המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
אל-קרדאוי: על הצ'צ'נים להניח את נשקם ולהתפייס עם רוסיה
19/11/2010

 

אל-קרדאוי: על הצ'צ'נים להניח את נשקם ולהתפייס עם רוסיה

 

לאחרונה יצא ראש איחוד חכמי הדת המוסלמים, השיח' יוסף אל-קרדאוי, נגד מלחמת הגרילה ופיגועי הטרור שמבצעים הבדלנים הצ'צ'נים המוסלמים נגד הממשל הצ'צ'ני בראשות הנשיא רמזאן קדירוב, שאותו הם מאשימים בשיתוף פעולה עם רוסיה. בנאום מוקלט ששלח לוועידת האסלאם בגרוזני, בירת צ'צ'ניה, ביוני 2010 ובפתוא שפרסם בעקבות פנייתם של חכמי דת צ'צ'נים בספטמבר 2010, קרא אל-קרדאוי למורדים הצ'צ'נים להפסיק את האלימות ולפנות לדיפלומטיה, בהסבירו כי האסלאם הוא דת רודפת שלום המורה למוסלמים לצאת רק נגד מי שנלחם בדתם או מנסה לגרשם, ואילו הג'יהאד נועד להגנה בלבד.

 

דבריו אלו של אל-קרדאוי נתקלו בביקורת של כמה אנשי דת וגורמים התומכים במורדים הצ'צ'נים, שתהו מדוע השיח' מבדיל בין המאבק הצ'צ'ני לפלסטיני וטענו כי בפסק ההלכה שלו הוא חורג מדיני האסלאם. יצוין כי הג'יהאדיסטים בצ'צ'ניה אינם רואים באל-קרדאוי סמכות הלכתית, אך בשל מעמדו בכלל העולם המוסלמי, אפשר ופסיקתו תשפיע על המוסלמים הלא-צ'צ'נים המתכוונים להילחם בצ'צ'ניה, להימנע מלעשות זאת.

 

יצוין כי בעבר הביע אל-קרדאוי עמדות הפוכות, כאשר קרא לתמוך בג'יהאד הצ'צ'ני ובעצמאות חבל הקווקז מרוסיה. המופתי של צ'צ'ניה, סולטאן-חג'י מירזייב, הסביר כי אל-קרדאוי שינה את דעתו לאחר שחכמי הדת הצ'צ'נים והנשיא קדירוב, הציגו לו דברים כהווייתם, לאחר שבעבר קיבל דיווחים מוטעים על הנעשה בצ'צ'ניה.[1]

 

להלן דבריו של אל-קרדאוי והתגובות להם, וכן מספר התבטאויות שלו מהעבר.

 

אל-קרדאוי בצ'צ'ניה: הג'יהאד נועד להגנה בלבד

ביוני 2010 נערכה בגרוזני, בירת צ'צ'ניה, ועידה שכותרתה "האסלאם דת השלום", בחסות הנשיא הצ'צ'ני רמזאן קדירוב ובנוכחות חכמי דת מהדתות המונותיאיסטיות וחוקרים העוסקים בדיאלוג הבין-תרבותי. אל-קרדאוי שלח לוועידה נאום מצולם, בו קרא לצ'צ'נים לדבוק בשלום ולהתנהג כחלק בלתי נפרד מהאיחוד הרוסי.

 

בפתח דבריו שיבח אל-קרדאוי את מנהיגותו של הנשיא הצ'צ'ני, רמזאן קדירוב: "לרפובליקה הצ'צנית יש מקום [חשוב] בנפשותינו. זוהי רפובליקה אסלאמית שאנו גאים בה ובעמדותיה, במיוחד בתקופת נשיאה החדש, רמזאן קדירוב, שבא ממשפחה הגאה באסלאם אשר שורה בה חוכמה דתית..."

 

בנאומו הציג אל-קרדאוי ראיות מהקוראן ומהחדית' המחזקות את הטענה שהאסלאם הוא דת השלום הנמנעת ככל האפשר ממלחמה: "אני מצדיע לוועידה הזאת שכותרתה 'האסלאם דת השלום'. זוהי עובדה שאין לגביה ספק, שכן איש אינו חולק על כך שהאסלאם הוא דת השלום. אולי יש כאן כאלה שאינם מכירים את מהות דתנו הסלחנית, והם שואלים: אם האסלאם היא דת השלום, מדוע היא מטילה [על מאמיניה את חובת] הג'יהאד?... תשובתנו היא שדת האסלאם מלמדת את המוסלמים את הג'יהאד כדי שיגנו על נפשותיהם ועל הדברים המקודשים להם, ויעמדו מול התוקפים והעריצים. ואולם, הדבר האהוב ביותר על האסלאם הוא השלום..."

