בתי הקפה בראש דפי [העיתונים], במהדורות החדשות ותוכניות אירוח, ובכך שערוצי הלוויין הפכו למאורות של קיצוניות. התקשורת אשר רוממה אותנו לזמן מה ופתחה עינינו לעולם, כמו החינוך, שָבה והורידה אותנו לשפל המדרגה, וזאת בשם החירות..."[13]  

 

המתנגדים לסגירה: זהו ניסיון השתקה

א. עובדי הערוצים: נשוב לשדר בדרכים חלופיות

בין המתנגדים לסגירת הערוצים, היו גורמים אסלאמיים המקורבים לערוצים שנסגרו או מזדהים עם המסרים שלהם. בכנס שארגנה ועדת החירויות באיגוד העיתונאים בנושא סגירת הבמות התקשורתיות, אמר הדרשן האסלאמי המגיש תכנית בערוץ אל-נאס, ד"ר צפות חג'אזי, כי האסלאם לא יפסיד מעצם סגירתן של כמה במות תקשורתיות. לדבריו, לא האסלאם שמרוויח מערוצים אלה, אלא הערוצים אשר גדלים בזכות האסלאם. לדבריו, הערוצים הללו נסגרו ללא סיבה ברורה. חג'אזי הבטיח כי "ערוצים אלה ישובו לשדר בצורות אחרות, בשמות אחרים ובלוויינים אחרים ומספרם ילך ויגדל, כך שרשויות מצרים לא יהיו מסוגלות לשלוט בהם..."[14]

 

שיח' מוחמד חסאן, שחולל לאחרונה סערה במצרים לאחר שהתיר בתכנית טלוויזיה לסחור בעתיקות, בניגוד לפרשנות הדתית הרווחת, והאחראי על הערוץ "נסאאם אל-רחמה" – ערוץ חלופי שהוקם לאחר סגירת ערוץ אל-רחמה – גינה גם הוא את "מדיניות סתימת הפיות", ואמר כי הערוץ ישוב לשדר מחוץ למצרים.[15]

 

ב. גורמי אופוזיציה: פוגעים בסיכויינו בבחירות

בנוסף, גורמי אופוזיציה מצריים ובראשם האח"ס, טענו כי סגירת הערוצים לצד צעדים נוספים שננקטו במצרים לאחרונה להגבלת הפעילות התקשורתית, הם חלק מניסיון של המשטר לסתום פיות ובכך לצמצם את סיכויי ההצלחה של האופוזיציה בבחירות הקרובות למועצת העם המצרית ולנשיאות ולהקל על הורשת השלטון.[16]

 

במאמר באתר האח"ס, כתב ד"ר חסן אל-חיואן: "הממשלה עצרה קבוצה של מנהיגי האח"ס מייד עם הכרזתם על ההשתתפות בבחירות. לאחר מכן הפסיקה הממשלה את שידוריהם של רבים מהערוצים הסונים, כמו ערוץ אל-נאס, אך לא הופסקו שידוריו של אף ערוץ שיעי או ערוץ מבין אלו התוקפים את הקוראן ואת נביא האסלאם, או מבין אלו הקוראים למתירנות ולפריצות. יש החושבים כי המניע הוא הוראות אמריקאיות ולחצים מהכנסייה האורתודוכסית למאבק בגאות האסלאמית. זה נראה נכון, אך לא מדויק. שכן הוראות ולחצים מגיעים ונמשכים בדרך כלל, אך בחירתם של הערוצים האלה דווקא ובעיתוי זה, היא דבר הקשור ביסודו למועד הבחירות ב-28.11.2010... בחירה בעיתוי זה, פירושה... המשך המצור על הזרם האסלאמי הפוליטי הפועל בדרכי שלום, לא בגלל שהוא אסלאמי, אלא בגלל שהוא הזרם העממי של ההמונים המייצג את זהות העם..."[17]

 

ג. עורך אתר אל-ערביה: הופכים את בעלי הערוצים לשהידים

דאוד אל-שריאן, עורך האתר אל-ערביה נט ובעל טור ביומון אל-חיאת, כתב: "הפתרון אינו סגירת הערוצים. פתרון זה, בנוסף לכך שהוא נוגד את חופש הביטוי, הופך את בעלי ערוצים אלה לשהידים. ייתכן שהם עלולים למצוא בעימות זה אמצעי להנצחת הלגיטימציה שלהם ושל תפקידם... הערוצים הדתיים הפכו לעובדה בשטח. יהיה קשה לפרק אותם בכוח. הפתרון הוא למצוא חלופה עניינית. עיסוק באסלאם ובסוגיות [המעסיקות] את המוסלמים בערוצים הציבוריים הוא התחלה נכונה של עצירת הגאות של הערוצים הדתיים... ההתמקדות לא צריכה להיות בערוצים האסלאמיים, אלא עליה לכלול את כל הערוצים הדתיים. נושא זה דורש מנהיגים  אמיצים ומשפיעים על דעת הקהל ברמתו של אחמד בן חנבל שהתעמת מול הפתנה [אשר יצרה תנועת המועתזלה במאה השמינית כאשר טענה] כי הקוראן נוצר [ואיננו נצחי]."[18]