 

אל-קרדאוי הסביר שעל המוסלמים להיענות לקריאות הפיוס של אויביהם, והוסיף שאפילו בעת מלחמה עליהם להתפייס עם אויביהם, אם אלה אינם נלחמים נגדם מלחמה דתית ואינם מגרשים אותם מבתיהם: "[הקוראן] אומר על הפוליתאיסטים, המתנגדים והאויבים: 'ואם יניחו לכם ולא יילחמו בכם ויקראו לכם לשלום, אלוהים לא יאפשר לכם לפגוע בהם' (קוראן 4:90), כלומר אם הם קוראים לנו לשלום, נמנעים מלהילחם ומושיטים אלינו יד לפיוס, אנו מושיטים אליהם יד ארוכה ורחבה יותר. וגם אם יש מלחמה והם נוטים לשלום, הקוראן אומר: 'אם הם ייטו לשלום נטה לו גם אתה, והישען על אלוהים' (8:61)...

 

אללה אומר: 'אלוהים אינו אוסר עליכם לכבד ולעשות צדק עם אלה אשר אינם נלחמים בכם בשל הדת ואינם מגרשים אתכם ממקומות מושבכם' (60:8), כלומר אם אלה השונים בדתם אינם נלחמים בשל הדת ואינם מגרשים אותנו ממקומות מושבנו, אלוהים מתיר לנו לכבדם ולעשות עמם צדק... [לעומת זאת, הקוראן אומר:] 'אלוהים אוסר עליכם לקחת לכם למגנים את אלה אשר לחמו בכם בשל הדת, גירשו אתכם ממקומות מושבכם וסייעו לגרש אתכם' (60:9). כלומר, אלה שראוי להתייחס אליהם באיבה ולהתעמת איתם הם מי שלוחמים בנו בשל הדת ומגרשים אותנו ממקומות מושבנו. מי שפונה אלינו בשלום אנו פונים אליו בשלום, ומי שנלחם בנו אנו נלחמים בו..."

 

בהמשך סיפר אל-קרדאוי על הסכם אל-חודיביה משנת 628, שבו מוחמד, שיצא בראש צבא לעבר מכה, נפגש עם משלחת של אנשי מכה שלחמו בו באותה התקופה והחליט לחתום איתם על הסכם שביתת נשק. הוא אמר: "כאשר הוא קרא להם [לחתום על] הסכם אל-חודיביה, על אף שתנאיו עשקו את המוסלמים, ריבוננו הוריד סורה בנוגע להסכם הזה שנקראה סורת ההכרעה: 'בזאת הכרענו למענך הכרעה נחרצת' (48:1). חברי [הנביא] שאלו אותו: האם זוהי הכרעה, שליח האל? והוא אמר: כן, זוהי הכרעה. הם לא דמיינו הכרעה [בקרב] בלא מלחמה, ולא סתם הכרעה אלא הכרעה נחרצת. זה מה שהאסלאם לימד אותנו."

 

בסוף דבריו, אל-קרדאוי הדגיש כי האסלאם אוהב אף את אויביו, וקרא לצ'צ'נים להשתתף בבניית רוסיה בהיותם חלק בלתי נפרד ממנה: "האסלאם הוא דת השלום והאהבה, הוא שונא את האיבה והמשטמה... הוא רוצה שהנפשות יתמלאו אהבה, ידידות ושלום. כזה הוא האסלאם האדיר, הוא דת האהבה אפילו כלפי האויבים, שיכולים להפוך מחר לידידים, ולכן אין איבה שהיא קבועה...

 

אני קורא לאחים בצ'צ'ניה לנהוג לפי הרוח והערכים האסלאמיים האלה עם כל הסובבים אותם. עליהם לדעת שהם חלק חשוב באיחוד הרוסי. המוסלמים ברוסיה אינם מיעוט חלש, מספרם גדול מעשרים ושישה מיליון. זהו מספר בלתי מבוטל, והוא ממשיך לגדול. הם יכולים לבצע דעוה אסלאמית אם הם מתמסרים לשלום ולעבודה בונה, ומנסים להתפייס עם אחיהם. אני סבור שזה יועיל לאסלאם ולמוסלמים..."[2]

 

פתוא של אל-קרדאוי: האלימות נוגדת את הוראות האסלאם

בספטמבר 2010, בעקבות בקשתם של חכמי דת צ'צ'נים, הוציא אל-קרדאוי פתוא שבה חזר על קריאתו למורדים לחדול מהאלימות, שאינה משיגה דבר ורק מחמירה את המצב, וביקש מהם להפסיק להפגין בורות דתית ולהתייחס לכל מי שאינו מסכים עימם כאל כופר. להלן עיקרי הפתוא:

 

"ביקרה אותי משלחת של חכמי דת צ'צ'נים: כבוד השיח' ח'וג'א אחמד חאג' קדירוב, יו"ר מועצת חכמי הדת של צ'צ'ניה; כבוד השיח' מוחמד יוסף מוחמד צאדק, גדול חכמי הדת של רוסיה; והאח הנכבד תורכו דאודוב, נציג המנהל הדתי של מוסלמי צ'צ'ניה במפרץ. הם ביקשו ממני לפנות לבני צ'צ'ניה שמשתמשים באלימות, בהרג רב ובשפיכות דמים להשגת מטרותיהם, מבלי לקחת בחשבון שיקולים, איזונים, סדרי עדיפויות והשלכות [אפשריות]... האסלאם הרי אוסר לסלק פגיעה באמצעות פגיעה דומה, לא כל שכן באמצעות פגיעה גדולה יותר. כאלה הם הקורבנות האזרחיים החפים מפשע, המוסלמים והלא-מוסלמים, של פעולותיהם...."

 

בפתוא שלו, טען אל-קרדאוי שהאלימות נגד התושבים המוסלמים ונגד התיירים היא חסרת לגיטימיות דתית וחסרת תועלת. לדבריו, אלימות זו "אינה נשענת על פסיקות ההלכה ... האם היא שינתה מצב פגום או הקימה שלטון צדק? האם היא הגשימה מטרה אחת מבין מטרותיה הגדולות של האומה?..."

 

אל-קרדאוי קרא להעדיף את הפוליטיקה והחינוך, ולא לפגוע בחפים מפשע, כפי שנהגו לעשות קבוצות שונות בעולם המוסלמי, הקרויות בפיו "קבוצות האלימות": "קבוצות 'הג'יהאד' ו'הג'מאעה האסלאמית' במצרים, ו'הג'מאעה האסלאמית הלוחמת' בלוב, ורבים ממנהיגי קבוצות האלימות בעולם כולו; ואלה שמוגדרות כאלה, כמו ג'מאעת אל-תכפיר, הג'מאעה האסלאמית, הסלפיה הג'יהאדית, וכלה בארגון 'אל-קאעדה' – [קבוצות אלה] הכריזו מלחמה על הממשלות הקיימות ובחרו את דרך ההתנגשות המזוינת. הן לא הסתפקו ברטוריקה, בחינוך, בהדרכה ובחילופי [שלטון] בדרכי שלום באמצעות מאבק עממי באוניברסיטאות, באגודות ובמסגדים; [הן לא הסתפקו] במאבק פוליטי באמצעות השתתפות בבחירות ובפרלמנטים, כדי להיאבק בחקיקות המנוגדות לאסלאם, או לחירויות ולאינטרסים של העם. ומכיוון שכוחן לא היה שקול או קרוב לכוחן של הממשלות, הן פנו לשיטות שהולמות את יכולותיהן, כמו התנקשות וחבלה במתקנים ממשלתיים שלרוב לוו בפגיעה באזרחים חפים מפשע ... ביניהם ילדים, נשים וזקנים, בעוד במקרים רבים היעד להתנקשות ניצל... אם אסור להרוג את מי שאינו משתתף במלחמה בין המוסלמים לכופרים, אז כיצד הם הורגים מוסלמים?... מה גם שהרס מתקנים ממשלתיים הוא הרס של רכוש העם.

 

שיטה נוספת שלהם היא פגיעה בתיירים, שהם 'בעלי זכות למעבר בטוח' לפי ההלכה האסלאמית. את הזכות למעבר בטוח הם קיבלו מן המדינה שהעניקה להם אשרת כניסה, ולכן חובה לכבד את ביטחונם ולא להפר את ההגנה שניתנת להם. אסור לתקוף אותם, לא בנפש ולא בכסף..."

 

אל-קרדאוי סיכם וטען כי ההתנגדות החמושה מזיקה יותר משהיא מועילה: "אלה הלומדים והעוקבים אחר פעולות האלימות וההתנגדות החמושה, הבינו שהן אינן משיגות את מטרתן. הן אינן מפילות ממשלה ואפילו לא מחלישות אותה. כל מה שקבוצת האלימות יכולה להצליח בו, לפעמים, זה להרוג נשיא מדינה, ראש ממשלה, שר או מנהל ביטחון וכדומה. זה כמובן איננו פותר את הבעיה, ופעמים רבות במקום זה שהלך בא מישהו תקיף יותר, גרוע יותר וקשוח יותר כלפי המוסלמים..."