 

ד. בעלת טור: לחפש דרך אחרת לטיפול בסכסוך הבין-עדתי

בעלת הטור ביומון אל-שרק אל-אוסט, דיאנא מוקלד, כתבה: "האם סגירת ערוצים דתיים, כמה אתרי אינטרנט ופיקוח על תוכן הודעות הטקסט... הם המוצא למיגור [הסכסוך העדתי]? התשובה האוטומטית היא לא, כמובן שלא. איסור וסגירה [של הערוצים הדתיים] אינם הפתרון. ההפקרות בערוצים שלנו ובעולם הדיגיטאלי היא תוצאה ישירה של כל [התופעות] שהתרנו ואפשרנו את הצטברותן במהלך עשרות שנים.

 

אומרים כי הערוצים הדתיים הציתו את הסכסוכים העדתיים והסכסוכים בין האסכולות הדתיות. ייתכן. אולם כל המתחים האלה קדמו להופעת ערוצי הלוויין, שרק הציגו את העובדות הללו בצורה נחותה מאוד. ערוצי הלוויין מהווים  שיקוף בפועל של  מצבנו הפוליטי והחברתי. שכן, כיצד יכולים ערוצים בעלי תכנים אומללים, כמו ערוצי הלוויין, למשוך ולעניין את הציבור אם הדמוקרטיה ו[הזכויות] האזרחיות כל כך חלשות במדינתנו?...

 

בכמה מדינות [ערביות] הונצח [מצב] בו הפוליטיקה [מבוססת] על הדת, מה שסותר את [עקרונות] האזרחות; האסלאם הפוליטי טרם הכריע מה [עמדתו] בנוגע ללא-מוסלמים; אומותינו עודן מקיאות מקרבן מיעוטים; אנו עדיין לא מכירים בזכויות האישה; ואחרי כל זאת, אנו עושים חשבון עם ערוצי לוויין, אשר משטרים רבים התעלמו מהם, ובמקרים מסוימים אף ניצלו אותם. הפתנה לא תיקבר עם סגירת ערוצים, אם זו אכן מטרת סגירתם. מי שהתעלם מהטבעתן של החברות בשטף של פתוות והבלים מעוררי אימה, [המונעים] מחשבה ביקורתית ומטעינים אותנו בקנאות ושנאה עצומות-  נושא באחריות גדולה יותר מזו של הערוצים עצמם."[19]



[1] אל-אהראם (מצרים), 20.10.2010

[2] אל-אהראם (מצרים), 13.10.2010; לצפייה באתר ממרי: קליפים מערוץ אל-נאס;  קליפ מערוץ אל-פראעין

[3] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 21.10.2010; על סגירתו בעבר של ערוץ אל-רחמה, ראה דו"חות ממרי 1;  וממרי 2  

[4] יצוין כי הערוצים אל-רחמה, וצאל, צפא ואהל אל-בית שבו לשדר בדרכים חלופיות זמן קצר לאחר סגירתם.

ב-27.11.2010, ביטל בית הדין המנהלי המצרי רשמית את ההחלטה על סגירת הערוצים אל-בדר, אל-חאפט', צפא, אל-רחמה ווצאל, אך תמך בהפסקת שידוריהם של יתר הערוצים. אל-מצרי אל-יום (מצרים), 28.11.2010

[5] אל-אהראם (מצרים), 20.10.2010

[7] לאחרונה גם פוטר מתפקידו אבראהים עיסא, עורך יומון האופוזיציה המוביל אל-דוסתור, זמן קצר לאחר רכישת העיתון בידי ראש מפלגת אל-ופד, אל-סיד אל-בדוי; קודם לפיטורים, הופסקה תכנית בהגשתו בערוץ הטלוויזיה ONTV. אחת ההשערות היא שהסיבה לרכישת העיתון ולפיטוריו של עיסא היא עסקה בין המשטר, איגוד העיתונאים ובעלי המניות בעיתון שמטרתה להשתיק קולות אופוזיציוניים למשטר. אל-אהראם (מצרים), 5.10.2010; http://arabia.reporters-sans-frontieres.org, 7.10.2010; אל-חיאת (לונדון), 6.10.2010

[8] אל-אהראם (מצרים), 5.10.2010

[9] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 12.10.2010; גזירה זו בוטלה בהחלטת בית משפט ערב הבחירות למועצת העם. אל-אהראם,(מצרים), 28.11.2010

[10] אל-אהראם (מצרים), 28.9.2010

[11] על התגברות המתח הבין-דתי במצרים לאחרונה, ראה דו"ח ממרי בנושא

[12] אל-אהראם (מצרים), 22.10.2010

[13] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 24.10.10

[15] אל-שורוק (מצרים), 20.10.2010

[16] אל-מצריון (מצרים), 25.10.2010

[18] אל-חיאת (לבנון), 17.10.10

[19] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 21.10.10