 

כאמור, בפתוא שלו התייחס אל-קרדאוי גם לנושא התכפיר – החשבת מוסלמי אחר לכופר וטען כי אלה העושים תכפיר בצורה מופרזת, עושים זאת בעיקר בשל "בקיאותם המעטה... בהלכת האסלאם ויסודותיה וידיעתם הדלה את מדעי האסלאם והלשון," וקרא לצ'צ'נים ללכת בעקבות 'קבוצות אלימות' אחרות שתיקנו את דרכיהן. וכך כתב בפתוא: "כל בר דעת מבין עד כמה טועים ומסוכנים הם האחים המפריזים בתכפיר, עד שהחלו לעשות תכפיר לכל האנשים והחברות... הם טוענים שכל חכמי הדת של האומה ושכל האימאמים שלה בעבר ובזמן החדש שאינם מסכימים איתם – טועים... זוהי זחיחות דעת הרסנית, יהירות מסוכנת, הגזמה פוגעת, והמקור הבלעדי לכך הוא הבורות בנוגע לאללה, לאנשים ולנפש.

 

ולמרות כל זאת, איננו רוצים... לעשות להם תכפיר כפי שהם עושים לאחרים... אני יודע שלכמה מהבחורים האלה התבררה האמת והם חזרו אליה, כמו שעשו קבוצות 'הג'יהאד' ו'הג'מאעה האסלאמית' במצרים ו'הג'מאעה האסלאמית הלוחמת' בלוב, ורבים ממנהיגי קבוצות האלימות בכל העולם. הם שבו לדרך הנכונה... תוך ויתור על דרך האלימות שבה פעלו בעבר... אנו קוראים לאחינו בצ'צ'ניה לעשות חשיבה מחודשת דומה, לעזוב את הנשק, להשתתף בבניית ארצם ולקדם את אומתם..."[3]

חכם דת מצרי: לפלסטינים מותר להלחם ולצ'צ'נים – אסור?

תומכי המורדים הצ'צ'נים הגיבו לדבריו של אל-קרדאוי בזעם וטענו שאין לסמוך על פסיקותיו ושאין הבדל בין המרד הצ'צ'ני שאותו שולל אל-קרדאוי לבין המאבק הפלסטיני שבו הוא תומך. להלן כמה תגובות.

 

האתר הקווקזי kavkazcenter.com התייחס לפתוא של אל-קרדאוי בנושא צ'צ'ניה בידיעה שכותרתה "פתוא חדשה של אל-קרדאוי שבה הוא תומך בכיבוש הקווקז ומהלל את קדירוב," המתואר כ"מנהיג הסוכנים הצ'צ'נים [הפועלים למען רוסיה]." כראיה לכך שאין להתייחס לפתוא הנוכחית שלו, הביא האתר הצהרות קודמות של שני חכמי דת חשובים, השיח' מוחמד נאצר אל-דין אל-אלבאני, חכם הלכה מהזרם הסלפי הלא-ג'יהאדי, והשיח' הסעודי עבדאללה אבן ג'ברין, שהאשימו את אל-קרדאוי במתן פתוות הנוגדות את ההלכה במטרה להקל על המוסלמים ולזכות בחיבתם. האתר תיאר את דבריו של אל-קרדאוי כ"מחשבות כוזבות."[4]

 

השיח' המצרי הסלפי יאסר בורהאמי טען בתגובה לשאלה של אחד הגולשים, שהפתוא של אל-קרדאוי בטלה מכיוון שאין הבדל בין מצבם של הצ'צ'נים לזה של הפלסטינים: "הפתוא של אל-קרדאוי מגונה ומופרכת לגמרי, שכן מה ההבדל בין הקווקז לפלסטין?! ומדוע הוא אינו פוסק שאנשי פלסטין הם חלק מהמדינה העברית?!..."[5]

 

השיח' האני אל-סבאעי, מנהל מרכז אל-מקריזי בלונדון, תקף גם הוא את הפתוא של אל-קרדאוי. באתרו הובא תקציר של דרשת יום השישי שנשא אל-סבאעי, שבו נאמר: "השיח' [אל-סבאעי] הקדיש את דרשתו השנייה לנאום של השיח' אל-קרדאוי בוועידה שערך הסוכן רמזאן קדירוב, נשיא צ'צ'ניה שמונה ע"י מוסקבה; ולקריאתו [של אל-קרדאוי] לאנשי צ'צ'ניה וללוחמי הג'יהאד להתלכד סביב ההנהגה החוקית, כלומר הסוכן רמזאן קדירוב... ולהישאר במסגרת האיחוד הרוסי הכופר בעיקר.

 

השיח' שפך חמתו על השיח' אל-קרדאוי והפריך את קריאתו [ללוחמים הצ'צ'נים]. הוא הצביע על כמה ... מהפתוות שלו החורגות לחלוטין מהאסלאם, וקרא לו לחזור בו מהן לפני שימות. הוא אמר, שאם השיח' אל-קרדאוי לא יעשה זאת בפומבי, כפי שהוציא בפומבי פתוות החוטאות לאסלאם, מוליכות שולל ומטעות את המוסלמים הפשוטים, אסור יהיה להתפלל בהלווייתו ולהתפלל לעילוי נשמתו, משום שהוא [עצמו] לא חס על המוראביטון [המוסלמים שבחזית] ועל אנשי אמונת הייחוד [באללה] בכל מקום..."[6]

 

אל-קרדאוי בפסיקות קודמות: יש לתמוך בג'יהאד הצ'צ'ני

כפי שצוין לעיל, הדעה המשתקפת בפסיקותיו האחרונות של אל-קרדאוי, סותרת את אלו שהציג בעבר, בהן הביע תמיכה בג'יהאד של המוסלמים בצ'צ'ניה למען עצמאות. להלן מספר התבטאויות קודמות שלו בנושא.

 

באחת מדרשות יום השישי שנשא בשנת 2001, גינה אל-קרדאוי את המשך השליטה הרוסית בקווקז: "רוסיה מחשיבה את הקווקז חלק ממנה, [אבל] הוא איננו חלק ממנה, הוא סופח אליה בברזל ובאש מאז תקופת הקיסרים. הם התקוממו קודם לכן והתקוממו לאחר מכן, והם מתקוממים היום וימשיכו להתקומם כדי להשיג את עצמאותם. הם אינם רוסים... הרוסים רוצים לנקום [בצ'צ'נים] בתירוץ מופרך, שהוא לחימה בטרוריסטים בצ'צ'ניה... זוהי טענה מזויפת, שכן הם אוסרים על ילדים הצעירים מגיל עשר ועל מבוגרים מעל גיל ששים להיכנס לצ'צ'ניה. ילד בן עשר הוא טרוריסט לוחם המפחיד את הרוסים האלה?... האם אלה יכולים להיות טרוריסטים? הטרוריסטים הם הרוסים שמפחידים את העם השלו הזה ש[רק] רוצה את אחת מזכויותיו..."[7]

 

בדרשה אחרת מאותה תקופה, גינה אל-קרדאוי את תופעת הפיגועים במסגדים, וקרא למוסלמים להתמקד במלחמה באויבי האסלאם, למשל בפלסטין ובצ'צ'ניה: "לך והילחם באויבי האסלאם, לך לצ'צ'ניה, לבוסניה, לגדה המערבית – אם תצליח להגיע לשם... אבל להרוג מוסלמים?..." בסוף דבריו פנה לאללה וביקש: "הוי אללה, תמוך באחינו בפלסטין, בלבנון, בקשמיר, בצ'צ'ניה, סייע לאחינו לוחמי הג'יהאד בכל מקום..."[8]

 

בתוכנית הטלוויזיה "אל-שריעה ואל-חיאת" בינואר 2003, דיבר אל-קרדאוי על דיון שקיימה "האקדמיה למשפט אסלאמי" השייכת ל"ארגון הוועידה האסלאמית" בפגישתה בקטר בנושא הטרור: "מה שהסכימו עליו כל אלה שדיברו היום, זה שההגנה על ארצות המולדת והמקומות הקדושים היא איננה טרור. כל הפלגים המגנים על פלסטין, על קשמיר, על צ'צ'ניה, על עיראק – הם אינם טרוריסטים אלא לוחמי ג'יהאד. אנו קוראים לזה "ג'יהאד הגנתי"... ג'יהאד הגנתי זה כאשר האויב נכנס לארצך ואתה הודף אותו, כלומר את זה שכובש את ארצך, כפי שהיהודים כבשו את פלסטין... זוהי מצווה אישית המוטלת על כל מוסלמי. כל המוסלמים חייבים לסייע להם, כל אחד לפי יכולתו חייב לתמוך בג'יהאד הזה..."[9]

 



[1] arabic.ruvr.ru, 21.10.2010

[2] אל-אנבאא' (כווית), 9.6.2010

[5] www.salafvoice.com, 16.10.2010

[9] www.qaradawi.net, 19.1.2003